הפרת סדר
הפרת סדר (בראשי תיבות: הפס"ד) היא פעילות הנובעת מפעולה המונית של אי-ציות אזרחי (כמו הפגנה, מהומה או שביתה) בה משתתפים נוהגים בעוינות כלפי סמכות הרשויות, האמונים על שמירת הסדר הציבורי ושמירת בטיחות הציבור מפני מחאת הקהל. הפרת הסדר הציבורי יכולה להתבטא בהכשלת עובד ציבור, תקיפה והכשלת שוטר, קטטות והפרעות ברחובות ובמוסדות, התקהלות או התאגדות, מטרד רעש, חסימת דרך והסגת גבול. הפרות סדר רבות כוללות אלימות, הן נגד כוחות הביטחון והן נגד רכוש ציבורי או פרטי.
.jpg)
סיבות
עריכההיסוד האנושי הבסיסי שמצית הפרות סדר הוא התקהלות. התנהגותם של אינדיבידואלים מושפעת בתוך הקהל, אשר משרה תחושת אנונימיות. המשתתפים בהפרת הסדר משליכים את האחריות המוסרית והפלילית של מעשיהם על הקהל כולו. עם זאת, מצב זה עלול להיות נכון גם לאנשי רשויות החוק.
מספר גורמים עלולים להוביל להפרות סדר, בין אם זה גורם יחיד או שילוב של סיבות. עם זאת, רובן נולדות בעקבות טענות פוליטיות, מחלוקות כלכליות, מחלוקות חברתיות, טרור או התססות זרות. הפרת סדר הנובעת מחוסר הסכמה פוליטי יכולה לכלול מגוון אירועים, החל במחאה פשוטה וכלה באי ציות המוני. אירועים אלה יכולים להיות ספונטניים ובדרך כלל מתוכננים ומתחילים בצעדים לא אלימים. עם זאת הם עלולים להסלים כשגורמים מתסיסים מנסים לעורר תגובת יתר מצד גורמי אכיפת החוק.
הפרעה אזרחית הנובעת ממחלוקות כלכליות וחברתיות הן לרוב גם טעונות רגשית. לדוגמה, עניים עלולים למחות על עוולות ביחס לאכיפת החוק, שירותים קהילתיים או השפעה פוליטית. רגש המחאה מועצם לעיתים קרובות אם קיימים הבדלים תרבותיים, מה שמשרה אווירה של שעיר לעזאזל, איבה וחוסר אמון. לדוגמה, מתח בין קבוצות אתניות שמתמודדות על משרות עלול להתפרץ לאי סדר אזרחי, שיכול להיות מרוגז אם המשרות מועטות. בסביבות כה טעונות רגשית, הסבירות לאלימות גוברת.
קבוצות מסוימות עשויות לארגן הפרת סדר אזרחית מתוך כוונה לעורר את רשויות להגיב יתר על המידה, כדי להביך את הממשלה ולזכות בתשומת לב או ליצור אהדה למטרתן.
מדינות זרות עשויות לעורר הפרות סדר באמצעים גלויים או סמויים, למשל גיוס כספים, הסתננות לקבוצות עוינות כדי להגדיל את הפוטנציאל שלהם לאלימות, ונדליזם ומניפולציות על הקהל. המטרה היא לעורר תגובת יתר מצד הרשויות, מה שיצור נרטיב של דיכוי ממשלתי שיכול לשמש לצורכי תעמולה.
קהל
עריכההיווצרות
עריכה
תוך כדי ניצול מצב הרוח של הקהל, פעילים רדיקלים יכולים לתמרן אותו על ידי שלהובו לכדי אספסוף נקמני, ולכוון את הטינה נגד היעד הנבחר. פעילים יכולים להשתמש בתקשורת ובמדיה החברתית, כדי ליצור קשר עם קהל פוטנציאלי ולהמריץ אותם לעבור על החוק, או לנסות לעורר אחרים, מבלי שיהיה להם קשר אישי ישיר. לעומת זאת, מנהיגי המחאה יכולים גם להרגיע את הרוחות.
הדבקה רגשית משפיעה רבות על התנהגות הקהל בכך שהיא מספקת לקהל תחושה פסיכולוגית של "אחדות". תחושה זו עשויה לספק לקהל את המומנטום לאמץ מנטליות והתנהגות של אספסוף. ההמונים ניזונים מההתרגשות זה של זה, מה שמייצר רגש קולקטיבי עוצמתי. ההדבקה הרגשית מעוררת רגשות מודחקים הגוברים על המשמעת העצמית המתרופפת. דעות קדומות אישיות ואי שביעות הרצון מהמצב הקיים, אשר בדרך כלל מגיבים לו באיפוק, משתחררים ללא בושה. זה מניע את הקהל, שכן הקהל מעניק מעטה לאנשים לעשות דברים שהם רוצים לעשות, אך לא היו מעזים לנסות לעשות לבד. תמריץ זה יכול להיות גדול יותר עבור הקהל מאשר דאגתו לחוק ולסמכות, ולהוביל למעשים בלתי חוקיים ולנזקים. ברגע שהקהל עושה שימוש במעשים מסוג זה הוא הופך למעשה לאספסוף - קהל רגשי, בלתי סביר, שעלול להיות אלים.
מנהיגי המחאה מעבירים את רעיונותיהם במהירות ברחבי הקבוצה, כמו גם לעוברי אורח סקרנים, באמצעות תקשורת ההמונים.
התנהגות
עריכה.jpg)
התנהגות קהל היא הצרכים הרגשיים, הפחדים והדעות הקדומות של חברי הקהל. הוא מונע על ידי גורמים חברתיים כמו הנהגה, נקודת מבט מוסרית, אחידות קהילתית, וגם על ידי גורמים פסיכולוגיים כמו חיקוי, אנונימיות, אישיות, שחרור רגשי, הדבקה רגשית ופאניקה. בהפרות סדר הקהל כולו נתון למניפולציות ובכך עלול להוות איום על אוכפי החוק. חבריו נוטים בדרך כלל לציית לחוק, אך גירויים רגשיים ותחושת חוסר הפחד הנובעת מהיותם בתוך קהל, יכולים לגרום לחברי הקהל להתמכר לדחפים, לפעול בתוקפנות ולשחרר זעם. כאשר ייבלם על ידי הרשויות, הקהל ינתב את זעמו למקומות אחרים, למשל ונדליזם, מה שהופך את הקהל לאיום עוין ובלתי צפוי. המונים רוצים להיות מכוונים, ויכולים להיות מתוסכלים מבלבול וחוסר וודאות. לפיכך, מנהיגות יכולה להשפיע בצורה עמוקה על ההתנהגות של הקהל. האדם הראשון שמפנה קהל באופן סמכותי צפוי להיות המוביל. רדיקלים עלולים לנצל זאת כדי להשתלט על ההובלה. פאניקה, אשר מדבקת במהירות, משפיעה גם על התנהגות הקהל ועל היכולת שלו לפעול בהיגיון. התנהגות תזזיתית וחסרת הגיון עלולה לסכן לא רק את הקהל אלא גם את הסובבים. הקהל עלול להיכנס לפאניקה כאשר חבריו נמצאים בסכנה, מנסים להימלט ממעצר או מפגיעת אמצעים לפיזור הפגנות וכן מיעוט במסלולי בריחה או עומס על המסלולים הקיימים.
טקטיקה
עריכה
מטרתם של מפגינים אלימים היא לדרבן את אוכפי החוק לנקוט באכיפת יתר כדי ליצור אהדה למטרתם. המונים יכולים להשתמש במגוון של טקטיקות כדי להתחמק מאכיפת החוק או לקידום אי סדר, החל מתקיפה מילולית וכלה בהסחת דעת של גורמי אכיפת החוק ובבניית בריקדות.
ככל שמתרחשות טקטיקות מתוכננות היטב, כך ההפרעה תכליתית יותר. לדוגמה, המונים עשויים ליצור מצור אנושי לסגירת כבישים, הם עשויים לסגת על רכוש ממשלתי, הם עשויים לנסות לכפות מעצרים המוניים, הם עשויים לאזוק את עצמם לדברים או זה לזה, או שהם עשויים לנעול נשק, שיקשה עליהם יותר להפריד ביניהם, או שהם עלולים ליצור בלבול או הסחות דעת באמצעות מעשי יידוי אבנים, הצתות או טרור, תוך מתן מרחב לאכפי החוק להיות כוחניים או מוגזמים תוך ניסיון להסירם. כמו כן, לפעמים, גורמי טרור. מרבית משתתפי ההפרעה האזרחית עוסקים ברגל. עם זאת, מחאות מאורגנות לעיתים קרובות מבטיחות דרכי הגעה מאורגנות וכן אמצעים לתקשורת אלחוטית. ידוע כי המשתתפים משתמשים בסורקים כדי לפקח על תדרי המשטרה, או משדרים לתקשורת על אכיפת החוק. אם קהל הופך אלים והופך למעשה ל"אספסוף", הוא עשוי לפגוע פיזית באנשים ורכוש, כמו השלכת בקבוק תבערה, ירי מנשק קל, ושתילת מטעני חבלה מאולתרים. אם האלימות לא מאורגנת מראש, הקהל עשוי לפנות ליידות אבנים, לבנים, בקבוקים וכיוצא באלה. אם המחאה האלימה מוסדרת מראש, הקהל יכול להסתיר מראש כלי הנשק או כלי השחתה במוקד ההתקהלות, הרבה לפני פריצתה ובכך להפתיע את גורמי אכיפת החוק.
ההמונים עשויים להתחמש במסכות גז, סלעים, קסדות, מגנים, שלטי מחאה מאולתרים, בקבוקי תבערה, פצצות צבע, צינורות ומשקפי מגן.
אספסוף עשוי להקים חסמים כדי להכשיל, או למנוע, את היעילות של אכיפת החוק. לדוגמה, הם עשויים להשתמש בווים מתמודדים, שרשראות, חבלים או כלי רכב כדי לפרוץ שערים או גדרות. הם עשויים להשתמש במקלות או במוטות כדי להגביל את השימוש של אכיפת החוק במועדוני בילי - כידונים. הם עשויים לבטל כלי רכב אזרחיים כדי למנוע את הכוחות המתקדמים לעסוק בהם, או להשחית כלי רכב לאכיפת החוק כדי לנסות לעורר תגובה יתר מצד אכיפת החוק, או כדי לעורר הפקרות נוספת מההמון.
האספסוף מפציר לעיתים קרובות שימוש באש או במטעני חבלה נסתרים, למשל קשורים לבעלי חיים, רעולי פנים במציצים או צעצועים, מחוברים לכלי רכב מכוונים. לא רק שהם יכולים לשמש ליצירת בלבול או הסחה, אלא הם יכולים לשמש גם להשמדת רכוש, ולסיסת ביזה של משתתפי האספסוף, או לספק כיסוי למשתתפי האספסוף שיורים נשק על אכיפת החוק. אם אכיפת החוק עוסקת בהמון, בהחזרת אש, כל נפגעים חפים מפשע הנובעים מהכאוס גורמים לרוב לאכיפת החוק להראות לא ממושמעים ומעיקים.
אכיפת החוק
עריכה
.jpg)
כמו משתתפי הפרת הסדר, גורמי אכיפת החוק רגישים גם הם להתנהגות הקהל. עימות מתוח והתגרויות מצידו, עלול לעורר אותם רגשית וליצור אווירה רגשית ביותר מסביב. גירוי רגשי זה עלול להידבק בכל גורמי אכיפת החוק תוך התנגשות עם הכשרתם המקצועית. כאשר יש מתח רגשי גבוה בקרב גורמי אכיפת החוק, הם עלולים להפר את תחושת האיפוק שלהם ולבצע פעולות, כנגד אנשים בהמון, שהם בדרך כלל ידחיקו. האווירה הרגשית גם עלולה לגרום להם להיות רגישים מאוד לשמועות ופחד. כמו האספסוף מולם, גם אנשי אכיפת החוק פועלים כקבוצה ועלולים לאבד את תחושת האינדיבידואליות שלהם ולפתח גם כן תחושת אנונימיות. תחת חוסר יציבות רגשית, דעות קדומות אינדיבידואליות, שכל סוכן אכיפת חוק בודד יכול לנשק נגד ההמון, או נגד משתתפים פרטיים בהמון, עשויים להשפיע על התנהגותו של גורם אכיפת החוק. כמו ההמון, תנאים אלה הופכים את גורמי אכיפת החוק לחקות יותר את התנהגותם של זה, מה שעלול לגרום לשרשרת של התנהגות מוטה, מוגזמת, או אחרת, מסוכנת, בה גורמי אכיפת החוק פועלים על ידי סוכני האספסוף כאיומים בלתי אישיים ולא כבני אדם. פעולה כזו מועצמת בה גורמי אכיפת החוק הם מונוליתיים, על פני גזע ואתניות, שכן אכיפת החוק תהיה חשופה יותר למיסגור של הפרת הסדר כאל "הם" מול "אנחנו". פעולות של גורמי אכיפת החוק, המונעים על ידי רגש ודעות קדומות, משמשות לרוב כעדות נגד רצונם הרע של קהל, או אספסוף, כאשר התנהגותם רק מסבה את העימות ולא מצמצמת אותו. במצבים כאלה, לעיתים נדירות גורמי אכיפת החוק לוקחים אחריות על מעשיהם נגד קהל.[1]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר הסרטים של מהפכת 67' סרט תיעודי על מהומות המירוץ בניוארק, ניו ג'רזי
- הפרת סדר בברזיל מצביעה על עליית רשתות חסרות הנהגה
- DJ FitzGerald - טקסט בהוצאת Elsevier Health Sciences 2006, 952 עמודים, מסת"ב 0323032532
- CIVIL DISTURBANCES - Field Manual, צבא ארצות הברית, 25 בנובמבר 1985 (באנגלית)
- רב פקד מיכל מלכא, התנהגות המון באירועי סדר ציבורי, באתר משטרת ישראל, 1 בינואר 2010
הערות שוליים
עריכה- ^ David A. Graham. "What Can the U.S. Do to Improve Police Accountability?". The Atlantic.