זליג סוסקין
זליג אויגן סוּסקין (25 במרץ 1873, קרים – 26 בפברואר 1959, תל אביב) היה מראשוני התנועה הציונית ואגרונום שפעל כאיש מקצוע בפיתוח ההתיישבות החקלאית. מוכר כאחד ממייסדי נהריה.
 | |
| לידה |
25 במרץ 1873 חצי האי קרים, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בפברואר 1959 (בגיל 85) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
נהריה |
| השכלה |
אוניברסיטת רוסטוק |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1958) |
  | |
קורות חיים
עריכהסוסקין נולד ליחזקאל ורחל בכפר צ'ורבש בחצי האי קרים שבאימפריה הרוסית. עם סיום בית הספר התיכון למד במכון החקלאי הגבוה בברלין והוסמך שם כאגרונום. הוא המשיך בלימודים אקדמיים באוניברסיטת רוסטוק וסיים שם דוקטורט בפילוסופיה. במהלך לימודיו היה חבר אגודת הסטודנטים הציונים שייסדו שמריהו לוין וליאו מוצקין. טרם עלייתו ארצה נמנה עם מייסדי "המרכז הציוני" ברוסיה ומייסדי "קרן היסוד".
בשנת 1896 עלה סוסקין לארץ ישראל בשליחות חובבי ציון, לשם ניהול העבודה החקלאית בקרב מייסדי באר טוביה (שכונתה אז "קסטינה", על שם הכפר הערבי השכן). כעבור שנתיים עבר לנהל את נטיעות האקליפטוסים בביצות חדרה וניהל את הכשרת הקרקע לנטיעת הפרדס בגן שמואל.
ב-1898 התלווה אל בנימין זאב הרצל בעת ביקורו בארץ ישראל, ובעקבות זאת נרתם לעריכת מחקרים לבדיקת האפשרויות לחקלאות באזורים שונים בארץ. ב-1903 השתתף בקונגרס הציוני השישי, שם נבחר לוועדה לחקר ארץ ישראל, יחד עם אוטו ורבורג ופרנץ אופנהיימר. במסגרת זו השתתף במשלחת לאל עריש שחקרה את האזור לבקשת הרצל[1]. חלק ממחקריו החקלאיים נערכו בשיתוף פעולה עם אהרן אהרנסון, שעמו ייסד בשנת 1900 משרד לייעוץ והדרכה בתחום החקלאות והמטעים.
בעקבות מינויו למנהל מחלקת ההתיישבות בקק"ל, בשנת 1918, החל לבחון יישום מודל חקלאי שהכיר בעת סיוריו באירופה. על פי מודל זה תכנן לבסס חקלאות אינטנסיבית על חלקות אדמה קטנות, בהן יקוימו רפת, לול וגידולי ירק. שיטה זו ניסה ליישם באזור בנימינה והצלחת השיטה אירעה עם הקמת נהריה, בשנת 1934. שיטתו אומצה על ידי זאב ז'בוטינסקי, ובעקבות תמיכתו הפך לפעיל בתנועה הרויזיוניסטית. מלבד זאת הביא לארץ ישראל את שיטת ההידרופוניקה לגידול צמחים על מים[2][3].
בשנת תשי"ח זכה בפרס ישראל למדעי הטבע (חקלאות)[4][5][6].
סוסקין נפטר בשנת 1959 בבית החולים הדסה שבתל אביב והובא למנוחות בבית העלמין בנהריה[7][8][9][10][11].
העיר נהריה קראה רחוב על שמו.
מאמריו המקצועיים
עריכה- ז. סוסקין, הלקח מזבדליה - מטעי תפוחי הזהב בזבדליה בעיתון "הצפון", 2 בנובמבר 1926
- ז. סוסקין, המפרנסת שלנו - השמש, הַבֹּקֶר, 30 במרץ 1953
- ז. סוסקין, רמת רזיאל, חרות, 28 בינואר 1949
קישורים חיצוניים
עריכה
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר זליג (אויגן) סוסקין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2094
- זליג אויגן סוסקין (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר "בית ליברמן - מוזיאון לתולדות העיר נהריה"
- ב. נתן, אלה היו חיים, חרות, 22 ביוני 1958
- ברוך ויינשטיין, מקסטינה להידרופוניה - קווים לדמותו של זליג סוסקין ז"ל, הַבֹּקֶר, 6 במרץ 1959
- אייזיק רמבה, חי חיים יפים ומת מיתה יפה, חרות, 6 במרץ 1959
- אייזיק רמבה, זכה לאחר מותו, חרות, 5 באפריל 1960
- מידע על זליג סוסקין בקטלוג הספרייה הלאומית
זליג אויגן סוסקין (1873-1959), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף נדבה, משא ומתן יהודי מצרי על אל-עריש, הַבֹּקֶר, 28 בינואר 1949
- ^ תחנת "הידרופוניקה" בירושלים לגידול ירקות ללא אדמה, למרחב, 13 ביולי 1955
- ^ גידולי ירקות בלי אדמה, הַבֹּקֶר, 9 במאי 1941
- ^ אלה יקבלו פרס ישראל, שערים, 22 באפריל 1958
- ^ טקס חלוקת פרסי ישראל יערך ביום חמישי בירושלים, חרות, 22 באפריל 1958
- ^ י. רבי, פרסי ישראל בשנת העשור, על המשמר, 30 באפריל 1958
- ^ ד"ר זליג סוסקין, דבר, 27 בפברואר 1959
- ^ אגרונום ד"ר זליג סוסקין, קול העם, 27 בפברואר 1959
- ^ ד"ר ז. סוסקין למנוחות, דבר, 2 במרץ 1959
- ^ ד"ר ז. סוסקין ז"ל, חרות, 27 בפברואר 1959
- ^ נפטר ד"ר ז. סוסקין, הַבֹּקֶר, 27 בפברואר 1959