הדרים
הדרים (שם מדעי: Citrus) הם סוג עצים ירוקי עד ומניבי פרי ממשפחת הפיגמיים.
 הדרים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סבוננאים |
| משפחה: | פיגמיים |
| סוג: | הדרים |
| שם מדעי | |
 Citrusליניאוס, 1753 | |
_white_bg.jpg)
היסטוריה עריכה
מקור ההדרים בדרום-מזרח אסיה, והם נפוצים בעיקר בארצות שבהן אקלים סובטרופי, באגן הים התיכון ובמקומות אחרים.
לארץ ישראל הגיע פרי ההדר הראשון, האתרוג, ככל הנראה מפרס. ברמת רחל בירושלים זוהתה אבקת צמחים שמקורה באתרוג עוד מתקופת המלך חזקיהו וכן נמצאו זרעי אתרוגים בקפריסין המתוארכים למאה ה15 לפנה"ס[1].
מקור שמו של האתרוג בעברית הוא בשמו הפרסי (תֻרֻנְג'). המושג "הדר" קדם להגעת האתרוג לארץ ישראל, ומקורו בפסוק המתייחס למצוות ארבעת המינים: ”וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל” (ויקרא, כ"ג, מ').
עם ההדרים נמנים התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הקלמנטינה, האתרוג, הפומלה, הפומלית, התפוזינה ורבים אחרים. במקור היו ארבעה מיני הדרים בלבד: פומלה, אתרוג, מנדרינה ופאפדה[2]. הם צמחו בדרום מזרח אסיה באזור סין והודו ומשם הועברו אל המזרח התיכון, אירופה ואמריקה. כל שאר מיני ההדרים נוצרו על ידי הכלאה טבעית או מלאכותית של מינים שונים מהסוג. כך למשל התפוז הוא הכלאה של פומלה ומנדרינה, האשכולית שנתגלתה לראשונה במאה ה18 באיי ברבדוס היא הכלאה בין פומלה ותפוז. הלימון, למרות ששיערו שהוא נוצר כתוצאה מהכלאה של אתרוג עם ליים[3][4], בניתוח גנטי התברר שהוא צאצא של אתרוג וחושחש. הקלמנטינה היא הכלאה של מנדרינה ותפוז, האגדה מספרת כי פותחה בידי מפיץ הנצרות באלג'יר האב קלמאן רודייה, אולם חוקרים והיסטוריוני מזון, מאידך, סבורים שחלקו של קלמנט רודייה היה רק בגילוי הפרי ובפרסומו בעולם ולמעשה ההכלאה בין הזנים נעשתה ללא התערבות אנושית[דרוש מקור].
מאפיינים עריכה
פרי ההדר מתאפיין בשתי קליפות צבעוניות (בדרך כלל בצבעי צהוב או כתום). בפרי 10–20 פלחים, המכילים בקבוקוני מיץ ועטופים בקליפה דקה. הגרעינים קרובים למרכז הפרי. טעמם של פירות ההדרים נע בדרך-כלל בין מתוק לחמוץ והם מכילים מיץ רב. כשפירות ההדר אינם בשלים, טעמם חמוץ ומר. שמו המדעי של טיפוס הפרי הוא הספרידיום (Hesperidium) שהוא מין ענבה והוא ייחודי לענף במשפחת הפיגמיים.
עצי ההדר נוחים להרכבה. ניתן להרכיב זנים שונים של הדרים באותו העץ, כך שענף אחד יניב פרי הדר אחד וענף אחר יניב פרי הדר אחר. גובהו של כל עץ נע בין 5 ל-15 מטרים.
המסחר בהדרים עריכה
מטעי הדרים נקראים גם פרדסים.
ייצור ההדרים העולמי היה 131 מיליון טון בשנים 2011 ו-2012. קבוצות זן ההדרים העיקריות הן תפוזים מתוקים (52%), הדרים קטנים (21%), לימונים (12%) ואשכוליות ופומלו (6%).
רוב היבול המסחרי של פירות הדר מגודל בדרומה של יבשת אמריקה הצפונית (פלורידה וקליפורניה), וכן בדרום אמריקה (ברזיל), יפן, ואגן הים התיכון (ספרד ואיטליה).
על-פי נתוני ענף ההדרים במועצת הצמחים, תושבי מדינת ישראל צורכים 200 אלף טון פרי הדר מדי שנה. נכון ל-2010, פועלים בארץ 2,800 מגדלי פרי הדר והם עושים זאת על-פני 177 אלף דונם[5].
גלריה עריכה
-
חנות פרי הדר בכניסה לעתיקות פומפיי
-
בול שיצא בשנת 1956, לרגל הקונגרס הבין-לאומי של מגדלי הדרים באזור הים התיכון
-
פירות הדר
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- שאול חומסקי, עץ פרי למינהו, הפירות הגדלים בישראל, גבעתיים, 1984, עמודים 42–53
קישורים חיצוניים עריכה
- הדרים, באתר ITIS (באנגלית)
- הדרים, באתר NCBI (באנגלית)
- הדרים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- הדרים, באתר Tropicos (באנגלית)
- הדרים, באתר GBIF (באנגלית)
- הדרים, באתר IPNI (באנגלית)
- הדרים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הדרים, דף שער בספרייה הלאומית
- מאמרים
- אבא בנדויד, פרי הדר, לשוננו לעם, כרך כח, חוברת ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים עריכה
- ^ Dafna Langgut, Yuval Gadot, Naomi Porat, Oded Lipschits, Fossil pollen reveals the secrets of the Royal Persian Garden at Ramat Rahel, Jerusalem, Palynology 37, 2013-06-01, עמ' 115–129 doi: 10.1080/01916122.2012.736418
- ^ סיפור צהוב: מה זה אתרוג?, באתר דוידסון
- ^ גולסן ורוס, קשרים גנטיים של לימון עם פירות הדר שונים, מאי 2001
- ^ חוקרים מצאו עדויות למקורם של פירות הדר שונים, 26 בינואר 2011
- ^ הנתונים על סמך "קחו מספר - ריח הדרים" בשער מוסף "ממון" של ידיעות אחרונות, 15 בדצמבר 2010