פתיחת התפריט הראשי
ולרי פאנוב (2017)
ולרי וגלינה פאנובה בשנת 1977 בבלט "אחר הצהריים של פאון"

ולרי פאנוב (בשמו המלא ברוסית: ולרי מטבייביץ' פאנוב Валерий Матвеевич Панов, שמו בלידה ולרי שולמן,‏ נולד ב-12 במרץ 1938 בויטבסק, אז בברית המועצות) הוא רקדן בלט וכוראוגרף יהודי רוסי-ישראלי, יליד בלארוס.

חייועריכה

ילדותו וששנות לימודיועריכה

ולרי פאנוב נולד בשנת 1938 בוויטבסק, בלארוס, אז רפובליקה במסגרת ברית המועצות. הוא למד בבית הספר לבלט ע"ש אגריפינה וגאנובה בלנינגרד (בימינו האקדמיה הרוסית לבלט "וגאנובה" בפטרבורג). למד גם במוסקבה, וסיים את לימודיו בשנת 1957 בלנינגרד.

הקריירה ברוסיהעריכה

פאנוב רקד בשנים 1964-1957 בלהקת הבלט של התיאטרון מאלי בלנינגרד (בימינו "תיאטרון מיכאילובסקי" בפטרבורג), בה יצר תפקידים בבלטים "בלדת האהבה" בכוריאוגרפיה של לופוחוב (1959), "דפניס וכלואה" ו"בולרו" לפי הכוריאוגרפיה של דוויטשווילי (1960), ו"פטרושקה" (1961), "אורפאוס" (התפקיד הראשי) (1962) ו"הגברת והחוליגן" (1962) לפי הכוריאוגרפיה של בויארסקי.

בשנת 1964 הצטרף פאנוב ללהקת הבלט של תיאטרון קירוב, (הנקרא שוב בימינו "תיאטרון מרינסקי"), בה נשאר עד שנת 1972. בלהקה זו הוא ביצע בבכורה תפקידים לפי יצירתו של יאקובסון בבלט "עולם הנפלאות" (1967), לפי הכוריאוגרפיה של וינוגרדוב - ב "גוריאנקה" (1968), התפקיד הראשי ב"המלט" לפי הכוריאוגרפיה של סרגייב, (1970), "בריאת העולם" לפי הכוראיגרפיה של קסטקינה ווסיליוב (1971).

יציאתו את ברית המועצותעריכה

בשנת 1972 יחד עם אשתו השנייה, רקדנית הבלט, גלינה רגוזינה פאנובה, ביקש רשות לעלות לישראל. השלטונות הגיבו בזעם: בני הזוג פוטרו מלהקת קירוב, נאסרו לעבוד במקצועם למשך שנתיים, פאנוב עצמו נאסר לזמן קצר באשמת "חוליגניזם". אמנים במערב, לרבות סר לורנס אוליבייה פנו לשלטונות הסובייטיים בדרישה להרשות לזוג לצאת את ברית המועצות[1]. שמו גם עלה בארצות הברית בדרישה שברית המועצות תרשה לו לעלות לישראל[2][3]. במרץ 1974, בעת ביקור הנרי קיסינג'ר במוסקבה, לא הורשה פאנוב לצאת מהבית בו שהה בעיר[4]. בשנת 1974 הם קיבלו אשרת יציאה וביוני 1974 עלו לישראל[5] ונתקבלו לפגישה עם שר החינוך[6]. בישראל הופיעו בני הזוג במופעים רבים יחדיו. הם רקדו בשנים 1977-1974 עם להקת בת שבע[7] ובת דור.

פעילותו ככוריאוגרףעריכה

בשנים 1983-1977 היה פאנוב כוריאוגרף וסולן בבלט האופרה של ברלין. שם הוא יצר כוריאוגרפיות לבלטים "סינדרלה" של סרגיי פרוקופייב[8], פולחן האביב של איגור סטרבינסקי, "האידיוט", מלחמה ושלום מאת סרגיי פרוקופייב. כמו כן הפיק את הבלט של קוזלאייב,"לב ההר" בבלט סן פרנסיסקו (1976) "שחרזדה" לפי מוזיקה של רימסקי קורסקוב והבלט "פטרושקה" של סטרבינסקי עם להקת האופרה הממלכתית של וינה (1981), "שלוש אחיות" עם להקת הבלט המלכותית השוודית (1983),ו"המלט" על מוזיקה מאת דימיטרי שוסטקוביץ' עם הבלט הלאומי הנורווגי (1984). בשנים 1986-1984 היה פאנוב מנהל אמנותי של להקת הבלט המלכותית של פלנדריה, איתה יצר מופעים עם "רומיאו ויוליה" מאת פרוקובייב ו"תנועות". בשנת 1988 יצר כוריאוגרפיה ל"קלאופטרה" למופע של הבלט הממלכתי של איסטנבול.

בשנים 1984-1983 החליפה אשתו, גלינה פאנובה, את נטליה מקרובה בתיאטרון ברודוויי בחידוש המופע On Your Toes שזיכה בעבר את מקרובה בפרס טוני.

בשנת 1993 הקימו בני הזוג פאנוב להקת בלט במרכז לאמנויות באשדוד. ב-1998 יחד עם אשתו השלישית אילנה אלינה, הקים פאנוב את תיאטרון לבלט "פאנוב" באשדוד, אותו הוא מנהל עד היום.

חייו הפרטייםעריכה

פאנוב היה נשוי שלוש פעמים: לליה פטרובנה, איתה התחתן בניגוד לרצון הוריו, ואחר כך - גלינה - איתה היה נשוי 27 שנה ונאבק על זכותו לעלות לישראל, ובשנים 1998-2009 לאילנה אלינה. אילנה פאנוב הקימה יחד איתו את התיאטרון לבלט על שם פאנוב באשדוד. אילנה פאנוב שמה קץ לחייה בשנת 2009 על ידי קפיצה מהקומה ה-20 אחרי שעברה ניתוח לב ולקתה במצב דיכאוני. לפאנוב שלושה בנים, מכל אחת מנשותיו.

פרסים ואותות הוקרהעריכה

  • 1969 - פרס לנין
  • 1970 - תואר "אמן מצטיין של הפדרציה הסובייטית הסוציאליסטית הרוסית"
  • 1979 - פרס מבקרים עולמית על הבימוי והכוריאוגפריה במופע "פולחן האביב"
  • 1987 - אות מטעם ממשלת טורקיה על המופע "האידיוט"

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה