הידרופוניקה

המונח "גידולי מים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו צמחי מים.

הידרופּוניקה (בעברית, "גידולי מים") היא צורת גידול צמחים במצע מנותק, ללא שימוש בהזנה באמצעות קרקע. קיימות מספר שיטות לעשות זאת.

היסטוריה עריכה

הפרסום המוקדם ביותר המוכר לנו על גידול צמחים שלא באדמה הוא הספר Sylva Sylvarum ("היסטוריה טבעית") של פרנסיס בייקון, שיצא לאור בשנת 1627, שנה אחרי מות המחבר. הספר עורר מחקר רב בגידול צמחים במים. בשנת 1699 פרסם ג'ון וודוורד תיאור של נסיונותיו בגידול נענע קרחת במים וציין שצמחים במים פחות נקיים התפתחו יותר מצמחים שגדלו במים מזוקקים. רשימה של תשעה מרכיבים הנדרשים לגידולים במים הייתה קיימת לפחות משנת 1842.

וילהלם קנופ ויוליוס פון סאקס, בוטנאים גרמנים, ערכו בשנים 1859–1875 ניסויים שקבעו כללים מקובלים לגידול צמחים ללא קרקע. בשנת 1929 החל ויליאם פרדריק גיריקה, מאוניברסיטת ברקלי להפיץ את הרעיון של שימוש בגידול צמחים בתערובת ייעודית בחקלאות. הוא גידל בחצר ביתו עגבניות בגובה 7.5 מטר בתוך תמיסות. תחילה הוא קרא לשיטה "aquaculture", אולם לאחר שהתברר לו שהמילה כבר בשימוש במשמעות אחרת הוא עבר בשנת 1937 להשתמש במונח "הידרופוניקה".

במהלך מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בהידרופוניקה באי וייק ובפיליפינים במקומות שבהם לא הייתה קרקע מתאימה לגידול ירקות^[1].

עקרון פעולה עריכה

חוקרים של חילוף החומרים בצמחים גילו כי החומרים המזינים שצמחים סופגים הם יונים פשוטים במים. בתנאים טבעיים, האדמה היא בעצם מאגר החומרים המזינים, אך האדמה עצמה אינה חיונית לגידול הצמחים. בעזרת השורשים, הצמחים יכולים לספוג את החומרים המזינים שבאדמה כשהם מומסים במים. כאשר החומרים המזינים הדרושים לצמח מוספים באופן מלאכותי למי ההשקיה של הצמח, הצמח אינו זקוק למצע אדמה עשיר כדי להתקיים.

ניתן לגדל כמעט כל צומח בעזרת הידרופוניקה, אך צמחים מסוימים מתאימים לכך יותר מאחרים. בעיקר צמחי עלים.

שימושים עריכה

ישנם שני שימושים עיקריים להידרופוניקה. ראשית, היא מאפשרת ליצור סביבה מבוקרת לגידול צמחים, ובכך מסירה משתנים רבים מניסויים מדעיים. שנית, מיני צמחים רבים מניבים יותר תפוקה בפחות זמן, ולעיתים באיכות יותר גבוהה; בכך הופכת ההידרופוניקה לכלי רווחי עבור החקלאים בתנאים כלכליים וסביבתיים שונים. כשמשתמשים בהידרופוניקה אין מחלות הבאות מן הקרקע, צמחי בר שיש לחסל, או אדמה שיש לעבד. ניתן לגדל צמחים בצפיפות רבה, ובכך לחסוך שטח (ניתן אפילו לגדל צמחים במספר קומות). ההידרופוניקה גם חסכונית במים, אם המכלים בהם גדלים הצמחים משתמשים במערכת סגורה הממחזרת מים. מערכות מעין אלה צורכות כמות מים מזערית לעומת חקלאות מסורתית.

מעבר לכך, מערכות הידרופוניות משמשות לעיתים כפתרון לגינון אנכי, כאשר ישנו צורך לגדל צמחים זה מעל זה או כדי לגדל כמות צמחים גדולה על פני תא שטח קטן.

יתרונות וחסרונות עריכה

יתרונות עריכה

להלן חלק מהסיבות לכך ששיטת הגידול ההידרופונית מתחילה להיות בשימוש נרחב לצורכי ייצור מזון ברחבי העולם:

אין צורך באדמה
המים נשארים במערכת וניתן לעשות בהם שימוש חוזר - חיסכון משמעותי במים.
ניתן לשלוט ברמות התזונה והדישון - עלויות דישון נמוכות יותר.
אין זיהום אקולוגי וסביבתי בגלל המערכת המבוקרת.
תשואות יציבות וגבוהות
טיפול במזיקים ומחלות פשוט יותר בהשוואה לגידול באדמה בגלל ניידות של המכל.
ללא נזקים מחומרי הדברה מסוכנים.

חסרונות עריכה

מערכות גידול הידרופוניות רגישות להפסקת חשמל. המשאבות שמספקות את הפתרון התזונתי לצמחים צריכות להיות מופעלות. בזמן הפסקת חשמל ישנה סכנה של יבוש מהיר של שורשי הצמחים בשיטות גידול מסוימות כגון nft.
הוצאה ראשונית גבוהה בהשוואה לגידול באדמה.
אפשרות לסתימות שורשים של המערכת בשיטת nft
קושי בגידול מגוון של משפחות צמחים במערכת אחת עם פרוטוקול דישון אחיד.

בישראל עריכה

גידול צמחים באדנית הידרופונית עם מצע טוף בגינה הקהילתית במוזיאון הטבע בירושלים

בשנים 1939–1940 הביא זליג סוסקין את ההידרופוניקה של גיריקה לארץ ישראל בשתי תחנות ניסיונות בנהריה ולחוף ים המלח^[2]. בשנת 1945 הקים סוסקין מכון להידרופוניקה בארץ ישראל בחסות מסדר בני ציון^[1]. בשנת 1951 (התשי"ב) נעשה שימוש בהידרופוניקה בהנהגת החבר מאיר שורץ בקיבוץ חפץ חיים הדתי שנמנע מעבודות בקרקע בשל שנת השמיטה^[3]^[4]. בשנת 1955 התקין סוסקין תחנה הידרופונית בחצר הגימנסיה העברית רחביה^[5]. במאי 1957 נוסדה בקיבוץ חפץ חיים האגודה הישראלית להידרופוניקה^[6].

בישיבת צביה באילת יש חממות של גידולים הידרופוניים. בכפר הנוער החקלאי בן שמן, מגדלים התלמידים חסה, בצל ירוק, נענע ופטרוזיליה על מצע מים במנותק מקרקע. בכפר הנוער ע"ש ב.צ. מוסינזון מגדלים התלמידים תות שדה ורוזמרין על קירות וגגות בית הספר^[7].

בקיבוץ חניתה אשר בגליל המערבי, במסגרת מו"פ של חקלאות חניתה, מגדלים בחממות אשר בעמק הקורן, מספר רב של גידולים עליים בשיטה ההידרופונית.

כיום מגדלים בישראל מינים שונים של גידולים בשיטת ההידרופּוניקה, ובהם עלים מסוגים שונים, סוגים שונים של חסות, ונבטים.

השימוש בשיטת הגידול ההידרופוני בישראל הופך ליותר ויותר מצוי בקרב מגדלי הצמחים בבית ולכן הוקמו רשתות המתמחות במתן פתרונות ואביזרי הידרופוניקה לשימוש פרטי ומסחרי, רשתות ההידרופוניקה נמצאות בפריסה ארצית ומכונות גם "חנויות הידרו" הן שונות באופי המוצרים הנמכרים בהן ממשתלות רגילות ומספקות תמיסות דישון ייחודיות לערבוב במים וכן כלי מדידת רמת מוליכות וחומציות במים מסוגים שונים.