הר ניתאי
הר ניתאי היא במה הררית המתנשאת מעל נחל ארבל. ההר נקרא על שמו של נתאי הארבלי, תנא בן ימי הבית השני שמוצאו מארבל. ההר מזדקר כ-280 מטרים מעל סביבתו, מעברו הצפון-המערבי של נחל ארבל חלקו המזרחי שוכן בגובה של 95 מטרים מעל פני הים.[1]
 | |
| קו החומה בפסגת ההר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם |
נתאי הארבלי  |
| גובה | 95 מטר |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | ליד הכנרת |
| קואורדינטות | 32°49′32″N 35°29′12″E / 32.82561667°N 35.48667778°E |
|
(למפת הגליל העליון רגילה)   הר ניתאי | |
  | |
מיקום ותיאור גאוגרפי עריכה
מראש ההר קיימת תצפית על ח'רבת ואדי חמאם השוכנת למרגלות ההר, על האתר של היישוב העתיק ארבל ועל מערות מצוק הארבל שבגדה ממול, על בקעת גינוסר ועל חלקים ממזרח הגליל וממערב הגולן. חלקו המזרחי הגבוה של ההר תחום במצוקים היורדים בתלילות אל אפיקיהם של נחל ארבל מדרום מזרח ושל יובלו נחל סביונה מצפון מזרח. ההר בנוי סלע גיר קשה מתקופת האיאוקן, תצורת בר-כוכבא בונה את המצוקים, תצורת תמרת מרכיבה את המדרונות הנמוכים והלא מצוקיים.
גב ההר טרשי מאוד, במיוחד בחלקו המזרחי ומנוקד במטליות קטנות של אדמת טרה רוסה.[2]
תולדות המחקר עריכה
הסקר הראשון של חומת הר ניתאי נערך בידי שני קציני ימיה בריטים צ'ארלס לאונרד אירבי (Charles Leonard Irby; 1845-1789) וג'יימס מנגלס (James Mangles; 1867-1786) בעת מסעם בארץ ישראל בשנת 1818. במשך יומיים מדדו השניים את החומה, ותארו אותה כבנויה אבנים בסיתות גס ובה משובצים מגדלים רבים.
כחצי מאה מאוחר יותר נסקר האתר בידי צ'ארלס וילסון. וילסון לא הוסיף על תיאורי קודמיו, אך הציע פרשנות אחרת ולפיה הביצור נועד להגן מלמעלה על הגישה למערות שמצוקים ומתאים לפיכך לחומה שיוספוס סיפר כי בנה.
בשנות ה-50 של המאה ה-20 סקר את האתר בצלאל רבני, מפקח העתיקות האזורי והותיר את התיאור המפורט הראשון של הביצור אך תיאור זה לא פורסם.
יוסף פורת סקר את החומה בראשית שנות השבעים וציין כי לאורכה רק תשעה מגדלים. פורת הדגיש כי בסקר לא נמצאו ממצאים מתארכים ובכל זאת הציע כי החומה נבנתה בתקופה החשמונאית.
באמצע שנות השבעים נסקר האתר בידי צבי גל והוא הציע כי האתר נבנה על פי מתכונת מחנות המצור הרומיים. להצעתו, המתחם נבנה על ידי הורדוס בזמן המצור על מתנגדיו שהתבצרו במערות הארבל. מאוחר יותר ערך גל חפירה קטנה במגדל הצפוני (שלא פורסמה) ובעת האחרונה הציע פרשנות אחרת ולפיה הביצור נבנה להגנה על חרבת ואדי חמאם ועל המערות, כנראה בזיקה לאירועי המרד הגדול.
בשנות ה-80 נסקרו החומה והמערות בידי יגאל טפר ויובל שחר. השניים סברו כי הביצור נועד לשמש קו הגנה על ח' ואדי חמאם ועל המערות בצלעות ההר, אשר הם זיהו אותן עם ארבל ועם "כפר המערות ארבל", שאותו לדבריהם ביצר יוסף בן מתתיהו.
כל המחקרים שהוזכרו לעיל לא כללו תיעוד שיטתי ומדידות מדויקות של הביצור ומרכיביו ורק באחדים מהם נעשה ניסיון לאסוף חומר מתארך. בשנים 2010–2012 הקדישה משלחת האוניברסיטה העברית שלושה שבועות לעבודה באתר. העבודה כללה סקר מדוקדק של המתחם הפנימי, של אזור החומה ושל רצועה ברוחב של כ-20 מטרים.[2]
חומה וביצורים עריכה
במצוק ניתאי נראות מערות רבות. הארכאולוגים מצאו בהן כלי חרס, מטבעות ומתקנים מטויחים שניתן לתארכם למאה הראשונה לספירה.
כשמביטים מצוק ארבל לכיוון הר ניתאי, נוכל להבחין בקו ארוך העובר מצד אחד של המצוק לצדו השני . זו חומת אבן שהשתמרה לגובה של יותר משני מטרים ומשולבים בה תשעה מגדלים חצי עגולים הפונים מערבה.
אין בחומה שער, פרט אולי לפשפש קטן, ובכל השטח התחום בחומה לא נמצאו מבנים או שרידים כלשהם ואף לא חרסים.[1]
החומה נבנתה בהתאמה לתוואי הטופוגרפי של הרכס ומהלכה איננו ישר. אורכה הכולל של החומה הוא 286 מטרים. המגדלים משולבים בחומה במרווחים אחידים של כ-28 מטרים והם בולטים ממנה מערבה, שמונה מהם בעלי חזית מעוגלת ואילו המגדל הצפוני רבוע.[2]
היעדר כל סימן ליישוב במשטח הסלע מעיד כי חומה זו, שנבנתה מעל המערות ממש, נועדה לשמש קו הגנה ראשון למבצר המערות שבמצוק. החומה הוקמה דווקא בהר ניתאי בגלל צורתו המשולשת המאפשרת סגירת קו חומה ממצוק למצוק, דבר שלא ניתן לעשות לאורך מצוק הארבל.[1]
הנתונים שנאספו מאזורי החפירה השונים העלו כי לביצור חמישה שלבים אדריכליים נפרדים שכל אחד מהם נשען על קודמו אך איננו "תפור" אליו בשום נקודה. העבודה הרבה שהושקעה בהקמת הביצור יכולה לרמוז על כך שמדובר במפעל בנייה מרחבי ולא של תושבי ח' ואדי חמאם לבדם, שכן הכפר בשיאו אכלס כמה מאות תושבים שרק מיעוטם היה כשיר לעבודה מעין זו. השערה זו, עם הממצא המתארך ועם ההקשר הסביבתי של הביצור עולים בקנה אחד עם דבריו של יוספוס על חומה שהקים וסביר שאת אחד משלבי הביצור יש אכן לייחס ליוספוס.[2]
היסטוריה עריכה
יוסף בן מתתיהו ביצר את ההר. הם באו לידי ביטוי בדבריו ”אז בניתי חומות על המערות שסביב ים גינוסר”. הביצור נתן אפשרות למגינים להילחם לאורך החומה ועם הבקעתה בידי האויב, לסגת אל המערות ולהתבצר בהן. וכך, יחד עם בניית הביצור העיקרי בהר ניתאי, התארגנו המורדים לקראת בואו הצפוי של הצבא הרומי. עם זאת, על פי תיאוריו של יוסף, בסופו של דבר לא התרחש קרב כלשהו בארבל.[1]
ממצא ארכאולוגי עריכה
עבודת הסקר של משלחת האוניברסיטה העברית, הניבה פריטי מתכת רבים ובהם ראש חץ סמוך למגדל 3, מסמר מגף סמוך למגדל 9, וכן חמישה מטבעות שטווח זמנם כאלף שנה. פרט למטבע תלמי שנמצא ליד מגדל 3, יתר המטבעות לא נתגלו בקרבת החומה אלא נמצאו בתוך המתחם, סמוך לשפת המצוק.
בסך הכל נאספו בחפירה (2010–2012) כמה מאות חרסים ורק מיעוטם היו שפיות כלים שאפשר לתארכן במדויק. את הממצא המתוארך אפשר לחלק ברובו לשתי תקופות:
- חרסים וכלי צור כלקוליתיים רבים נאספו ברוב אזורי החפירה. למרות שלא נתגלו שרידי בנייה מתקופה זו, ניכר שהייתה אז פעילות נרחבת באזור שבו הוקם מאוחר יותר הביצור ואף באזורים אחרים בהר.
- מרבית החרסים שנמצאו בחפירה מתוארכים לתקופה הרומית. מאות שברי הגוף הם מחומרים האופייניים לקרמיקה הרומית המצויה באזור (מבית היוצר של כפר חנניה ושיחין) המוכרים היטב מן החפירה בחרבת ואדי חמאם הסמוכה.
לא נמצאו בתוך המתחם שרידי בנייה כלשהם וגם לא עדות לפעילות משמעותית שהייתה מותירה מן הסתם חתימה ארכאולוגית באזור חשוף שכזה.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- בנימין ארובס, עוזי ליבנר ואורי דוידוביץ, "המתחם המבוצר בראש הר ניתאי", קדמוניות, חוברת 149, תשע"ה 2015, עמ' 40–45
- רועי צבר, עוזי ליבנר, אורי דוידוביץ ובועז לנגפורד, "סקר המערות במרומי הר ניתאי", קדמוניות, חוברת 149, תשע"ה 2015, עמ' 46–50
קישורים חיצוניים עריכה
- אורי דוידוביץ‘, בני ארובס ועוזי ליבנר, זמנו ואופיו של הביצור בהר ניתאי חוברת תקצירים