פתיחת התפריט הראשי

הזנה בכפייה היא האכלתו של אדם בניגוד לרצונו, בדרך כלל לשם מניעת נזק בריאותי העלול להיגרם לו מחוסר אוכל. המינוח הזנה בכפייה או הזנה כפויה שגור בפי הציבור בעיקר ביחס להזנה המנוגדת לרצון מפורש של אדם, אך קיימת גם הזנה ללא הסכמה מדעת של אדם. כל עוד אדם לא נתן הסכמתו מדעת, קיים בהזנה מימד של כפיה.

לעיתים מדובר בשיטת עינוי. הזנה בכפייה שמטרתה העלאה מהירה במשקל קרויה פיטום כפוי.

סירוב לאכול או לצרוך נוזלים, שמצריכים הזנה בכפייה, עלולים לבוא כתוצאה מהפרעה נפשית. שביתת רעב ממושכת עלולה להביא את השובת לסכנת חיים שמצריכה הזנה בכפייה לשם הצלתו.

הזנה בכפייה מתבצעת לרוב באמצעות החדרת צינורית האכלה דרך האף או הפה אל הוושט.

הזנה בכפייה של חוליםעריכה

הפרעה נפשית עלולה להתבטא בסירוב לאכול. בסכיזופרניה והפרעות דומות, האדם עשוי לסרב לאכול מתוך מחשבה שמזונו מורעל. אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה שמעמידה את המטופל בסכנת חיים, הטיפול המיידי בה נועד לשמירה עליו מפני הידרדרות פיזית שתוביל למוות. פעמים רבות כאשר מטופל מופנה לטיפול בבית חולים, האשפוז יהיה או במחלקה פסיכיאטרית או במחלקה מיוחדת להפרעות אכילה, שתפקידן לטפל בשני המישורים, הפיזי והנפשי כאחד. הטיפול המיועד להעלאת המשקל מתבצע על ידי התאמת תפריט אישי לחולה, אך אם הוא מסרב לאכול, נכפה המזון על החולה.

הזנה בכפייה של עבדיםעריכה

הזנה בכפייה הייתה נוהג נפוץ בספינות עבדים לשם מניעת תמותה של מי שהחליטו להתאבד באמצעות צום או סבלו ממחלות מעיים עקב תנאי ההיגיינה הירודים והצפיפות[1]. לשם ההזנה השתמשו רופאי הספינות במתקן מכני שנועד לאלץ את האדם לפתוח את פיו ולמזוג דייסה לוושט[2]. מכשיר זה Speculum oris היה התקן עץ ארוך ודק דמוי מספריים שהוחדר לחלל הפה, ניתן היה להפעיל באמצעות בורג מסתובב כוח שאילץ את שובת הרעב לפתוח את לסתותיו[3].

 
התקן האכלה בכפייה בשימוש רופאי ספינות עבדים (בצד ימין למטה בתרשים - מסומן האותיות F-H)

הזנה בכפייה של שובתי רעבעריכה

האכלה כפויה של שובתי רעב שנויה במחלוקת משפטית ואתית קשה. ההזנה נעשית בדרך כלל באמצעות החדרת זונדה כשהשובת כפות והתהליך כרוך בכאב ובאי נוחות רבה. השיטה החלופית: הזנה תוך ורידית מחייבת טשטוש של האסיר כדי למנוע ממנו לתלוש את המחטים. בית המשפט העליון בארצות הברית קבע כי "קשה לדמיין הפרה קשה יותר של זכות האדם לשלמות גופו ולהגדרתו העצמית מהאכלה כפויה[4]"

בעבר בוצעו האכלות כפויות בבתי סוהר, של אסירים בשל שביתת רעב, אולם הצהרת טוקיו משנת 1975 של ההסתדרות הרפואית העולמית אוסרת על הזנה בכפייה של אסירים, בכפוף לתנאים מסוימים. לפי הצהרה זו, כאשר אסיר מסרב לאכול, ניתן למנוע את האכלתו בכפייה אם לפחות שני רופאים בלתי תלויים מאשרים כי האסיר מסוגל לשקול בצורה הגיונית ובלתי מופרעת את השלכות סירובו לאכול. על הרופא להסביר לאסיר מהן ההשלכות של סירובו לאכול. בשנת 1992 פרסמה ההסתדרות הרפואית העולמית גילוי דעת בדבר התנהגות נאותה של רופאים כלפי שובתי רעב[5], מסמך זה הידוע כ "הצהרת מלטה על שובתי רעב" (WMA Declaration of Malta on Hunger Strikers), עודכן בשנת 2006 והוא קובע בין היתר כי האכלה מלאכותית תקינה מבחינה אתית אם השובת הביע הסכמה לכך או אם אדם שאינו מסוגל להחליט או לתקשר לא הביע התנגדות לכך לפני החמרת המצב אך הזנה בכפייה אינה קבילה אתית. הצהרת מלטה אוסרת לאיים, לאלץ או לכבול אדם לצורך האכלתו, פעולה כזו תחשב לטיפול בלתי אנושי ומשפיל.

ארצות הבריתעריכה

המועצה הנשיאותית לביואתיקה (The President's Council on Bioethics) הגדירה בשנת 2003 האכלה כפויה של עציר באמצעות כבילה והזנה בזונדה כצורת עינוי.[6] בניגוד לעמדה זו ולקביעת הצהרת מלטה נוטים בתי המשפט בארצות הברית לאשר האכלה כפויה של אסירים שובתי רעב כל עוד היא נעשית באופן מקובל מבחינה רפואית. הנימוקים להעדפת עמדת רשויות הכלא על כיבוד האוטונומיה של האסיר:

  • שמירת חייהם של האסירים: זהו הנימוק הנפוץ ביותר בפסקי דין בסוגיה זו.[4] שמירת חיים היא "האינטרס החשוב ביותר של המדינה"[7] כשנשקלות זכותו החוקתית של האסיר לאוטונומיה על גופו (כולל זכות הסירוב לטיפול רפואי) מול האינטרס של השלטונות. שמירת החיים מנוסחת לעיתים כחובה של רשויות הכלא למנוע התאבדות. באופן זה אישר בית משפט בניו יורק להאכיל בכפייה את מרק דייוויד צ'פמן.[4]
  • שמירת הסדר והמשמעת בבתי הכלא. כך למשל אישר בית המשפט בפנסילבניה האכלה כפויה של אסיר שביקש לצום למוות, בנימוק שהפגיעה בזכותו לפרטיות מוצדקת כדי לשמור על הסדר, המשמעת והמורל של צוות הסוהרים.[8]
  • מניעת אפשרות למניפולציה של הרשויות על ידי שביתות רעב שנועדו לסחוט הטבות לאסיר בניגוד לתקנות הכלא. כך אישרו בתי משפט האכלה כפויה של שובתי רעב שביקשו לעבור למתקן כליאה אחר,[4] במקרים אלו נפסק כי מטרת שביתת הרעב היא מרכיב לגיטימי בהחלטה על האכלה כפויה אם יש לה השפעה הרסנית על האפשרות לניהול יעיל של הכלא[9]

ארצות הברית עשתה שימוש בהליך, בכלא אבו גרייב ובכלא גואנטנמו, כאשר אסירים הואכלו בכוח.

מחנה גואנטנמועריכה

 
כיסא כבילה להאכלה כפויה של שובתי רעב במתקן המעצר בגואנטנמו. כיסוי הפלסטיק על המושב נדרש משום שהאסירים נשארו כבולים לכיסא אחרי ההאכלה כדי למנוע מהם להקיא ורבים איבדו שליטה על הסוגרים ולכלכו או הרטיבו את עצמם

בשנת 2006 אושרה האכלה כפויה של כ-200 שובתי רעב במתקן המעצר בגואנטנמו כשהאסירים כבולים לשם כך לכיסאות. בשנת 2009 פסק בית משפט פדרלי כי האכלה כפויה זו אינה סותרת את התיקון השמיני לחוקת ארצות הברית האוסר "ענישה אכזרית ובלתי רגילה",[10] שופטים קבעו עם זאת כי עדויות על שיטות האכלה מכאיבות ושימוש חוזר בצינורות האכלה מלוכלכים מאסירים אחרים "מטרידות מאוד" והורה לדווח לפרקליטי עצורים על האכלה כפויה בתוך 24 שעות[4] עמדת משרד ההגנה האמריקני הייתה שההחלטה אם להאכיל בכוח את העצירים היא צבאית וקביעת שיטת ההאכלה היא רפואית ונתונה לרופאים צבאיים במקום.[11] ארגוני זכויות אדם טוענים, על סמך עדויות אסירים ועורכי דינם, כי ההאכלה שמשה כאמצעי ענישה לכל דבר. דווח על אסירים שהתקשו לדבר בשל פציעות גרון שנגרמו מצינורות ההאכלה. ועל ניסיונות לשבירת השביתה באמצעות שיטות האכלה מכאיבות ומשפילות

הצינורות הארוכים שעוביים כאצבע נתפשו על ידי האסירים כמכשירי עינויים. הם נדחפו בכוח דרך נחירי העצורים לקיבתם. לא נעשה שימוש באמצעי הרדמה או טשטוש... יוסוף מספר שהוא לא יכל לנשום עם הצינור הארוך התחוב באפו, צינור שהיה גדול עד שגרם לנחיריו להתרחב. כשהצינור הוצא הכאב היה חזק יותר והחל דימום. הוא התעלף וגם כמה עצורים אחרים אבדו את הכרתם. סוהרים אמרו לעצירים 'אנחנו עושים זאת בכוונה כדי שתפסיקו את שביתת הרעב'. נאמר להם כי הצינור יוחדר ויוצא מהם פעמים בכל יום עד לסיום השביתה... רופאים היו נוכחים כש"כוח התגובה המיידי" הוציא בכוח את הצינורות כשרגל מונחת על קצה הצינור וראשו של העציר נמשך אחורה בשיער כך שהצינור נמשך מהאף בכאב. כשהעצירים ראו זאת הם התחננו שהצינור יושאר אך השומרים סרבו. ואז, בנוכחות הרופאים כולל מנהל בית החולים של העצורים הוצא צינור מעציר אחד וללא כל חיטוי הוחדר לאפו של אסיר אחר והעצירים יכלו לראות את הדם והמרה שנשארו על הצינור..

עדות פרקליטו של יוסוף אל-שרי, עציר בגואנטנמו[12]

בשנת 2013, בעקבות מחאות של מוסלמים בארצות הברית פורסמה הודעה כי במהלך חודש הרמדאן לא יואכלו אסירים בכפייה בשעות הצום אלא רק בלילה[13]

טורקיהעריכה

בטורקיה הורה משרד הבריאות במהלך שביתות רעב בבתי כלא בשנת 1996 ובשנת 2000 לרופאי בתי הסוהר להציל חיי שובתים באמצעות האכלה כפויה. ההתאחדות הרפואית הטורקית הצהירה בתגובה כי האכלה כפויה היא הפרה של עקרון "ההסכמה המודעת" ועומדת בסתירה לזכות הסירוב לטיפול רפואי.[14] חילוקי הדעות החריפו עד שבשנת 2001 נתבעה ההתאחדות הרפואית הטורקית בבית המשפט על חריגה מסמכויותיה, בהתערבותה במדיניות הממשלה בבתי הכלא, בית המשפט פסל את התביעה.

האיחוד האירופיעריכה

  • בית המשפט האירופי לזכויות אדם נדרש לסוגיית ההאכלה הכפויה כשדן בטיפול אותו קיבל עציר שובת רעב באוקראינה. הפסיקה קבעה כי "טיפול הניתן בשל צורך בריאותי מנקודת מבט של עקרונות רפואיים מבוססים אינו יכול להחשב, בעקרון, כבלתי אנושי או משפיל" כך מותרת האכלה כפויה אם היא חיונית להצלת חייו של שובת הרעב. הפסיקה הדגישה עם זאת כי הערכת החיוניות של ההאכלה הכפויה צריכה להיעשות משיקולים רפואיים בלבד וכי אסורות שיטות האכלה מייסרות או משפילות וכי אין להאכיל בכפייה כעונש. במקרה הספציפי בו הואכל העציר כשהוא אזוק, מתקן הרחבה מוכנס לפיו וצינור פלסטיק מוחדר לקיבתו נקבע כי ההאכלה הכפויה ניתנת להגדרה כעינוי.[15]
  • בבריטניה נקבעה ב-1995 פסיקה תקדימית לפיה זכותו של אסיר שפוי לשבות רעב ולסרב להזנה כפויה. האסיר, אף שסבל מהפרעת אישיות נמצא צלול בדעתו ופסק בהדין קבע כי אין חובה להאריך את חייו באמצעות האכלה נגד רצונו[16]
  • החוק בגרמניה מחייב האכלה כפויה של אסיר במקרה של סכנה חמורה לבריאותו ואוסר כפיית טיפול או האכלה במקרים אחרים.[17]
  • בבריטניה נעשה שימוש בהזנה בכפייה ב-1913 נגד הסופרג'יסטיות שובתות רעב, מדיניות שאושרה במהלך כהונתו של הרברט הנרי אסקווית' כראש ממשלת בריטניה. באוגוסט 1912 פורסם בשבועון הרפואי, The Lancet, מאמר המגנה את ההאכלה בכוח ומגדיר אותה כסוג של עינוי.[18] כאשר הן נכלאו והוחדרו לקיבתן צינורות גומי. סילביה פאנקהרסט שנכלאה בכלא הבריטי סיפרה שהוחדרה אל קיבתה צינורית גומי בכוח רב וסוף דבר שהקיאה את מרבית הנוזל שהוחדר. הרשויות הבריטיות עשו שימוש בהזנה בכפייה גם נגד האירים שביקשו עצמאות, ב-1917 מת האסיר תומאס אש כתוצאה מסיבוכים של האכלה בכוח.

מדינות נוספותעריכה

בשנות ה-90 סרביה עשתה שימוש בהליך זה בבתי הכלא שלה, נגד עצירים מקוסובו ומוסלמים קרואטים.

בשנים האחרונות, מתנגדי המשטר בסין טענו כי המשטרה החשאית בסין מזינה בכפייה פעילי פאלון גונג, כדי למנוע שביתות רעב במחנות המאסר בסין.

ישראלעריכה

לאורך השנים, הזנה בכפייה, של אזרחים מן המניין או של אסירים, הייתה מתבצעת על פי סמכויות בתי המשפט או ועדת האתיקה, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 ולפי חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

חמישה אסירים פלסטינים מתו כתוצאה מהזנה בכפייה[19][20].

במרץ 2014 הכין המשרד לביטחון הפנים הצעת תיקון לפקודת בתי הסוהר המסמיכה שופט בית משפט מחוזי להתיר מתן טיפול רפואי לאסיר שובת רעב המתנגד לכך, ובכלל זה הזנה באמצעות זונדה או עירוי. הצעה זו מעבירה לבית המשפט את הסמכות הנתונה לוועדת האתיקה, העברת סמכות זו מנומקת בצורך להביא בחשבון שיקולים החורגים מתחום האתיקה הרפואית והנוגעים למאבק הפוליטי שבבסיס שביתת הרעב: "הוראות החוק אינן מתייחסות למאפיינים הייחודיים של שביתת הרעב גם בהיבט הלא-רפואי – כאשר התפתחותה של שביתת הרעב ותוצאותיה, לכאן או לכאן, מערבות קהלים גדולים יותר, ומשפיעות על התנהגותן או על זכויותיהן"[21] לפי השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', מטרת התיקון "למנוע מהאסירים הביטחוניים להפעיל לחץ על ישראל באמצעות שביתות רעב".[22] הנוסח הסופי של החוק משלב שיקול רפואי וביטחוני "בית המשפט ישקול גם חשש לחיי אדם או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, ככל שהובאו בפניו ראיות לעניין זה"[23] ההצעה מאפשרת להציג לבית המשפט הדן בהאכלה כפויה של שובת רעב גם ראיות חסויות על מנת לאפשר "שקילה של שיקולים ביטחוניים, אשר עשויים להישען על מידע חסוי, שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה".[21] האגודה לזכויות האזרח בישראל הביעה התנגדות להצעה משום ש"כל החלטה על מתן טיפול רפואי, ובכלל זה האכלה, צריכה להתקבל בידי צוות רפואי עצמאי בלבד, בהתאם לחוק זכויות החולה".[24] גם ארגון רופאים לזכויות אדם הביע התנגדות להצעה וטען כי היא עומדת בסתירה להצהרת מלטה וחוק זכויות החולה ומכפיפה שיקולים רפואיים לשיקולים ביטחוניים-פוליטיים.[25] ב-28 במאי 2014, בעקבות "כנס הסכמה" שערכה ההסתדרות הרפואית, פורסם מסמך על טיפול באסירים שובתי רעב בו נקבע כי "בהתאם לכללי האתיקה המקובלים בישראל ובעולם, טיפול רפואי בכפייה, לרבות הזנה בכפייה, הוא אסור".[26] על רקע החמרת שביתת רעב של עצירים מנהליים פלסטינים הביע בנימין נתניהו תמיכה בהצעת החוק בדיון שנערך ב-2 ביוני 2014 והבטיח כי ידאג שיימצאו רופאים שיסכימו לפעול על פי החוק החדש בניגוד לעמדת ההסתדרות הרפואית.[27] ב-9 ביוני 2014 עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה במליאת הכנסת בקולות 29 תומכים מול 19 מתנגדים.[28] בתגובה אמר יו"ר ההסתדרות הרפואית ליאוניד אידלמן כי יתקשה להגן בבית הדין בהאג על רופאים שיאכילו שובתים בכפייה ע"פ החוק החדש "רופאים שיעשו זאת עלולים להיות מוקעים על ידי כל הקהילה הרפואית בעולם ויהיה קשה להגן עליהם אם יגישו נגדם תביעה..אתיקה רפואית גוברת על החוק גם אם יחוקקו את החוק שיחייב לעשות זאת - על הרופאים לסרב".[29]

בדיונים בוועדת הפנים הוכנסו מספר תיקונים להצעת החוק:

  • יוזם הפניה לבית המשפט הוא רופא המטפל באסיר[30]
  • הפניה לבית המשפט תיעשה רק במקרה של סכנה לחייו או בריאותו של שובת הרעב "חיווה רופא בכתב את דעתו..כי בשל שביתת רעב של אסיר קיימת אפשרות ממשית שתיגרם, בתוך זמן קצר, סכנה חמורה או נזק בלתי הפיך לבריאותו של האסיר, בלא קבלת טיפול רפואי מהטיפולים המפורטים בחוות הדעת הרפואית, רשאי הנציב לפנות לנשיא בית משפט מחוזי או לסגנו, בבקשה לקבל היתר למתן טיפול רפואי לאסיר"[23]
  • בית המשפט ישקול את עמדת ועדת האתיקה של בית החולים לפני קבלת החלטה על הזנה בכפייה.

הליכי החקיקה הופסקו עם פיזור הכנסת התשע עשרה, ביוני 2015 אישרה הממשלה לקדם את החקיקה בכנסת מהנקודה בה הופסקה, בנוסח שקבלו השרים לא הופיעו התיקונים המרככים שהוצעו בוועדת הפנים. השר גלעד ארדן הצהיר כי "האסירים הביטחוניים מעוניינים להפוך את שביתת הרעב לפיגוע התאבדות מסוג חדש באמצעותו יאיימו על מדינת ישראל".[31] ביולי 2015 אושר התיקון ברוב של 46 מול 40 מתנגדים.[32] בספטמבר 2016 דחה בית המשפט העליון עתירה של ההסתדרות הרפואית נגד החוק, השופט אלייקים רובינשטיין קבע בפסק הדין כי לשביתת רעב של אסיר "השלכות החורגות מעניינו האישי של שובת הרעב", השופט מני מזוז הצטרף לדעתו אך הביע הסתייגות מהסעיף המאפשר התחשבות ב"נימוקים ביטחוניים" לאישור הזנה בכפייה.[33]

בושרי ובן-ארי, ניתחו את התיקון לפקודה המסדיר הזנה בכפייה של אסירים, לאור ערכי עידן ההסכמה מדעת כפי שבאו לידי ביטוי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות החולה ופסיקת בית המשפט העליון, ולטענתם, נדרש לשפר את ההסדרים הקבועים בתיקון.[34]

הוויכוח הציבורי בסוגיית ההזנה בכפייה של שובת רעב שב ועלה במהלך שביתת הרעב הממושכת של העציר המנהלי הפלסטיני מוחמד עלאן. ההסתדרות הרפואית חזרה על טענתה שפעולה כזו היא בגדר עינויים.[35] לעומתה יצאה קבוצה גדולה של רופאים ואנשי רוח בעצומה שבה נאמר: "אנחנו מתנגדים נחרצות לעמדה של ההסתדרות הרפואית הישראלית לפיה נאסר על רופא לפעול להציל חיי אסיר שובת רעב גם נגד רצונו, אשר לוו באיומים פרופסיונאליים כלפי מי שיפעל אחרת".[36]

הזנה בכפייה כשיטת עינויעריכה

הזנה בכפייה שמטרתה עינוי כוללת האכלת אדם במוצרים שאינם ראויים למאכל או האכלת אדם במאכלים שדתו אוסרת עליו לאכול.

משקה שוודי הוא שיטת עינויים והוצאה להורג שנקטו פלוגות שוודיות מהלך מלחמת שלושים השנים. בשיטה זו הקרבן היה נכפת, פיו נקשר, והוא הוכרח לבלוע (באמצעות משפך) כמות גדולה של נוזל דוחה ולעיתים אף רותח. חומרים כגון שתן, צואה, זבל נוזלי ומים דלוחים שימשו לצורך זה. מעבר לסלידה, לגועל, למחלות ולסיכוי לזיהום מחיידקים, המשקה השוודי הסב כאב עז בקיבה.

בכלא אבו גרייב הכריחה ארצות הברית אסירים מוסלמים לשתות אלכוהול ולאכול חזיר, מאכלים שאסורים לאכילה ושתייה על פי האסלאם. ההליך הופסק בשנת 2007 בעקבות תלונה של שורת רופאים אמריקניים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הזנה בכפייה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ James Walvin, African's Life, 1745-1797: The Life and Times of Olaudah Equiano, עמוד 22
  2. ^ מרקוס רדיקר, ספינת העבדים, הוצאת בבל, עמוד 27
  3. ^ Herbert C. Covey and Dwight Eisnach, Recollections of African American Foods and Foodways from the Slave Narratives,page2
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Mara Silver, TESTING CRUZAN:PRISONERS AND THE CONSTITUTIONAL QUESTION OF SELFSTARVATION, Stanford Law Review
  5. ^ WMA Declaration of Malta on Hunger Strikers
  6. ^ Leonard S Rubenstein and George J Annas, Medical ethics at Guantanamo Bay detention centre and in the US military: a time for reform, Lancet 2009; 374: 353–55
  7. ^ SINGLETARY v. COSTELLO, 1996
  8. ^ Dept. of Public Welfare v. Kallinger 1990
  9. ^ State of North Dakota ex rel. Timothy Schuetzle, Warden North Dakota State Penitentiary Vs. August T. Vogel, 1995
  10. ^ UNITED STATES DISTRICT COURT FOR THE DISTRICT OF COLUMBIA MOHAMMED AL-ADAHI vs. BARACK H. OBAMA, Civil Action No. 05-280
  11. ^ George J. Annas, Hunger Strikes at Guantanamo — Medical Ethics and Human Rights in a “Legal Black Hole”, n engl j med 355;13
  12. ^ Center for Constitutional Rights, REPORT ON TORTURE AND CRUEL, INHUMAN, ANDDEGRADING TREATMENT OF PRISONERS AT GUANTÁNAMO BAY, CUBA
  13. ^ Ben Ferguson, Maggie O'Kane, and Ed Pilkington, Obama urged to halt Ramadan force-feeding at Guantánamo, The Guardian, Monday 8 July 2013
  14. ^ N Y Oguz and S H Miles, The physician and prison hunger strikes: reflecting on the experience in Turkey, J Med Ethics 2005;31:169–172
  15. ^ Sondra S. Crosby, Hunger Strikes, Force-feeding and Physicians’ Responsibilities; JAMA, August 1, 2007—Vol 298, No. 5
  16. ^ Vivienne Harpwood, Law of Torts, page 274
  17. ^ Gesetz über den Vollzug der Freiheitsstrafe und der freiheitsentziehenden Maßregeln der Besserung und Sicherung 101 Zwangsmaßnahmen auf dem Gebiet der Gesundheitsfürsorge חוק ביצוע מאסר ושלילת חירות, סעיף 101- אמצעי כפיה בתחום הבריאות (גרמנית)
  18. ^ Niland, Lauren. From the archives: Suffragettes on hunger strike, Retrieved 28 February 2014.
  19. ^ שבתי בנדט ואילן זלאיט‏, סיפורם של האסירים ששבתו רעב ומתו במהלך הזנה בכפייה, באתר וואלה! NEWS‏, 18 באוגוסט 2015
  20. ^ צבי זינגר, תהלוכה של נשות אסירים נהפכה להתפרעות המונים, מעריב, 24 ביולי 1980
  21. ^ 21.0 21.1 תזכיר חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מניעת נזקי שביתת רעב), התשע"ד-2014
  22. ^ עומרי אפרים, סערה בדיון הזנת אסירים: "בוגדת" לזועבי, באתר ynet, 16 ביוני 2014
  23. ^ 23.0 23.1 פרוטוקול מס' 313 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ד (18 ביוני 2014)
  24. ^ האגודה לזכויות האזרח בישראל האכלה בכפייה של אסירים שובתי רעב
  25. ^ רופאים לזכויות אדם, התנגדות לתיקון פקודת בתי הסוהר
  26. ^ ההסתדרות הרפואית בישראל, טיפול באסירים / עצירים שובתי רעב
  27. ^ יואב אבן, נתניהו על שביתת הרעב של העצירים המינהליים: נמצא רופאים שיסכימו להאכיל בכפייה, אתר מאקו
  28. ^ אושר בקריאה ראשונה: תתאפשר האכלה בכפייה של אסירים שובתי רעב, אתר הכנסת
  29. ^ רוני לינדר-גנץ, ההסתדרות הרפואית: לא נגן בהאג על רופאים שיזינו עצירים בכפייה, באתר הארץ
  30. ^ אושרה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק "ההזנה בכפייה", אתר הכנסת
  31. ^ יהונתן ליס ועידו אפרתי, הממשלה אישרה לקדם את חוק הזנת אסירים בכפייה, באתר הארץ, 15 ביוני 2015
  32. ^   חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48), התשע"ה–2015, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
    המליאה אישרה סופית את החוק למניעת נזקי שביתת רעב, אתר הכנסת, 30 ביולי 2015
    יהונתן ליס, עידו אפרתי, הכנסת אישרה את חוק ההזנה בכפייה לעצירים ביטחוניים בנוסחו המרוכך, באתר הארץ, 30 ביולי 2015
  33. ^ ג'קי חורי, שרון פולבר, עידו אפרתי, בג"ץ אישר הזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים שובתי רעב, הארץ, ‏11/9/2016
  34. ^ נתנאל ר. בושרי ורון בן-ארי (2015), טיפול רפואי כפוי בעידן ההסכמה מדעת, 280-301.
  35. ^ נעמה אנגל משאלי ואסף גבור, בי"ח ברזילי: "הזנה בכפייה לעציר – רק אם ידרדר מצבו", באתר nrg‏, 10 באוגוסט 2015
    מרק גלזרמןכן, הזנה בכפייה היא עינוי, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2015
  36. ^ אסף גולן, רופאים בכירים ואנשי רוח: "מותר להזין בכפייה", באתר nrg‏, 23 באוגוסט 2015