הלל נשיאה

הלל נשיאה
לידה	המאה ה-3 / המאה ה-4; פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
פטירה	365 לערך; פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
תקופת הפעילות	הדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל
השתייכות	חז"ל, נשיאי הסנהדרין, אמוראים, אמוראי ארץ ישראל
תחומי עיסוק	הלוח העברי
בני דורו	(אפיפניוס מסלמיס, יוסף הקומס)
אב	רבי יהודה נשיאה (רבי יהודה נשיאה השני או רבי יהודה נשיאה השלישי)
צאצאים	רבן גמליאל החמישי
	330–365; (כ־35 שנים)
מונרך בתקופה	קונסטנטיוס השני, יוליאנוס
אירועים בתקופתו	מרד גאלוס, (בניית בית המקדש של יוליאנוס)
	→ רבי יהודה נשיאה השני רבן גמליאל החמישי ←
תפקידים נוספים	נשיא הסנהדרין; פריפקטוס כבוד

הלל נשיאה (הנשיא, בארמית), המכונה גם הלל השני והלל האחרון, היה נשיא הסנהדרין בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל, במאה הרביעית לספירה. על פי המסורת, הוא אחראי על המעבר ללוח העברי המחושב. במחקר, הלל מזוהה עם הפטריארך "יולוס", הנזכר באיגרת של הקיסר יוליאנוס.

ביוגרפיה

הלל חי ופעל בארץ ישראל במקביל לזמנם של אביי ורבא בבבל, ומעט אחריהם. הוא היה צאצא למשפחת הנשיאים של רבן גמליאל ורבי יהודה הנשיא, השושלת של הלל הזקן.

ייחוסו

בכתבי הגאונים והראשונים הוא נזכר כ"הלל בנו של רבי יהודה נשיאה", אך קיימות מספר השערות לגבי ייחוסו המדויק:

בנו של רבי יהודה נשיאה הראשון
בנו של רבי יהודה נשיאה השני (נכד של הראשון)
בנו של רבי יהודה נשיאה השלישי

כינוייו

"הלל נשיאה" או "הלל השני" - להבדילו מהלל הזקן
"הלל השלישי" - לפי חלק מהחוקרים, בהתחשב בהלל נכדו של רבי יהודה הנשיא

על פי המסורת, כל "הלל" שנאמר בתלמוד כוונתו להלל הזקן, או לרבי הלל נכדו של רבי יהודה הנשיא (שחי בדור הראשון לאמוראים). במקום אחד בתלמוד הבבלי^[1], יש אזכור של השם הלל אשר יעקב עמדין (המאה ה-18), שיער בהגהותיו על התלמוד שמדובר בהלל נשיאה, אך רבים גורסים שם "רב הלל". ישנו אזכור גם לחכם בשם רבי הלל בריה דרבי וולס, שנדרש לשאלה שרבן גמליאל ברבי כבר ענה עליה^[2].

מקורות המידע

הלל אינו מוזכר במפורש באף אחד מן התלמודים. המידע עליו מגיע בעיקר מספרות הגאונים והראשונים.

יצחק אייזיק הלוי (המאה ה-19), טען שהסיבה להיעדרו מהתלמודים היא שלאחר דיכוי מרד גאלוס לא נשארו חכמים בישיבות ארץ ישראל, ולכן לא היה משא ומתן הלכתי בין הלל השני לאמוראים^[3].

תקופתו

תקופתו של הלל נשיאה התאפיינה בשינויים משמעותיים במעמד היהודים באימפריה הרומית:

עליית הנצרות: הנצרות זכתה להכרה מהקיסר קונסטנטינוס, מה שהוביל להגמוניה נוצרית באימפריה.
רדיפות: כתוצאה מכך, החלו רדיפות נגד היהודים, המתוארות באיגרתו של רב שרירא גאון.
פגיעה במוסדות: רבות מישיבות ארץ ישראל נחרבו, וחלה פגיעה במעמדה של ההנהגה היהודית בארץ ישראל.
מרד גאלוס: שיא הרדיפות היה במה שמכונה "מרד גאלוס", במהלכו נחרבו ציפורי וערים נוספות על ידי הצבא הרומי.

כהונתו כנשיא

מועד עלייתו המדויק של הלל לנשיאות אינו ידוע, אך ישנן עדויות לכך שהוא כיהן כנשיא עד תקופת שלטונו של יוליאנוס (361-363 לספירה).

יחסיו עם הקיסר יוליאנוס

מקובל לזהות את הפטריארך (הנשיא) "יולוס", הנזכר באיגרת של הקיסר יוליאנוס, עם הלל נשיאה.

הקיסר יוליאנוס

יוליאנוס גילה יחס אוהד כלפיו וכיבדו. יוליאנוס שלח מכתב אישי לנשיא, בו הבטיח לו את ידידותו והתחייב לשפר עוד יותר את מצבם של היהודים. לפני צאתו למלחמה עם פרס, יוליאנוס שלח איגרת למנהיגי הקהילות היהודיות. באיגרת זו הוא הודיע כי "שרף את ספרי מס היהודים". באותה איגרת, יוליאנוס ציין כי ברצונו להעניק ליהודים טובות נוספות, ולכן הנחה את "אחיו, הפטריארך הנכבד 'יולוס'" לבטל את מה שכונה "מס השליחות" (send-tax)^[4]^[5].

אמנם, יש המפקפקים בזיהוי זה וטוענים כי הפטריארך המוזכר במכתב הוא רבי יהודה נשיאה השני^[6].

תיקון הלוח העברי

ערך מורחב – גיבוש הלוח העברי הנוכחי

המסורת על תיקון הלוח

הלל נשיאה מפורסם בעיקר כמי שהוביל את מעבר הלוח העברי לקביעוּת על פי חשבון, במקום על פי ראיית הלבנה, כפי שהיה מקובל עד אז.

לפי המסורת, המובאת לראשונה בכתביו של אברהם בר חייא^[7] (המאה ה-11) בשם רב האי גאון (המאה ה-11), תקנה זו תיקן הלל בשנת ד'קי"ט (359). תאריך זה מקובל גם לפי ראיות היסטוריות עקיפות.

הרמב"ן (המאה ה-13), מציין זאת גם כן: "מימי הלל בנו של רבי יהודה נשיאה, שנת תר"ע לשטרות, בטלה (סמכות) הסנהדרין בארץ ישראל, ובטלו ממנה מומחים, והוא שתיקן סדר העיבור ומנה שנים וקידש חדשים לדורות"^[8].

צורך השעה

דף מלוח שנה עברי מהעת הנוכחית

תקנתו זו של הלל הייתה צורך השעה. הצרות התגברו, וגזירות שמד רבות נגזרו על היהודים. בנוסף לכך, היו ניסיונות שונים של נוצרים לשבש את קידוש החודש ואת קביעתם של התאריכים והמועדים היהודיים. גם סמכויותיה של הסנהדרין קוצצו ונשללו ממנה בזו אחר זו.

לנוכח כל הצרות הללו, שתכפו ובאו, ריחפה סכנה ממשית מעל האפשרות שהעם המתפזר בגלות יוכל להמשיך ולשמור על המועדים, בהיעדר סמכות תורנית עליונה שתמשיך את קביעת ראשי החודשים והשנים, וכתוצאה מכך עלול להתבלבל התאריך האחיד שלפיו נקבעים המועדים, ולא יהיה אפשרי לחגוג אותם בזמנם.

יצחק אייזיק הלוי טען שבעקבות מרד גאלוס התפזרו החכמים והסנהדרין לא יכלה להתכנס והיה חשש שיפסק עיבור השנים שיכול להעשות רק על ידי הסנהדרין ולכן ניצל הלל את זמן שלטונו של יוליאנוס שהיה נוח ליהודים כדי לכנס את הסנהדרין ולקדש את החודשים לכל השנים הבאות מחשש שיחזרו זמנים שבהם הסנהדרין לא תוכל להתכנס^[9].

תיקונו של הלל

הלל עמד הוא ובית דינו ותיקנו שמעתה לא ייקבע ראש החודש על פי מופעי הירח, אלא לפי חשבונות מסודרים וקבועים, שיסודם הוא המולד ומהלך הירח הממוצע (="אמצעי" בלשון הראשונים). גם קביעת השנה המעוברת נתונה לחשבון קבוע, במקום בית דין שישב ודן בכל פעם האם לעבר את השנה.

ראשונים רבים דנו בתקנת הלל, ויש מחלוקות מה בדיוק היה כלול בה, ומנין הייתה להלל הסמכות לכך. יש שטענו, שהסמכות לכך היא מתוקף הלכה למשה מסיני, שקובעת שהלוח ייקבע לפי חשבון במקרים מסוימים או בכלל. אולם יש שטענו שלהלל הייתה סמכות לכך מכח היותו נשיא הסנהדרין, בית דין של סמוכים היכולים לקדש את החודש, והלל קידש את כל החודשים והשנים העתידים מראש.

רמת פירוט הלוח של הלל שבוצע על ידו

גם בנושא זה היו מחלוקות במשך הדורות. ואולם, מניתוח של מסמכים שנתגלו בגניזה הקהירית ומראָיות אחרות עולה, שכללי הלוח התגבשו במשך השנים מאז תקנתו של הלל ובמשך הדורות, והגיעו לחתימה סופית רק כחמש מאות שנה אחריו. בתוך תקופה זו, ומעט אחריה, היו הכללים שמורים בסוד, ולכן קשה לעקוב אחרי התפתחות הפרטים, וחוקרים שונים העלו כמה השערות בנושא זה.

טענה על המרת דת

אפיפניוס מסלמיס, דיוקן עממי

אפיפניוס מסלמיס (המאה ה-4), מאבות הכנסייה, מזכיר את הלל השני בספרו "פנאריון" (אנ') (ספר הרפואות), העוסק בתנועות כפירה בדורות הראשונים של הנצרות. הוא מביא סיפור ששמע מפי יוסף הקומס (המאה ה-4), ממקורבי הלל הנשיא ששימש אצלו כאפוסטול (שליח). על פי תיאורו של אפיפניוס, כאשר הלל הנשיא היה על ערש דווי הוא פנה לבישוף טבריה וביקש ממנו שיטביל אותו בסתר לנצרות. לאחר מותו של הלל, מצא יוסף הקומס בגנזך של הלל את חלק מספרי הבשורה הנוצרית מתורגמים לעברית^[10]^[11].

צבי גרץ^[12] וחוקרים נוספים, סוברים שאפיפניוס החליף בין האב ובנו. סיפור הטבילה לנצרות, שהוא מייחס בטעות להלל הנשיא, אמור היה להתייחס לאביו רבי יהודה נשיאה השלישי. לעומת זאת, הסיפור שהוא מספר על יהודה בנו של הלל, שנהג בצעירותו באופן מופקר מבחינה מינית, אמור היה להתייחס להלל הנשיא בנו של רבי יהודה נשיאה.

קישורים חיצוניים

הרב אהרן הימן, "הלל האחרון", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הלל נשיאה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
"הלל נשיאה", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
רחמים שר-שלום, מתי נוסד הלוח העברי? מתי תוקן ומתי נחתם? - פרקים בהיסטוריה של הלוח העברי, סיני, כרך ק"ב, ניסן-אייר תשמ"ח, עמ' כ"ו-נ"א

הערות שוליים

^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קט"ו, עמוד א'
^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ב', הלכה ח'
^ ר' יצחק אייזיק הלוי, סוף המשנה עד חתימת התלמוד, כרך חמישי, פרנקפורט, 1901, דורות הראשונים, עמ' 394
^ צבי גרץ, תרגום: שאול פנחס רבינוביץ, דברי ימי ישראל חלק שני, וורשה: דפוס ה. ישראל אלאפין, תרנ"ג, עמ' 425
^ Menahem Stern (מנחם שטרן), Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXXXVI. Julian, pp. 562-563
^ זכריה פרנקל במבוא הירושלמי, דף קמ"ו, עמוד ב', ברסלאו, תר"ל, באתר היברובוקס
^ ספר העיבור, מאמר שלישי שער שביעי
^ "ספר הזכות" לרמב"ן
^ יצחק איזיק הלוי, נשיאי ישראל בימי הדור ותקנת הקביעות בסוף הימים, דורות הראשונים סוף המשנה עד חתימת התלמוד, פרקפורט, תרס"א 1901, עמ' קצז, באתר היברובוקס
^ פנאריון, ספר ראשון, חלק 30, פרק 4
^ זאב רובין, פרשת הקומס יוסף והנסיונות לניצור הגליל במאה הרביעית לספירה, קתדרה, 26, יד יצחק בן צבי
^ דברי ימי ישראל חלק ב', ציון כ"ב

[1] תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קט"ו, עמוד א'

[2] תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ב', הלכה ח'

[3] ר' יצחק אייזיק הלוי, סוף המשנה עד חתימת התלמוד, כרך חמישי, פרנקפורט, 1901, דורות הראשונים, עמ' 394

[4] צבי גרץ, תרגום: שאול פנחס רבינוביץ, דברי ימי ישראל חלק שני, וורשה: דפוס ה. ישראל אלאפין, תרנ"ג, עמ' 425

[5] Menahem Stern (מנחם שטרן), Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXXXVI. Julian, pp. 562-563

[6] זכריה פרנקל במבוא הירושלמי, דף קמ"ו, עמוד ב', ברסלאו, תר"ל, באתר היברובוקס

[7] ספר העיבור, מאמר שלישי שער שביעי

[8] "ספר הזכות" לרמב"ן

[9] יצחק איזיק הלוי, נשיאי ישראל בימי הדור ותקנת הקביעות בסוף הימים, דורות הראשונים סוף המשנה עד חתימת התלמוד, פרקפורט, תרס"א 1901, עמ' קצז, באתר היברובוקס

[10] פנאריון, ספר ראשון, חלק 30, פרק 4

[11] זאב רובין, פרשת הקומס יוסף והנסיונות לניצור הגליל במאה הרביעית לספירה, קתדרה, 26, יד יצחק בן צבי

[12] דברי ימי ישראל חלק ב', ציון כ"ב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]