ורה ויצמן
ורה ויצמן (בכתיב המקורי: וירה ווייצמן;[א] 27 בנובמבר 1881 – 24 בספטמבר 1966) הייתה רופאה, פעילה ציונית ורעיית נשיא מדינת ישראל הראשון חיים ויצמן.
 | |||||
| לידה |
27 בנובמבר 1881 רוסטוב על הדון, האימפריה הרוסית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 בספטמבר 1966 (בגיל 84) לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| מקום קבורה |
רחובות | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת ז'נבה | ||||
| בן או בת זוג |
חיים ויצמן | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה
עריכה
ורה דבורה נולדה לאיסאי ותיאודוסיה חאצמן, משפחה יהודית אמידה בעיר רוסטוב שעל הדון שברוסיה.[1] אביה היה קנטוניסט ונלחם במלחמת קרים ובמשפחתה לא דיברו יידיש אלא רוסית. למדה רפואה באוניברסיטת ז'נבה. במהלך לימודיה פגשה בחיים ויצמן, ששימש כמרצה לכימיה באוניברסיטה. ויצמן היה מאורס לסטודנטית אחרת, סופיה גצובה, והקשר בינו לבין ורה נשמר בסוד עד ביטול אירוסיו הראשונים.[2] ב-1904 החל ויצמן בעבודתו החדשה במנצ'סטר שבאנגליה ובתקופה זו חיה ורה בנפרד ממנו. היא נשארה בז'נבה כדי להשלים את לימודיה, אותם סיימה במאי 1906, אז קבלה הסמכה לרפואה. הניתוק ביניהם ארך שנתיים, עד אוגוסט 1906, במהלכן ביקרו זה את זה לפרקי זמן קצרים.[3] השניים נישאו ב-23 באוגוסט 1906 בבית הכנסת בצופוט שבגרמניה (ליד דנציג), לאחר שסיימה את לימודיה ושש שנים לאחר שנקשר ביניהם הקשר הראשון. התכתבותה האינטנסיבית עם חיים ויצמן (שפורסמה על ידי יד חיים ויצמן במסגרת פרסום כתביו של הנשיא הראשון) מהווה חומר גלם היסטוריוגרפי ראשון במעלה להכרת והבנת המנהיגות הציונית ורוח התקופה. ירח הדבש היה משולב בעבודה: הזוג נסע לקלן, שם השתתף ויצמן בדיוני הוועד הפועל הציוני. בתום הדיונים נסע הזוג לשווייץ ומשם למנצ'סטר, שם קיימו טקס נישואין אזרחיים ושוב נישואין דתיים.[3]
רק ב-1913 זכתה ורה באישור לעסוק ברפואה באנגליה.[3] היא עסקה ברפואת ילדים במסגרת המערכת הרפואית הציבורית, עד פרישתה מעיסוקה הרפואי ב-1916, אז התמסרה לפעילות ציונית ולתמיכה בפעילותו הציבורית של בעלה. בשנה זו עברה משפחת ויצמן לגור בלונדון, וורה החלה למלא תפקיד של מארחת חברתית פוליטית, כשתוך כדי כך היא מתקרבת יותר ויותר לרעיונות התנועה הציונית. ורה ויצמן אף הייתה מיודדת עם זאב ז'בוטינסקי (לפני הקרע הפוליטי בין האחרון לבין חיים ויצמן), וחלקה עמו אהבה עזה לתרבות הרוסית ולספרותה.
לזוג ויצמן נולדו שני בנים: בנימין (בנג'י) ומיכאל (מייקל), טייס בחיל האוויר המלכותי, אשר הוגדר כנעדר ב-1942 לאחר התרסקות מטוסו בעת גיחה מבצעית מעל האוקיינוס האטלנטי. לאחר התרסקות מטוסו מתאר חיים את ורה בספרו "כציפור שבורה". ורה וחיים ויצמן הותירו בצוואתם סכום כסף לבן הנעדר מייקל, אם יקרה נס והוא יחזור. למיכאל (מייקל) ויצמן נודעה השפעה ניכרת על דודנו הארצישראלי, עזר ויצמן, שפנה אף הוא לעולם הטיס. בנימין (בנג'י) ויצמן מעולם לא עלה ארצה. הוא התחתן ונולד לו בן אחד, דייוויד (נכדו היחיד של הנשיא הראשון), אשר חי כיום באנגליה והוא פנסיונר של ה-BBC.[4]
בשנת 1936 בחרו בני הזוג לבנות את ביתם ברחובות בסמוך למכון זיו (לימים מכון ויצמן למדע). הבית היה מקום מפגש למדענים ולמנהיגים כאחד. בתקופת כהונתו של חיים ויצמן כנשיא מדינת ישראל היה הבית משכנו הרשמי של הנשיא. ורה הייתה ממקימי ארגון ויצו בשנת 1920, ופעילה בארגון עליית הנוער. הקימה את ארגון "נכי מלחמת השחרור" שהיווה את הבסיס לארגון נכי צה"ל. במקביל, סייעה בהתנדבות לארגונים ציבוריים כגון מגן דוד אדום, איל"ן ועוד. לאחר מלחמת העצמאות הקימה שני מרכזים לשיקום חיילים, בית קיי בנהריה ומחלקת השיקום בבית החולים שיבא בתל השומר.
לאחר מותו של ד"ר חיים ויצמן בשנת 1952, נותרה ורה לגור בבית במשך 14 שנים נוספות, בהן המשיכה בפעילויות התנדבותיות רבות. חוק מיוחד של הכנסת העניק לה גמלה בגובה משכורת של שר ופטר את עזבונו של בעלה ממס ירושה.[5]
בשנת 1954 ערכה ורה ויצמן מסע לגיוס כספים למען מלווה פיתוח ולמען מכון ויצמן בדרום אמריקה. לאחר ביקור בארגנטינה, צ'ילה וברזיל, נסעה עם מזכירתה לרוסיה, שאליה שבה בפעם הראשונה לאחר ארבעים שנה. היא תרמה את אחוזת הגן במשך כל השנים הללו בקיץ, עבור קייטנות לילדים פגועי שיתוק ילדים. כמו כן הייתה היוזמת והיו"ר של הקמת גנזך ויצמן וחברת מועצת המנהלים של מכון ויצמן. בנוסף קיבלה אלפי פניות מאזרחי המדינה, יהודים וערבים, אשר פנו אליה לעזרה בצר להם. אף על פי שלא שלטה בשפה העברית, היא הגיבה בעזרתה של מזכירתה לכל פנייה, ועשתה כמיטב יכולתה לעזור לאנשים.
בחודש ספטמבר 1966, כששהתה בביקור פרטי בלונדון, החליקה ושברה את אגן הירכיים.[6] כעבור ימים ספורים נפטרה בבית החולים. בת 85 במותה. נקברה לצד בעלה בבית חיים ויצמן שבמכון ויצמן למדע ברחובות.
זיכרונותיה
עריכה- חיי עם ויצמן / מאת ורה ויצמן; נכתב מפיה על ידי דוד טוטאיב (עברית: ש' גילאי), תל אביב: ספרית מעריב, תשכ"ח-1967. (תורגם באנגלית: The impossible takes longer: the memoirs of Vera Weizmann, wife of Israel’s first President, / as told to David Tutaev).
קישורים חיצוניים
עריכה
- אשר סיפרה לי גב' ויצמן, באתר ynet, 25 באוגוסט 2008
- אתר בית ויצמן
מכתב אל ורה ויצמן - ברכבת לסן רמו 1920, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- אסתר כרמל-חכים, ורה ויצמן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- חגי אשד, ורה וייצמן, דבר, 25 בספטמבר 1966
- מאיר ו. וייסגל, פעלה הציבורי, דבר, 25 בספטמבר 1966
- א. פלג, הליידי הראשונה הלכה לעולמה, מעריב, 25 בספטמבר 1966
- ווירה וייצמן, מעריב, 25 בספטמבר 1966
- הגיע ארונה של ורה וייצמן; הלווייה תיערך הבוקר ברחובות, דבר, 27 בספטמבר 1966
- כתבה במעריב, טקס ממלכתי בהלווית ורה ויצמן, מעריב, 27 בספטמבר 1966
- יגאל קמחי, וירה ויצמן: זכרונות מבית הנשיא, מעריב, 28 בספטמבר 1966
- א. פלג, דרכה האחרונה של ורה וייצמן, מעריב, 28 בספטמבר 1966
- הראשונה, מעריב, 30 בספטמבר 1966
- חיים שיבא, יד לאשה דגולה, מעריב, 2 באוקטובר 1966
- ורה ויצמן בביקור עם הנשיא ויצמן בתל אביב בתיאטרון ה"בימה",באתר ארכיון צה"ל
ורה ויצמן מתמנה לנשיאת מד"א, יומני כרמל מרץ 1954 (התחלה 4:29)
ורה וייצמן (1882-1966), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ כתיב זה מופיע על קברם שלה ושל בעלה חיים ויצמן בעיר רחובות, וכן במספר מקורות רשמיים כגון חוק הנשיא חיים ווייצמן (גימלה ועזבון)
- ^ חיי עם ויצמן 1967
- ^ חיים ויצמן וארוסתו - ורה 1904, בספרייה הווירטואלית של מטח.
- ^ 1 2 3 נורמן רוז, חיים ויצמן, פרק ה, עמ' 56–59: דירתם החדשה במנצ'סטר הייתה ברחוב פארפילד בראשולם.
- ^ אחוזת ויצמן, באתר מכון ויצמן למדע.
- ^ חוק הנשיא וייצמן פוטר ממס עזבון, חרות, 27 בנובמבר 1952
שחרור עזבון וייצמן ממס, חרות, 10 בדצמבר 1952
הוגש חוק הנשיא תשי"ג להקצבת גמלא לאשת הנשיא המנוח, חרות, 26 במאי 1953
אין זכות מוסרית לתת פריבילגיה, חרות, 27 במאי 1953 - ^ י. ביצור, ורה וייצמן בבי"ח בלונדון – מצבה חמור, מעריב, 20 בספטמבר 1966; תאונה קשה לורה וייצמן, דבר, 21 בספטמבר 1966.
