המצאת הטבע

המצאת הטבע: הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, הגיבור האבוד של המדע הוא ביוגרפיה משנת 2015, מאת ההיסטוריונית אנדריאה וולף על אלכסנדר פון הומבולדט שהיה חוקר טבע, גאוגרף ופרוסי שהיה מפורסם מאד בדורו, והשפיע רבות על המדע והחברה במהלך המאה ה-19. וולף טוענת בספר שהומבולדט סינתז ידע מתחומים רבים ושונים כדי ליצור חזון של הטבע כמערכת אחת מחוברת - במה שאנו מכנים כיום אקולוגיה ונוגע גם לקשרים בין הטבע לבין גאולוגיה ובין הטבע והאדם. הספר מתאר כיצד אישיותו ודעותיו הנלהבות והרבות השפיעו על הוגים שונים ביניהם יוהאן וולפגנג פון גתה, סימון בוליבר וצ'ארלס דרווין וכי הגותו משפיעה ותמשיך להשפיע על מדענים, פעילים והציבור עוד שנים רבות. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת שוקן בשנת 2017, בתרגומו של עמנואל לוטם.

המצאת הטבע
The Invention of Nature

מידע כללי
מאת	אנדריאה וולף
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מדע פופולרי
נושא	אלכסנדר פון הומבולדט
הוצאה
הוצאה	אלפרד א. קנופף
תאריך הוצאה	2015
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת שוקן
תאריך	2017
תרגום	עמנואל לוטם

תוכן הספר

חלק 1. יציאה: רעיונות מבצבצים.

וולף מתארת את ילדותו של הומבולדט עם אמו, מריה אליזבט המרוחקת רגשית. יורש העצר, הנסיך פרדיננד היה הסנדק שלו, ומשפחתו הייתה עשירה ומיוחסת, אך למרות זאת הייתה לו ילדות אומללה, אביו החם נפטר כאשר היה אלכסנדר בן תשע, והאם שכרה לאלכסנדר ולאחיו הבכור, וילהלם, שורה של מורים פרטיים. כילד לא לקחו ברצינות את תחומי העניין שלו בטבע ובנסיעות. אמו, שבה היה תלוי כלכלית, התעקשה שיהפוך לעובד מדינה. בניגוד לאחיו הוא נמשך לא רק ללימודים אלה גם למסעות וחקר הטבע. הוא היה נמרץ מאד וחקר תחומים רבים. באביב 1790 נסע ללונדון שם פגש את ג'וזף בנקס שהיה הבוטנאי של ג'יימס קוק וכיהן כנשיא החברה המלכותית. בשלהי 1790 הוא החל ללמוד כלכלה ופיננסים בהמבורג אולם שנא את הלימודים. תאווותו למסעות גרמה לו לתסכול רב ותוארה על ידי אחרים כאדם המחשב להתפוצץ. הוא השלים את לימודיו בהיותו בן 21. ב-1791 הוא החל ללמוד באקדמיה למכרות בפרייברג. זו הייתה פשרה עם אמו - לימודיו יאפשו לו לעבוד במשרד המכרות של פרוסיה אבל לימודיו יוכלו לספק את סקרנותו בתחום המדע והגאולגיה. אחרי 8 חודשים סיים תוכנית לימודים שאחרים השלימו תוך 3 שנים. הוא נהג להשכים בבוקר ולצאת לסיורים במכרות. בגיל 22 התמנה למפקח מכרות, מה שנחשב צעיר מאד, ותפקידו אפשר לו לנסוע למקומות רבים ולחקור בתחום הגאולוגיה.

כאדם צעיר התיידד הומבולדט עם יוהאן וולפגנג פון גתה ואינטלקטואלים גרמנים אחרים. גתה היה באותו זמן המשורר הפופולרי ביותר בגרמניה, אך בשלב זה של חייו, היה באמצע שנות ה-40 והיה מתוסכל וחסר השראה. המפגש שלו עם הומבולדט השפיע עמוקות על שניהם. גתה התרשם מאד מהומבולדט ובילה איתו ימים רבים. הוא תיאר כיצד שעות ספורות איתו משולות לשהייה של שנים בצידם של אחרים. הומבולדט חידש את העניין של גתה במדע (בתחומים כמו גאולוגיה, בוטניקה, ואופטיטקה) והמפגש בין שינהם הוביל אותם לחקירה משותפת של הקשרים בין טבע-אדם ודמיון ובפרשנות ל"ביקורת התבונה הטהורה" ושל ארסמוס דרווין הם חיפשו חוקים ותובנות ביחס ליצורים החיים והאדם. ידידו של גתה, שילר, חשש שהמפגש שלו עם הומבולדט יסיט אותו מדרכו בתחום היצירה, אולם התרחש דבר הפוך - גתה החל למזג את המדע וההשראה שלו ביצריתו. וולף טעונת כי גתה כתב את הרומן המפורסם שלו פאוסט (גתה) בפרצי כתיבה שחפפו את זמני הביקור של הומבולדט (בתקופות מאוחרות יותר), וכי רבים ראו בדמות הראשית ברומן - דוקטור פאוסט, איש אשכולות שמוכן לעשות הכל תמורת ידע אינסופי את בן דמותו של הומבולדט. המפגש עם גתה השפיע עמוקות גם על הומבולדט - עד אז הוא התמקד בביצוע מדדידות רבות, אך בעקבות המפגשים הוא הבין כי כדי להבין את הטבע ואת החוקים המושלים בו יש צורך בדמיון כדי למצוא דפוסים שחבויים בקרב יצורים או תחומים שנראים במבט ראשון מרוחקים זה מזה.

מותה של אמו הומבולדט איפשר לו את החופש והעצמאות הכלכלית הדרושים למסע לעולם החדש.

חלק 2 הגעה: איסוף רעיונות

הומבולדט מגיע לוונצואלה עם בן לווייתו בונפלנאן ומתחיל את מסעו דרך מרכז ודרום אמריקה. הוא הביא עמו שפע של מכשירים מדעיים. הוא מתעד את מסעותיו ואת המדידות שהשיג באמצעות מכשירים מדעיים במכתבים שלו. הומבולדט מטפס על צ'ימבורסו, הר געש בהרי האנדים, שאז האמינו שהוא ההר הגבוה בעולם. מסע זה שלקח 5 שנים שינה את השקפתו של הומבולדט על הטבע ועל היחסים בין האדם לטבע. התגליות שלו, השקפותיו והמסע השפיעו אל אנשים רבים בחברה המערבית בהמשך. הטיול מסתיים בביקורו בארצות הברית שם ביקר בבית הלבן כדי לדון במדע ובפוליטיקה עם תומאס ג'פרסון לפני שחזר לאירופה.

חקירות על ברוא יערות

בפברואר 1800 יצא הומבולדט יחד עם בונפלאן, משרת בשם חוזה, וארבעה פרדים מקרקס. לאחר כשבוע הגיע לאגם ולנסיה. האגם שכן בלב עמק חקלאי. הנוף במקום היה אידלי אולם תושבי המקום היו מודאגים בשל ירידת מפלס מי האגם. המקומיים חשבו שהדבר נגרם עקב מוצא תת-קרקעי שמנקז את מי האגם אולם הומבולדט חשב אחרת. הוא השווה את שיאור ההתאיידות מהאגם לנהרות ואגמים אחרים בעולם והגיע למסקנה כי בירוא היערות מסביב לאגם והטיית המים להשקיית גידולים היא זו שגרמה לירידת המפלס בו. בעלי המטעים הטו נחלים לשם השקיה וכן כרתו עצים כדי לברא אדמה לגידולים, ודבר זה גרם לאובדן סבך הצמחייה התחתון שהיה ביער וכלל טחב, שיחים ושורשים - דבר זה הוביל לאדמה חשופה שאינה מסוגלת לאגור מים. דבר זה גרר ירידה בפוריות החקלאית של האדמה ובעלי המטעים נאלצו לנוע הלאה. הומבלדט היה אחד הראשונים שהבין שהדבר הוביל לתוצאות הרסניות לטבע ולאדם. הוא הבין כי היערות בעבר הגנו על האדמה וכך הפחיתו את ההתאיידות

"כאשר משמידים יערות, כפי שעושים בלי מטעים בכל רחבי אמריקה, בפזיזות ובלי שיקול דעת, המעיינות מתייבשים לגמרי או נעשים שופעים פחות. אפיקי הנהרות הנשארים יבשים במשך חלק מהשנה, הופכים לנתיבי שיטפון כישורדים גשמים גדולים במקומות הגבוהים. העשבייה והטחב נעלמים עם השיחים בצלעות ההרים, ודבר אינו בולם עוד את שטף מי הגשם: תחת שיתווספו אט-אט למפלסי הנהרות בסינון הדרגתי, הם חורשים תלמים בצלעות ובגבעות ברדת ממטרים כבדים, זורמים על העפר שנעשה תחוח וגורמים להצפות פתאומיות העושות שמות בארץ."

עצים הינו נחוצים לתעשייה, לבניית אוניות ולדלק במאות ה-17, 18 בדומה לחשיבות הנפט בימנו. ג'ון איוולין הזהיר מפני התמעטות העצים וכך גם ג'ון ברטרטם ופרנקלין (שהמציא אח חסכונית יותר). ז'אן בטיסט קולבר העביר חוק לצמצום הכריתה והגברת הנטיעות, אולם כל אלה עשו זאת עקב שיקולים כלכליים. הומבלדט היה הראשון שהבין את חשיבות היערות לאדם והזהיר כי ברוא יערות עלול לגרום נזק לדורות הבאים. בהמשך הוא תיאר דבר זה גם במקומות שונים כמו פרו או רוסיה. הוא הבהיר כי ברוא היערות עלול לגרום פגיעה באדמות ובאקלים. לפי וולף דעות אלה הובילו לכך שהומבולדט בלא ידיעתו הפך לאבי התנועה הסביבתית.

מודעות להרס הטבע

מסעותיו של הומבולדט הובילו אותו לימים למסקנה התקדימית כי "כל הדברים הם פעולות גומלין ותגובות הדדיות". וכן כי פעילות האדם עלולה לגרום לנזק סביבתי ניכר. הוא למד זאת באמצעות צפיה בהשפעות כריתת היערות על אגם ולנסיה ועל פוריות האדמות סביבו, והוא ראה זאת גם בתחומים אחרים - מסיונרים האירו את הכנסיות שלהן באמצעות שמן שהופק מביצי צבים, אולם הדבר הוביל להתמעטות אוכלוסיית הצבים, הוא הזהיר גם כי שלייה מוגזמת של פנינים בחוף וונצואלה מפחיתה את מרבצי הצדפות.

הומבולדט נטש בהדרגה את ההשקפה האנתרופצרטית, ששמה את האדם במרכז הבריאה ואשר משלה בכיפה במשך אלפי שנים כאשר אנשים תארו את יחס האנושות אל הטבע. החל מאריסטו שכתב כי "הטבע יצר את כל הדברים במפורש למען האדם", ועד קארולוס לינאוס שקבע ב-1749 כי "כל הדברים נוצרו למען האדם". בהשפעת ספר התנ"ך (בין היתר בראשית א' כ"ח) האמינו כל האנשים בתקופת הומבולדט כי אלוהים ייעד את האדם לשלוט בטבע. במאה ה-17 כתב בייקון כי "העולם נברא לאדם". דקארט קבע כי בעלי החיים הינם "אוטומטונים- חסרי כוח בינה, נחותים מבני האדם שהם " אדוני הטבע ובעליו".

במאה ה-18 רווח בקרב ההוגים המערביים הרעיון לפיו ניתן לשכלל את הטבע באמצעות עבודת האדמה. החשיבה המערבית דגלה בכך ששדות חקלאות, ברוא יערות וכפרים הופכים את הישימון הפראי לנוף פורה ונעים. לפי תפיסה זו יערות בראשתיים של העולם החדש היו לדעתם "שממה פראית" שצריך לכבוש, להשליט סדר בתוהו ובוהו, ובכך להפוך דבר רע לטוב. לדוגמה ב 1748 כתב מונטסקייה כי האנושות "הפכה את הארץ ראויה יותר למשכנה" - גנים ושדות מראה היו האידיאל שהוגי הדעות חשבו עליו. אלכיס דה טוקוויל כתב ב-1833 כי "רעיון ההרס" - כריתת יערות אמריקה בגרזינים הוא שהעניק לנוף את "החינניות הנוגעת ללב שלו". יו וילאמסון, רופא ופוליטקאי מקרולזינה הצפונית פרסם ב-1770 מאמר בזכות ברוא יערות שכן הדבר הועיל לדעתו לאקלים. אחרים הציעו לכרות עצים כדי לייבש ביצות. וההסכמה הכללית הייתה כי "כיבוש השממה" הוא "היסוד לרווחים לעתיד". הרוזן דה ביפון תיאר את יערות העד כמקום מתועב מלא עצים נשחתים, צמחים טפילים, חרקים ארסיים, עלים נרקבים ושלולית מים עכורות. את הישימון הוא תיאר כ"עיוות". השקפתו עיצבה את דעת הקהל. היופי זוהה עם התועלת לאדם. על האדם התרבותי היה לנצח את הטבע הלא תרבותי ולאלף אותו. ביפון כתב כי "כיבוש הטבע הוא היפה".

אל מול כל זאת הומבולדט היה הראשון להבין כי ראיית עולם זו שגויה שכן האדם תלוי בהמשך תפקודו של העולם הטבעי. הוא הזהיר באופן תקדימי כי על האדם להכיר את כוחות הטבע שנשזרים אחד בשני כחוטים שונים במעשה רקמה. הוא כתב כי "האדם יוכל לפעול על הטבע ולהפקיע את כוחותיו לשימושו, רק אם יבין את חוקיו". הוא גם הזהיר כי כי האנושות עלולה להרוס את הסביבה וכי התוצאות עלולות להיות הרות אסון.

חלק 3 חזרה: מיון רעיונות

הומבולדט חוזר לאירופה שם הוא מתקבל כסלבריטי. הוא חי בפריז במשך שבעה חודשים כיוון שהוא מוצא את העיר והתרבות המדעית שלה מעוררים יותר מזו של ברלין. בעודו בצרפת, הוא פוגש בסימון בוליבר הצעיר, שמתרשם מהידע והתשוקה של הומבולדט למדינת הולדתו, ונצואלה, והם דנים בפוליטיקה של דרום אמריקה. הומבולדט חוזר לפרוסיה, כדי להרוויח משכורת בחצר המלך לפני החזרה לפריז. בשלב זה הוא מתחיל לעבוד על כמה כתבי יד המבוססים על מסעותיו. ספריו נקראים בהרחבה. כאשר בוליבר מתחיל לתכנן ולבצע מהפכות בדרום אמריקה, לשחרור מעול המעצמות, הומבולדט מפרסם סדרה של ספרים על הפוליטיקה של אמריקה הלטינית המבקרים את הקולוניאליזם.

חלק 4 עולמות חדשים: הפצת רעיונות

וולף דנה בהתכתבות האישית של הומבולדט ובהשפעתו על צ'ארלס דרווין הצעיר, שייחס להומבולדט את ההשראה לעניין במדעי הטבע שהוביל למסעו בביגל. וולף דנה בהשפעתו של הומבולדט על המשורר והפילוסוף האמריקאי הנרי דייוויד תורו. היא עוסקת במגנום אופוס של הומבולדט "קוסמוס", שבו הוא מדבר על הקשרים ההדדיים של עולם הטבע.

קישורים חיצוניים

• המצאת הטבע, באתר הוצאת שוקן
• המצאת הטבע, באתר הספרייה הלאומית
• משה גלעד, המדען שעורר השראה בדרווין, ונשכח, הארץ, 08 בינואר 2018
• רות אלמוג, המדען הנוסע הגדול של כל הזמנים, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018
• משה אלחנתי, "המצאת הטבע": דיוקן החוקר שהתייחס לטבע כשותף של השכל והרגש, הארץ, 28 במרץ 2018
• איתי נבו, האדם שהמציא את הסביבה, מכון דוידסון לחינוך מדעי, 14 בספטמבר 2019