הטמנה (שבת)

בהלכות שבת, הטמנה היא כיסוי כלי ובו תבשיל חם בחומר מבודד לפני כניסת השבת, על מנת לצמצם כמידת האפשר את איבוד חום התבשיל או אף להגביר מעט את חומו (ובכך למעשה ממשיך בישול איטי) עבור המאכלים המיועדים ליום השבת. הטמנה הייתה נהוגה בעבר כתחליף להשהייתם על גבי מקור חום עד אז, דבר שעשוי להוביל לחריכתם. כיום הטמנה נהוגה בהיקפים מצומצמים יותר, בעיקר עבור סעודת ליל השבת, ובדרך כלל משתמשים בדרך זו מסיבה טכנית, כאשר אין די מקום על פלטת השבת.

קנקן תה מכוסה במטמן

הטמנה על פלטה לשבת

זמן ההטמנה

מדין התורה הטמנה מותרת ללא הגבלה הן כאשר היא נעשית מערב שבת ואף אם היא נעשית בשבת עצמה. אולם מדרבנן הטמנה מותרת רק קודם לכניסת השבת או בשעת בין השמשות ולא בשבת עצמה, ורק בחומר מבודד ש'אינו מוסיף הבל', כלומר שאינו מוסיף חום מעצמו בדרך כל שהיא, אלא רק מגן מפני איבוד החום הקיים של התבשיל. הסיבה לאיסור הטמנה בשבת שנויה במחלוקת ראשונים (המחלוקת נובעת משינוי בגרסת התלמוד, כפי שמשתקף ההבדל בין גרסת רש"י לגרסת הרי"ף): לדעת רש"י, הרז"ה, הרא"ש ועוד, הסיבה לאיסור היא מאחר שמטמינים קדירה כשהיא חמה, אם הקדירה תתקרר, אדם בטעות יבוא לחממה בשבת עצמה (כדי להטמינה למחר כשהיא חמה) ויעבור על מלאכת מבשל. אולם לדעת הרי"ף, הרמב"ם, הרמב"ן ועוד, הסיבה לאיסור היא שמא יטמין ברמץ (אפר חם שנותרו בו גחלים) ויחתה בגחלים, ויעבור על מלאכת מבעיר, לכן חכמים אסרו להטמין גם בכל הדברים שאינם מוסיפים הבל.

אולם הטמנה בדבר 'המוסיף הבל' (המוסיף חום מעצמו) אסורה אפילו קודם השבת. גם טעם האיסור הזה שנוי במחלוקת ראשונים: לדעת רש"י וסיעתו - מאחר שבין הדברים המוסיפים הבל ישנו גם רמץ, אסרו חכמים להטמין בו אפילו מלפני השבת, שמא שכשיבוא לקחתו בשבת יחתה בגחלים ויעבור על מלאכת מבעיר. אולם לדעת הרי"ף וסיעתו, הסיבה לאיסור היא, שמא תרתח הקדירה (כתוצאה מהתחממותה בהטמנה), וכשתכנס שבת יבוא להטמינה שוב באותו דבר, ונמצא מטמין בדבר המוסיף הבל בשבת, שהוא אסור.

הטמנה בשבת אסורה כאשר מדובר במאכל חם ב'כלי ראשון', אולם מותר להטמין בשבת מאכל צונן כדי שלא יתקרר עוד או כדי שיתחמם מעט מצינתו במבודד שאינו מוסיף חום ('אינו מוסיף הבל'), וכן מותר להטמין מאכל חם אם אינו ב'כלי ראשון' בתוך מבודד שאינו מוסיף חום אלא אך משמר את חומו. פעולות אלו אסורות בחומר המוסיף חום ('מוסיף הבל').

ישנה מצווה להטמין מערב שבת באופן המותר חמין לסעודת יום השבת, ודבר זה נחשב בכלל כבוד ועונג שבת. דבר זה כוון בעבר גם כנגד הקראים שאוסרים אכילת מאכלים חמים בשבת.

דיני הטמנה

הטמנה מבחינה הלכתית היא רק כאשר הכלי ובו התבשיל מכוסה לחלוטין מכל צדדיו ומראשו על מנת לשמור על חומו. כיסוי שאינו מלא, כיסוי לצורך הגנה מעפר או מבעלי חיים וכן נתינת כלי בתוך תנור סגור אינם נחשבים להטמנה.

בדיני הטמנה אין משמעות למצב הבישול של המאכל בתוך הכלי המוטמן, והטמנה באופן שנאסר אסורה גם כאשר ההטמנה גורמת לפגיעה באיכות התבשיל ('מצטמק ורע לו'). עם זאת ישנה דעת מיעוט בין הראשונים שדיני הטמנה הם כדיני השהיה, ועל כן לדוגמה יהיה מותר להטמין דבר שהתבשל כמאכל בן דורסאי (שליש או חצי בישול) ללא הגבלה. אולם שיטה זו נדחתה מהלכה (למעט במקום שנהגו על פיה), היות שהטמנה משמשת בעיקר לצמצמום איבוד חום או לחימום קל, ולא להמשך בישול בחום גבוה, ועל כן לא צריך להיות הבדל בפרטי ההלכה לפי מצב הבישול, בניגוד להשהיה שהיא פעולה המובילה להמשך בישול בחום גבוה.

הטמנה יכולה להיות גם על גבי מקור חום חזק, לדוגמה אסור לכסות כלי המונח על פלטת שבת בבגדים מכל צדדיו, היות שהכיסוי בבגדים גורם להגברת החימום עקב מקור החום החזק מתחת לכלי. דין זה הוא אף בכיסוי בדברים שאינם מגבירים את החום ('אין מוסיפים הבל') מצד עצמם, היות שהכיסוי גורם להוספת חום שמקורו במקור החום שתחת הכלי.

דבר טמון שנתגלה בשבת (מעצמו או על ידי פעולת האדם) - מותר להחזיר את כיסויו, היות שכבר היה טמון. כמו כן ניתן להחליף את הכיסוי ואף לעבותו (אולם בתנאי שהבישול כבר הסתיים, שאם לא, נמצא שהוא מזרז את הבישול בשבת ועובר על מלאכת מבשל). כן מותר להחזיר את הכלי שהוצא מההטמנה חזרה למקום ההטמנה. אם המבודד נחשב למוקצה, דבר זה מותר בתנאי שמקום ההטמנה לא התקלקל (לדוגמה, במקרה והמבודד הוא גיזי צמר, אם נשארה צורה של גומה להטמנת הכלי, ולא יהיה צורך להזיז את גיזי הצמר באופן ישיר). לפי הרמב"ם (בפירוש המשנה), החזרת כלי להטמנה מותרת רק במקרה והגומה שלמה (גם כשהמובדד אינו מוקצה), ובמקרה והגומה איבדה את צורתה - ההחזרה להטמנה אסורה, היות שהפעולה נראית כהטמנה חדשה בשבת.

הוצאת הכלי עם התבשיל מהמבודד

בעת הוצאת הכלי מהחומר המבודד בו הוא נטמן, ישנה אפשרות שהחומר המבודד יחשב למוקצה (היות שאין לו שימוש היתר בשבת), האסור בהזזה ישירה. אם החומר המבודד יוחד לשימוש בהטמנה, אין הוא נחשב למוקצה, וכן אם נעשה בו שימוש להטמנה יותר מפעם אחת גם ללא יחוד. חומרים המשמשים למסחר (ומשום כך מהווים 'מוקצה מחמת חסרון כיס') דורשים יחוד או טמינה פעמיים על מנת שלא יחשבו כמוקצה.

במקרה והמבודד נחשב למוקצה אסור להזיז אותו באופן ישיר אלא רק באופן עקיף ('טלטול מן הצד'), באמצעות הרמת הכלי וניעור הכיסוי מהמבודד שעליו.

אכילת מאכל שהוטמן באיסור

במקרה והוטמן מאכל באופן אסור בדבר המוסיף הבל והמאכל התחמם או המשיך את בישולו והושבח, ישנה דעה שהמאכל אסור באכילה בין אם הדבר נעשה בשוגג או במזיד (דעה אחרת מתירה את המאכל כאשר ההטמנה נעשית בשוגג). דין זה הוא חומרא בהטמנה מעבר לרגיל לגבי מלאכות אחרות האסורות מדרבנן. אם המאכל שהוטמן באיסור רק שמר על חומו - המאכל מותר בדיעבד.

שימוש בסיר לבישול איטי

שימוש בסיר לבישול איטי (קרוקפוט) לבישול המתחיל בערב שבת ומסתיים בשבת עצמה שנוי במחלוקת, סביב השאלה האם מדובר בהשהיה המותרת או בהטמנה שנאסרה. בעוד הרבנים משה פיינשטיין, שמואל הלוי ואזנר ועובדיה יוסף התירו את השימוש בסיר זה, הרבנים שלמה זלמן אויערבאך ויוסף שלום אלישיב אסרו את השימוש בו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

קישורים חיצוניים

• אסופת מאמרים בנושא הטמנה, באתר ספריית אסיף
• שימוש בסיר לבישול איטי בשבת - בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון.

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.