הביצה הירושלמית

הַבִּיצָה הירושלמית (ובקיצור: הַבִּיצָה) הוא כינוי סלנג לשכבה חברתית אליטיסטית, המורכבת מרווקים ורווקות בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם בני המגזר הדתי לאומי אשר גרים (לרוב בשכירות) בשכונות שונות במרכז ירושלים, במיוחד קטמון, ומנהלים בה חיי חברה תוססים.

הצעירים אינם מאוגדים בכל דרך שהיא ואין להם מוסד חברתי משותף, אך הם יוצרים לעצמם בילויים מסוגים שונים, אירועים חברתיים ובעיקר נודעת "הביצה" בהוויי השבתי בו הם מזמינים ומוזמנים אחד אצל השני בסעודות שבת ובתפילות המשותפות בבתי הכנסת שב"ביצה".

מקור הכינוי "הביצה" היה כלפי הפלח הירושלמי של צעירי הציונות הדתית מהסוג הזה, אך הוא נסב על התופעה הכללית של צעירים דתיים בשנות העשרים ואף השלושים לחייהם, המנהלים חיי קהילה בעלת מאפיינים של אורח חיים מסורתי מחד, ומפתחים קריירה ללא משפחה מאידך - שלא כמקובל בחברה הדתית.

היסטוריה ורקע התפתחותי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אופי והווי

ב"ביצה" מתקיים אורח חיים של קהילה דתית אלטרנטיבית, בעלת מאפיינים דומים לשל האורתודוקסיה המודרנית. "הביצה" הירושלמית מאופיינת באוכלוסייה ישראלית מבוססת ובחברים בעלי מקצועות חופשיים, שאליה הצטרפו צעירים דוברי אנגלית מהאורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית שביכרו לשעתק את אורח חייהם כרווקים המתגוררים בשכירות מחוץ לבתי ההורים לישראל, ובירושלים הם הצטרפו ל"ביצה" שהתאימה לרוחם.

מגוריהם של רווקים ורווקות דתיים בשכנות, יוצרים תמהיל ייחודי של אורח חיים דתי, שמחד דומה, אך גם חילופי ומעט פתוח יותר, מזה המאפיין קהילות ציוניות-דתיות מבוססות. דוגמה אופיינית לדמיון וגם להבדל מול הקהילות השמרניות יותר היא העובדה שרוב הרווקים והרווקות ב"ביצה" גרים בדירות נפרדות, אך מאידך הם סועדים זה אצל זה בסעודות שבת.

המאפיינים המרכזיים של "הביצה" סובבים סביב טקסי הדת, לדוגמה: סעודות השבת והתפילות שנערכות בבתי הכנסת המקומיים: "אוהל נחמה", "יקר" ו"רמב"ן", שהפכו לחלק מסממני הזיהוי שלה. אך למרות זאת, צעירי "הביצה" עורכים אירועים חברתיים שאינם קשורים לדת. פעילויות משותפות של צעירים דתיים מתקיימות סביב ימי מועד כגון שמחת תורה, יום העצמאות, או פורים, אך גם לאורך כל השנה, דוגמת ערבי שירה, קריוקי, שיעורי תורה, ואף מסיבות הכוללות לעיתים ריקודים מעורבים של בני שני המינים.

"ביצות" נוספות

ביצה בולטת נוספת נמצאת בגבעת שמואל, העיר היחידה בגוש דן בה יש רוב דתי-לאומי, "הביצה" בגבעת שמואל נתפסת כבעלת אופי בורגני יותר ממקבילתה הירושלמית.

בירושלים קיימות גם "ביצות-בת" באזורים של המושבה הגרמנית, רחביה, וטלביה, וצעיריהן פוקדים את בתי הכנסת "אהל נחמה", "חובבי ציון", "שירה חדשה", "רמב"ן", ואחרים. צעירים דתיים המנהלים אורח חיים פחות בורגני, בחרו להתגורר בשכונת נחלאות ושערי חסד, ואף באזור שוק מחנה יהודה בהם המגורים, ככלל, זולים יותר. המגורים באזורים אלו מכונים לעיתים "הביצה הקטנה", ובתי הכנסת ב"ביצה" זו מאופיינים בהוויי עידן חדש וחסידי יותר, דוגמת "אוהבי ציון", "מעיינות", "קול רינה", ו"אחדות ישראל". ריכוז דומה של צעירים דתיים רווקים, אם כי קטן יותר, מתגבש בשנים האחרונות גם במרכז תל אביב סביב בית הכנסת "איחוד עולם", וגם בקהילת "יקר" תל אביב.

התייחסות חברתית לתופעה

רבים מראשי הציונות הדתית אינם רואים בעין יפה את היווצרותה של תופעת "הביצה". יש הטוענים כי רווקות ממושכת אינה מתיישבת עם אורח חיים יהודי-דתי שעליו להיות מאופיין בחיי משפחה ונישואין, מה גם שאינטראקציה בין בנים ובנות שלא על בסיס נישואין אינה מקובלת על התפיסה הדתית המחמירה. יש הטוענים כי אף על פי ששאיפתם של רבים מצעירי הביצה היא להתחתן, הרי שבפועל חיי קהילה של רווקים דתיים, הופכת את הרווקות לאורח חיים נוח ונטול מחויבות. מאידך, טוענים אחרים כי למנהיגי הדתיים הלאומיים אין כלים להתמודד עם תופעת הרווקות ולכן הם משליכים את האשמה לתופעה על הרווקים עצמם, במקום להכיר בקושי של צעירים דתיים להינשא.

הרווקות המאוחרת מעוררת שאלות הלכתיות בדבר קיום מגע גופני בין המינים, ואף יחסי מין לפני החתונה. הביצה הירושלמית נחשבת למתירנית יחסית בעניין הזה, למרות האיסור החמור על כך בחוגים דתיים שמרנים יותר.

בתרבות

ביוני 2008 החלה להיות משודרת ב-YES הסדרה "סרוגים" העוסקת בחיים בתוך הביצה הירושלמית. הסדרה עוררה הד ציבורי רב וזכתה להצלחה, דבר שגרם לפרסום ל"ביצה". בשנת 2017, יצא לאור הרומן "אחרי המעשים" של נתנאלה שלזינגר, אשר מתרחש בחלקו באזור ה"ביצה".

לקריאה נוספת

• ארי אנגלברג, רווקות מתמשכת בציונות הדתית: דתיות ואינדיבידואליזציה במודרנה המאוחרת, אוניברסיטת בר-אילן, 2020.
• מני אריאב, התמודדות של רווקים מבוגרים בחברה הדתית לאומית עם איסורים מיניים, עבודת מ"א, אוניברסיטת בר-אילן, 2016.
• סמדר ויצמן, חווית הרווקות המאוחרת בציבור הדתי-לאומי בהשוואה לציבור החילוני, עבודת מ"א, אוניברסיטת בר-אילן, 2015.
• ארי אנגלברג, הציונות הדתית ו'בעיית' הרווקות המתמשכת, עבודת דוקטור, 2010.
• יאיר שלג, הדתיים החדשים, הוצאת כתר, 2000.

קישורים חיצוניים

• עופר ינאי, פולילוג – כרוניקה של רווקות נצחית, באתר nrg‏, 31 במרץ 2008
• יטבת פייראיזן-וייל, עמוק בביצה, באתר nrg‏, 21 בנובמבר 2006
• אפרת ליבמן, אהבת שוכני הביצה, באתר nrg‏, 18 באוגוסט 2005
• "סרוגים", סדרת טלוויזיה המבוססת על הביצה, וואלה yes
• "דוסילנד" המרכז מידע על אירועי "הביצה"
• ג'ונגל פיתוח, באתר nrg‏, 3 ביולי 2006 - סרט טבע הומוריסטי על הביצה הירושלמית
• הרב מנחם בורשטיין, "למה זה לא הולך?
• הרווקות הדתית המאוחרת, אתר "שורש"
• רווקות במגזר הדתי לאומי, אתר "אנשים בישראל"
• ידידיה בן אור, דווקא "הביצה" היא המכשול בדרך לחופה, באתר ערוץ 7, 29 ביוני 2010
• ארי אנגלברג, אנתרופולוג בביצה, פקפוק 18, אפריל 2010.
• ארי אנגלברג, איך נוצרה הרווקות?, מקור ראשון, 31 ביולי 2015