נבי סמואל

אתר המקודש לשלוש הדתות המונותיאיסטיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא

נבי סמואל (מכונה גם קבר שמואל הנביא; בערבית: النبي صموئيل, "אַ-נַבִּי צַמְוִיל") הוא אתר המקודש לשלוש הדתות האברהמיות כמקום קבורתו של שמואל הנביא. הוא שוכן בפסגת הר, צפונית-מערבית לירושלים, כקילומטר אחד משכונת רמות. סמוך לאתר שוכן כפר ערבי הנקרא גם הוא על שם האתר.

קבר שמואל הנביא
מסגד הבנוי על מצודה צלבנית בנבי סמואל, בקריפטה של המסגד נמצא קבר שמיוחס לשמואל הנביא
מסגד הבנוי על מצודה צלבנית בנבי סמואל, בקריפטה של המסגד נמצא קבר שמיוחס לשמואל הנביא
נתונים כלליים
תאריך פטירה כ"ח באייר, ולפי גרסה אחרת כ"ט באייר.
גובה מעל פני הים 884 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 3.5 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר סמוך לירושלים
מיקום פסגת הר צפונית מערבית לירושלים
קואורדינטות 31°49′58″N 35°10′48″E / 31.8327°N 35.1801°E / 31.8327; 35.1801
(למפת ירושלים רגילה)
 
נבי סמואל
נבי סמואל
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נבי סמואל באיור משנת 1889
נבי סמואל. מבט מכיוון שדרות מנחם בגין בירושלים. מימין - שכונת רמות
פתח הכניסה הראשי של המסגד, (2007)
המונים עולים לקבר שמואל הנביא ביום ההילולה
ממצאים צלבניים וממלוכים סביב המסגד
נשים בציון הקבר בקומת המרתף (בניגוד למוסלמים, המציגים אותו בקומת הכניסה)
נבי סמואל בלילה

בנקודה הגבוהה ביותר בהר עומדת מצודה צלבנית גדולה ובה מרתף, שתי קומות בנויות מעל הקרקע ומעליהן צריח הבולט למרחוק. גג המבנה מכיל שתי בליטות מקומרות, והוא פתוח למבקרים.

במתחם הציון בקומת הכניסה שוכן מסגד המשמש מוסלמים, ובקומת המרתף בית כנסת המשמש יהודים, ובו ציון הקבר וחדרי תפילה נפרדים לגברים ולנשים.[1]

האתר משמש מוקד עלייה לרגל עבור יהודים רבים מאוד המתכנסים אליו מדי שנה בשני הימים המוזכרים כימי פטירת שמואל הנביא - כ"ח באייר[2] וכן כ"ט באייר.[3] האתר שימש גם כמוקד עלייה לרגל עבור מקיימי מנהג ה'חלאקה, ויש הסבורים כי נהגו כך עוד קודם שפשט המנהג לעשות כן במירון.[4]

מיקום עריכה

נבי סמואל שוכן בפסגת הר המתנשא לגובה של 884 מטרים מעל פני הים[5][6], בסמוך לכפר נבי סמואל, הנקרא על שם הקבר. הוא חולש על סביבתו, הכוללת את הכפר אל-ג'יב בצפון; שכונת רמות מדרום-מזרח; היישוב גבעת זאב מצפון-מערב. מפסגת ההר ניתן לראות את כל ירושלים עד הרי גוש עציון מדרום ודרום גוש דן ממערב.

זיהוי האתר עריכה

מקורות נוצריים מהתקופה הביזנטית ואילך[7] מזהים את האתר עם רמה שבבנימין וכמקום קבורתו של הנביא שמואל[8]. זיהוי זה נזכר גם במקור יהודי מתחילת המאה ה-16 (1500 לערך)[9]. ר' שמואל ב"ר שמשון (1210, המאה ה-13) מציין את קברו של שמואל הנביא ברמתיים[10]. כיום מקובל יותר הזיהוי של רמה שבבנימין עם הכפר א-רם הנמצא מזרחית לאתר ליד גבע בנימין[11], נבי סמואל מזוהה עם מצפה,[דרוש מקור: היכן הזיהוי הזה?] המוזכרת בתנ"ך כעיר בה פעל שמואל הנביא[12] ואת רמה, מקום לידתו וקבורתו של שמואל, יש לבקש בהר אפרים.[11].

במקורות נוצריים ישנו תיעוד לקבר שמואל מהתקופה הביזנטית, במקורות מוסלמים ישנו תיעוד מהמאה ה-10 ובמקורות יהודים אנו מוצאים תיעוד רק החל מהמאה ה-12 (כ-2200 שנה אחרי). כך, ביומן המסע של בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173 (המאה ה-12), מתואר שהצלבנים עברו דרך רמלה, שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, לקחו אותם וקברו מחדש בנבי סמואל, שזוהה על ידם כשילה. מסורת יהודית אחרת זיהתה את נבי סמואל כאתר בנייתו של משכן גבעון אך הדעה המקובלת כיום היא שמשכן גבעון שכן בתחום הכפר אל ג'יב הסמוך.

גם המוסלמים אימצו את מסורת קברו של שמואל הנביא, וכבר ב-985 לספירה הזכיר הגאוגרף המוסלמי הירושלמי אלמקדסי את הכפר "דיר צמויל" על שם הקדוש שמואל בצפון ירושלים[13]. שם האתר "נבי סמואל" - "הנביא שמואל" הוא שהשתרש עד ימינו, בעקבות מאות שנים של שלטון מוסלמי.

היסטוריה עריכה

העת העתיקה עריכה

השרידים הקדומים ביותר שנתגלו באתר מיוחסים לתקופת בית ראשון, וכוללים טביעות חותם "למלך" ו"יהד" על ידיות קנקנים מן המאה ה-7 - 6 לפסה"נ, וחרפושית מצרית המיוחסת לשושלת ה-26 במצרים, ערב חורבן בית ראשון. בחפירות הארכאולוגיות נחשפה שכבת חורבן, המתוארכת לשלהי ימי הבית הראשון. בנוסף התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הפרסית, המאות 4–5 לפסה"נ. לאחר מכן נחשף יישוב, המתוארך לתקופה ההלניסטית והחשמונאית. כן נחשפו שרידיו של רובע מגורים גדול, הכולל שתי שורות מבנים מצדיו של רחוב מרכזי; בור מים; ומקווה טהרה חצוב בסלע. המבנים נבנו באבנים גדולות שנחצבו במקום. קירות המבנים שרדו לגובה של כ-4 מטרים. הממצא בתקופה זו כולל חרסים, מטבעות ושאריות מזון. לא נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה שבין אמצע המאה הראשונה לפסה"נ ועד לשלהי המאה ה-5 לספירה.

ימי הביניים עריכה

האתר יושב מחדש בתקופה הביזנטית, במהלך המאות ה-5 וה-6 לספירה. מתקופה זו נחשפה תעשיית קרמיקה מפותחת מאוד, במקום נחשפו ארבעה כבשני חרס גדולים ותעשייתיים, בנויים בשתי קומות. הכבשנים נבנו ישירות על המבנים מהתקופה החשמונאית. נראה שתעשיית כלי החרס הייתה הגדולה ביותר מצפון לירושלים. ייצור כלי החרס נמשך גם בתקופה האומאית המוסלמית הקדומה עד למאה ה-8 לספירה. נמצאו טביעות על ידיות קנקנים ביוונית ובערבית המתייחסים לעובדת קיומו של מנזר מהתקופה, "דיר מר סמואל". לא התגלו שרידים של מנזר מהתקופה הביזנטית.

עם התקדשות המקום בקרב הנוצרים בתקופה הביזנטית נבנה, כנראה, במקום מנזר, ששרידיו, כאמור לא התגלו בחפירות הארכאולוגיות.

בתקופה הערבית הקדומה - האומאיית, שימש האתר כמרכז גדול מאוד לייצור כלי חרס, ששימש את כל צפון ירושלים. במקום נחשפו שבעה תנורי חרס משוכללים. מרכז הייצור המשיך לפעול כנראה גם בתקופה הביזנטית. בתקופה הצלבנית נבנה במקום מנזר - ומצודה. בניית המצודה "מחקה" שכבות קדומות. מסביב למצודה נחצב חפיר רחב ועמוק. השכבות הקדומות נחשפו מחוץ לגבולות המצודה הצלבנית. האתר הגדול שבראשו, כאמור, מצודה גדולה, כולל גם מרחב גדול של מתקנים חקלאיים, מחסנים ובתי מגורים. חשיבותו בתקופה הצלבנית בהיותו נקודת התצפית הראשונה, ממנה יכלו עולי הרגל לעיר הקודש לראות את ירושלים, בצעדם על הדרך הראשית לירושלים מצפון (כביש 443, ואז כביש 436 של ימינו). בשל כך נקרא האתר בשם "הר השמחה" (Montis Gaudii).[14]

לאחר נפילת ארץ ישראל בידי צלאח אל-דין האיובי, הפכה המצודה למסגד, ומסורת קבורת שמואל התחזקה מאוד הן בקרב המוסלמים והן בקרב היהודים. אין כמעט עולה רגל יהודי שביקר בארץ באותה עת, שאינו מזכיר את ציון קברו של שמואל הנביא במקום, ולעיתים אף את קברם של הוריו – אלקנה וחנה[15].

נראה שבמהלך הדורות פעל במקום (אולי בקומת המסד) בית כנסת, בו הוצג ציון קברו של הנביא על ידי היהודים.

הציור המפורט והריאלי במגילת פירנצה המתוארכת לראשית המאה ה-14 של ההיכל עם ספר תורה והמחיצה לעזרת נשים באתר הקבר, מראה על נוכחות יהודית במקום קודם למאה ה-15[16].

חוקר תולדות היישוב, פנחס גראייבסקי, מציין כי המוסלמים בנו מעל לקבר שמואל הנביא בית תפילה עם מגדל בראשו, שבו מתפללים יושבי הכפר, ובאמצעו עומדת מצבה גדולה מכוסה במכסה־ירק, כנהוג בקברים הקדושים של מוסלמים: "מנהג קדום הוא לאחינו הספרדים לבוא ולהשתטח שמה ביום כ"ח אייר, ואדוני הבית היו מרשים להם לבוא אל האולם שממעל למערה, והיו מתעכבים שמה כל הלילה, המון־העם עמד בתפלות, בבכי ובתחנונים, והחכמים בלמודי האדרות הקדושות". לדבריו, היה ליהודים מנהג לשתות לשכרה במקום ביום כ"ח באייר, ומדובר במנהג קדום, שיש לו עדויות ממקורות שונים לאורך השנים[17]. זו אולי הסיבה לכך שלא פעם התגלעו חיכוכים ומתחים בין היהודים והמוסלמים אודות זכות האחיזה והביקור במקום. כך למשל אצל רבי יצחק לטיף, שעלה ארצה בשנת 1445[18], המספר:

פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מליכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה זלה"ה, וחנק לגרונו למחדיל היהודים מלבוא בתפלתו, ואמר לו: "תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד, וערבים מתנדבים ודולקים

וילנאי, עמ' 428.

האזכור הכתוב הקדום ביותר לקיומו של בית כנסת באתר מופיע באגרת מארץ ישראל מאמצע המאה ה-15 המפרטת אודות מנהגי יהודי ירושלים, שם נרשם ”באנו בירידה ובשפלות גדול מכל הדברים אשר היינו מחזיקים בהם כמו בית הכנסת בחברון ו[...] בית שמואל הרמתי ע"ה”[19].

המקור הראשון, המתאר פחות או יותר את הנראה היום לעין (מבואה גדולה, וירידה במדרגות אבן אל תוך כוך קבר) הוא רבי משולם מוולטרה, שביקר במקום בשנת 1481[20]. הרב מספר שיום פטירתו של שמואל הנביא, הוא כ"ח באייר, היה יום עלייה לרגל בו הגיע יהודים רבים מארצות האזור לאתר, וציין כי נתקל בסובלנות מצד המוסלמים כלפיהם: ”הישמעאלים מכבדים את כל הקברים הרבים המקודשים ליהודים במרחב ירושלים”[19]. תאוריהם הרבים של עולי הרגל (יהודים, נוצרים, קראים ומוסלמים) מלמדים על מבנה גדול, שהזכויות על אחזקתו נתונות במחלוקת, אך נראה שלכל אורך השנים הותר ליהודים לקיים בו תפילות ולהדליק בו נרות. הקראים אף כתבו תחינה מיוחדת לקבר שמואל הנביא, שנאמרה על ידם בבקרם באתר.

העת החדשה עריכה

במאה ה-16 השתייך הכפר לנפת ירושלים והוא נזכר בשמו היהודי - אשמואיל [שמואל] בכתב ההקדשה של בית התמחוי של האסקי סולטאן.[21]

ב-1730, בהתערבות הסולטאן העות'מאני, סולקו היהודים מן המקום, ולא הורשו אף להתפלל בו. טקסי ה"חאלקה", שמקורם במתחם קבר שמואל, עברו למירון. מערת הקבורה נאטמה, ובקומת הכניסה של המצודה הצלבנית נבנה מסגד גדול, ובראשו צריח מואזין. יהודים מעטים הורשו לבקר במקום, וגם זאת תמורת תשלום נאה. גראייבסקי מספר כי ב-1885 מנעו מהיהודים לבוא למקום. הרב הספרדי הראשי, החכם באשי יעקב שאול אלישר, פנה אל הפחה הטורקי ושמע ממנו כי הממשלה הטורקית אסרה על כניסת יהודים לאחר שנאלצה לשלם 118,000 גרוש כדי לשפץ את המקום בשל מעשי ונדליזם, שתוארו כך: "רבים מהיהודים האשכנזים הבאים שמה ללון וגם יין ושכר מביאים עמהם ועשו את הבית לבית־מרזח ועל קירותיו כתבו שמותיהם, זה בעפרון וזה בפחמים, ולא לכבוד הדבר הזה לבית הקדוש לישראל ולעמים"[17]. בסופו של דבר נעתר הפחה לבקשת הרב הראשי והתיר כניסה של יהודים למקום.

בשנת 1886 ביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת נבי סמואל. השם שנבחר ליישוב החדש היה 'רמה', בהתייחס למקום קבורתו של שמואל הנביא, אך הוא נקרא גם 'נחלת ישראל', על שם נחלת ישראל - רמה, החברה שרכשה את הקרקע. במשך כחמש שנים נעשו כמה ניסיונות להתיישב על הקרקע שנרכשה, אך מסיבות בירוקרטיות ללא הצלחה. בשנת 1895 הצטרפו לגרעין המתיישבים כ-13 משפחות של יהודים יוצאי תימן, שהצליחו להגשים את המפעל ואף לעסוק בחקלאות במקום[22], אך עזבו לאחר מספר שבועות, מאחר שכספי החברה אזלו[23], המרחק הגדול בין הבית לבין החלקות המעובדות, שנת שמיטה והתנכלויות בלתי פוסקות של ערביי נבי סמואל, שהיו עוקרים את החלקות הזרועות והנטועות[24].

מלחמת העולם הראשונה עריכה

  ערך מורחב – קרב נבי סמואל (1917)

במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ערך אלנבי תוכנית לכיבוש ירושלים מצפונה כשנבי סמואל היוותה נקודת מפתח בתוכנית זו. בין ה-18 בנובמבר ועד ה-24 בנובמבר 1917 התחוללו במקום קרבות קשים בין הדיוויזיה ה-75 (בפיקוד מייג'ור גנרל סר פיליפ פיילין) ובין הכוח המגן של הצבא העות'מאני. ב-21 בנובמבר הצליחה הבריגדה ה-234 (אנ') לכבוש את הכפר והחל מ-22 בנובמבר נערכו שלוש התקפות נגד של הכוח העות'מאני[25]. לאחר קרבות קשים שלוו בהרעשות ארטילריות כבדות משני הצדדים, נכשל הניסיון הטורקי לכיבוש הנקודה אולם אלנבי וחבורת הפיקוד הבריטי נאלצו להחליף את הכוחות הלוחמים התשושים ולטוות תוכנית חדשה לכיבוש ירושלים, תוכנית שהתממשה החל מ-8 בדצמבר והביאה בסופו של דבר לכיבוש ירושלים. בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו למבנים בנבי סמואל ובסביבתו מתותחי הלוחמים הבריטים והטורקים ננטש היישוב.

לאחר המלחמה עריכה

בשנת 1921, שבה חברת "נחלת ישראל - רמה" לפעול, נרשמה כ"חברה קואופרטיבית לקנית קרקעות בארץ ישראל"[26] ופעלה לגייס כספים לשם הקמת יישוב במקום[27]. בכספים שגייסה רכשה בית בגבעה ("אל בורג'") הסמוכה לנבי סמואל. באוגוסט 1922 ביקר בנבי סמואל הנציב העליון הרברט סמואל ומושל ירושלים רונלד סטורס, כדי לחנוך את מבנה הקבר והמסגד לאחר ששופץ בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו לו במלחמת העולם הראשונה. בטקס נכח גם המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני. אנשי "נחלת ישראל - רמה" נפגשו איתו וביקשו שיפעל למען סלילת כביש למקום[28], מסיבות שונות ננטש היישוב "רמה" (לפי יהודה דוד אייזנשטיין, בספרו אוצר זכרונותי גרו יהודים במקום רק חצי שנה). בימי המנדט הבריטי המקום היה פתוח למבקרים תמורת תשלום ותשלום נוסף נגבה מהמעוניינים לעלות לצריח. המוסלמים אסרו את הכניסה לחדר בקומה המרכזית ומסיבות בריאותיות נאסרה הכניסה למערה[29].

מלחמת העצמאות עריכה

  ערך מורחב – קרב נבי סמואל

במלחמת העצמאות במהלך מבצע יבוסי, ניסה גדוד "הפורצים" - הגדוד הרביעי בחטיבת הראל של פלמ"ח לכבוש את הכפר. פלוגה בפיקודו של חיים פוזננסקי הסתערה במעלה הגבעה אך נבלמה באבדות כבדות.

לאחר הקמת המדינה עריכה

בשנות החמישים פעל מן המקום השודד והרוצח מוסטפא סמואלי - בשנת 1953 בוצעה פשיטה על הכפר על ידי אנשי יחידה 101 במטרה לפגוע בסמואלי, וביתו (שנמצא ריק) פוצץ. כוחות משמר הגבול הרגו אותו לבסוף ב-1956[30].

לאחר 1967 עריכה

במהלך מלחמת ששת הימים נכבש האתר על ידי חטיבת הראל מידי הלגיון הירדני[31]. בינואר 1968, נפתחה מערת "קבר שמואל הנביא" למבקרים[32]. ב-1969 ניטע יער למרגלות נבי־סמואל[33].

סביב המסגד והקבר המיוחס לשמואל הנביא, שכן הכפר נבי סמואל (אַ-נַבִּי צַמְוִיל). עד שנת 1967 חיו בכפר יותר מאלף איש, וחלקם ברחו במהלך מלחמת ששת הימים. בתחילת 1969 הוציא הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה ושומרון צו תפיסה לכפר[34]. ב-1971 נהרס הכפר על ידי צה"ל ותושביו פונו לשטח סמוך לגבעה ממזרח ללב האתר (כיום מתגוררים במקום כ-250 תושבים)[35]. באותה שנה בא להתגורר במקום המוזיקאי שמוליק קראוס בבית נטוש. לטענתו ירש מסבתו חלקת אדמה בכפר[36]. הוא פונה מהמקום אחרי יומיים[37]. במקביל באותה תקופה, החלה ירושלים להתרחב צפונה, ובקרבת מקום נבנתה שכונת רמות (המשמרת בשמה את 'רמה'). בשנת 1973 הציע ראש עיריית ירושלים טדי קולק לספח את נבי סמואל לירושלים[38] ולשמור אותו כשטח ירוק פתוח לרווחת תושבי העיר[39].

בשנת 1995 הוכרז האתר כגן לאומי ישראלי ששטחו כ-3,500 דונם[40]. בתחומי הגן נכללים האתר הארכאולוגי, בתי התושבים והשטחים החקלאיים השייכים להם ועל כן נאסרה בנייה במקום[41] המנהל האזרחי אוסר בניה ושיפוץ בתים והורס כל בניה חדשה, לטענת התושבים מטרת מדיניות זו היא פינויים מהמקום[42]. עם זאת, לקראת סוף העשור השני של המאה ה-21 נבנה בתוך הגן הלאומי בית ספר פלסטיני באופן לא חוקי[43]. כיוון שהכפר נמצא מחוץ לגבול המוניציפלי של ירושלים מנועים התושבים מלהגיע לירושלים.[42]

בשנת 2022 מחאה נגד סגירת שער הכפר התפתחה לקטטה לאחר שפעילי ימין באו למקום למחאת נגד; המשטרה עצרה חמישה פלסטינים לאחר שתועדה תקיפה של מפגין עם דגל ישראל[44] זמן קצר לאחר השתתפותו של חבר הכנסת עופר כסיף במחאת התושבים.[45] שבוע לאחר מכן הגיע למקום חבר הכנסת איתמר בן גביר להפגנה שנערכה מטעם מפלגתו.[46]

טיפוח האתר עריכה

 
תצפית פנורמית מגג הקבר, הגבעה בין הכפרים במרכז התמונה היא תל גבעון העתיקה
 
בית הספר הפלסטיני שנבנה בתוך הגן הלאומי נבי סמואל.

נבי סמואל הוכרז כגן לאומי ישראלי 'נבי סמואל', בתחומו ממזרח שוכן כיום כפר ערבי קטן, הכולל כ-15 בתים ו-20 משפחות ובסה"כ כ-250 נפש. כפר זה שוכן בתחום גדר ההפרדה, אך מחוץ לקו הירוק, בשטח C, ומנוהל על ידי המנהל האזרחי באיו"ש.

בין הגן הלאומי לכפר שוכן מרכז המבקרים של ראשית ירושלים המרכז לסיורים ולימודי ירושלים.

 
מרכז המבקרים של ראשית ירושלים בנבי סמואל

במורדות ההר שוכנת שמורת אלוני שמואל.

לקריאה נוספת עריכה

הספר "נבי סמואל", באתר "סימניה"

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נבי סמואל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רשות הטבע והגנים, פארק (גן לאומי) נבי סמואל
  2. ^ על פי ספר ארבעה טורים סימן תק"פ, והובא גם בשולחן ערוך
  3. ^ מגילת תענית
  4. ^ שו"ת הרדב"ז חלק ב' סימן תר"ח
  5. ^ מפת ירושלים, קנה מידה 1:12,500, אגף המדידות, ישראל, 1987.
  6. ^ הגובה הוא 908 מטר מעל פני הים על פי, יצחק מגן (קמ"ט ארכאולוגיה, מפקדת איו"ש), "סיפורו של נבי סמואל", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 14. וגם על פי: אורי ליניאל (מנהל שמורת עין פרת וגן לאומי קבר שמואל הנביא), "קבר שמואל הנביא", בשביל הארץ, 32, אוגוסט-ספטמבר 2009, עמ' 18. מכל מקום, כיום ברור על בסיס מדידות מדויקות כי בסיס מבנה המסגד נמצא בגובה 884 מ', אם כי במרכזו של המבנה מגיע גובה ההר ל-885 מטרים.
  7. ^ לפי אתר רשות הטבע והגנים: "מאז התקופה הביזנטית המסורת הנוצרית מזהה במקום את רָמָה, מקום קבורתו של שמואל הנביא. מסורת זו מקובלת על יהודים ומוסלמים כאחד."
  8. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'פרק כ"ה, פסוק א'
  9. ^ איגרת דרכי ציון ב לרבי עובדיה מברטנורא
  10. ^ אוצר מסעות, החיבור "מסע דפליסטינא", עמ' 63
  11. ^ 1 2 יואל אליצור, ‏מקור המסורת על 'נבי-סמואל', קתדרה 31, אפריל 1984
  12. ^ ספר שמואל א' ז: ו', ט"ז-י"ז
  13. ^ זאב וילנאי, יהודה ושומרון, עמ' 420
  14. ^ ראו עוד אצל: מירון בנבנשתי, ערי ארץ-ישראל ואתריה בתקופה הצלבנית, הוצאת אריאל, 1984, עמ' 244
  15. ^ כך, למשל, תלמידו האלמוני של הרמב"ן בשנת 1272, המזכיר גם את קיומו של מסגד ומעיין סמוך – וילנאי, להלן, עמ' 428.
  16. ^ רונה טאוזינגר, ממצרים לארץ ישראל: המגילה הנדירה מפירנצה נחשפת, באתר ישראל היום, 25 בפברואר 2021
  17. ^ 1 2 פנחס בן-צבי גראייבסקי, קבר שמואל הנביא, זיכרון לחובבים ראשונים, חוברת ט', תרפ"ח, עמ' 22
  18. ^ ד"ר אברהם ברלינר, מכתב הר״ר יצחק לטיף, המגזין להיסטוריה וספרות יהודית
  19. ^ 1 2 יחסי יהודים-מוסלמים בנבי סמואל: דו–קיום או שקט יחסי המשרת אינטרסים?, מעין סלומון גימון, מתוך "ישראלים", כרך 5 ,תשע"ד (2013), עמ' 114 - 131
  20. ^ אברהם יערי, מסע משולם מוולטרה, עמ' 74: ”ראיתי עיר מבצר עם מגדלים גבוהים הרוסים ובית אחד סגור, אשר היהודים מחזיקים אותו... והוא בית יפה גבוה... ואח"כ נכנסתי בחדר אחד תוך בית רחב וגדול כמו הראשון... ובבית ההוא סולם יורד למטה במערה עם פתח ג"כ סגור. ולשם בית הכנסת אשר נר תמיד תוקד בו... ושם מתקבצים כל היהודים בכל שנה ושנה... בכ"ח ימים לחדש אייר לקונן ולהתפלל במערה ההיא”.
  21. ^ רועי מרום, כתבי הֶ קדש מהתקופה הממלוכית־עות'מאנית כמקור למחקר גאוגרפי־היסטורי: וקפית ח'אצכי סולטאן (1552 לסה"נ), אופקים לגאוגרפיה 103-104, 2023, עמ' 6
  22. ^ ירושלם. י, חבצלת, 22 במרץ 1895
  23. ^ דברי ימי השבוע , הצבי, 26 באפריל 1895
  24. ^ נחלת ישראל רמה, בעריכה של פרופ' יוסף טובי ומר שלום סרי, הלקסיקון ליהדות תימן, הוצאת עמותת 'אעלה בתמר'
  25. ^ W. T. Massey, How Jerusalem Was Won, 1919, page 130
  26. ^ חברת "נחלת ישראל", דואר היום, 15 בפברואר 1921
  27. ^ ועד חברת נחלת ישראל רמה בערבון מוגבל, דואר היום, 3 באפריל 1921
  28. ^ הנציב העליון ב"נחלת ישראל" רמה, דואר היום, 20 באוגוסט 1922
  29. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, ניו יורק, תר"ץ, עמ' 173, באתר היברובוקס
  30. ^ נהרג רוצח תושבי הפרוזדור, דבר, 13 במרץ 1956
  31. ^ הרמטכ"ל יצחק רבין: כיבוש ירושלים השלים את מלחמת השחרור, מעריב, 13 בספטמבר 1967
  32. ^ נפתחה מערת "קבר שמואל הנביא", הצופה, 8 בינואר 1968
  33. ^ ניטע יער המתנדבים למרגלות נבי־סמואל, דבר, 15 באוקטובר 1969
  34. ^ הוצא צו נגד דיין והממונה על נכסים נטושים בגדה, מעריב, 29 באוקטובר 1971
  35. ^ עדות של תושב הכפר על ההריסה
  36. ^ קובי בן שמחון, שמוליק קראוס: סוסעץ זה אני, באתר הארץ, 18 ביולי 2007
  37. ^ מלחין וקריינית כופרים באשמת עישון חשיש, מעריב, 22 במרץ 1971
  38. ^ קולק קורא לספח את נבי־סמואל לי-ם, דבר, 6 באוגוסט 1973
  39. ^ קולק קורא לספח - המשך, דבר, 6 באוגוסט 1973
  40. ^ ג'ון בראון, הכלוב השקוף של תושבי נבי סמואל, אתר שיחה מקומית, 1 במאי 2014
  41. ^ מוריאל רוטמן, כפר פלסטיני העביר שלושה ימים במצור לכבוד הילולת שמואל הנביא, אתר שיחה מקומית, 61 ביוני 2016
  42. ^ 1 2 מוריאל רוטמן, הכלוב השקוף של תושבי נבי סמואל, באתר שיחה מקומית, ‏1/5/14
  43. ^ יצחק טסלר, פרסום ראשון: בלב שמורת טבע באזור ירושלים - הוקם בית ספר, באתר mynet‏ ירושלים, 30 באוגוסט 2021
  44. ^ אלישע בן קימון, עינב חלבי, תגרה עם פלסטינים בקבר שמואל הנביא: מפגין יהודי הוכה עם דגל | תיעוד, באתר ynet, 26 באוגוסט 2022; אבי גדלוביץ', ניסיון לינץ' ליד קבר שמואל הנביא; 5 נעצרו | תיעוד, באתר בחדרי חרדים, 27 באוגוסט 2022
  45. ^ חגית רזנבאום, רישיון להסית, באתר ערוץ 7, 1 בספטמבר 2022
  46. ^ חנן גרינווד, אפרת פורשר, עימותים בקבר שמואל הנביא לאחר שחבר הכנסת בן גביר הגיע למתחם, באתר ישראל היום, 2 בספטמבר 2022