בלארוס

מדינה באירופה
(הופנה מהדף בלרוס)

רפובליקת בֵּלָארוּס, ובקיצור בלארוס או לעיתים רוּסְיָה הַלְּבָנָהבלארוסית: Рэспубліка Белару́сь וברוסית: Респу́блика Белару́сь או Респу́блика Белоруссия) היא מדינה ללא מוצא לים במזרח אירופה, הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות, ולאחר התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. מאז 1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית בסדרת אמנות ליצירת ישות הקרויה האיחוד של רוסיה ובלארוס, כצעד לקראת איחוד אפשרי בין שתי המדינות.

רפובליקת בלארוס
Рэспубліка Беларусь
Республика Беларусь
Flag of Belarus.svgCoat of arms of Belarus (official).svg

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקוBelarus in Europe (-rivers -mini map).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי תחי בלארוס! (לא רשמי)
המנון לאומי אנו, הבלארוסים
ממשל
משטר רפובליקה נשיאותית סמכותנית
ראש מדינה נשיא בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא בלארוס אלכסנדר לוקשנקו
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת בלארוס רומן גולובצ'נקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית בלארוסית, רוסית
עיר בירה מינסק 53°55′N 27°33′E / 53.917°N 27.550°E / 53.917; 27.550
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת האספה הלאומית של בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
רשות שופטת בית המשפט העליון של בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירופה
שטח יבשתי[1] 202,910 קמ"ר (85 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC +3
היסטוריה
הקמה פירוק ברית המועצות
- הוכרזה
- הוכרה
27 ביולי 1990
25 באוגוסט 1991
ישות קודמת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסיתהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית בלארוס הסובייטית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 ביולי 2020)
9,449,323 נפש (96 בעולם)
צפיפות 46.57 נפש לקמ"ר (167 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 15.91%
גילאי 15 - 24 9.96%
גילאי 25 - 54 44.49%
גילאי 55 - 64 14.42%
גילאי 65 ומעלה 15.22%
כלכלה
תמ"ג[3] (הערכה לשנת 2017) 179,400 מיליון $ (70 בעולם)
תמ"ג לנפש 18,985$ (89 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2018)
0.817 (50 בעולם)
מדד ג'יני 0.297 עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע רובל בלארוסי‏ (BYN)
בנק מרכזי הבנק הלאומי של בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
חגים לאומיים יום הניצחון בחבר המדינות, יום העצמאות (בלארוס), ראש השנה האזרחית, יום האישה הבינלאומי, אחד במאי, חג המולד, Radonitsa, Day of the Great October Socialist Revolution, פסחא עריכת הנתון בוויקינתונים
סיומת אינטרנט by
קידומת בינלאומית 375
www.belarus.by
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מאז 1994 שולט בבלארוס אלכסנדר לוקשנקו. על רקע אופיו הדיקטטורי של שלטונו, זכה לוקשנקו לביקורת מהאיחוד האירופי וארצות הברית ולכינוי "הדיקטטור האחרון באירופה"[5].

מקור השםעריכה

פירוש השם "בלארוס" הוא "רוס הלבנה". לעיתים קרובות היא עדיין נקראת בעברית ובשפות אחרות "רוסיה הלבנה" (באנגלית White Russia, בגרמנית Weissrussland וכדומה), דבר שהיסטוריונים בלארוסים מתנגדים לו, מכיוון ש"רוסיה" הוא כינוי למדינה הרוסית שמרכזה במוסקבה, שעלתה לגדולה לאחר המאה ה-13, בעוד ש"רוּס" הוא הכינוי העתיק יותר לארץ הסלאבים המזרחיים שמרכזה היה בקייב, ושבלארוס רואה את עצמה כאחת מיורשותיה (יחד עם רוסיה ואוקראינה). בכל מקרה, השם נכנס לשימוש רשמי רק במאה ה-19 בעידוד השלטונות הרוסיים. עד היום, בעיקר בחוגים לאומניים, נקראת הארץ "ליטא" וטוענת לבעלות על שם זה, מתוקף היותה הגורם הדומיננטי בדוכסות הגדולה של ליטא; גם הכינוי "בלורוסיה" או "ביילורוסיה", שהגיע מהשפה הרוסית, אינו נכון בעיניהם. השלטון הנוכחי של בלארוס מקפיד להשתמש בשם בלארוס (Беларусь) גם בכתיבה ברוסית. בעבר רווחה בקרב הרוסים גם הצורה: Белору́ссия, בֶּלוֹרוּסִּייָה או ביילורוסיה.

יש הטוענים כי היא מכונה "רוסיה הלבנה" על שם עצי השדר הרבים שבה, עצים אלו לבנים בגזעם ועל כן השם תואם למראה המדינה. עם זאת, ריבוי עצי השדר נכון גם לפולין שכנתה ממערב.

היסטוריהעריכה

 
הדוכסות הליטאית הגדולה, מפה מאת טוביאס לוטר (Tobias Lotter)‏, 1780

העמים הסלאביים והבלטיים התיישבו בשטחה של בלארוס בין המאות ה-6 וה-8 לספירה. במאות ה-9 וה-10 לספירה קמו המדינות הסלאביות הראשונות באזור – פולאצק, טורוב וסמולנסק. במאה ה-13 הפך שטחה של בלארוס לחלק מהדוכסות הליטאית הגדולה. נבהרדק, הנמצאת בשטחה של בלארוס, הפכה לבירתה של הדוכסות, והשפה העיקרית בה הייתה בלארוסית תיכונה. ב-1569 התאחדה הדוכסות הליטאית הגדולה עם פולין והפכה ל"רפובליקת שני העמים" (Rzeczpospolita Obojga Narodów; או "האיחוד הפולני-ליטאי"). ב-1795 לאחר חלוקתה של הממלכה המאוחדת של פולין וליטא, עבר שטחה של בלארוס לאימפריה הרוסית. בני העם הבלארוסי, אוניאטים ברובם, אולצו להמיר את דתם לנצרות פרבוסלבית, ונערכה רוסיפיקציה של התושבים. תושבי בלארוס, יחד עם הליטאים והפולנים, ניסו למרוד מספר פעמים בשלטון הצאר, אך הניסיונות כשלו והביאו להקשחת מדיניות הרוסיפיקציה.

לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 הוכרזה עצמאותה של הרפובליקה העממית של בלארוס (Беларуская Народная Рэспубліка); מדינה זו לא זכתה להכרה רחבה. ב-1919 עלו הקומוניסטים לשלטון בבלארוס והפכו אותה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס, אשר ב-1922 הפכה לאחת המייסדות של ברית המועצות. חלקה המערבי של המדינה דהיום, ובו מחוזות בריסק, הרודנה ווילנה, סופחו לפולין. בשנת 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פלשו הסובייטים למזרח פולין (מערב בלארוס) וסיפחו אותו. השטח חולק בין בלארוס ואוקראינה, והעיר וילנה נמסרה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של ליטא, שסופחה לברית המועצות אף היא. הסובייטים ביצעו קולקטיביזציה מיידית בשטחים החדשים, והחלו ברדיפות מידיות נגד פולנים ובלארוסים, שחלק גדול מהם הוגלה לסיביר ולמרכז אסיה.

בלארוס הייתה אחד האזורים הסובייטיים שנפגעו באופן הקשה ביותר מהכיבוש הנאצי. חלקיה המערביים צורפו לנציבות הרייך אוסטלנד וכרבע מתושביה, יהודים ולא-יהודים, נספו. בסיום המלחמה הייתה הארץ עיי חורבות, ונזקקה לשיקום ממושך על ידי השלטונות.

עד 1991 הייתה בלארוס "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס", כלומר רפובליקה סובייטית בברית המועצות. עם זאת, בלארוס הייתה חברת ארגון האומות המאוחדות מראשיתו, במקביל לחברותן של אוקראינה ושל ברית המועצות. בשלהי הפרסטרויקה התגברו הקריאות לעצמאות, ובאותה שנה החלו הפגנות ושביתות, אשר הסתיימו כאשר הפרלמנט הכריז על עצמאות מברית המועצות. באוגוסט 1991, אחרי כישלון ההפיכה במוסקבה, הכריזה בלארוס סופית על עצמאותה.

השלטון העצמאי היה בתחילה בעל אופי לאומני; בלארוסית הוכרזה כשפה הרשמית היחידה במדינה, אף על פי שתושבים רבים העדיפו לדבר ברוסית. כמו כן, סמלי המדינה שונו מסמלים סובייטיים לסמלים לאומיים בלארוסיים: סמל ה"פאהוניה" - אביר עם חרב על סוס, שהיה סמלה של הדוכסות הליטאית הגדולה, ודגל לבן-אדום-לבן, שקיימות מספר גרסאות למשמעותו ההיסטורית ולקשר שלו לבלארוס; הדבר עורר ביקורת, מכיוון שסמלים אלה שימשו בעת מלחמת העולם השנייה את משתפי הפעולה עם הנאצים. ב-1995, כאשר נבחר אלכסנדר לוקשנקו לנשיא, התהפך תהליך הבלארוסיזציה – השפה הרוסית הפכה לשפה רשמית והוצגו סמלים לאומיים חדשים, שהיו מבוססים על הסמלים הסובייטיים. מאז נמצאת הארץ בתהליכי ריאקציה והתקרבות לרוסיה ועוינות כלפי העולם המערבי. מאז 1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית בסדרת אמנות העוסקות בהסרת מכסים, במטבע משותף, ובנושאים קשורים נוספים, שיצרו ישות הקרויה "האיחוד של רוסיה ובלארוס", לקראת איחוד אפשרי בין שתי המדינות. עם זאת, תנועות האופוזיציה בבלארוס תופסות תאוצה ואלה מניפות את הדגל האדום לבן ההיסטורי וסמל הפאהוניה ודורשים את עזיבתו של לוקאשנקו.

פוליטיקהעריכה

  ערך מורחב – פוליטיקה של בלארוס
הדגל הלבן-אדום-לבן[6] משמש כסמל ההתנגדות ללוקאשנקו. סמל בלארוס בשנים 1991-1995
 

בלארוס היא רפובליקה שבראשה עומד נשיא בעל סמכויות נרחבות, הנבחר בבחירות כלליות אחת ל-5 שנים. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, האחראי על מינוי השרים בממשלתו. במוסד המחוקק שני בתים: בית עליון ובו 64 צירים, 8 מהם ממונים על ידי הנשיא ו-56 נבחרים על ידי נציגים של מועצות מקומיות לתקופה של 4 שנים, ובית תחתון ובו 110 צירים, הנבחרים בבחירות כלליות אחת ל-5 שנים. בחירות כלליות לבית הנבחרים נערכו לראשונה בשנת 1995. כל שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי הנשיא; מחצית משופטי בית המשפט הגבוה לחוקה ממונים אף הם על ידי הנשיא, והמחצית השנייה – על ידי הבית העליון של הפרלמנט.

השלטון הנוכחי בבלארוס מתאפיין בשליטה סמכותנית של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, אשר אף תיאר עצמו כ"בעל סגנון שלטון סמכותני"[7]. על רקע אופיו הדיקטטורי של שלטונו, זכה לוקשנקו לביקורת מהאיחוד האירופי וארצות הברית ולכינוי "הדיקטטור האחרון באירופה"[5]. מאז שנת 1996 תוצאות הבחירות ומשאלי-העם אינן מוכרות על ידי משקיפים בינלאומיים. בבחירות בשנת 2020, על רקע טענות האופוזיציה לזיופים בהיקף נרחב בבחירות, מסר משרד החוץ הגרמני שיש אינדיקציות רבות לזיופים בבחירות[8]. תנועות אופוזיציה רבות הוצאו מחוץ לחוק, ומנהיגיהן נאסרו או יצאו לגלות. תומכי לוקשנקו טוענים מנגד שסגנון שלטונו שומר על היציבות הפוליטית והכלכלית במדינה. מנהיגי האופוזיציה הבולטים כיום הם אלכסנדר קאזולין ואלכסנדר מילינקביץ'. בבחירות לנשיאות בשנת 2006 הם הפסידו ללוקשנקו. שניהם נאסרו כשהובילו הפגנות מחאה ודרשו חקירת זיופים בבחירות. גם סרגיי טיכאנובסקי מועמד האופוזיציה בבחירות של שנת 2020 נאסר, והוחלף בהמשך על ידי אשתו סבטלנה טיחנובסקאיה[8], שלאחר הבחירות נמלטה לליטא. בעקבות התוצאות של הבחירות לנשיאות בלארוס 2020 בהן נטען כי לוקאשנקו זכה ברוב של 80%, רבים מתושבי המדינה יצאו להפגנות המוניות כשהם דורשים בחירות חוזרות ואת התפטרותו של לוקאשנקו שמכהן כראש המדינה מזה 26 שנה.

על רקע היחסים המתוחים עם מדינות המערב ועם רוסיה, בלארוס מקיימת קשרים דיפלומטיים עם מדינות אמריקה הלטינית והמזרח התיכון, בתוכן איראן וישראל.

שלטון מקומיעריכה

  ערך מורחב – מחוזות בלארוס

בלארוס מחולקת ל-6 מחוזות (אובלסט) ועיר הבירה המתפקדת כמחוז עצמאי.

כלכלהעריכה

  ערך מורחב – כלכלת בלארוס

ענפי התעשייה העיקריים הם ייצור מזון, כימיקלים, דשנים, טקסטיל, חומרי בניין, ציוד חקלאי וציוד תעשייתי. 30% משטח המדינה (63 מיליון דונם) משמשים את החקלאות. הגידולים העיקריים הם שעורה, שיבולת-שועל, חיטה, תפוחי אדמה, פשתן, טבק, סלק סוכר, ירקות ופירות. כ-14% מהשטח (בעיקר בצפון המדינה) משמשים למרעה. מגדלים בעיקר בקר, חזירים, כבשים וסוסים.

בתקופה הסובייטית הייתה בלארוס אחת הרפובליקות העשירות בברית המועצות. לאחר התפרקות ברית המועצות נכנסה בלארוס למשבר כלכלי עקב היפרדותה מברית המועצות והפיכתה למדינה עצמאית. בשנים הראשונות שרר מחסור בחומרי גלם. בשנים הראשונות התבצעה הפרטה של הכלכלה, אך ב-1995 הכריז הנשיא אלכסנדר לוקשנקו על מדיניות כלכלית חדשה: "כלכלת השוק הסוציאליסטית". שיטה זו אינה שונה מכלכלה ריכוזית בסגנון הקומוניזם: המדינה שולטת על המחירים, השכר, שער החליפין. השלטון אינו אוסר על עסקים פרטיים, אך עושה הכול כדי שלא יוכלו להתקיים. בתקופת שלטונו של לוקשנקו מלאימה המדינה מפעלים ובנקים ומגדילה את שליטתה על הכלכלה. ההפרטות המעטות שמתבצעות הן ברמת העירייה והעסקים הקטנים.

סחר החוץ מתנהל בעיקר עם רוסיה, פולין, גרמניה, אוקראינה ולטביה. תקציב הממשלה הגבוה (בין 45%-50% מהתמ"ג) מלמד על כך שהכלכלה סוציאליסטית וכי יש מעורבות גדולה של המדינה במשק. ב-1997 חתמו רוסיה ובלארוס על הסכם איחוד מוניטרי ביניהם. המשבר הפיננסי שפקד את רוסיה בשנת 1998משבר הרובל, פגע קשות בבלארוס, התלויה בביקוש מרוסיה, אשר צנח. מאז שנת 2000, עם השתפרות המצב הכלכלי ברוסיה, נהנית בלארוס מצמיחה גבוהה (6.7% בממוצע בין 2000–2006). ואולם צמיחה זו אינה נשענת על בסיס יציב, בעקבות היעדר תנאים מתאימים להשקעות, היעדר רפורמות ותלות גבוהה ברוסיה.

כלכלת בלארוס מורכבת מ-44% תעשייה, 42% שירותים ו-14% חקלאות. האבטלה במדינה נמוכה, ועומדת על 2.7% מכוח העבודה; העובדים מפולגים כך: 26.5% בייצור, 53.5% בשירותים ו-20% בחקלאות.

תחבורה ותקשורתעריכה

  ערכים מורחבים – רכבת בלארוס, בלטלקום

בבלארוס ישנם 3,969,400 קווי טלפון, כ-1,000,000 טלפונים סלולריים, 3 מיליון מקלטי רדיו ו-3.2 מיליון טלוויזיות. בתחבורה היבשתית יש 53,500 ק"מ כבישים, כ-1,133,000 מכוניות נוסעות וכ-5,520 ק"מ מסילות ברזל. נמלי תעופה בינלאומיים מצויים במינסק ובהומל.

בהזמנת הסוכנות הלאומית לחקר החלל בוצעו שיגורים של כמה לוויני תקשורת. הם בוצעו על ידי סין.

שידורי טלוויזיה בשטח בלארוס החלו בשנת 1956. בשנת 1993 הוקמה החברה הלאומית הממלכתית לטלוויזיה ורדיו.

ספרותעריכה

הספרות הבלארוסית המודרנית מתמקדת בחיים בברית המועצות ובחברה הפוסט הסובייטית. בכל שנה נערך במינסק פסטיבל הספרות נפראמאט. סופרים בלארוסים ידועים יכללו את ולדימיר קרטקייביץ', קוזמה צ'ורני וסבטלנה אלכסייביץ' (זוכת פרס נובל לספרות ב-2015).

גאוגרפיהעריכה

 
מבט על כנסיית ניאסביז'

לבלארוס אין גישה לים. נופה גבעי ומישורי ברובו שיפוע כללי דרומה. שטחים רבים בדרום הם ביצות או ביצות שיובשו. אקלימה יבשתי למדי ולכן בחורף הטמפרטורה הממוצעת בה היא מינוס 6 מעלות צלזיוס ובקיץ 18 מעלות צלזיוס.

חבל דזרז'ינסקי הוא האזור ההררי היחיד במדינה, ופסגתו 356 מטר.

מקווי המים של המדינה הם 21,000 נהרות ונחלים, שהחשובים שבהם הם הדנייפר והנימן. לאורך נהר פריפיאט, בעיקר באזור דרום בלארוס, משתרעות ביצות פריפיאט, שטח גדול של אדמה ביצתית. שטחן של הביצות כ-98,400 קמ"ר והן משתרעות לאורך 480 ק"מ ממערב למזרח ו-225 ק"מ מצפון לדרום.

הערים הגדולות במדינה (נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 2020) הן הבירה מינסק (2,020,000 תושבים), הומל (510,000 תושבים), מוהילב (357,000 תושבים), ויטבסק (364,000 תושבים) והורדנה (356,000 תושבים).

דמוגרפיהעריכה

האוכלוסייה בבלארוס מורכבת מ-78% בלארוסים, 13% רוסים, 4% פולנים, 3% אוקראינים, 1% יהודים ואחוז אחד של אחרים. 7.25 מיליון מהאוכלוסייה מתגוררים בערים. לפני מלחמת העולם השנייה הייתה מרבית האוכלוסייה בערים מורכבת מיהודים ופולנים, ואילו בני העם הבלארוסי התגוררו בעיקר באזורים הכפריים. ביטוי לכך ניתן לראות בכמות הכנסיות הקתוליות שניצבות עד היום במרכזי הערים. חלק מאלה הוסבו לכנסיות אורתודוקסיות בימי הצאר וחלקן למבני ציבור בתקופה הסובייטית. רוב היהודים הושמדו במהלך מלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה הפולנית סבלה מרדיפות המשטר הקומוניסטי לפני ואחרי המלחמה: רבים מהפולנים המשכילים הוצאו להורג, הוגלו לסיביר ולמרכז אסיה או גורשו לפולין. גם השלטון הנוכחי מערים קשיים על פעילות חברתית ותרבותית של פולנים, אם כי הכנסייה הקתולית מקבלת יד חופשית, בעיקר בגלל ההשפעה הפוליטית של הוותיקן.

השפה הרוסית היא כעת השפה המדוברת ביותר, כשהשפה הבלארוסית משמשת בעיקר כשפה רשמית, אם כי נעשים מאמצים להחיות את השפה ולהחזיר אותה לשימוש היומיומי.

קצב גידול האוכלוסייה השנתי הוא שלילי, ועומד על 0.2%-.

התפלגות דתית: 31% נוצרים אורתודוקסים ו-18% קתולים.

יהודי בלארוסעריכה

  ערך מורחב – יהדות בלארוס

עד למלחמת העולם הראשונה הייתה בבלארוס אוכלוסייה יהודית גדולה ובעלת תרבות מפוארת. הקהילות הגדולות היו במינסק, הרודנה, פינסק, הומל, מוהילב וויטבסק. בערים אלה היוו היהודים אחוז גדול מכלל האוכלוסייה. לפי מפקד האוכלוסין הגדול של האימפריה הרוסית משנת 1897, 51% מתושבי מינסק היו יהודים.

בלארוס הייתה ערש התרבות היהודית הליטאית, ובתחמה פעלו ישיבות מפורסמות, שהגדולה ביניהן הייתה וולוז'ין, שנחשבה ל"אם הישיבות", והעמידה את ראשי הישיבות והרבנים החשובים ביותר בעולם בזמנם, ואשר היה בה גם גרעין של השכלה כללית, שהבולט בחבריה היה חיים נחמן ביאליק. כן התנהלו בה ישיבות מיר, גרודנא, קמניץ, קלצק וסלוצק. גם העיר בריסק, שהייתה מרכז רוחני יהודי מפואר ועתיק-יומין, סופחה לאחר המלחמה לבלארוס. יהודי וילנה היו חלק מהמרקם התרבותי והדמוגרפי של יהדות ליטא-פולין-בלארוס. חלק גדול מהיהודים החרדים (אלו שאינם חסידים או ספרדים) שומרים עד היום את ההגדרה של 'יהודים ליטאים', שמבחינה היסטורית חלה על כל יהודי בלארוס.

לפני השואה חיו בבלארוס כ-750,000 יהודים, מרביתם בחלקה המערבי, שהיה עד 1939 בשלטון פולין. עם כיבושה של בלארוס על ידי גרמניה הנאצית ב-1941 הצליחו חלק מן היהודים להימלט מזרחה (בעיקר מהחלק המזרחי, שהותקף מאוחר יותר), בעוד רוב הנשארים נרצחו. לאחר המלחמה חזרו חלק מן הניצולים לבלארוס. החיים היהודיים קמו לתחייה מהר, והתקיימו תקופה מסוימת ברמה גבוהה יחסית לברית המועצות. במינסק התנהל תיאטרון יהודי בהנהלת שלמה מיכאלס; בקהילות רבות הוסיפו להתקיים רבנים ובתי כנסת. לאחר רצח מיכאלס ומשפט הרופאים ב-1953, חוסלה מרבית הפעילות. נוסף על כך, השלטונות הסובייטים עודדו יהודים רבים לעזוב את בלארוס ואוקראינה ולהתיישב בעומק רוסיה ומרכז אסיה, כדי לפתח את האזורים הללו מבחינה כלכלית. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התעוררו החיים היהודיים שוב; הוקמו בתי ספר במקומות שונים, ושבו רבנים לעמוד בראש הקהילות. לפני תחילת העלייה גדולה של שנות ה-90 היו בבלארוס 112,000 יהודים. בין השנים 19902004 עלו לישראל כ-70,000 עולים מבלארוס. בבלארוס עצמה פעילים מאוד התנועות: חב"ד – ברוב הערים; קרלין – בעיקר בפינסק, הליטאים – במינסק, בהומל, מוהילוב, ויטבסק ובבריסק. כמו כן, במינסק ובלידה קיימת קהילה רפורמית. כיום יש בבלארוס כ-25,000 יהודים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019
  5. ^ 1 2 Mulvey, Stephen (10 בספטמבר 2001). "Profile: Europe's last dictator?". BBC News (British Broadcasting Corporation). בדיקה אחרונה ב-21 בדצמבר 2007. 
  6. ^ שימש את הרפובליקה העממית של בלארוס שהוכרזה ב-1919 ואת הרפובליקה של בלארוס בשנים 19911995.
  7. ^ "Profile: Alexander Lukashenko". BBC News. 2006. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2006. 
  8. ^ 1 2 רודן בלארוס למפגינים: "לא תהיה מהפכה"; באירופה שוקלים סנקציות, באתר וואלה! NEWS