פתיחת התפריט הראשי

חלאקה

טקס תספורת יהודי, הנערך לילדים כשהם מגיעים לגיל שלוש
(הופנה מהדף חאלקה)

חלאקהערבית: حَلَقَ, חלק (ה) גילח; או ביידיש: אָפּשערן, נהגה: Opshern, לסַפר) הוא טקס תספורת יהודי, הנערך לילדים כשהם מגיעים לגיל שלוש.

יש נוהגים לערוך את החלאקה דווקא בל"ג בעומר בהר מירון ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי, ומספרים שם את כל הילדים שיום הולדתם השלישי חל בין יום הראשון של חג הפסח לל"ג בעומר. כי, לפי המנהג, לא לספר את הילד לפני יום ההולדת השלישי שלו. אולם, כיון שלא מספרים מתחילת ספירת העומר עד ל"ג בעומר, לכן ממתינים לל"ג בעומר (של אותה שנה). הטקס נעשה בליווי נגינה של כליזמרים. יש שנהגו לערוך את החלאקה בקבר שמואל הנביא או בקבר שמעון הצדיק בירושלים. כמו כן, חלק מהילדים מסופרים על ידי רב.

תוכן עניינים

מקור המנהגעריכה

 
לקראת החלאקה, בהילולת ר' שמעון בר יוחאי

המנהג חדש יחסית, והוא מובא לראשונה רק בתחילת תקופת האחרונים. לראשונה הוא מוזכר בשו"ת הרדב"ז,[1] כמנהג שרווח אז להסתפר בקבר שמואל הנביא ולתרום לצורכי המקום כמשקל השיער הגזוז[2]. רבי חיים ויטאל מספר שרבי ישראל שרוג העיד לו שהאר"י ביום ל"ג בעומר "הוליך את בנו הקטן שם (=למירון) עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה". אולם הוא מסיים בהערה: "אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנזכר", כלומר הוא מפקפק במשמעות הקבלית של המנהג.[3]

החוקר אברהם יערי משער כי ייתכן שהמנהג במירון הוא המשכו של המנהג לעלות לקבר שמואל הנביא בנבי סמואל בכ"ח אייר (יום פטירתו של שמואל הנביא), ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כמשקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים (כפי שהוזכר ברדב"ז), עקב הגבלת השלטונות העות'מאניים (בשנת ש"ל, 1570), העבירו את המנהג צפונה, להר מירון, ושם המשיכו את הטקס על קברו של הרשב"י ובנו בל"ג בעומר.[4]. מקור אפשרי אחר הוא ממנהג המוסלמים לעלות לקברי קדושיהם ולגזוז שם את שערות הילדים (עקיקה), ומכאן שמו הערבי, והוא הועתק על ידי יהודי ארץ ישראל בימי הביניים. באופן כללי בתרבויות שונות יש עניין מיוחד בתספורת הראשונה(אנ'), כטקס מעבר מגיל הפעוטות כך בתרבות הגרמנית הלטינית והסלאבית[5].

המנהג התפשט בהדרגה ברחבי יהדות ארצות ערב, עד לתימן[6] ומרוקו. בקרב האשכנזים המנהג לא היה מקובל, אך לאחר בואם לארץ ישראל קיבלו את המנהג מהספרדים, ובהמשך הוא התפשט אף ליהדות אשכנז שבחוץ לארץ. גם בתוך האשכנזים המנהג התקבל תחלה אצל החסידים, ואחר כך בצורה פחותה אצל שאר הקהילות.

טעמי המנהגעריכה

למנהג זה ניתנו מספר טעמים:

  • הדגישו את עניין השארת פאות הראש לקטן. כמו שכתוב בתורה "לא תקיפו פאת ראשכם". ניתן לראות מגמה זו גם מתוך תפילות שונות. יש מקורות שהמנהג צוטט בלא ציון של גיל מסוים, אלא בהתייחסות לתספורת הראשונה. וכך כתב ה"שערי תשובה": "המנהג בארץ ישראל לעשות שמחה בתגלחת הראשונה של קטן, שמחנכין אותו במצוה להיות לו פאות הראש".[7]
  • גיל זה נחשב בתורה כגיל מיוחד. עד גיל שלוש הילד אינו בשל ללימוד תורה ומגיל שלוש אביו מקדישו לתורה[8], כפי שדורש זאת בילקוט שמעוני מהפסוק (ויקרא י"ט כג): "שלוש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה'":

ונטעתם וערלתם ערלתו את פריו - מדבר בתינוק. שלש שנים יהיה לכם ערלים - שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש - שאביו מקדשו לתורה. הלולים - שמהלל להקב"ה. ובשנה החמישית תאכלו את פריו - משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה, להוסיף לכם תבואתו.

ילקוט שמעוני ויקרא תרט"ו
  • ראשית ימיו של התינוק מרוכזים בצורכי עצמו ובגופו, ובגיל שלוש מתפתחת תודעתו הסביבתית. גידול השיער מגן על האדם מפני השפעות העולם החיצוני, וגזיזת השיער מבטאת את היציאה מתוך האני הבודד והיפתחות לסביבה.
  • גזיזת שערות הילד והפיכתו מאיש שעיר (עשו) לאיש חלק (יעקב), יש בה כדי לסמל את כניסתו של הילד לעולם התורה, עולמו של יעקב. על פי זה, המילה חלאקה מתפרשת על פי לשון המקרא בראשית כ"ז י"ב: "ואנוכי איש חלק".

התנגדות למנהגעריכה

מנהג החלאקה איננו נהוג בכל קהילות ישראל ויש אף שהתנגדו לו באופן מהותי או לפרטיו, כגון קיומו הנפוץ באזור קברי צדיקים או קיומו בל"ג בעומר.

  • יש שטענו שמקור המנהג מגיע מהערבים והודים ועמים אחרים, ויש בכך איסור של חוקות גוים[9].
  • לשיטת הארי ז"ל אין להסתפר כל משך ספירת העומר כולל ל"ג בעומר, לכן לא מסתבר לפיו לקבוע תספורת החלאקה דווקא אז[10].
  • טענה נוספת היא שאינו דרך כבוד למתים להסתפר ולעשות שמחה וחגיגה בתוך בית הקברות. בהלכה נפסק שאין נוהגין בבית קברות בקלות ראש ואף לאכול ולשתות שם או לעשותו קיצור דרך אסור,[11] כל שכן לחגוג שם בשירה וריקודים ולהסתפר שם.
  • בנוסף לכך היו הרבה רבנים שהתייחסו למנהג כלא מוסמך ובלי מקור. הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב יעקב ישראל קנייבסקי התנגדו למנהג וסירבו לספר ילדים שהובאו אליהם.[12]

תפילות ומנהגים נוספיםעריכה

יש אומרים תפילה זו בשעת החלאקה:

יה"ר מלפניך, ה' אלקי האלוקים ואדוני האדונים, שבזכות כל הצדיקים והחסידים מיום שנברא העולם ועד סופו, ובזכות תורתך הקדושה והטהורה, ובזכות מצות פאת הראש, שציויתנו בתורתך "לא תקיפו פאת ראשכם", ובזכות הצדיק הקדוש הזה מורנו ורבינו ועטרת ראשינו [בכל ציון של צדיק ששם גוזזים מזכירים את שמו], כמו שזכה הנער לפאת הראש, כן יזכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ויורה הוראות בישראל בחיי אביו ובחיי אמו, אמן נצח סלה.

מנהגם של חלק מהאשכנזים לומר מזמור הללויה הללו אל בקדשו (תהילים מזמור ק"נ).

אצל עדות המזרח ישנם מנהגים ותפילות נוספות.

  • יש שכתבו שטוב ליתן באותו יום צדקה לענים או לתלמידי חכמים. ואחר כך מברכים על מזונות וכדומה ושרים בהודאה לה'.
  • יש שהיו נוהגים לשקול את השערות אחר הגילוח בזהב או בכסף, ונתנו כנגד המשקל מעות לצדקה. והעלו זאת כסגולה שהבן יהיה חכם בתורה וביראת שמים ויאירך ימים בטוב. וכך נהגו בחסידות מונקאטש בהונגריה.

לקריאה נוספתעריכה

  • גבריאל ציננער, נטעי גבריאל- תגלחת הילדים והולכתם לחדר וסעודת החומש, ירושלים תשס"א
  • בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהגי אשכנז חלק ג', תשס"ב, עמ' 267-251
  • בצלאל לנדוי, חנוך הילדים בתספורת "חלאקה", בתוך זכור לאברהם, תשנ"ג, עמ' תק"ב- תק"י
  • הרב זאביק הראל, שמחת החלאקה, תשע"ו - נוסח לאירוע החלאקה, וקובץ הסברים על מנהג החלאקה, הנהגות ותיאורים היסטוריים
  • יורם בילו, ממילה למלה: ניתוח פסיכו-תרבותי של הבניית זהות גברית בטקסי ילדות בחברה החרדית, ‫אלפיים 19 (תש"ס) 46-16. ‬

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חלאקה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חלק ב' סימן תר"ח.
  2. ^ ראו מנהג מוסלמי דומה בטקס העקיקה, ולהלן.
  3. ^ שער הכוונות, דרושי הפסח דרוש יב.
  4. ^ אברהם יערי, תולדות ההילולא במירון, תרביץ לא עמוד 27
  5. ^ רוברט ברטלט, שיער ומשמעותיו בימי הביניים, זמנים קיץ 2010
  6. ^ שו"ת פעולת צדיק חלק ג סימן רל"ו
  7. ^ שו"ע או"ח סי' תקלא סק"ז
  8. ^ סמך זה מופיע בספרי האחרונים, ראו למשל בספר ערוגת הבושם לרב משה גרינוולד שהזכירו.
  9. ^ שרשי מנהג אשכנז, עמ' 259-262. ראו למשל כאן
  10. ^ שרשי מנהג אשכנז עמ' 256-257
  11. ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן שס"ח סעיף א'
  12. ^ שרשי מנהג אשכנז, עמ' 258-259