ורה ויצמן

רופאה ישראלית

ורה ויצמןכתיב המקורי: וירה ווייצמן;[א] 27 בנובמבר 188124 בספטמבר 1966) הייתה רופאה, פעילה ציונית ורעיית נשיא מדינת ישראל הראשון חיים ויצמן.

ורה ויצמן
לידה 27 בנובמבר 1881
רוסטוב על הדון, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בספטמבר 1966 (בגיל 84)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה רחובות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ז'נבה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג חיים ויצמן עריכת הנתון בוויקינתונים
רעיית נשיא המדינה ה־1
17 בפברואר 19499 בנובמבר 1952
(3 שנים ו־38 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

 
משמאל לימין: ורה ויצמן, חיים ויצמן, הרברט סמואל, לויד ג'ורג', אתל סנודן ופיליפ סנודן (בסוף שנות ה-30)
 
ורה ויצמן בחנוכת מעון ויצו ברחובות, 1946
 
ויצמן ניצבת לפני תמונת בעלה, שנות ה-50

ורה דבורה נולדה לאיסאי ותיאודוסיה חאצמן, משפחה יהודית אמידה בעיר רוסטוב שעל הדון שברוסיה.[1] אביה היה קנטוניסט ונלחם במלחמת קרים ובמשפחתה לא דיברו יידיש אלא רוסית. למדה רפואה באוניברסיטת ז'נבה. במהלך לימודיה פגשה בחיים ויצמן, ששימש כמרצה לכימיה באוניברסיטה. ויצמן היה מאורס לסטודנטית אחרת, סופיה גצובה, והקשר בינו לבין ורה נשמר בסוד עד ביטול אירוסיו הראשונים.[2] ב-1904 החל ויצמן בעבודתו החדשה במנצ'סטר שבאנגליה ובתקופה זו חיה ורה בנפרד ממנו. היא נשארה בז'נבה כדי להשלים את לימודיה, אותם סיימה במאי 1906, אז קבלה הסמכה לרפואה. הניתוק ביניהם ארך שנתיים, עד אוגוסט 1906, במהלכן ביקרו זה את זה לפרקי זמן קצרים.[3] השניים נישאו ב-23 באוגוסט 1906 בבית הכנסת בצופוט שבגרמניה (ליד דנציג), לאחר שסיימה את לימודיה ושש שנים לאחר שנקשר ביניהם הקשר הראשון. התכתבותה האינטנסיבית עם חיים ויצמן (שפורסמה על ידי יד חיים ויצמן במסגרת פרסום כתביו של הנשיא הראשון) מהווה חומר גלם היסטוריוגרפי ראשון במעלה להכרת והבנת המנהיגות הציונית ורוח התקופה. ירח הדבש היה משולב בעבודה: הזוג נסע לקלן, שם השתתף ויצמן בדיוני הוועד הפועל הציוני. בתום הדיונים נסע הזוג לשווייץ ומשם למנצ'סטר, שם קיימו טקס נישואין אזרחיים ושוב נישואין דתיים.[3]

רק ב-1913 זכתה ורה באישור לעסוק ברפואה באנגליה.[3] היא עסקה ברפואת ילדים במסגרת המערכת הרפואית הציבורית, עד פרישתה מעיסוקה הרפואי ב-1916, אז התמסרה לפעילות ציונית ולתמיכה בפעילותו הציבורית של בעלה. בשנה זו עברה משפחת ויצמן לגור בלונדון, וורה החלה למלא תפקיד של מארחת חברתית פוליטית, כשתוך כדי כך היא מתקרבת יותר ויותר לרעיונות התנועה הציונית. ורה ויצמן אף הייתה מיודדת עם זאב ז'בוטינסקי (לפני הקרע הפוליטי בין האחרון לבין חיים ויצמן), וחלקה עמו אהבה עזה לתרבות הרוסית ולספרותה.

לזוג ויצמן נולדו שני בנים: בנימין (בנג'י) ומיכאל (מייקל), טייס בחיל האוויר המלכותי, אשר הוגדר כנעדר ב-1942 לאחר התרסקות מטוסו בעת גיחה מבצעית מעל האוקיינוס האטלנטי. לאחר התרסקות מטוסו מתאר חיים את ורה בספרו "כציפור שבורה". למיכאל (מייקל) ויצמן נודעה השפעה ניכרת על דודנו הארצישראלי, עזר ויצמן, שפנה אף הוא לעולם הטיס. בנימין (בנג'י) ויצמן מעולם לא עלה ארצה. הוא התחתן ונולד לו בן אחד, דייוויד (נכדו היחיד של הנשיא הראשון), אשר חי כיום באנגליה והוא פנסיונר של ה-BBC‏.[4]

בשנת 1936 בחרו בני הזוג ויצמן לבנות את ביתם ברחובות בסמוך למכון זיו (לימים מכון ויצמן למדע). הבית היה מקום מפגש למדענים ולמנהיגים כאחד. בתקופת כהונתו של חיים ויצמן כנשיא מדינת ישראל היה הבית משכנו הרשמי של הנשיא. ורה הייתה ממקימי ארגון ויצו בשנת 1920, ופעילה בארגון עליית הנוער. הקימה את ארגון "נכי מלחמת השחרור" שהיווה את הבסיס לארגון נכי צה"ל. במקביל, סייעה בהתנדבות לארגונים ציבוריים כגון מגן דוד אדום, איל"ן ועוד. לאחר מלחמת העצמאות הקימה שני מרכזים לשיקום חיילים, בית קיי בנהריה ומחלקת השיקום בבית החולים שיבא בתל השומר.

לאחר מותו של ד"ר חיים ויצמן בשנת 1952, נותרה ורה לגור בבית במשך 14 שנים נוספות, בהן המשיכה בפעילויות התנדבותיות רבות. חוק מיוחד של הכנסת העניק לה גמלה בגובה משכורת של שר ופטר את עזבונו של בעלה ממס ירושה.[5]

בשנת 1954 ערכה ורה ויצמן מסע לגיוס כספים למען מלווה פיתוח ולמען מכון ויצמן בדרום אמריקה. לאחר ביקור בארגנטינה, צ'ילה וברזיל, נסעה עם מזכירתה לרוסיה, שאליה שבה בפעם הראשונה לאחר ארבעים שנה. היא תרמה את אחוזת הגן במשך כל השנים הללו בקיץ, עבור קייטנות לילדים פגועי שיתוק ילדים. כמו כן הייתה היוזמת והיו"ר של הקמת גנזך ויצמן וחברת מועצת המנהלים של מכון ויצמן. בנוסף קיבלה אלפי פניות מאזרחי המדינה, יהודים וערבים, אשר פנו אליה לעזרה בצר להם. אף על פי שלא שלטה בשפה העברית, היא הגיבה בעזרתה של מזכירתה לכל פנייה, ועשתה כמיטב יכולתה לעזור לאנשים.

בחודש ספטמבר 1966, כששהתה בביקור פרטי בלונדון, החליקה ושברה את אגן הירכיים.[6] כעבור ימים ספורים נפטרה בבית החולים. בת 85 במותה. נקברה לצד בעלה בבית חיים ויצמן שבמכון ויצמן למדע ברחובות.

זיכרונותיה עריכה

  • חיי עם ויצמן / מאת ורה ויצמן; נכתב מפיה על ידי דוד טוטאיב (עברית: ש' גילאי), תל אביב: ספרית מעריב, תשכ"ח-1967. (תורגם באנגלית: The impossible takes longer: the memoirs of Vera Weizmann, wife of Israel’s first President, / as told to David Tutaev).

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ כתיב זה מופיע על קברם שלה ושל בעלה חיים ויצמן בעיר רחובות, וכן במספר מקורות רשמיים כגון חוק הנשיא חיים ווייצמן (גימלה ועזבון)
  1. ^ חיי עם ויצמן 1967
  2. ^ חיים ויצמן וארוסתו - ורה 1904, בספרייה הווירטואלית של מטח.
  3. ^ 1 2 3 נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק ה, עמ' 56–59: דירתם החדשה במנצ'סטר הייתה ברחוב פארפילד בראשולם.
  4. ^ אחוזת ויצמן, באתר מכון ויצמן למדע.
  5. ^ חוק הנשיא וייצמן פוטר ממס עזבון, חרות, 27 בנובמבר 1952
    שחרור עזבון וייצמן ממס, חרות, 10 בדצמבר 1952
    הוגש חוק הנשיא תשי"ג להקצבת גמלא לאשת הנשיא המנוח, חרות, 26 במאי 1953
    אין זכות מוסרית לתת פריבילגיה, חרות, 27 במאי 1953
  6. ^ י. ביצור, ורה וייצמן בבי"ח בלונדון – מצבה חמור, מעריב, 20 בספטמבר 1966; תאונה קשה לורה וייצמן, דבר, 21 בספטמבר 1966.

רעיותיהם של נשיאי מדינת ישראל

ורה ויצמן רחל ינאית בן-צבי רחל כצנלסון נינה קציר אופירה נבון אורה הרצוג ראומה ויצמן גילה קצב סוניה פרס נחמה ריבלין מיכל הרצוג
19491952 19521963 19631973 19731978 19781983 19831993 19932000 20002007 20072011 20142019 2021 ואילך