ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/חוקת 3 במאי 1791

העמוד הראשון של ההעתק המקורי של החוקה

חוקת 3 במאי 1791 (בפולנית: Konstytucja 3 maja; בליטאית: Gegužės trečiosios konstitucija) הייתה חוקה שאומצה בידי הסיים הגדול של האיחוד הפולני-ליטאי זמן קצר לפני פירוקו הסופי כניסיון להוביל רפורמה כוללת והתחדשות למדינה המתפוררת. החוקה נכתבה במשך 32 חודשים ואומצה באופן רשמי כחוק הממשלתי (Ustawa rządowa). המסמך נועד לתקן את הליקויים הפוליטיים שהיו קיימים באיחוד. המערכת הפוליטית של דמוקרטיית האצילים העניקה זכויות רבות מדי למעמד האצולה (szlachta) ועם הזמן הביאה לשחיתות. לאימוץ החוקה קדמה תקופה של תסיסה בקרב העם, שדרש רפורמות פוליטיות.

החוקה ביקשה להחליף את האנרכיה ששררה בממלכה במונרכיה חוקתית. היא הציגה אלמנטים של שוויון פוליטי בין בני המעמד הנמוך לבני האצולה, והעניקה לאיכרים הגנה ממשלתית, בכך מיתנה את שיעבודם. החוקה אסרה על הליכים פרלמנטריים כגון הליברום וטו, שאפשר לכל אחד מבני האצולה להביא לפירוק המושב הנוכחי של הסיים. החוקה נתקלה בהתנגדות מצד גורמים במדינה, כמו האצולה הגבוהה, שהחוקה פגעה בזכויות היתר שלהם, ומצד המדינות השכנות שחששו מכוח דמוקרטי מתחדש בגבולותיהן, ומהשפעה של רוחות החופש והשוויון על אוכלוסייתן.

רקע

בתחילת המאה ה-18 היה נתון האיחוד הפולני-ליטאי לשליטת האצולה הגבוהה - המגנאטים, שהיו בעלי מעמד חברתי של אצילים עתירי נכסים בעלי אגד אחוזות וניהלו משק אוטרקי. המגנאטים היו במאבק מתמיד עם האצילים בני המעמד הנמוך, שבבעלותם היו האחוזות הקטנות, ועם המלוכה שבפולין שהייתה לרוב חלשה וחסרת יכולת פעולה. במאה ה-17 הם הפכו לבעלי הכוח העיקריים בפולין כאשר השתלטו על רוב האחוזות הקטנות ועל הפרלמנט הפולני - הסיים. כוחם הגדול של המגנאטים בפרלמנט איפשר להם לקבוע את תקנת ליברום וטו, דהיינו שלכל חבר בפרלמנט יש זכות להטיל וטו על כל החלטה פרלמנטרית. על פי חוקי הסיים אם בתוך שישה שבועות מהצעת חוק לא מתקבלת ההחלטה פה אחד, ההחלטה בטלה. בנוסף, על פי חוקת הסיים בכל מושב פרלמנטרי מאוגדים כל החוקים לקובץ אחד המפורסם בתום המושב, אם אחד החוקים במושב הפרלמנט נידחה (ולו על ידי חבר פרלמנט אחד) כל קובץ החוקים בטל. באמצעות ניצול לרעה של זכות הווטו שאיפשרה לכל אציל לשתק את הסיים הם הצליחו להבטיח שלא יבוצעו רפורמות שעשויות להחליש את מעמדם המיוחד וזכויות היתר שלהם שכונו חירויות הזהב . אופן פעולה זה מנע ממשל אפקטיבי בפולין ועודד את שכנותיה רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, לנגוס משטחה של פולין ללא התנגדות, אצילים רבים שוחדו על ידי גורמים אינטרסנטיים ומעצמות זרות, והיו כאלה שהסתפקו באמונה שהם חיים ב"תור הזהב". שורה של מלחמות אזרחים ופלישות מן החוץ הביאו לשחיקת הערכים הדמוקרטיים, לירידה בכוחו של הפרלמנט, ובכוחה של פולין בכלל. לעומת זאת עלה כוחם של האצילים שהפכו לשליטים למעשה במדינה. מצב זה הוביל לשיתוק מתמשך של ממשלת האיחוד הפולני-ליטאי במשך למעלה מ-100 שנה.

החל מאמצע המאה ה-17 נעשו ניסיונות לרפורמות בחוקת האיחוד, אך הרעיון התקבל בעוינות על ידי האצילים ועל ידי המדינות השכנות, שנהנו מהיחלשות האיחוד, וחששו מפני כוח מדיני מתחדש ודמוקרטי בגבולותיהן. לקראת מחצית המאה ה-18 כבר לא היה האיחוד הפולני-ליטאי חזק כבעבר, ולמעשה הוא היה תלוי במדיניותה של האימפריה הרוסית. ההתערבות הרוסית בענייני הפנים של פולין הורגשה במיוחד במהלך בחירת המלך האחרון - סטניסלאב פוניאטובסקי, שהיה מקורב ליקטרינה הגדולה באופן אישי.

ניקולאי רפנין – השגריר הרוסי בפולין. התערבותו הגסה בענייניה הפנימיים של פולין הובילה לפרוץ המרד הראשון בפולין כנגד רוסיה, והקמת הקונפדרציה של באר

במהלך מלחמת שבע השנים היה האיחוד הפולני-ליטאי נייטרלי באופן רשמי, אך כוחות צבא של האימפריה הרוסית עברו בשטחו לכיוון פרוסיה. החל משנת 1764 ניסה מלך פולין לבטל את הליברום וטו ולהנהיג רפורמות נוספות בממשל, אך בשנת 1767 התקבלה חוקה חדשה בלחץ השגריר הרוסי ניקולאי רפנין שביטלה את כל הרפורמות הקודמות. הסיים הפולני פעל תחת שליטה מלאה של השגריר הרוסי, ומתנגדיו בקרב האצולה הפולנית נעצרו. בשנת 1768 הוא אף הצליח להעביר חוק לפיו נוצרים שאינם קתולים יקבלו אותן זכויות כמו נוצרים קתולים; חוק פרו-רוסי מובהק שמשמעותו הייתה שנוצרים פרבוסלבים – הדת הרשמית של רוסיה – יהיו שווי זכויות לבני הדת השלטת במדינה. ההתערבות הגסה של רפנין בעניינים הפנימיים של פולין גרמה להקמת התאחדות אצילים שהתכנסה בעיר באר והכריזה על מרד. ההתאחדות כונתה הקונפדרציה של באר , וצבאה לחם נגד צבאותיהם של המלך, האימפריה הרוסית, ונגד התקוממות מקומית באוקראינה.

חלוקת פולין הראשונה

ערך מורחב – חלוקת פולין

בתקופה זו חתמו נציגי פרוסיה, האימפריה הרוסית וממלכת הבסבורג (אוסטריה) על ברית סודית. בפברואר 1772 התקדמו מדינות הברית וחתמו על הסכם סודי לחלוקת האיחוד הפולני-ליטאי. בתחילת אוגוסט 1772 פלשו צבאותיהן לשטחי האיחוד והתמקמו בהתאם לחלוקה שסוכמה קודם לכן. כוחות הקונפדרציה של באר שבסיסיהם היו ממוקמים באוסטריה נאלצו לעזוב את בסיסיהם מאחר שאוסטריה הצטרפה לברית. למרות מצבם הנחות הם לחמו בעקשנות, והלחימה נמשכה עד לאביב 1773. סיוע מועט קיבלו המורדים מצרפת, וכן הכוח הרוסי מותן כתוצאה מפרוץ המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774). ב-28 באפריל 1773 כבשו כוחות רוסיים בפיקודו של אלכסנדר סובורוב את קרקוב והמרד דוכא וחוסל.

החלוקה התבצעה בהתאם להסכם

• האימפריה הרוסית סיפחה שטחים בליבוניה, בלרוס עד לדווינה המערבית כולל ויטבסק, פולוצק והסביבה – סך הכול שטח של 92,000 קמ"ר עם אוכלוסייה של 1.3 מיליון תושבים.
• פרוסיה סיפחה שטחים לאורך החוף הבלטי, לא כולל גדנסק, טורון ואזורים נוספים – סך הכול שטח של 36,000 קמ"ר, שבו 580,000 תושבים, ושליטה על 80% מסחר חוץ של האיחוד הפולני-ליטאי (הממשלה הפרוסית הנהיגה מיסי מעבר גבוהים שהקשו מאוד על פיתוח הכלכלה של האיחוד).
• ממלכת הבסבורג סיפחה אזורים בפולין קטן וגליציה ללא קרקוב – שטח של 83,000 קמ"ר שבו 2.6 מיליון תושבים.

תוך שימוש בלחץ צבאי בלתי פוסק, דרשו מדינות הברית ממלך פולין ומהסיים להכיר בחלוקה באופן רשמי. מחוסר ברירה, כינס המלך סטניסלאב פוניאטובסקי את הסיים, ובשנת 1775 קיבלה החלוקה הכרה רשמית. כמו כן, שונו כמה מחוקי המדינה אך הליברום וטו נשאר בתוקף. בהתאם לחוקים החדשים, מינוי תפקידי מפתח במדינה היה על בסיס מועמדים שהועברו מהסיים למלך.

הרפורמה

סטניסלב פוניאטובסקי מלך פולין, ופרידריך וילהלם השני מלך פרוסיה

הניסיון המרכזי לרפורמה חוקתית נעשה במהלך הסיים הגדול בין השנים 1792–1788. שכנותיה של פולין היו טרודות במלחמות ולא היו מסוגלות להתערב בכוח בענייניו הפנימיים של האיחוד הפולני-ליטאי; רוסיה ואוסטריה היו מעורבות בעימותים עם האימפריה העות'מאנית (מלחמת רוסיה-טורקיה שנמשכה בין השנים 1792–1787 בה השתתפה גם האימפריה הרומית הקדושה כבת בריתה של רוסיה, בעימותים שנערכו במולדובה ובסרביה); הרוסים מצאו עצמם נלחמים בו זמנית גם במלחמת רוסיה-שוודיה , ונראה היה שברית חדשה שנכרתה בין האיחוד הפולני-ליטאי לפרוסיה תספק ביטחון מפני התערבות רוסית בפולין.

ב-3 במאי 1791 נחקקה חוקה חדשה שהתקבעה בשם חוקת 3 במאי 1791; החוקה החדשה שהייתה החוקה הדמוקרטית הראשונה באירופה וזכתה לתמיכה עממית רחבה חיזקה את כוחה של המדינה בניסיון להחליף את האנרכיה ששררה בממלכה במונרכיה חוקתית. החוקה הציגה אלמנטים של שוויון פוליטי בין בני המעמד הנמוך לבני האצולה, והעניקה לאיכרים הגנה ממשלתית, ובכך מיתנה את שעבודם. החוקה אסרה על הליכים פרלמנטריים כגון הליברום וטו, שאפשר לכל אחד מבני האצולה להביא לפירוק המושב הנוכחי של הסיים. במשך 123 השנים הבאות, חוקת 3 במאי 1791 נתפסה כעדות להצלחתן של הרפורמות הפנים-מדינתיות וכסמל המבטיח את השבת הריבונות של פולין.

ההתנגדות לחוקה

ניסיונות הרפורמה בפולין היו לצנינים בעיניהם של המדינות השכנות ששאפו לחלק ביניהם את פולין תוך ניצול המאבקים הפנימיים באיחוד. הצארית - יקטרינה הגדולה זעמה על אימוץ החוקה החדשה, וחששה מפני השפעת רוחות החופש והדמוקרטיה על רוסיה. אלכסנדר בזבורודקו - אחד ממעצבי מדיניות החוץ של רוסיה הגיב על הידיעה במילים: "הידיעה הגרועה ביותר האפשרית הגיעה מוורשה: המלך הפולני הפך כמעט לריבון". רוסיה ראתה את פולין כמדינה חסרת הגנה בפועל. לאחר שגם פרוסיה – שכזכור חתמה על ברית עם פולין זמן לא רב לפני כן התנגדה בתוקף לחוקה החדשה, ודיפלומטים פולנים קיבלו הודעה כי החוקה החדשה שינתה את מדינת פולין עד כדי כך שפרוסיה לא רואה את התחייבויותיה הקודמות לברית בין המדינות. פרוסיה חששה גם היא מאיום שעלולה להוות עליה המדינה הפולנית המחוזקת מהחוקה החדשה; שר החוץ הפרוסי - פרידריך וילהלם פון שולנבורג-קנרט הודיע לפולנים כי פרוסיה אינה תומכת בחוקה החדשה והיא תסרב לעזור לאיחוד הפולני-ליטאי בכל צורה שהיא - ואפילו באמצעות תיווך, מכיוון שהאינטרס הממלכתי של פרוסיה נוגד את התחזקות האיחוד הפולני-ליטאי שעלול לאיים על פרוסיה בעתיד. המדינאי הפרוסי אוולד פון הרצברג הביע את חששם של השמרנים באירופה: "הפולנים גרמו לזעזוע בממלכה הפרוסית על ידי הצבעה בעד החוקה", תוך מתן הסבר כי האיחוד המחוזק ידרוש ככל הנראה את החזרת השטחים שפרוסיה סיפחה בחלוקת פולין הראשונה.

בתקופה זו היה צבא האיחוד הפולני-ליטאי כוח צבאי דל. גם לאחר התרחבותו, בעקבות הרפורמה שהוכרזה בסיים הגדול, היה הכוח קטן יחסית ומצבת הכוח הסדיר שלו עמדה על כ־65,000 חיילים בלבד. מצב זה היה אידיאלי להתערבות צבאית עבור המדינות השכנות שצבא כל אחת מהן היה גדול בהרבה (הצבא הפרוסי וצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית עמדו על כ-200,000 חיילים כל אחד, ואילו צבא האימפריה הרוסית מנה כ-300,000 חיילים).

הצבא הפולני המנצח לאחר קרב ז'ילנסקה
ציור מאת וויצ'ך קוסאק משנת 1898

סטניסלב פוטוצקי, הוויווד של רותניה האדומה - מהאצילים המשפיעים באיחוד; התנגד לרפורמות ועמד בראש ברית טרגוביצה
כשהחלה המלחמה נזנח על ידי הרוסים בעלי בריתו ופוטר מתפקידו כמפקד בחיל הרגלים של האימפריה, ועקר לווינה. לאחר מכן פרש מהחיים הפוליטיים והתיישב בטולצ'ין. נידון למוות שלא בפניו על ידי בית המשפט הפלילי העליון של המרד

החוקה החדשה נתקלה בהתנגדות גם בתוככי האיחוד עצמו ואצילים בכירים התנגדו לה בתוקף, בהם: סטניסלב פוטוצקי , פרנצישק ברניצקי , סברין רזווסקי , יוזף קוסקובסקי , וסימון קוסקובסקי , אצילים אלו ביקשו מצארית רוסיה קתרינה הגדולה להתערב למען השבת זכויות היתר שלהם כמו חוקי הקרדינל ועוד – חוקים שהבטיחו את המשך ההשפעה המוחלטת של האצילים על המדינה, ולמעשה את המשך השיתוק של המערכת השלטונית בפולין. לשם כך הקימו האצילים הללו ב-14 במאי 1792 בעיירה טרגוביצה ברית צבאית; בינואר 1792 יצאה הקונפדרציה בהכרזה שהוכנה למעשה בסנט פטרסבורג על ידי מקורביה של קתרינה – גריגורי פוטיומקין וראש המטה שלו וסילי פופוב . הקונפדרציה גינתה את החוקה החדשה שתרמה ל"הדבקה של רעיונות דמוקרטיים בעקבות הדוגמה ההרסנית שהייתה בפריז" כלשונה, ובהכרזה נאמר כי "הפרלמנט הפר את כל חוקי היסוד ורמס את כל חירויות העמים" חברי הקונפדרציה יישרו קו עם המדיניות של קתרינה הגדולה וביקשו ממנה להתערב בסכסוך בפעולה צבאית: "אנחנו לא יכולים לעשות דבר מלבד לפנות לצארינה קתרין - קיסרית נכבדה והוגנת, ידידתנו ובעלת בריתנו השכנה, המכבדת את הצורך של האומה ברווחתה ותמיד מציעה לה יד עוזרת", כתבו.

המלחמה להגנת החוקה

ב-18 במאי 1792 מסר שגריר רוסיה בפולין יעקב בולגקוב הכרזת מלחמה לשר החוץ הפולני יואכים שרפטוביץ' , ועוד באותו יום פלשו צבאות רוסיים לפולין ולליטא. המלחמה בין רוסיה לאיחוד הסתיימה ללא קרבות משמעותיים בכניעה עליה חתם המלך סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי שקיווה לפתור את הסכסוך בדרך דיפלומטית.

תקוותו של המלך פוניאטובסקי שהכניעה תאפשר פתרון דיפלומטי מקובל התבדתה עד מהרה, בסתיו 1793 התכנס הסיים בעיר גרודנה על שמה כונה הסיים של גרודנה , בעזרת צירים חדשים ששוחדו או אוימו על ידי הרוסים תמו דיוני הסיים ב-23 בנובמבר 1793, חוקת 3 במאי בוטלה, והסיים הכריז על הסכמתו לחלוקת פולין השנייה; רוסיה סיפחה 250,000 קמ"ר (97,000 מ"ר), ואילו פרוסיה סיפחה 58,000 קמ"ר (22,000 מ"ר) משטח האיחוד. חלוקה זו צמצמה את אוכלוסיית פולין לשליש בלבד ממה שהייתה לפני תחילת החלוקות בשנת 1772, שלטון כיבוש הוטל על פולין על ידי כוחות רוסיים ועצמאותה הוגבלה מאוד, החלוקה השנייה היוותה מכת מחץ עבור חברי קונפדרציית טרגוביצה שהתכוונו להגן על זכויותיהם הוותיקות בנות מאות השנים, ועתה נחשבו בקרב האוכלוסייה הפולנית כבוגדים.

זמן לא רב לאחר מכן, במרץ 1794, הובילה החלוקה השנייה וביטול החוקה, לפרוץ מרד קושצ'ושקו בהנהגתו של תדיאוש קושצ'ושקו – ממפקדי הצבא הפולני במהלך המלחמה להגנת החוקה. המרד שארך כתשעה חדשים דוכא לבסוף, ופולין חדלה מלהתקיים כמדינה עצמאית עד לסיום מלחמת העולם הראשונה.

החוקה בזיכרון הפולני הקולקטיבי

החוקה הייתה החוקה הדמוקרטית הראשונה באירופה, והיא נשארה בתוקף למשך תקופה של פחות מ-19 חודשים; היא בוטלה על ידי הגרודנו סיים (Grodno Sejm), מושב הסיים האחרון של האיחוד, ב-23 בנובמבר 1793. עד 1795, החלוקה הראשונה והשנייה של פולין הביאו לסיומה של מדינה פולנית ריבונית. במשך 123 השנים הבאות, חוקת 3 במאי 1791, נתפסה כעדות להצלחתן של הרפורמות הפנים-מדינתיות וכסמל המבטיח את השבת הריבונות של פולין.

הסיים הגדול, או סיים ארבע השנים (1788-92) והסנאט מאמצים את חוקת 3 במאי 1791, בטירה המלכותית בוורשה

לזכר החוקה נבנו מספר מבני הנצחה ואנדרטאות ברחבי פולין, הראשונה שבהן היא אנדרטת החוקה בלובלין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/חוקת 3 במאי 1791 בוויקישיתוף

• Polishconstitution.org
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אנ
  פרמטרים [ 3 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית Constitution of 3 May 1791 בוויקיפדיה האנגלית.

קטגוריה:פולין: חוק ומשפט קטגוריה:ליטא: חוק ומשפט פולני-ליטאי, האיחוד ה-