פתיחת התפריט הראשי

הוסיאטיןאוקראינית: Гусятин), הנקראת גם גוסיאטין, היא עיר במחוז טרנופול, אשר בדרום-מערב אוקראינה. הוסיאטין היא הבירה האדמיניסטרטיבית של מחוז המשנה הוסיאטינסקי. העיר שוכנת בעיקר על הגדה המערבית של נהר הזברוץ' אשר שימש כגבול בין האימפריה האוסטרו-הונגרית לאימפריה הרוסית במאה ה-19. היא משתייכת לאזור ההיסטורי גליציה המזרחית.

הוסיאטין
Гусятин
Husiatyn coat of arms.gif
סמל הוסיאטין
Ukraine.Sydoriv.Castle01.jpg
טירת סידוריב ליד הוסיאטין
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
מחוז מחוז טרנופולמחוז טרנופול טרנופול
מחוז משנה Prapor-Husiatynskoho-rayonu.png הוסיאטינסקי
תאריך ייסוד 1431
שטח 1 קמ"ר
גובה 300 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 6,506 (2001)
קואורדינטות 49°4′N 26°11′E / 49.067°N 26.183°E / 49.067; 26.183
אזור זמן UTC +2
http://www.husyatin.com.ua

תוכן עניינים

מקור השםעריכה

מקור שמו של היישוב הוא בשמם של הפרחים הנפוצים באזור, הארגנטינה אנסרינה, "עשב הכסף", המכונה באוקראינית "הוסיאטינקה". ישנה מסורת הגורסת כי שם העיר הוא כשם היישוב הקדום הוסא.

היסטוריהעריכה

לפי מסורות אוקראיניות, העיר הוקמה ב-1431. בראשיתה הייתה כפר מלכותי, אך המלכה בונה ספורצה החליפה את הכפר תמורת מחוז סלבוטצקי, ויש אומרים אף בעיר קייב עצמה. זיגמונד השני, מלך פולין אישר הפיכת הכפר לעיר.

הוסיאטין מוזכרת לראשונה במסמכים משנת 1559, עת הייתה חלק מהאיחוד הפולני ליטאי והשנה בה הוענק לה אוטונומיה מוגבלת תחת זכויות מגדבורג. בתקופה זו העיר, בבעלות משפחת קלינובסקי, הייתה שייכת למחוז צ'רנובוגרודסק בפרובנצית פודוליה.

ב-1594, כתוצאה מסכסוך בין בעלי העיר לבין הקוזק נאליביקה, התנפל האחרון על העיר ושרף את הטירה.

לאחר מלחמות קשות בין הפולנים לטורקים הועברה העיר לידי הסולטאן הטורקי ב-1672 אך לאחר 27 שנה הוא גורש משם.

בשנת 1772 פוצלה העיר: הצד המערבי של נהר הזברוץ' הועבר לשליטת אוסטריה, יחד עם חבלי ארץ אחרים מדרום פודוליה, וסופח לאדמות הכתר האוסטרי (דוכסות) גליציה ולודומריה. חלקה המזרחי של העיר סופח לאימפריה הרוסית. מיד לאחר הסיפוח טייל הקיסר יוזף השני באזור והוקסם מפוריות האדמה ומהצפוי לאזור זה.

בשנת 1918, לאחר ההפסד במלחמת העולם הראשונה, פורקה האימפריה האוסטרו-הונגרית, והוסיאטין כולה עברה לידי הרפובליקה העממית של אוקראינה. בשנת 1919 נחל הצבא האוקראיני הפסד לצבא הרפובליקה הפולנית השנייה ובקרב זה עברה העיר על שני חלקיה לידי הפולנים. אולם השנים בהן הייתה העיר מפוצלת והתנהלה בשפות שונות ובתרבות שונה גרמו לכך שהאיחוד לא היה מלא. באותה עת הייתה העיר שייכת לפלך קופיצ'ינץ שבמחוז צ'ורטקוב.

בשנת 1939 כבש הצבא של הרפובליקה הסוביטית הסוציאליסטית של אוקראינה, תחת ברית המועצות, את האזור והעיר. בזמן מלחמת העולם השנייה (1941) נכבשה הוסיאטין על יד גרמניה הנאצית ואז חזרה לידי ברית המועצות ב-24 במרץ 1944.

יהדות הוסיאטיןעריכה

 
מצבת הזיכרון לקהילת הוסיאטין בשדרת הקהילות בבית העלמין בחולון

היהודים היו בין הראשונים שהתיישבו בהוסיאטין לאחר שהוענקה לה אוטונמיה ב-1559 ויש עדויות לקיום בית כנסת כבר במאה ה-16. למרות היותה של הקהילה קטנה מאוד, היא סבלה מאנטישמיות כבר אז ובשנת 1623 הופצה עלילת דם, בעלת העיר הלשקה קלינובסקה, יחד עם בנה מרטין, האשימו שלושה אחים יהודים שחטפו ילד נוצרי ורצחו אותו, בעקבות כך הם "נשפטו" עונו ונשרפו על המוקד.

בגזירות ת"ח ת"ט התבצרו יהודי העיירה והסביבה בבית הכנסת העתיק של העיר.

תחת שלטון הסולטאן הטורקי החלה הקהילה לפרוח עד שנת 1699 בה השלטון הטורקי גורש. בשנה זאת החלה הבניה של בית הכנסת הגדול, אך כאשר העיר חזרה לידיים נוצריות החל הבישוף שרקובסקי לטרפד את הבנייה בטענה כי היא צריכה להיות מאושרת על ידיו, רק כאשר מיכאל פוטוצקי התערב לטובת היהודים אופשרה המשכת הבניה. בשנת 1765 הגיעה מספר היהודים ל 1,208 איש ששילמו מס גולגולת לוועד ארבע הארצות.

זו הייתה התקופה בה, רבי נחמן מברסלב שנישא לאחת מבנות העיר התחיל את התבודדותו בסביבת העיר.

לאחר פיצול העיר, רוב היהודים חיו תחת שלטון האוסטרו-הונגרים, ומיעוטם חיו תחת שלטון הרוסים. במאה ה-19 הגיעה תנועת החסידות גם להוסיאטין, ושלוחה של חסידות רוז'ין הגיעה להוסיאטין בראשות בנו של הרוז'ינר, מרדכי-שרגא, הבן הקים את חסידות הוסיאטין, ובעקבות הקמתה הקהילה היהודית החלה לגדול. נבנו מבנים רבים כמו בית לאדמו"ר על טירה ששופצה, בתי כנסת, מקוואות ובתי חולים. בעקבות התעוררות חסידות הוסיאטין (נצר לחסידות רוז'ין) החלה גם הציונות להגיע לעיר ותנועות כמו בני ציון נפתחו בעיר. בשנת 1900 חיו בעיר 5373 יהודים, ועד ערב מלחמת העולם הראשונה עלה מספרם לכ-8,000 נפש, חלקם פליטים מיישובי הסביבה.

מלחמת העולם הראשונהעריכה

תקופת פריחה זאת הגיעה לסופה עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, כבר ב-1914 האדמו"ר מהוסיאטין, רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, עבר לווינה ואיתו מספר מחסידיו (משם המשיך לתל אביב והעתיק את חסידות הוסיאטין לארץ ישראל). ב-9 באוגוסט 1914 פרץ הצבא הרוסי לעיר והשמיד מאות מבנים, היהודים החלו לברוח יחד עם כלל התושבים לערים השכנות, ובגלל תנאי הפליטים פרצה באזור מגפת טיפוס שהרגה עשרות. המשטר הרוסי הוציא צו לגירוש היהודים ב-1915, וב-1916 ,בעוד הצבא הרוסי נסוג הוא גירש שוב את כל היהודים שחזרו מאז הגירוש הראשון, בסוף המלחמה החלו לחזור יהודים לעיר והאיכרים ערכו ביהודים מספר פרעות. ובעקבות המאורעות מספר היהודים בעיר ירד ל-368 יהודים בלבד, כעשירת ממספרם ב-1890.

השואהעריכה

הקהילה התאוששה והחזירה לפעילות את בית הספר העברי, בתי הכנסת, והמקוואות. הפעילות הציונית חזרה בצורת תנועות כמו המזרחי ותנועות רוויזיוניסטיות. הרב יעקב רינגל נשכר לכהן כרב הקהילה, והקהילה החלה לגדול שוב.

הקץ הגיע ב-6 ביולי 1941 כאשר הצבא הגרמני נכנס לעיר, האוקראינים החלו לפגוע ביהודים ולרצוח אותם, והנותרים שועבדו לעבודות כפיה, רבים מתו מרעב ועוני. במרץ 1942 הגרמנים אספו את היהודים ששרדו וגירשו אותם ברכבות, וכך חוסלה הקהילה בת 500 השנים.

גאוגרפיהעריכה

הוסיאטין ממוקמת בדרום מערב אוקראינה על גדות נהר הזברוץ',על רמת פודולסק (רכס וולין פודולסקיה). לא הרחק מהעיר נמצא הר מדובורי אתר בעל חשיבות בוטנית לאומית וגאולוגית לאוקראינים.

ארכיטקטורה ואתריםעריכה

בהוסיאטין ישנם מבנים ייחודיים רבים מהמאה ה-17 כמו כנסייה, טירה, בית כנסת בסגנון הרנסאנס. בעיר יש גם כנסייה ומנזר ברנרדיני. לפני 1928 נחשפה, באחד מאזורי הכפר של הוסיאטין, קבר מהתקופה הניאולותית ובו ארון מתים ישן. בית הכנסת הגדול של הוסיאטין שופץ על ידי הסוביטים שהפכו אותו למוזיאון, אך עד עתה קרס הגג של בית הכנסת והוא עומד ומוזנח.

לקריאה נוספתעריכה

  • אברהם יצחק אביטוב (בירנביום), "מבית אבא", הוצאת המחבר, 1965
  • אברהם בקר, "קהילתיים", הוצאת ארגון יוצאי הוסיאטין הגליציאית, תל אביב, 1977
  • הוסיאטין, פאדאליער גובערניה, ניו יורק, 1968 (יידיש)

קישורים חיצונייםעריכה