ז'וזפ סגר
ז'וזפ סגר אי סאנס (בקטלאנית: Josep Seguer i Sans, במקור בספרדית "חוסה", José. נולד ב-6 במאי 1923 בפרטס דל ולס שבספרד, נפטר ב-1 בינואר 2014 בראוס) היה כדורגלן ומאמן. סגר שיחק במשך 14 עונות בשנות ה-40 וה-50 בברצלונה, תחילה כקשר ולאחר מכן כמגן. הוא זכה עם ברצלונה ב-5 אליפויות וב-3 גביעים. כמו כן השתתף סגר ב-4 משחקים במדי נבחרת ספרד ב-1952. לאחר שעזב את ברצלונה, החל סגר לעסוק באימון. תחילה כשחקן-מאמן בריאל בטיס ובמנרסה ולאחר מכן כמאמן בלבד במספר קבוצות בספרד בכלל ובקטלוניה בפרט. בין היתר אימן את קבוצת המשנה של ברצלונה וכן את הקבוצה הבוגרת של המועדון לתקופה קצרה ב-1969.
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
6 במאי 1923 פרטס דל ולס שבספרד | |||
| פטירה |
1 בינואר 2014 (בגיל 90) ראוס, ספרד  | |||
| שם מלא | ז'וזפ סגר אי סאנס | |||
| גובה | 1.70 מטר | |||
| עמדה | מגן, קשר | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
קריירה כשחקן עריכה
ברצלונה עריכה
סגר, שנולד וגדל בפרטס דל ולס שבקטלוניה, החל לשחק בקבוצת החובבנים של ברצלונה ב-1940. כעבור שנתיים במועדון הושאל למשך עונת 1942/43 לגרנוליירס, קבוצה קטנה ששיחקה אז בליגה האזורית של קטלוניה. לאחר ששב מההשאלה החל סגר לשחק בקבוצה הבוגרת של ברצלונה. הופעת הבכורה של סגר, שהחל את הקריירה שלו כקשר, הייתה ב-3 באוקטובר 1943, בניצחונה של ברצלונה 4-3 על ולנסיה. כבר במשחקו השני במדי ברצלונה, בתיקו 3-3 עם ריאל אוביידו ב-12 בדצמבר, הבקיע את שער הבכורה. עד סוף עונת 1943/44 השתתף סגר בחמישה משחקי ליגה נוספים, בהם הבקיע שער אחד נוסף. בעונת 1944/45, בה זכתה ברצלונה באליפות, שיחק סגר רק במחזור האחרון, בתיקו 0-0 עם סביליה. גם בעונת 1945/46 שיחק רק פעם אחת, בתבוסתה של ברצלונה לאתלטיק בילבאו בתוצאה 6-0 ב-21 באוקטובר 1945.
הפריצה של סגר הגיעה בעונת 1946/47. סגר החל עם הבקעת 7 שערים ב-5 משחקים רצופים בהם שותף. בסך הכול בעונה זו כבש 10 שערים ב-11 הופעות בליגה, כולל שלושה צמדים: בניצחון 5-1 על סביליה, 5-0 על דפורטיבו לה קורוניה ו-3-2 על אתלטיקו מדריד. ברצלונה הגיעה למקום ה-4 בלבד בליגה. בסוף העונה הוחלף המאמן ז'וזפ סמיטייר באנריקה פרננדס האורוגוואי. פרננדס הציב את סגר באופן קבוע בהרכב. בליגה, בה נערכו 26 מחזורים, ערך סגר 20 הופעות, בהן כבש 8 פעמים, כשבין היתר הבקיע צמד לרשתה של ריאל סוסיאדד ב-15 בפברואר 1948. סגר עזר לברצלונה לזכות באליפות. בעונה הבאה, בעונת 1948/49, המשיכה ההצלחה של ברצלונה בכלל ושל סגר בפרט. הקבוצה זכתה באליפות שנייה ברציפות ובגביע אווה דוארטה, כשסגר מבקיע 6 שערי ליגה ב-24 משחקים בהם שיחק. בקיץ 1949 סייע סגר לקבוצתו לזכות בגביע הלטיני, בכך שכבש בניצחונות נגד סטאד ריימס וספורטינג ליסבון. ככובש השער הראשון בניצחון על סטאד ריימס, סגר הוא מבקיע השער הראשון במסגרת אירופית בהיסטוריה של ברצלונה.[1] לצדו של סגר בהגנה, שיחק לרוב המגן פרנססק קלבט.
בעונת 1949/50 המשיך סגר להיות משמעותי בהרכב ברצלונה. הוא כבש רביעייה במשחק בו הביסה ברצלונה את סביליה 7-0 ב-25 בספטמבר 1949, ובמשחק הקופה אווה דוארטה בו הפסידה ברצלונה לוולנסיה בתוצאה 7-4, הבקיע שלושער. ברצלונה דעכה בליגה, פרננדס פוטר באמצע העונה, והקבוצה הגיעה למקום ה-5 בלבד. בסיכום העונה הבקיע סגר 8 שערים ב-18 משחקי ליגה. פרדיננד דאוצ'יק הסרבי החל לאמן את ברצלונה בקיץ 1950, והוא הוביל את ברצלונה לאחת מתקופותיה המוצלחות. הוא הסיט את סגר מעמדת הקשר לעמדת המגן, והוא מילא את תפקידו החדש נאמנה. בעונת 1950/51 זכה סגר עם הקבוצה בגביע הגנרל, כשהוא פתח בהרכב במשחק הגמר בו ניצחה ברצלונה את ריאל סוסיאדד 3-0. בליגה, בה שיחק סגר 21 פעמים והבקיע פעמיים בעיטות עונשין, הגיעה ברצלונה למקום ה-4.
ההצלחה הגדולה עם דאוצ'יק הגיעה בהמשך הדרך. בעונת 1951/52 זכתה ברצלונה בדאבל - זכייה הן באליפות הליגה והן בגביע, תוך שסגר משחק בעקביות בהרכב הקבוצה. סגר פתח גם בגמר הגביע של אותה שנה, אז ניצחה ברצלונה את ולנסיה בהארכה בתוצאה 4-2. בליגה השתתף סגר ב-24 משחקים והבקיע שער בודד. בקיץ זכתה ברצלונה בגבי הלטיני ובגביע רוסי, וסגר פתח בשני משחקיה של ברצלונה, נגד יובנטוס וניס. ברצלונה זכתה באופן אוטומטי גם בקופה אווה דוארטה. בארסה השלימה זכייתה בחמישה תארים בשנה קלנדרית אחת, 1952, ולכן נולד הכינוי המפורסם "בארסה של חמשת הגביעים". בעונה הבאה זכתה ברצלונה בדאבל שני ברציפות. סגר פתח ב-26 מתוך 30 משחקי הליגה וכן במשחק גמר הגביע בו ניצחה ברצלונה את אתלטיק בילבאו 2-1. סגר לא כבש אף שער ליגה לזכות קבוצתו, אך כן כבש שער עצמי בתיקו 1-1 עם דפורטיבו לה קורוניה ב-18 בינואר 1953.
בעונת 1953/54 סבל סגר הן מדעיכה במעמדו והן ממספר פציעות שהגבילו את השתתפותו במשחקי הקבוצה. סגר פתח ב-13 משחקי בלבד, ובמחזור האחרון, בהפסדה של ברצלונה לאתלטיקו מדריד, הורחק בכרטיס אדום. ברצלונה סיימה במקום ה-2 בליגה ובגמר הגביע הפסידה ברצלונה לוולנסיה 3-0, עם סגר בהרכב הקבוצה. דאוצ'יק הוחלף בתום העונה בסנדרו פופו, וסגר שיחק בעונה הבאה יותר מקודמתה. הוא פתח ב-19 משחקי ליגה, בהם הבקיע פעם אחת, בבעיטת עונשין במחזור הראשון של הליגה, אז ניצחה ברצלונה את סביליה 4-2. ברצלונה הגיעה פעם שנייה ברציפות למקום ה-2 בליגה, ובגביע הודחה על ידי אתלטיק בילבאו בחצי הגמר, בתוצאה מצטברת 4-2. בעונת 1955/56, עם פרנץ פלאטקו כמאמן הקבוצה, חזר סגר להיות שחקן קבוע בהרכב הקבוצה. סגר שותף ב-27 משחקי ליגה, בהם לא הבקיע פעם אחת, וברצלונה הגיעה פעם נוספת למקום ה-2 בליגה. בגביע הודחה הקבוצה כבר ברבע הגמר על ידי אספניול. העונה שלאחריה, אז מאמן הקבוצה היה דומנק בלמניה, עמדה בניגוד מוחלט לקודמתה עבור סגר. הוא פתח בשלושה משחקי ליגה בלבד, וברצלונה זכתה בגביע הודות לניצחון 1-0 על אספניול בגמר, אך סגר לא שותף בו.
שלהי הקריירה עריכה
בקיץ 1957 החליט סגר לעזוב את ברצלונהוהצטרף לריאל בטיס שמהליגה השנייה. סגר פתח ב-18 משחקים בעונת 1957/58 וסייע לקבוצתו לסיים במקום הראשון בליגה, ממנו עלתה בטיס לליגה הראשונה. סגר לא מצא את מקומו בקבוצה לאחר עלייתה לליגה הראשונה, ולכן הפך למאמן בעודו רשום כשחקן בסגל הקבוצה. הוא לא ערך אף הופעה בעונת 1958/59. ב-1959 עזב את בטיס והחל לשמש שחקן-מאמן במנרסה, קבוצה קטנה מקטלוניה. הוא מילא את תפקיד זה במשך שנתיים, לפני שפרש ממשחק, בגיל 38.
נבחרת לאומית עריכה
סגר שיחק ב-4 משחקי ידידות במדי נבחרת ספרד במהלך שנת 1952. הראשון שבהם היה ניצחונה של ספרד על אירלנד ב-1 ביוני 1952, השניים הבאים נגד נבחרות טורקיה וארגנטינה והרביעי בתיקו 2-2 עם גרמניה ב-28 בדצמבר. בנוסף, השתתף סגר במשחק ידידות אחד של נבחרת קטלוניה ב-1950.
קריירה כמאמן עריכה
לאחר שפרש ממשחק באופן מוחלט, התפנה סגר לעבוד כמאמן באופן בלעדי. פרק האימון הראשון שלו היה עם קבוצת החובבנים של ברצלונה, שם אימן במשך 3 שנים עד 1964. לאחר מכן החל סגר לאמן את ליידה, שהייתה אז בליגה השלישית. סגר הוביל את הקבוצה למקום הראשון בביתה, ממנו העפילה לליגה השנייה. בעונת 1965/66 הגיעה ליידה תחתיו למקום ה-11 בליגה השנייה. עונת 1966/67 החלה עם קשיים עבור הקבוצה, וסגר עזב את תפקידו בדצמבר 1966, כשהקבוצה במקום ה-14 מתוך 16.
ב-1967 הצטרף סגר לטראסה שמהליגה השלישית, אך במשך שנתיים שם לא הצליח לעזור לה לעלות לליגה השנייה, על אף שהגיעה לפלייאוף ההעפלה פעמיים: בראשונה מהמקום הראשון ובשנייה מהמקום השני. בעונת 1969/70 התמנה סגר לתפקיד עוזרו של המאמן סלבדור ארטיגס בברצלונה. ארטיגס פוטר כעבור חמישה מחזורים, וסגר תפס את מקומו כמאמן הראשי. תחתיו שיחקה הקבוצה 13 משחקים, האחרון שבהם ניצחון 1-0 בקלאסיקו על ריאל מדריד ב-28 בדצמבר 1969. לאחריו נכנס לתפקידו הנשיא החדש אגוסטי מונטל, שמינה את ויק בקינגהאם האנגלי כמאמן הקבוע של הקבוצה.
בסוף העונה החל סגר לאמן את קונדל, ששימשה קבוצת משנה לברצלונה, ושיחקה אז בליגה השלישית. ב-1970 אוחדה הקבוצה עם אתלטיק קטלוניה, וכך נוצרה הקבוצה ברצלונה אתלטיק, שהייתה קבוצת המשנה של ברצלונה באופן רשמי. סגר היה מאמנה הראשון. בעונתו הראשונה בתפקיד הגיעה הקבוצה למקום ה-4 בביתה, אך בעונה השנייה סיימה במקום ה-19 וירדה לליגה הרביעית.
בעונת 1972/73 אימן את בדלונה, קבוצה קטנה מקטלוניה, וב-1973 חזר לתקופה קצרה במנרסה. בשתי העונות הבאות אימן את הקבוצות הקטנות ז'ופיטר וטורטוסה, לפני שחזר לטראסה, ששיחקה בעונת 1977/78 בליגה השנייה. סגר לא סיים את העונה בטראסה, ובמרץ 1978 הוחלף. בעונות 1978/79 ו-1979/80 אימן את ויאריאל, שהייתה באותן שנים בליגה הרביעית. בשנים הבאות אימן לפרקים קצרים קבוצות קטנות בקטלוניה - פיגרס, גאווה, לה קאווה וראוס. ב-1983 הפסיק לעבוד כמאמן.
תארים עריכה
כשחקן עריכה
ברצלונה עריכה
- אליפות ספרד (5): 1944/45, 1947/48, 1948/49, 1951/52, 1952/53
- הגביע הספרדי (3): 1950/51, 1951/52, 1952/53
- קופה אווה דוארטה (4): 1945, 1948, 1952, 1953
- הגביע הלטיני (2): 1949, 1952
בטיס עריכה
- אליפות הליגה השנייה (1): 1957/58
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
- ז'וזפ סגר באתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה
- Galeria De Internacionales - Josep Seguer Sans, מונדו דפורטיבו, 8.11.1988, עמ' 29
הערות שוליים עריכה
- ^ פרטי המשחק נגד ריימס באתר BDFutbol