פתיחת התפריט הראשי

השלום הדמוקרטי

ראשיתה של התאוריהעריכה

ראשיתה של התאוריה בהגותו של עמנואל קאנט, שכתב בספרו "לשלום הנצחי" בשנת 1795 אחרי שהגיע למסקנה כי דמוקרטיות יווניות לא נלחמו האחת בשנייה, כי משטר חוקתי רפובליקני הוא אחד התנאים להשגת שלום בר קיימא. התאוריה של קאנט הייתה שלעולם לא יושג רוב של העם אשר יצביע לטובת יציאה למלחמה, להוציא מקרה של הגנה עצמית. להבנתו של קאנט, דמוקרטיות יצאו למלחמה כמעט בכל המקרים כנגד אוליגרכיות, ממלכות או עריצויות והמקרים בהן נלחמו דמוקרטיות האחת כנגד רעותה היו שוליים בהיסטוריה האנושית.

מקרים בהם מדינות דמוקרטיות נלחמו האחת בשנייהעריכה

מתיו ווייט מונה 22 מקרים בהיסטוריה שבהם לכאורה נלחמו מדינות דמוקרטיות או גורמים בתוך מדינות דמוקרטיות אלה באלה:

  1. המלחמות הפנימיות ביוון העתיקה במאות החמישית והרביעית לפנה"ס
  2. המלחמות הפוניות במאות השלישית והשנייה לפנה"ס
  3. המהפכה האמריקנית בשנים 17751783
  4. המלחמות האינדיאניות בארצות הברית בשנים 17761890
  5. מלחמות המהפכה הצרפתית בשנים 17931799
  6. המלחמה הימית בין צרפת לארצות הברית בשנים 17971799
  7. מלחמת 1812 בין ארצות הברית ובריטניה בשנים 18121815
  8. המלחמה הצרפתית-רומית בשנת 1849
  9. מלחמת האזרחים בארצות הברית בשנים 18611865
  10. מלחמת ספרד-ארצות הברית, בשנת 1898
  11. המלחמה בין בריטניה ובין הבורים בדרום-אפריקה בשנים 18991901
  12. מלחמת העולם הראשונה בשנים 19141918
  13. כיבוש אזור הרוהר בגרמניה בידי צרפת בשנת 1923
  14. מלחמת העולם השנייה (במהלך המלחמה, פינלנד לחמה לצד הגרמנים) בשנים 19401945
  15. מלחמת הודו-פקיסטן הראשונה בשנים 19471948
  16. מלחמות האזרחים באיראן, שבה תמכה ארצות הברית בשנת 1953
  17. מלחמת הבקלה בין איסלנד ובריטניה בשנים 19581961, 1973, ו-19751976
  18. מלחמת האזרחים בלבנון (שישראל התערבה בה) בשנים 1978 ו-1982
  19. מלחמת העצמאות של קרואטיה בשנים 19911992
  20. מלחמת הגבול בין אקוודור ופרו בשנת 1995
  21. מלחמת קוסובו בשנת 1999
  22. מלחמת הודו-פקיסטן הרביעית בשנת 1999

וויט מציין כי התשובה לשאלה אם אמנם בכלל המקרים הללו מדובר אכן במלחמה, תלויה בהגדרת המושגים "דמוקרטיה" ו"מלחמה", ובנסיבות הספציפיות של המלחמה. האם ראוי למשל לקרוא למלחמת הבקלה (סכסוך הדיג בין איסלנד לבריטניה) "מלחמה" בהתחשב בעובדה שאיש לא נהרג בהן? המסקנה היא שבכל המקרים שהובאו לעיל (שהם המקרים היחידים של אלימות גלויה בין דמוקרטיות), קשה למצוא דוגמה למלחמה בין דמוקרטיות.[1]

המודלים ההסברתיים של התאוריה של קאנטעריכה

המודל התרבותי-נורמטיביעריכה

על פי המודל התרבותי-נורמטיבי, סכסוכים אלימים בין דמוקרטיות יהיו נדירים כיוון שמקבלי ההחלטות במדינות אלו נוטים לפתור קונפליקטים על ידי פשרה והיעדר אלימות תוך כיבוד זכויותיהן של יריבותיהן הפוטנציאליות, ובנוסף תצפנה להתנהגות זהה מצד דמוקרטיות אחרות. לפי מודל זה ההתנהלות הפוליטית הפנימית של המדינה תבוא לידי ביטוי בהתנהגותה בזירה הבינלאומית.

המודל המבני-מוסדיעריכה

על פי המודל המבני-מוסדי, האילוצים שיוצרים מנגנוני האיזונים והבלמים, הצורך בביקורת ולגיטימציה ציבורית מאטים את קצב קבלת ההחלטות המביא לשימוש באלימות. כמו כן, דמוקרטיות מצפות לכך שגם אצל הדמוקרטיות העומדות מולן יתבצעו תהליכים דומים. על כן, גלישה של סכסוך בין שתי דמוקרטיות יציבות לפסים אלימים, אינו סביר.

מחקרים מדעיים על התאוריהעריכה

מחקרים מדעיים של הסוגיה החלו להתקיים בשנות ה-60 של המאה ה-20. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות התפרקות הגוש הקומוניסטי, נוצר בקרב אנשי אקדמיה קונצנזוס רחב של תמיכה בקביעה שדמוקרטיות כמעט שאינן נלחמות זו בזו[1]. חוקר מדע המדינה האמריקאי רודולף ראמל הראה שדמוקרטיות לעיתים נדירות מבצעות מעשי רצח עם מסוגים שונים.

הפסיכולוג סטיבן פינקר, בספרו המלאכים הטובים של טבענו על דעיכת האלימות בהיסטוריה, מצטט מחקר כמותי על ידי מדעני המדינה ברוס רוסט וג'ון אוניל בשיטת רגרסיה לוגיסטית רב ממדית, אשר מצא שממשל דמוקרטי בשני הצדדים מקטין לחצי את הסיכוי לעימות ביניהם, בהשוואה לסיכוי הממוצע לשתי מדינות כלשהן, ואפילו ממשל דמוקרטי בצד אחד בלבד מקטין במקצת את הסיכוי לעימות[2].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 "האם דמוקרטיות נלחמות זו בזו?", הכנסת-מרכז מחקר ומידע, 31 במרס 2005
  2. ^ Russett, B., & Oneal, J. 2001. Triangulating peace: Democracy, interdependence, and international organizations. New York: Norton.