הבפטיסטריום של פירנצה
הבפטיסטריום של פירנצה (באיטלקית: Battistero di San Giovanni - הבפטיסטריום של יוחנן הקדוש) הוא בפטיסטריום (בית טבילה) נוצרי הניצב בכיכר ה"דואומו" של פירנצה, ממערב לקתדרלת סנטה מריה דל פיורה. המבנה, הנחשב לאחד המבנים העתיקים בעיר, ידוע גם בזכות שלוש דלתות הברונזה המעוטרות שנוצרו בראשית תקופת הרנסאנס ומהוות עדות להתפתחות סגנון הפיסול של תקופה זו.
 | |
| הבפטיסטריום, מבט כללי מכיוון צפון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בפטיסטריום, בזיליקה זוטרה  |
| על שם |
יוחנן המטביל |
| כתובת |
פירנצה/העיר העתיקה, Piazza del Duomo |
| מיקום |
פירנצה |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1059 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1059 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רומנסקית |
| קואורדינטות | 43°46′23″N 11°15′18″E / 43.773055555556°N 11.255°E |
| אתר רשמי | |
 | |
  | |
היסטוריה של המבנה
עריכה.jpg)
במשך זמן רב נטען כי מקורו של מבנה הבפטיסטריום בפירנצה בתקופת האימפריה הרומית, אז שימש כמקדש לאל מרס. מקורו של רעיון זה באגדה שהפיץ המחבר וההיסטוריון הפלורנטיני ג'ובאני וילאני (Giovanni Villani) במאה ה-14. אולם חפירות ארכאולוגיות שנערכו בבניין במאה ה-20 חשפו קיר מהתקופה הרומית, שעובר בכיכר ומשולב גם במבנה הבניין. מכך הסיקו החוקרים כי מבנה הבפטיסטריום הוקם על שטחו של מבנה קדום, ייתכן שעל גבי שרידי מגדל שמירה רומי.
מבנה בית הטבילה המקורי הוקם בסוף המאה הרביעית או בתחילת המאה החמישית. מבנה זה הוחלף או שופץ במהלך המאה השישית. בנייתו מיוחסת לתאודלינדה (Theodelinda), מלכת הלומברדים ובתו של דוכס בוואריה. בעת בניית המבנה הוא שימש כבזיליקה השנייה בעיר, לאחר בנייתה של "סן לורנצו" (San Lorenzo), שנבנתה מחוץ לחומה הצפונית של העיר. התיעוד הראשון של המבנה הוא מ-4 במרץ 897, אז שימש המקום לעריכת משפטים בפני רוזן ההיכל (Count Palatine), שליח של האימפריה הרומית הקדושה. עמודי הגרניט במבנה נלקחו, כנראה, משטחו של הפורום הרומאי בפירנצה. פורום זה עמד במקום שבו נמצאת כיום "כיכר הרפובליקה". באותה תקופה הוקף בית הטבילה בבית קברות רומאי ובו היו פזורים סרקופאגים ששימשו את המשפחות הפלורנטיניות העשירות.
מבנה גדול יותר בצורת מתומן - צורה מקובלת במבני בפטיסטריה - נבנה בשנת 1059 בסגנון רומנסקי. בנייתו היא עדות לפריחה הכלכלית של העיר בתקופה זו. האפיפיור הפלורנטיני ניקולאוס השני קידש את המבנה ב-6 בנובמבר 1059. על פי אגדה, השיש לבנייה הובא מהעיר פייזולה (Fiesole), שעתידה הייתה להיכבש בידי כוחות פירנצה בשנת 1078. שיש נוסף הובא משרידי מבנים עתיקים שפורקו (שימוש משני). בניית המבנה הושלמה בשנת 1128. הגג בעל הצורה המתומנת הוסף בסביבות שנת 1150. הוא הורחב לאחר בניית אפסיס בחלקו המערבי של המבנה בשנת 1202.
בין המאה ה-14 למאה ה-16 עוצבו ועוטרו עבור הבפטיסטריום שלוש דלתות ברונזה ועליהן תבליטים. מעל הדלתות נוספו במשך שנים אלו פסלי שיש. העיטור המורכב של המבנה מעיד על חשיבותו הרבה של הבפטיסטריום בתקופה זו. עדות נוספת לכך אפשר למצוא בקורותיה של משפחת מדיצ'י, שליטי העיר, שמרבית בניה הוטבלו במבנה זה.
אדריכלות
עריכה
הבפטיסטריום בנוי כמבנה מתומן בקוטר 27 מטר.[1] שמונה הצלעות של המבנה מסמלות את שמונת הימים בין הלידה לבין הטבילה הנוצרית וכן את היום השמיני שבו עלה ישו לשמים. הנחת החוקרים היא שמקורה של צורה זו הוא האדריכלות הרומית-ביזנטית, כדוגמת מבנים כגון כנסיית הקבר, המאוזוליאום של סנטה קונסטנצה ואחרים.[2] קירות הבפטיסטריום עשויים מאבן חול מצופה בשיש לבן וירוק. הדגם העיטורי נעשה בתקופה הרומנסקית, בין 1059 ל-1128. בכל אחת מפאות המבנה נקבעו שלושה חלונות המסודרים בדגם מתחלף בין חלונות העשויים בעזרת קשתות או חלונות מרובעים ועליהם גמלון. בפינות המבנה הוצבו עמודים מאבן אפורה, שצופו אף הם בדגם עיטורי ירוק-לבן. תוספת זו נעשתה בשנת 1239. על פאות המבנה הותקן מעין תוף, הנראה כהמשכו של המבנה, ועליו נשען גג מתומן, המתנשא לגובה 31 מטרים.[1] בראשו הוצב פנס גג.
בצידו המערבי של המבנה נוספה בשנת 1202 קפלה, שנבנתה בתחילה בצורת חצי עיגול (כאפסיס). אולם במשך השנים שופצה והקיר החיצוני של הקפלה הוא ישר ועליו דגם עיטורי של שתי קשתות גדולות. מעליו מותקן גג ובו גמלון נוסף.
עיצובו הפנימי של המבנה מזכיר את עיצובו של הפנתאון ברומא. החלל התחתון של המבנה מחולק על ידי עמודים ועל ידי עמודים מדומים ("פילסטר"). קירות החלל מעוטרים בדגם גאומטרי עשוי שיש לבן ושחור, ובין העמודים מוצגים פסלים, מצבות קבורה ומזבחות. החלק העליון של החלל בנוי כאמבולטוריום המשקיף על החלל התחתון של המבנה.
דלתות הבפטיסטריום
עריכה
הדלתות הדרומיות
עריכהב-1329 הוזמן הפסל אנדראה פיזאנו (Andrea Pisano) ליצור זוג דלתות מעוטרות עבור הכניסה למבנה. פיזאנו הומלץ לעבודה על ידי ג'וטו די בונדונה. דלתות אלו הותקנו בחזית המזרחית של המבנה, לכיוון הדואומו, אולם בשנת 1452 הועתקו הדלתות אל צידו הדרומי של הבפטיסטריום. את יציקת המודל לברונזה ואת הזהבתה ביצע החרש הוונציאני לאונרדו ד'אוונצאנו (Leonardo d'Avanzano), שנחשב לאחד מחרשי הברונזה הידועים של אותה תקופה. יצירת הדלתות נמשכה כשש שנים והושלמה בשנת 1336.
הדלתות מורכבות מעשרים ושמונה פנלים בצורת "קווטרופוליו" (באנגלית: quatrefoil - פרח ארבע-עלי) המעוטרים בתבליטים מוזהבים. הפנלים, ברוחב של 43 ס"מ ובאורך של 50 ס"מ, מסודרים בארבעה טורים (שניים בכל דלת). עשרים הפנלים העליונים מתארים אירועים מחייו של יוחנן המטביל, שעל שמו נקרא המבנה, ואילו שמונת העיטורים הנוספים מתארים מידות טובות (virtue) - "תקווה", "אמונה", "חסד", ענווה", "אומץ-לב", "איפוק", "צדק" ו"זהירות". בעיצוב התבליטים ניכרת השפעת "הסגנון הגותי הבינלאומי" בעיצוב מסגרת הפנלים ובעיצוב הרקע השטוח והמרומז של התבליטים, בהם גם מבנים בעלי עיצוב בסגנון גותי. גם בעיצוב הדמויות עצמן ניכר סגנון בתיאור השיער ותנוחות הגוף.
בראש הפתח מופיעה הכתובת "Andreas Ugolini Nini de Pisis me fecit A.D. MCCCXXX" ("אנדריאה פיזאנו יצר אותי 1330"). סביב הפנלים רצועות תבליטים שהוסיף לורנצו גיברטי בתקופה מאוחרת יותר. מעל הפתח הוצבה קבוצת פסלים המתארת את עריפת ראשו של יוחנן בידי הרומאים. את הקבוצה יצר הפסל וינצ'נצו דנטי (Vincenzo Danti) בשנת 1571.
הדלתות הצפוניות
עריכה
בשנת 1401 ערכה גילדת הסוחרים בפירנצה תחרות לעיצוב זוג דלתות נוסף למבנה. היוזמה לתחרות באה כאמצעי לשיפור תדמיתה של הגילדה לאחר מגפת המוות השחור. מסגרת התחרות קבעה כי נושאי העיטורים יהיו סיפורי הברית הישנה. כל אחד מן המתמודדים בתחרות קיבל ברונזה במשקל של 34 ק"ג ונדרש ליצור ממנה תבליט בנושא עקדת יצחק, אשר יוצג לבחינה בפני ועדת השיפוט, שמנתה 34 חברים.[3] פרק הזמן שניתן למתחרים לעבודה היה כשנה, ולתחרות הוגשו עבודותיהם של שבעה פסלים, בהם פיליפו ברונלסקי, יאקופו דלה קוורצ'ה, דונטלו, פרנצ'סקו ואלדאמברינה, סימונה דה קולה, ניקולו ד'אריצו ולורנצו גיברטי, שזכה בתחרות.[4] מבין תבליטים אלו נשמרו רק תבליטיהם של ברונלסקי וגיברטי, והם מוצגים כיום במוזיאון הלאומי ברג'לו בעיר.
על פי המתואר בחיבור "חיי ברונלסקי", שנכתב כשמונים שנה לאחר מכן, הציעו חברי ועדת השיפוט את העבודה במשותף לברונלסקי ולגיברטי, שניהם אמנים צעירים בתחילת דרכם האמנותית, אולם ברונלסקי סירב להצעה זו ודרש בלעדיות על הפרויקט המורכב.[5]
גיברטי נזקק לשנים רבות כדי להשלים את המלאכה. הוא החל במלאכה ב-1404 והמשיך בה עד שנת 1424.[6] את המלאכה ביצע בחדר ששכר ממול לכנסיית סנטה מריה נובלה בפירנצה. את הכבשן ליציקת הדלתות הקים גיברטי בשטח שעליו נבנה לאחר מכן בית חולים של גילדת האורגים.[4]
הדלתות שעיצב הכילו עשרים ושמונה פנלים, ברוחב של 46.15 ס"מ ובאורך של 53.3 ס"מ, ועוצבו בצורה דומה לדלתות שעיצב פיזאנו. עשרים התבליטים העליונים של דלתות אלו מתארים אירועים מחייו של ישו. בשמונה הפנלים התחתונים תיאר גיברטי את ארבעת האוונגליסטים - מחברי ה"בשורות" של הברית החדשה - וכן ארבע דמויות מאבות הכנסייה הנוצרית - אמברוזיוס, הירונימוס, גרגוריוס הראשון ואוגוסטינוס. סביב הפנלים עיצב גיברטי רצועות של תבליטים המכילים את דמויותיהם של נביאים וסיבילות (sibylla) - נביאות מן העת העתיקה. בכמה מהפנלים עיצוב התבליט אינו מתאים למסגרת הדקורטיבית של התיאורים, על כן נעשו בכמה מהם התאמות שפגמו בתבליטים או במסגרות.
בתבליטים המוקדמים מדלתות אלו מושפע גיברטי מסגנון הגותיקה הבינלאומי, אולם סגנון זה הולך וננטש לטובת עיצוב בעל מאפיינים רנסאנסיים יותר. בתבליט מוקדם כגון "הבשורה למריה" ניצבות הדמויות בתוך תיאור של מרחב סמלי, נקי מהתייחסויות לתיאור סביבה ספציפית. מריה יוצאת מפתחו של מבנה בעל קשת וגומחה. בצד התיאור מופיע המלאך המבשר על לידת ישו. הוא מתואר בתנועה כאילו הוא נוחת מן האוויר, אולם אין בתיאור דמותו התייחסות שלמה לתיאור התנועה. מעליו מופיע אלוהים המשלח את רוח הקודש בדמותה של יונה.
לעומת תבליט זה, הפנל שנושאו "ישו הילד בבית המקדש"[7] מציג התפתחות משמעותית בתיאור החלל. ישו הילד מופיע במרכז הקומפוזיציה וסביבו קהל מתפללים. בית המקדש מתואר כמבנה פתוח, המתואר בעזרת שימוש בפרספקטיבה מדעית חד-מגוזית. גם תיאור תנוחות הגוף השונות הוא יותר נטורליסטי, תיאור המתבטא בעיצוב קפלי בגדי הדמויות.
שער גן העדן
עריכה
ערך מורחב – שער גן העדן
את ההזמנה לעיצוב הדלתות קיבל גיברטי ב-2 בינואר 1425, לאחר הצלחתו בעיצוב הדלתות הצפוניות בבפטיסטריום. נושא התבליטים נבחר, כנראה, בהתייעצות של תאולוג פלורנטיני ובהנחייתו. הכינוי "שער גן העדן" דבק ביצירה בעקבות התפעלותו של מיכלאנג'לו מן היצירה, אשר קשר בין הדלתות אל אזור ה"פרדיסו"[8] (Paradiso) שבמבנה בית הטבילה.
השער מורכב מעשרה תבליטים ריבועיים המתארים סיפורים מהברית הישנה (הכינוי הנוצרי לתנ"ך). בעיצוב זה זנח גיברטי את הקומפוזיציה של שתי הדלתות הקודמות של בית הטבילה, והעדיף מערך אחר, שבו סודרו התבליטים בשני טורים (חמישה על כל דלת). מידת התבליטים הריבועיים היא כ-82 ס"מ. סביב התבליטים עיצב גיברטי רצועות או מעין משקופים ועליהם 20 דמויות ו-24 ראשים של דמויות, אף הן מן התנ"ך.[9]
השימוש בנושאים אלו הוא עדות לפרשנות שהעניקו בני הרנסאנס לשער. הדמויות התנ"כיות שימשו כ"רמז מקדים" (פרה פיגורציה) לסיפורי הברית החדשה, והמערך כולו מסמל את ניצחונו של ישו על המוות. נושא זה מקבל משנה תוקף בשל מיקום הדלתות בבפטיסטריום, המשמש כמקום הטבילה לנצרות, פעולה סמלית המקבילה לניצחונו של ישו על המוות.
כל תבליט מציג כמה אירועים הקשורים לנושא או, כמו בתבליט "שלמה ומלכת שבא", מערך המכיל דמויות רבות. גיברטי השתמש בשיטות שונות לעיצוב הקומפוזיציות מרובות המשתתפים והאירועים. האלמנט המרכזי המאחד את אותם אירועים שונים הוא תיאור המרחב. חלק מהאירועים מתרחשים בנוף פתוח. אולם, שלא כמו באמנות ימי הביניים, הנוף המתואר אינו נוף סמלי, כי אם מכיל אלמנטים שונים של תיאורי נוף כגון עצים, הרים, נהר וכדומה. בתיאור חללים אדריכליים בולט השימוש בפרספקטיבה קווית לשם יצירת עומק תיאורי. גם הדמויות השונות בתיאורים אלו מוכפפות לאותו קנה מידה ובכך תורמות לתחושת העומק. אלמנט נוסף המאחד את הדמויות הוא השימוש בצבע זהב לכיסוי התבליט, שימוש אשר תורם אף הוא לתחושת החלל ולהדגשת הדמויות בעזרת האור והצל.
בשנת 1990 הוחלט להעתיק את הדלתות, וההעתקים הותקנו בבפטיסטריום. ולהעביר את הדלתות המקוריות לשחזור, לאחר שסבלו מפגעי הזמן ומזיהום האוויר. עבודת השחזור המורכבת ארכה כמעט 22 שנים, ובספטמבר 2012 הם החזרו למקומם.[10]
תקרת הבפטיסטריום
עריכה
תקרת הבפטיסטריום מעוטרת בפסיפס גדול. את החלקים המוקדמים בפסיפס יצרו, כנראה, כמה אמנים ונציאנים, והם מתוארכים לשנת 1225. ייתכן שבין אמנים אלו היה גם הצייר הפלורנטיני צ'ימבואה (Cimabue). העבודה על התקרה החלה תחת פיקוחו של הנזיר הפרנציסקני יאקופו דה טוריטה (Jacopo da Torrita) ולא נשלמה עד המאה ה-14.
חלק התקרה שמעל המזבח מתאר את נושא יום הדין הנוצרי. ישו מופיע בתוך מסגרת סגלגלה ומוזהבת, עטוי זקן, לבוש בבגד אדום וכחול. הוא פורש את ידיו בתנוחת "אורנס". מימינו של ישו מופיעים הנושעים, שמתוארים כקמים מקברם בתחיית המתים. מצד שמאל מופיעים הנידונים לגיהנום. חלק זה צויר על ידי קופו די מרקוולדו (Coppo di Marcovaldo), צייר פיורנטיני בן המאה ה-13.
התקרה המתומנת מחולקת לשישה מעגלים המתכנסים אל מרכז התקרה. במקומות אלו מתוארים נושאים שונים הלקוחים בעיקר מן הברית הישנה. במרכז התקרה דגם עיטורי המכיל עלי אקנתוס[11] ובעלי חיים היכולים לסמל את גן העדן. עוד מופיעים (מן המרכז החוצה) מקהלת מלאכים, תיאורים מספר בראשית, תיאורים מחיי יוסף, סיפורים אודות מריה וישו וכן תיאורים מחייו של יוחנן המטביל.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הבפטיסטריום של פירנצה- הבפטיסטריום של פירנצה
- מדריך לאמנות בפירנצה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Fletcher, Sir Banister, A History of Architecture, Butterworths, London, 1987, p. 511.
- ^ Kauffmann, Georg, Florence, Phaidon Press Limitied, London,1971, p. 20-21.
- ^ ראו: קינג, רוס, הכיפה של ברונלסקי, זמורה-ביתן, אור יהודה, 2003, עמ' 23-24.
- ^ 1 2 ראו: וזארי, ג'ורג'ו, חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר, מוסד ביאליק, ירושלים, 1985, עמ' 48.
- ^ ראו: קינג, רוס, הכיפה של ברונלסקי, זמורה-ביתן, אור יהודה, 2003, עמ' 23-27.
- ^ ראו: פיפר, דייוויד (עורך), אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כתר, ירושלים, 1984, כרך ג', עמ' 100.
- ^ בנושא זה המופיע בבשורה על-פי לוקס (פרק 2, 42-51) אובד ישו הילד והוריו מוצאים אותו לאחר שלושה ימים בבית המקדש.
- ^ "פרדיסו" הוא האזור שבין בית הטבילה לקתדרלה.
- ^ ראו: מישורי, אליק; טיבר, עדה, אמנות הרנסאנס באיטליה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1991, יחידות 7–8, עמ' 65-78.
- ^ ספי הנדלר, כשהעותק עולה על המקור, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2012
- ^ עלי אקנתוס הם סגנון העלים המופיעים גם בתבליטי הכותרות הקורינתיות.