דומנק בלמניה

דומנק בלמניה
Domènec Balmanya
	אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה	29 בדצמבר 1914; ז'ירונה שבספרד
פטירה	14 בפברואר 2002 (בגיל 87); ברצלונה, ספרד
שם מלא	דומנק בלמניה אי פררה
עמדה	קשר
מועדוני נוער
	סנטרה רפובליקה ז'ירונה ; אינדפנדנסיה ; ז'ירונה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1949 - 1950 ; 1952 - 1953 ; 1953 - 1954 ; 1954 - 1955 ; 1956 - 1958 ; 1958 - 1960 ; 1960 - 1962 ; 1963 - 1964 ; 1964 - 1965 ; 1965 - 1966 ; 1966 - 1968 ; 1970 - 1971 ; 1972 - 1974 ; 1977 - 1978	ז'ימנסטיק טרגונה ; ז'ירונה ; ריאל סרגוסה ; ריאל אוביידו ; ברצלונה ; סט ; ולנסיה ; ריאל בטיס ; מאלגה ; אתלטיקו מדריד ; ספרד ; ריאל סרגוסה ; קדיס ; סנט אנדראו
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

דומנק בלמניה אי פררה (בקטלאנית: Domènec Balmanya i Perera, נודע גם בשם הספרדי דומינגו בלמניה ("Domingo Balmaña"); נולד ב-29 בדצמבר 1914 בז'ירונה שבספרד, נפטר ב-14 בפברואר 2002 בברצלונה שבספרד) היה כדורגלן ומאמן ספרדי-קטלאני. כשחקן, שיחק בלמניה כקשר בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 והוא נודע בזכות תקופתו בברצלונה. לאחר פרישתו ממשחק החל בקריירת אימון שנמשכה עשרות שנים. הוא זכה עם ברצלונה בגביע הספרדי ובגביע ערי הירידים הראשון בתולדותיה ועם אתלטיקו מדריד באליפות ספרד. בין תפקידי האימון הנוספים שמילא ניתן למנות את הקבוצות ולנסיה, ריאל בטיס ומאלגה ואת נבחרת ספרד. לאחר פרישתו מאימון עסק בניהול ספורטיבי.

קריירה כשחקן עריכה

בלמניה נולד וגדל בז'ירונה שבקטלוניה, שם החל לשחק כדורגל בצעירותו. את תחילת דרכו המקצועית עשה בקבוצה הבכירה בעיר, ז'ירונה. בעונת 1933/1934 עזר לקבוצה לעלות מהליגה השלישית לליגה השנייה, ובעונה הבאה המשיך לבסס את מעמדו בקבוצה. ב-1935 עבר לברצלונה, מהבכירות שבכדורגל בספרד ואותה אימן פטריק אוקונל. מבין חבריו לקבוצה באותה עת ניתן למנות את חואן חוסה נוגס, ז'וזפ אסקולה, אנריקה פרננדס וז'וזפ ראיק. את הבכורה בליגה הראשונה עם ברצלונה ערך ב-10 בנובמבר 1935, בהפסד בדרבי לאספניול. הוא ערך 22 הופעות בליגה בעונת 1935/1936 וברצלונה הגיעה למקום ה-5. במקביל, עזר לברצלונה לזכות באליפות קטלוניה וכן להגיע לגמר הגביע הספרדי, שם פגשה ברצלונה את ריאל מדריד. בלמניה פתח במשחק הגמר אך קבוצתו הפסידה 2-1.

ב-1936 פרצה מלחמת האזרחים הספרדית שהשביתה את פעילות הכדורגל במדינה. ברצלונה המשיכה לפעול וזכתה בטורניר הליגה הים-תיכונית. מצבה הכלכלי של הקבוצה היה קשה, ולכן, בהדרכתו של אוקונל, היא יצאה במסע גיוס כספים בארצות הברית ובמקסיקו. הקבוצה ערכה 14 משחקים מול יריבות כגון קלוב אמריקה, אטלנטה, קלוב נקחה ונבחרת מקסיקו. כמו כן השתתפה בטורניר מול מספר קבוצות מאזור ניו יורק. מבחינה כספית המועדון ניצל, אך רוב אנשי הקבוצה העדיפו להימנע מחזרה לספרד. אוקונל שב עם ארבעה שחקנים בלבד, והיתר נותרו בגלות. בלמניה ואסקולה הצטרפו לסט הצרפתית. לאחר סיום מלחמת האזרחים ב-1939 החל השלטון הפשיסטי של הגנרל פרנקו בספרד, וחל איסור על חזרתם של גולים. כך בלמניה נשאר בצרפת. בעונת 1938/1939 אף היה שותף לזכיית הקבוצה באליפות צרפת, השנייה בתולדותיה,^[1] והוא המשיך לשחק בקבוצה עד 1941.

ב-1941 פעל נשיא ברצלונה אנריקה פיניירו להחזרתם של מספר שחקנים, וכך בלמניה ואסקולה סיימו את גלותם וחזרו לקבוצה. עונת 1941/1942 הייתה עונה קשה במיוחד עבור ברצלונה, שנאבקה בתחתית הטבלה במשך העונה. המאמן רמון גוסמאן הוחלף בחואן חוסה נוגס באמצע העונה בשל המצב. ב-16 בנובמבר 1941 הבקיע בלמניה הבקיע שער ראשון בליגה הספרדית, בהפסד 6-3 לאתלטיק בילבאו. נוגס הצליח להרים את הקבוצה ולעזור לה להימנע מירידה לליגה השנייה בעזרת מספר ניצחונות במחזורים המכריעים: אחד מהם, ב-22 במרץ 1942, היה ניצחון 6-2 על סביליה, בו הבקיע בלמניה שניים משערי קבוצתו. לבסוף עלתה ברצלונה למקום ה-12, אחד מעל המקום ה-13 שמביא לירידת ליגה. בלמניה הופיע ב-17 משחקי ליגה במהלך העונה. למרות חוסר ההצלחה בליגה, הצליחה ברצלונה לזכות בגביע הספרדי הודות לניצחון 4-3 בהארכה על אתלטיק בילבאו במשחק הגמר, בו בלמניה פתח בהרכב. בעונה הבאה התאוששה ברצלונה והיא הגיעה למקום ה-3, אך בלמניה שותף ב-8 משחקי ליגה בלבד, מבלי להבקיע שער.

בעונת 1943/1944 שיחק בלמניה בתדירות גבוהה בהרכב הקבוצה, שעדיין אומנה על ידי נוגס. הוא ערך 22 הופעות בליגה והבקיע שני שערים, הראשון נגד אספניול בהפסד 3-1 ב-12 במרץ 1944 והשני שבוע לאחר מכן, בתיקו עם סלטה ויגו. ברצלונה סיימה את העונה במקום ה-6. ז'וזפ סמיטייר תפס את מקומו של נוגס, שעזב לז'ימנסטיק טרגונה. בלמניה חבר אליו והשניים עזרו לקבוצה לעלות מהליגה השנייה לליגה הראשונה ב-1947. עוד באותה שנה, הצליחה הקבוצה להגיע עד לחצי גמר הגביע הספרדי, לאחר שהדיחה ברבע הגמר את קבוצתם הקודמת של נוגס ובלמניה, ברצלונה. בחצי הגמר הודחה ז'ימנסטיק על ידי אספניול. בעונת 1947/1948, העונה הראשונה בהיסטוריה של ז'ימנסטיק בליגה הראשונה, השתתף בלמניה ב-3 משחקים בלבד. בעונת 1948/1949 שיחק בלמניה בסנט אנדראו הצנועה, שהייתה אז בליגה השלישית. בדצמבר 1949 פוטר נוגס מאימון ז'ימנסטיק לאחר שהקבוצה הייתה במקום ה-12 מתוך 14 קבוצות. בלמניה החליפו בתור שחקן-מאמן. הוא השתתף ב-6 משחקים ואף הבקיע שער, אך הקבוצה ירדה לליגה השנייה בתום העונה, ובלמניה פרש ממשחק, בהיותו בן 35.

קריירה כמאמן עריכה

לאחר פרישתו ממשחק, הפך בלמניה למאמן באופן מלא. תחילה אימן לזמן קצר את קבוצת נעוריו, ז'ירונה. לאחר מכן אימן את ריאל סרגוסה, עמה ירד מהליגה הראשונה לליגה השנייה ואף פוטר באמצע עונת 1953/1954. בעונת 1954/1955 אימן את ריאל אוביידו, שם זכה לטעם ראשון של הצלחה. הוא הדריך את הקבוצה למקום השני בביתה בליגה השנייה, וכך היא השתתפה בפלייאוף העפלה לליגה הראשונה, בו היא סיימה במקום השלישי ולבסוף נשארה בליגה השנייה. ב-1956 התמנה למאמן ברצלונה במקומו של פרנץ פלאטקו. תחתיו שיחקו מספר שחקנים כגון חואן ולסקו, ז'ואן סגרה, אנטוני רמלייטס, לאסלו קובאלה, לואיס סוארס ואבריסטו. בעונת 1956/1957 הדריך את הקבוצה לזכייה בגביע הספרדי לאחר ניצחון 1-0 בגמר על היריבה העירונית אספניול. בעונה שלאחר מכן זכתה ברצלונה בגביע ערי הירידים לראשונה בתולדותיה, כשהיא גוברת בדרך לתואר על ברמינגהאם סיטי ועל קבוצה מלונדון. אולם, מכיוון שברצלונה סיימה בשתי עונותיו של בלמניה כמאמן במקום השלישי, הוא הוחלף על ידי הלניו הררה.

ב-1958 החל בלמניה בתפקיד האימון היחיד שלו מחוץ לספרד, והוא שב לקבוצה בה שיחק בצרפת, סט, שהייתה אז בליגה השנייה. בעונתו הראשונה שם סיימה הקבוצה במקום ה-8. בסוף העונה הבאה, בה הגיעה סט למקום ה-14, התפרקה הקבוצה מבחינה מקצועית ומשום כך הורדה לליגה האזורית. בלמניה עזב את סט וחזר לספרד. הוא מונה למאמנה של ולנסיה, ובעונת 1960/1961 היא הגיעה למקום ה-5 בליגה הראשונה. בעונה הבאה הוא הדריך את הקבוצה למקום ה-7 בליגה ולגמר גביע ערי הירידים. הגמר נדחה מהתאריך המקורי בתחילת קיץ 1962 בשל המונדיאל עד לספטמבר, ובפרק זמן זה בלמניה כבר עזב את הקבוצה והצטרף לריאל בטיס. ולנסיה ניצחה את ברצלונה בתוצאה המצטברת 7-3 וזכתה בתואר. בבטיס שיחק באותם ימים לואיס אראגונס, ועם בלמניה כמאמן הגיעה הקבוצה עד למקום ה-3 בעונת 1963/1964. בלמניה לא נותר בקבוצה אלא עבר למאלגה שמהליגה השנייה. הוא הובילה למקום השני בביתה בליגה השנייה, ובפלייאוף ההעפלה היא גברה על לבאנטה. בכך היא חזרה לליגה הראשונה לאחר היעדרות של שנתיים.

בקיץ 1965 מונה לתפקיד מאמנה של אתלטיקו מדריד. בסגל הקבוצה נמצאו שחקנים כגון ארגונס, אותו בלמניה הכיר מבטיס, אנריקה קויאר, מיגל חונס ואדלרדו רודריגס. בלמניה זכה עם אתלטיקו באליפות ספרד לעונת 1965/1966, כשהקבוצה מנצחת ברציפות את 7 המחזורים האחרונים לעונה זו. היה זה תואר האליפות היחיד בו זכה כמאמן וכשחקן בספרד. לאור הצלחתו מונה בלמניה למאמנה של נבחרת ספרד בקיץ 1966, לקראת מוקדמות יורו 1968. בשלב הבתים של המוקדמות סיימה ספרד במקום הראשון בבית שכלל את נבחרות צ'כוסלובקיה, אירלנד וטורקיה. בשמינית גמר המוקדמות פגשה ספרד את אנגליה, שהדיחה את ספרד לאחר שניצחה אותה בשני המפגשים ביניהן. באוקטובר 1970, לאחר שריאל סרגוסה צברה 3 נקודות ב-6 המשחקים הראשונים לעונת 1970/1971, החליף בלמניה את מאמנה חוסה מריה מרין. גם בלמניה התקשה עם הקבוצה והוא עזב אותה בינואר. בסוף העונה היא ירדה לליגה השנייה. ב-1972 החל לאמן את קדיס שמהליגה השנייה. בעונת 1972/1973 היא הגיעה למקום ה-7, ובעונה שלאחריה למקום ה-5. לאחר מכן עבר לסנט אנדראו שהייתה גם היא בליגה השנייה. בעונת 1974/1975 הדריכה למקום ה-7, אך בעונה הבאה הידרדר מצבה והוא סיים את תפקידו לאחר שהגיעה במחזור ה-22 למקום ה-18, שמוביל לליגה השלישית. מחליפו ססאר הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה השנייה.

תפקידו של בלמניה בסנט אנדראו היה האחרון כמאמן. לאחר פרישתו מאימון החל לעבוד כמנהל טכני, באספניול ובברצלונה. כמו כן עבד כמנהל בבית הספר הקטלאני האזורי למאמני כדורגל. בנוסף, במהלך שנות ה-80 ועד זמן קצר לפני מותו, עבד כפרשן ספורט ברדיו, לצד העיתונאי ספורט חוסה מריה גרסיה. ב-14 בפברואר 2002 נפטר בלמניה, בהיותו בן 87.