מאכל בן דרוסאי
מאכל בן דרוסאי הוא מאכל שלא התבשל די צורכו. מקורו של הביטוי בתלמוד, ויש לו משמעויות הלכתיות בעניינים שונים. לפי רש"י, מאכל בן דרוסאי הוא מאכל שהתבשל שליש משיעור בישולו.[1][2] לדעת הרמב"ם, מדובר במאכל שהתבשל חצי משיעור בישולו[3].
| תלמוד בבלי | מסכת שבת, דף כ', עמוד א' |
|---|---|
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן רנ"ד, סעיף ב' |
| מקורות נוספים | הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנ"ד |
  | |
הביטוי בתלמוד עריכה
הביטוי מופיע במקומות שונים בתלמוד[4]. הוא מופיע בהקשר של הלכות השהיה, לאחר המשנה שבה מצוין שאפשר להשהות מאכל כלומר להשאירו מערב שבת "מבעוד יום" - לפני כניסת השבת על אש הכירה, בתנאי שהמאכל מבושל, מכיוון שאינו מצווה על "שביתת כלים" ומותר לאוכל של יהודי להתבשל במהלך השבת. האיסור הוא גזירת חכמים, כדי להימנע מהחשש שיהפוך את הפחמים או יאוורר אותם, ובכך יגביר ויבעיר את האש, פעולות האסורות בשבת:
כלומר, אם המאכל היה מבושל כדי שיעור מאכל בן דרוסאי, מתירים להשהות אותו על גבי מקור חום.
הופעה נוספת של הביטוי היא בהקשר של צלייה:
אמר רבי יוחנן: הניח בשר על גבי גחלים היפך בו חייב לא היפך בו פטור... לא צריכא דאי לא היפך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי וכי מהפיך ביה בשיל משני צדדין כמאכל בן דרוסאי וקמ"ל
כלומר, שאם צולים מצד אחד, כשיעור מאכל בן דרוסאי, זה לא נחשב צלייה המחייבת מן התורה (אולם נאסר מדרבנן).
המונח משמש גם במקרים נוספים, לדוגמה, איסור הבישול של בשר וחלב יחד, תקף משעה שהתבשיל מוכן כמאכל בן דרוסאי[5].
זהותו של בן דרוסאי עריכה
רש"י בפירושו לתלמוד כתב ש"בן דרוסאי" היה לִסְטִים[2], וכנראה פירושו מבוסס על הסוגיה במסכת סנהדרין[6] שמציינת שגנבים אוכלים את הבשר כשאינו מבושל לגמרי[7], מפני שהם ממהרים ומפחדים שמא ילכדום[8]. וכך כתבו ראשונים רבים נוספים.
יש המזהים את בן דרוסאי עם אחד מהמורדים היהודים בשלטון הרומי לפני חורבן בית המקדש השני, שהיה במנוסה תמידית ולכן היה מבשל במהירות ובחיפזון. יוסף בן מתתיהו מספר על מנהיג יהודי בשם דורטוס[א] שנהרג על ידי הרומאים מכיוון שניסה להמריד את היהודים לאחר העימות עם השומרונים בשנת 52 לספירה[9]. בעימות זה לקח חלק משמעותי אלעזר בן דינאי, שמכונה אצל יוסף בן מתתיהו "ליסטים". במסכת כלים[10] "תנורו של בן דינאי" מתואר כתנור שעשוי בחיפזון ומיועד לבישול שדה, ולכן זאב יעבץ ובן ציון לוריא הציעו שבן דרוסאי שהיה מבשל בחיפזון כבן דינאי, הוא אותו דורטוס, חבירו של בן דינאי. ייתכן שהכינוי "ליסטים" הוצמד לכל בני חבורתו של בן דינאי ובתוכם בן דרוסאי, ומשם התגלגל לפירוש רש"י התיאור של בן דרוסאי כליסטים[11][12].
שמא פרידמן מזהה את בן דרוסאי עם "בר דרוסיי" המוזכר בתלמוד הירושלמי כמי שביצע את הוראת רבי יוחנן לשבור צלמים של עבודה זרה בבית מרחץ שהיה בטבריה[13]. הבעיה בזיהוי זה היא שהביטוי "מאכל בן דרוסאי" מוזכר כבר בברייתא במסכת שבת[14] כחלק מדבריו של חנניה, שהיה תנא בדור השלישי, ולא ייתכן שבן דרוסיי האריך ימים עד כדי פגישת רבי יוחנן מן האמוראים. פרידמן טוען שכיוון שהביטוי "מאכל בן דרוסאי" אינו מוזכר באף מקור תנאי מלבד הברייתא במסכת שבת, יש להניח שהיא נערכה בתקופת האמוראים, לאחר שנטבע הביטוי "בן דרוסאי"[15]. על פי הזיהוי עם "בר דרוסיי", מסיק פרידמן שבן דרוסאי לא היה יהודי, כיוון שעל פי ההלכה ביטול עבודה זרה יכול להיעשות רק על ידי גוי. מהסכמתו לשבור את הצלמים בבית המרחץ הרומי, מסיק פרידמן שבן דרוסאי היה אדם אמיץ ששיתף פעולה עם החכמים במאבקם מול השלטון הרומי, ומחמת קשריו עם החכמים הוא זכה להיות אישיות בולטת ודרך בישולו הייתה ידועה. בסוף דבריו הוא מעלה אפשרות שבן דרוסאי לא היה כלל אדם מסוים, אלא הוא דמות ספרותית שמשמשת לתיאור אדם בעל כוח גופני גדול המקיים אורח חיים פראי ולכן אינו מבשל את מאכליו לגמרי כדרכם של בני אדם[16].
צבי כשדאי שיער ש"בן דרוסאי" אינו שם של אדם מסוים אלא הוא מושג שפירושו: בן לעדה הדרוזית, שרגילים לבשל בישול קל[17].
לקריאה נוספת עריכה
- שמואל קליין, "לחקר השמות והכינויים", לשוננו ד (ה'תרפ"ט), עמ' 335 (11) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- שמא פרידמן, "מי היה בן דרוסאי", סידרא יד (ה'תשנ"ח), עמ' 77–91 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- שלומי רֵייסקין, "שאלת זהותו של בן דרוסאי", סידרא כב (ה'תשס"ז), עמ' 177–184 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים עריכה
ביאורים עריכה
- ^ או דוטוס. המקור הוא Dortus, וזאב יעבץ מתרגם "דורותַי".
הערות שוליים עריכה
- ^ רש"י, מסכת מנחות, דף נ"ז, עמוד א', ד"ה מאכל בן דרוסאי
- ^ 1 2 רש"י, מסכת שבת, דף כ', עמוד א', ד"ה בן דרוסאי
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ט', הלכה ה'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק א', הלכה ה'; תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ט'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ו, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ז, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ח, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ', עמוד א'.
- ^ ראשונים לתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע', עמוד א'
- ^ פרידמן, עמ' 88
- ^ רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, מהדורת פיליפאווסקי-פריימאנן, ירושלים תשכ"ג, עמ' 24, באתר היברובוקס
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ו', פסקה ב', סעיף 130, באתר על התורה
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק ה', משנה ט'
- ^ זאב יעבץ, תולדות ישראל - חלק חמישי, עמ' 134, מהדורת שלישית, ירושלים תרצ"ג, באתר היברובוקס
- ^ בן ציון לוריא, רומי בירושלים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 158–159
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ד', הלכה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ', עמוד א'
- ^ שמא יהודה פרידמן, מי היה בן דרוסאי, עמ' 89
- ^ ראו גם: שמואל ספראי, משנת ארץ ישראל על מסכת שבת, פרק ג', משנה א', באתר על התורה
- ^ צבי כשדאי, שבטי יעקב ונצורי ישראל, חיפה תרפ"ח, עמ' 34, באתר אוצר החכמה