פתיחת התפריט הראשי

החפירות הארכאולוגיות בשיחין
קנקן "שיחין" שנפגם בכבשן
שבר של נר מעוטר במנורה ולולב מחפירות יולי 2013
תבנית אבן ליצירת נר שמן מחפירות 2013

שִׁיחִין (בכתבי יוסף בן מתתיהו אסוכיס) הייתה עיירה יהודית בגליל התחתון בימי בית שני ובתקופת המשנה וייתכן שגם בתקופת התלמוד.

העיירה נזכרת רבות בכתבי חז"ל, בעיקר בקשר לתעשיית הקדרות הענפה שהתקיימה בה, ולחכמים שישבו בה, ובהם יוסף בן סימאי ונחמיה איש שיחין, וכן בקשר לחורבנה לצד מספר עיירות נוספות בגליל. כמו כן, הייתה אחת מערי משמרות הכהונה בגליל. העיירה מתוארת במקורות כסמוכה לציפורי.

העיירה זוהתה במחקר עם אתר ארכאולוגי השוכן בין ציפורי ובין כביש 77, ממערב ליישוב הושעיה, בו אותרו שרידים מרשימים של תעשיית קדרות וכן שרידי בית כנסת. בעבר הועלתה השערה כי היישוב שכן בתל חנתון. משמעות המילה "שיחין" היא מאגרי מים ארוכים ופתוחים[1].

תוכן עניינים

במקורותעריכה

לאחר כיבוש הגליל על ידי אנטיגונוס הראשון ועלייתו לשלטון של אחיו, אלכסנדר ינאי, וניסיונו לכבוש את עכו, פלש בשנת 103 לפנה"ס לגליל התחתון תלמי התשיעי לתירוס, מלך קיפרוס. בין היישובים המרכזיים שנתקל בהם היו שיחין וציפורי. בשנת 102 לפנה"ס הוא הצליח לכבוש את שיחין, לאחר שהפתיע את תושביו היהודים כשהתקיף אותם בשבת. תושבי ציפורי הספיקו להתכונן להתקפה, והצליחו להדוף את ניסיון כיבוש העיר[2].

יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים מציין את שיחין כאחד היישובים היהודיים הראשונים בגליל בימי הבית השני. בזמן המרד הגדול, יוסף בן מתתיהו עצמו חנה במקום בזמן שנודע לו על הכוונה להעבירו מתפקידו כמפקד הגליל, והוא מציין כי תושבי היישוב יצאו נגד המשלחת שהגיעה מירושלים כדי להוציא לפועל את העברתו מהתפקיד[3].

לפי אלעזר הקליר ביישוב ישבה משמרת הכהנים יֶשֶׁבְאָב. העיירה שיחין נודעה גם בתעשיית כלי החרס שלה, שהתפרסמו באיכותם הגבוהה, הודות לאדמת הטין המשובחת, המהווה חומר גלם ליצירתם, שנמצאה בשפע באזור העיירה. בתוספתא מתייחס רבי יוסי אל תעשיית הקדרות ביישוב ואומר "העושין בעפר שחור, כגון כפר חנניה וחברותיה כפר שיחין וחברותיה"[4], ובתלמוד הבבלי צוין "אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר"[5], ונראה כי עסקו ביישוב בייצור נרות[6].

בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי נזכר "מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה ולא הניחן"[7]. בתלמוד הירושלמי ובמדרש נזכר גם מספר פעמים החכם נחמיה איש שיחין כבן דורו ומכרו של רבי עקיבא[8], וכן כמי שאירח פליטים מירושלים[9] וכדרשן[10].

בנוסף, נזכר היישוב בתלמוד הירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרש ספרי דברים בשל יבוליו המשובחים, ובפרט החרדל: "מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל, ונפשח אחד מהן, ונמצאו בו תשעה קבין חרדל, ועציו סיככו בו סוכת יוצרין"[11], ובמקור אחר נזכרים דווקא עניי היישוב: "ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה"[12].

העיירה נזכרת גם במדרש במדבר רבה כמקום בו נתגלו סגולות בארה של מרים לעניין טבילה וריפוי: "מעשה בשיחין באחד סומא שירד במים לטבל, נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא"[13].

לבסוף, העיירה נזכרת בתלמוד ירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה שחרבה, בין אם בנטישה או בהרס, לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון, ובהן מגדל צבעייא וכבול: "שלש עיירות היה קטמוס (ספר המיסים) שלהן עולה לירושלים בעגלה (מפאת כובדו) - כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות"[14].

חפירות ארכאולוגיותעריכה

האתר נסקר לראשונה בשנת 1988 על ידי משלחת מהאוניברסיטה של דרום פלורידה שחפרה בציפורי. סקר נוסף נערך במאי 2011 על ידי משלחת מאוניברסיטת סמפורד.

האתר הארכאולוגי של שיחין נחפר על ידי משלחת חפירות שיחין, משלחת משותפת ישראלית־אמריקאית בראשותם של ד״ר ג׳יימס סטריינג׳ מאוניברסיטת סמפורד (Samford University) מבירמינגהאם אלבמה, ד"ר מרדכי אביעם מהמכון לארכאולוגיה גלילית במכללה האקדמית כנרת וד״ר דייוויד פינסי מהאוניברסיטה הנוצרית של קנטאקי (Kentucky Christian University). החפירות באתר החלו בקיץ 2012 ומתוכננות להימשך מספר שנים.

במהלך החפירות נחשפו ממצאים המעידים על קיומו של בית כנסת מפואר, ובהם עמוד פינה ודלתות אבן גדולות. כמו כן, נמצאו שבע תבניות להכנת נרות שמן ועדויות נוספות לקיום תעשיית קדרות מפותחת. החופרים משערים שהאתר נעזב במאה ה-4 לספירה, ייתכן בעקבות רעש אדמה שהתרחש בשנת 363, או בעקבות מרד גאלוס שהתרחש בשנת 351 ומרכזו היה בעיר ציפורי הסמוכה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שיחין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק ב', משנה א', משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ג', משנה א', משנה, מסכת מקואות, פרק א', משנה ד', משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ד', תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ח', הלכה א', תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק ג', הלכה ד',תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ', עמוד ב' ועוד.
  2. ^ יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד 1993 יד יצחק בן צבי, עמ' 11, 28
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, פרקים 41, 45.
  4. ^ תוספתא, בבא מציעא, פרק ו, הלכה ג.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"כ, עמוד ב'.
  6. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי (70 - 640), הוצאת יד בן צבי עמ' 130
  7. ^ תוספתא, שבת, יד, ט, תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ד', הלכה ט', תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה ז', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"א, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ב', הלכה ה'.
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ח', הלכה ח', תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה ד'.
  10. ^ בראשית רבה, פרשה יב, ה.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב', ומקבילות בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ג', וכן ספרי דברים, האזינו, לב.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"א, עמוד ב'.
  13. ^ מדרש במדבר רבה, פרשה יח, כ"ב
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה', וכן בשינויי נוסח תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד א', איכה רבה, ב, ד.
תצפית מעיר העתיקה ציפורי לעבר בקעת בית נטופה, משמאל האזור בו שכנה שיחין. מיקומה המדויק מסומן באדום, מימין היישוב הושעיה