מניין השטרות
מניין השטרות הוא הכינוי היהודי ל"מניין בית סלאוקוס", שהיה השיטה המקובלת למניית שנים באימפריה הסלווקית. השנה הראשונה למניין, היא השנה בלוח המקדוני הקדום (אנ'), שהחלה בסתיו 312 לפני הספירה, ומקבילה לשנה העברית ג'ת"ן. מניין בית סלאוקוס היה הראשון בעולם למנות שנים ברצף בלי תלות במאורעות חולפים[1] וגם לאחר נפילתה של האימפריה המשיך לשמש באזורים רבים במזרח התיכון ואף הגיע למזרח אסיה[2]. השימוש במניין התמעט בהדרגה עם אימוץ הלוח המוסלמי ומניין ההג'רה. המניין המשיך לשמש את הכנסייה האשורית עד המאה העשרים[3]. בעולם היהודי היה מניין השטרות נהוג בבבל כבר בתקופת בית שני והשימוש בו רווח במזרח התיכון תחת האימפריה המוסלמית, במצרים נהגה השיטה עד ביטולה על ידי רבי דוד בן שלמה אבן זמרא במאה ה-16[4], ואצל יהודי תימן נהגה השיטה עד המאה ה-20 (ובמידה מסוימת עודנה נהוגה). המניין נקרא על שם השטרות משום שהוא היה העיקרי בתיארוכם, לעומת לוחות שנה שהעדיפו להתחיל את החשבון מבריאת העולם[5]. השנה הנוכחית (ה'תשפ"ג) היא שנת 2,334 לשטרות.
שמות נוספיםעריכה
במסורת היהודית ידוע מניין זה בשם "מניין למלכות יוון" או "למלכות יוונים", כי אז ”פשטה מלכותן בכל העולם כולו” (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד א'). כינויים נוספים (אך לא נפוצים) הם "למניין יוונים" וכן "למספר יוונים" (מצוי בכתבי קראים) שמשמעותם דומה לקודמים, או "לחתימת חזון" כי אז פסקה ונחתמה נבואתם של אחרוני הנביאים - חגי זכריה ומלאכי. היו שקראו למניין "המניין לממשלת החכמים" משום שאז התחילה תקופת אנשי כנסת הגדולה וחכמי המשנה[6].
הערבים בימי הביניים קראו למניין השטרות בשם "המניין לבעל הקרניים". הם שיבשו את מוקדון ל"מקרון", כינו את אלכסנדר מוקדון בספר הקוראן[7] "דו-אלקרנין" (בעל הקרניים), והיו מציירים אותו על מטבעות בדמות בעל-קרנים. ולפי אבו אל-פרג אל-איצפהאני (היסטוריון מימי הביניים של הספרות הערבית), כינוי זה ניתן לו מפני שהיו לו לנחלה שתי קרני השמש של מזרח ושל מערב.
סיבות לקביעת מניין השטרותעריכה
מניין השטרות מונה את השנים מתחילת שלטון בית סלאוקוס. תחילתו נקבעה כנראה על פי שנת ניצחונו של תלמי הראשון בקרב עזה, מה שאיפשר את שובו של סלאוקוס הראשון לבבל. שובו של סלאוקוס לבבל נחשב על ידי הסלאוקים כתאריך יסוד הממלכה הסלאוקית. ישנם המזהים אזכור לייסוד מניין השטרות באחד הלוחות הארכאולוגיים הבבליים המתאר את מלחמות הדיאדוכים.
חז"ל מבארים[8] שמניין השטרות מיוחס לשנת כיבושו של אלכסנדר מוקדון את האימפריה הפרסית בשנת 3450 לבריאת העולם (312-311 לפנה"ס). וכך כתב גם הרמב"ם[9] שמנין השטרות הוא "למלכות אלכסנדרוס מקדון"[10]. ברם, מותו של אלכסנדר מתוארך לשנת 323 לפנה"ס, כ-12 שנים לפני התאריך המקובל לתחילת מניין השטרות.[11]
גם הערבים ייחסו את מניין השטרות לאלכסנדר. כמו כן, היו שקשרו את תחילת מניין השטרות למותו של אלכסנדר מוקדון או הגעתו לירושלים.
הרב שלמה יהודה רפפורט ואחרים טענו על פי התלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד א', שמניין השטרות מתחיל בשנת ג'תמ"ח (למניין שנים שלמות לאדם הראשון), כי שנה זו היא אלף שנה לאחר יציאת מצרים[12].
תחילת הספירהעריכה
לוח השנה המקדוני הקדום מתחיל בסתיו - בחודש דיוס[13], לפיכך, מניין השטרות מתחיל אצל הסוריים המקדונים[14] בסתיו 312 לפנה"ס. לעומת זאת, בלוח הבבלי, שהיה בשימוש נפוץ במזרח התיכון, השנה החלה בחודש ניסן, היינו, השנה הראשונה למניין השטרות מתחילה באביב 311 לפנה"ס. הבדל זה, של מחצית השנה, גרם בעבר לשגיאות בתרגום התאריך ממניין השטרות לשיטות תיארוך אחרות[15][16].
הסימן שנתנו לתחילת מניין שטרות על פי מניין יצירה הוא (על פי מגילת אסתר, פרק א', פסוק ה') "גנת ביתן המלך" (האות ג' מצביעה על 3,000 והאותיות נ' ת' - 450); "המלך" - רמז לאלכסנדר מוקדון, שעל שמו נקרא מניין שטרות.
בספר "אלמגסט" של תלמי נמצא עוד תאריך שהשתמש בו התוכן היפרכוס "אחרי מיתת אלכסנדר", תאריך זה נמצא לפעמים גם אצל התוכנים הערבים, ואחרים מכנים אותו - "תאריך פיליפוס", תאריך זה התחיל בשנת 323 לפנה"ס. לכן יש (רבי עזריה מן האדומים במאור עיניים פכ"ג) שעירבו את מניין השטרות עם תאריך פיליפוס, וסברו להקדים את התחלת מניין השטרות ל-323.
השימוש במניין השטרותעריכה
מניין השטרות שימש לציון התאריך בכתובות, גיטין, שטרות, קולופונים, ולשאר עניינים, לפחות עד המאה ה-16 בקרב היהודים ברחבי המזרח התיכון[17] ומרכז אסיה[18] וכן יהודי קוצ'ין[19] ואפילו חלק מיהודי חצי האי קרים השתמשו בו כמה מאות שנים[20]. לעיתים היו מציינים במקביל גם את התאריך לבריאת העולם ולפעמים גם את התאריך לחורבן הבית.
ספר מקבים ב עושה שימוש במניין זה באיגרת ליהודי מצרים המופיעה בשני פרקיו הראשונים של הספר.
בבית הכנסת בדורה אירופוס נמצאה כתובת בארמית משנת 556 שהיא שנת 2 לפיליפוס הערבי = 245.
מניין השטרות שימש רבות בתשובות הגאונים ובאיגרת רב שרירא גאון.
הרמב"ם משתמש במניין השטרות במספר מקומות במשנה תורה. למשל בפרק י' מהלכות שמיטה ויובל כותב הרמב"ם: "ולפי חשבון זה, שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחורבן (1107), שהיא שנת שבע ושמונים ואלף וארבע מאות למניין שטרות (1487), שהיא שנת שש ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה (4936), היא שנת שמיטה, והיא שנת אחת ועשרים מן היובל". בפרק י"א מהלכות קידוש החודש כותב הרמב"ם: "לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה, מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחודש ניסן משנה זו, שהיא שנת שבע עשרה ממחזור ר"ס, שהיא שנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה (4938), שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות (1489), שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני (1109). וזו השנה, היא שאנו קוראים אותה שנת העיקר בחשבון זה".
על 8 מצבות בבית קברות יהודי ליד הכפר ארגיס שבדרום ארמניה, נמצאו תאריכים לפי מניין השטרות. הקדום שבהם הוא י"ח בתשרי א'תקע"ח (=ה'כ"ז) המקביל ל-19 בספטמבר 1266 והמאוחר משנת א'תרנ"ח שהיא ה'ק"ז - 1347[21].
רבי יששכר בן סוסאן בשנת 1539 כתב בספרו תקון יששכר "וכמה אנשים בארצות המזרח אמרו לי שעוד היום בכל ארצותיהם אין כותבים המנין בשטרותיהם כתובותיהן וגיטהן אלא לשטרות לא ליצירה"[22]. בעיראק השתמשו במניין השטרות לפחות עד סוף המאה ה-16[23], בבוכרה גם במהלך המאה ה-17[24]. בפרס מניין השטרות היה בשימוש לבדו עד תחילת המאה ה-19[25] והוזכר יחד עם המניין לבריאת העולם גם בסוף אותה מאה[26].
הקראים במצרים המשיכו להזכיר את מניין השטרות גם במאה ה-18[27].
רבי יעקב ספיר ביקר בתימן בשנת 1859, וכתב כך על יהודי תימן: "רובם אינם יודעים מניין שנות העולם שאנו מונים רק הרבנים והסופרים"[28]. כמו כן הזכיר לוח שנה מקוג'ין שבו שנת ה'תרי"ח היא ב'קס"ט לשטרות[29]. הרב יצחק רצאבי חיזק את השימוש במניין השטרות גם בישראל, ולצורך כך התקין נוסח כתובה המציינת את מניין השטרות[30].
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ Paul J. Kosmin, Time and Its Adversaries in the Seleucid Empire.
- ^ כמופיע ב-en:Xi'an Stele
- ^ Leofranc Holford-Strevens, The History of Time: A Very Short Introduction, Oxford University Press, 2005, עמ' 119
- ^ יוסף סמברי, דברי יוסף, עמוד 409. הרב חיים יוסף דוד אזולאי, שם הגדולים: חלק א - מערכת גדולים
- ^ תשובת רב יוסף גאון ותשובת רב האיי גאון
- ^ רחמים שר שלום, מנין השנים בעם ישראל בעבר ובהווה, שמעתין 154, תשס"ד, עמ' 112
- ^ סורה י"ח, אות פ"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד א'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות גירושין, פרק א', הלכה כ"ז.
- ^ יוסף ויכלדר, המניין למלכות יון, המבשר תורני, כ"ח תשרי תש"ע
- ^ Depuydt, Leo. 1997. "The Time of Death of Alexander the Great: 11 June 323 B.C. (–322), ca. 4:00–5:00 PM". Die Welt Des Orients, 28, 117–135.
- ^ ערך מלין עמוד 74
- ^ הלוח המקדוני הקדום הוא לוח ירחי-שמשי. חודש דיוס חל בסמוך לחודש אוקטובר בלוח הגרגוריאני או בחודש תשרי או חשוון בלוח העברי.
- ^ במסורת היהודית הם מכונים בדרך כלל יוונים
- ^ עורך: אוריאל רפפורט, ספר מקבים א : מבוא, תרגום ופירוש, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2004 - תשס"ד, פרק המניינים הנקוטים בספר מקבים א
- ^ כך מוכיח חיים יחיאל בורנשטיין במאמרו ב"התקופה" ח' עמוד 299
- ^ קולופון משנת א'תתצ"ה (ה'שמ"ד - 1584) מטרסוס, כתב יד משנת א'תתק"א (ה'ש"ן - 1590) ממארדין (אנ').
- ^ מניין השטרות מופיע במסמכים רבים מהגניזה האפגנית
- ^ מצבה משנת א'תקפ"א (ה'ל' - 1270)
- ^ למשל שטר מאלול א'תרמ"ג (ה'צ"ב - 1332), באותו קטלוג מופיעים עוד מסמכים קצת יותר קדומים.
- ^ דוד עמית ומיכאל סטון, "בית קברות יהודי מימי הביניים בארגיס שבדרום ארמניה", פעמים 98-99, סתיו-חורף תשס"ד, עמ' 67-119
- ^ רבי יששכר בן סוסאן, תקון יששכר, ונציה של"ט, עבור שנים ותקופות דף ו ע"א., באתר HebrewBooks
- ^ קולופון משנת א'תתפ"ח (ה'של"ז - 1577)
- ^ קולופון משנת א'תתקע"ד (ה'תכ"ג - 1663)
- ^ קולופון משנת ב'קי"ח (ה'תקס"ז - 1807
- ^ ציון תאריך פטירה בשנת 2201 - כ"א באייר ה'תר"ן (1890)
- ^ שטר אירוסין משנת 5519 לבריאת העולם - 2070 למספר יונים (1759)
- ^ אבן ספיר חלק א' דף סב ע"ב
- ^ אבן ספיר חלק א' דף סג ע"א
- ^ טופס כתובות עמוד ט"ז ועמוד רצ"ה
