פתיחת התפריט הראשי

הדור היה שבועון עברי ספרותי שיצא בוורשה בגרסתו הראשונה בשנת 1901 בהוצאת אחיאסף (אירופה) ובעריכתו של דוד פרישמן, ובגרסתו השנייה בשנת 1904 בהוצאתו הפרטית ועריכתו של דוד פרישמן.[1] על אף שהשבועון יצא במהלך שנתיים לא רציפות בלבד, הוא הטביע את חותמו על הספרות העברית, בכך שפתח צוהר אל התרבות האירופית ולא התמקד רק בהווי ובנושאים יהודיים, ובכך שהצליח לשתף בפרסומיו את טובי היוצרים של התקופה.[1][2]

"הדור" כר' ב', 1904, בהוצאתו הפרטית של דוד פרישמן

תוכן עניינים

תולדות השבועוןעריכה

 
דוד פרישמן, עורך "הדור"

בשנת 1900 החליטה הוצאת הספרים "אחיאסף", שהוציאה עד אז ספרים עיוניים בלבד, להוציא כתב עת נוסף ל"השילוח" שיצא גם הוא בהוצאת אחיאסף ובעריכתו הקפדנית של אחד העם. "השילוח" היה ירחון איכותי ורציני, שפרסם אמנם גם ספרות יפה, אבל כזו שיש לה קשר ישיר עם נושאים יהודיים – לאומיים. אחד העם הצהיר כבר בחוברת הראשונה של השילוח, שלא יפרסם ספרות יפה לשמה. "השתפכות הנפש על הדר הטבע ונועם האהבה" לא תתקבל בהשילוח, כתב אחד העם ב"תעודת השילוח".[3] ההוצאה לא הייתה מרוצה ממספר המנויים של השילוח, והחליטה להוציא כתב עת ספרותי, שיפנה לשכבות נוספות מקוראי העברית. זמן קצר קודם לכן פרש מההוצאה אחד ממייסדיה, בן אביגדור, והקים את הוצאת "תושיה" שזכתה תוך זמן קצר, בעזרת המהלך החדש בספרות והפצה של ספרוני אגורה (מעין ספרוני כיס זולים) לפופולריות גדולה בקרב קהל הקוראים. "אחיאסף" החליטה גם היא לנסות ולהגיע אל מספר גדול יותר של קוראים בעזרת כתב עת שיהיה עממי יותר מהשילוח. היא פנתה לדוד פרישמן, שהיה ידוע בגישתו האירופית אל הטקסטים הספרותיים, שיערוך את השבועון החדש. אחד העם לא היה מרוצה מהתחרות של כתב-עת חדש, ולא מהעורך שלו. הוא טען שפרישמן ידוע בגישתו הלא ציונית, ואין זה תואם את רוח ההוצאה. אך בלית ברירה הוא נענה לבקשתו של פרישמן, וכתב מאמר תומך בחוברת הראשונה.[1]

החוברת הראשונה של השבועון יצאה בי"ח כסלו, תרס"א, ועל אף שמקום ההוצאה היה בוורשה, היא הודפסה בקרקוב, מטעמי חיסכון. שמו של העורך דוד פרישמן לא הופיע על החוברת, הן משום השקפותיו הידועות לגבי הציונות, והן משום שהוא לא היה תושב אוסטריה, וקרקוב הייתה בשטח שיפוטה של אוסטריה.[1] במאמר מערכת מציג פרישמן את תוכניתו של השבועון, לפנות עורף לפראזות המיותרות ולרטוריקה הריקה, שאין בה אלא הצלצול בלבד, ולכתוב דברים ברורים, מדויקים ומצומצמים, ובכך הוא יוצא כנגד המליצה שהשתרשה עמוקות בקרב הכותבים בספרות ההשכלה. אין השבועון מייצג מפלגה או תנועה מסוימת, אלא פונה אל העם כולו. גם הנושאים הנדונים יהיו כלליים ולא רק אלו הקשורים לעם היהודי; שילוב של פרקי חיים וחברה, פרקים בחכמה, בטעם וביופי.

המשתתפים בכתיבת השבועוןעריכה

פרישמן הצליח לגייס לכתב העת שבעריכתו את מיטב היוצרים ואנשי הרוח שחיו בתקופה.

יצירות של ספרות יפה תרמו: חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, יעקב כהן, אורי ניסן גנסין, יעקב פיכמן, ש. בן ציון, יהודה שטיינברג, מנדלי מוכר ספרים, ואפילו שלום עליכם שפרסם ב"הדור" גרסה עברית לכמה מסיפוריו.

למדור הביקורת והפובליציסטיקה תרמו האישים הבאים: יוסף קלוזנר, ראובן בריינין, שמעון ברנפלד, הלל צייטלין, מ.ל. ליליינבלום, י.ח. רבניצקי, י.ח. טביוב, מרדכי בן הלל הכהן, שמריהו לוין ופרישמן עצמו שכתב כמעט בכל גיליון שהופיע. במדור זה במיוחד באה לידי ביטוי הסרת המחיצה בין נושאים יהודיים ואירופיים כלליים. הכתבות שהתפרסמו לא נתנו עדיפות לנושאים היהודיים, בניגוד גמור לכתבות שהתפרסמו ב"השילוח". מאמרים על כינון אוניברסיטה עברית (לאו דווקא בארץ ישראל) התפרסמו לצד מסות על מכס שטירנר ופרידריך ניטשה, מאמר בשמונה המשכים של י.ל. ברוכוביץ (ברוך) על "היהודי הנצחי באגדה ובפואזיה" לצד מאמר ביקורת על שארל בודלר.[1] וכדומה.

אחריתו של "הדור"עריכה

על אף כל ניסיונותיו של פרישמן להעמיד את השבועון על רמה ספרותית גבוהה, לא עלה בידו לגייס מספר רב של מנויים, והם לא הגיעו אפילו לאלף אחד. הוצאת אחיאסף נוכחה לדעת שההוצאות של העיתון עולות על ההכנסות, והפסיקה את הדפסתו בתום שנה מהופעתו. אפילו אחד העם, שהתנגד מלכתחילה לפרסומו של "הדור", הביע את צערו על סגירת העיתון. במכתב לא. קפלן הוא טוען שאמנם לא היה צריך להקים את "הדור", אך מכיוון שיצא לאור וסיפק מאמרים רבים, שהוא התענג על קריאתם, חבל לראות מיזם ספרותי כזה שעולה בתוהו. ההוצאה לא שהתה גם הפעם לדעתו של אחד העם, ו"הדור" חדל להופיע.[1]

 
"הדור" 1904, חוברות 9–10, בהוצאתו הפרטית של דוד פרישמן

בתחילת 1904 הוציא פרישמן בעצמו את השבועון, עם הדגשה מחודשת על המלחמה במליצות ובזיוף האסתטי והאידאולוגי. הפורמט השתנה קצת, החלק הספרותי עוד התרחב, וגם הפעם הייתה רמת המשתתפים בכתבות גבוהה. אלא שהשנה שזה עתה חלפה, 1903, הייתה שנה רבת אירועים בקרב הקהילה היהודית, פולמוס נורדאו-אחד העם, פרעות קישינב, משבר אוגנדה, ואירועים אלו הותירו את רישומם העז על קהילה. הקוראים לא מצאו לכך הד נרחב בשבועונו של פרישמן. מעבר לכך, "השילוח" הוותיק עבר לידיו העורכות של יוסף קלוזנר, שפתח את שערי העיתון בפני הספרות היפה, והייחוד של "הדור" פג. ב-28 באוקטובר 1904 הופיעה החוברת האחרונה של "הדור".[1]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 גדליה אלקושי, "'הדור', בעריכת דוד פרישמן", גליונות, כר כ"ו (תשי"ב), חוברת ה-ו, עמ' 363 -370
  2. ^ שלום קרמר, פרישמן המבקר - מונוגרפיה, מוסד ביאליק, 1984, עמ' 19 - 24
  3. ^ ראו תעודת השילוח, השילוח, (תרנ"ג), כר' א', חוב' א