חג הולדת מרים
חג הולדת מרים (בלטינית: Festum in Nativitate Beatae Mariae Virginis, בתרגום לעברית: חג מולד מריה הבתולה הקדושה; נקרא גם מרימאס) הוא יום חג נוצרי המציין את הולדתה של מרים, אם ישו.
 | |
| ציור של ג'וטו די בונדונה משנת 1305 בקפלת סקרובני, המתאר את לידת מרים | |
| סוג |
תואר של מרים, אם ישו  |
|---|---|
| סיבה |
birth of the Virgin Mary |
  | |
לידתה של מרים מתוארת בספר הבשורה על-פי יעקב, שנכתב במאה ה-2. על פי תיאור זה הוריה היו אנה הקדושה ויהויקים הקדוש.
קדושי הנצרות שעברו קאנוניזציה מונצחים על ידי הכנסייה הקתולית, בדרך כלל, על ידי ציון תאריך מותם. ישנם רק שני יוצאי דופן שעבורם מצוין תאריך הלידה, מרים, אם ישו ויוחנן המטביל, שעל פי מסורת הכנסייה היו קדושים ברגע שנולדו. מרים התקדשה ברחם אמה, אנה הקדושה, בזכות העיבור ללא חטא, ואילו יוחנן המטביל התקדש ברחם אימו, אלישבע.
בכנסיות רבות ברחבי העולם מקובל פולחן מרים (אנ'), שנוסף לפולחן ישו ולעיתים אף ביתר שאת. בכנסיות אלה נחגג חג הולדת מרים בתפילות ובמזמורים המציינים את אדיקותה ותומתה.
סיפור לידתה של מרים
עריכה
לפי הבשורה על-פי יעקב, יהויקים היה בן שבטי ישראל, איש אמיד וירא אלוהים, אשר הרבה לחלק צדקה לעניים ולתרום כספים לבית הכנסת בציפורי. עם זאת, תרומותיו נדחו בהיותו חשוך ילדים, שכן הדבר פורש כאות רע. יהויקים פרש אל המדבר למשך ארבעים ימים, אותם העביר בתפילה ובצום. מלאכים נגלו לו ולאנה הקדושה בו-זמנית והבטיחו להם צאצא, וכך נולדה מרים.
בכתבים עתיקים מצוינים מקומות שונים כמקום הולדתה של מרים, בהם ציפורי, נצרת, בית לחם ושער הצאן בירושלים, שהוא חלק ממבני הר הבית וקרוי כיום שער בני ע'ואנימה.
תולדות החג
עריכההמסמך הקדום ביותר בו מצוין החג הוא מזמור שנכתב במאה השישית. על פי כתבים קדומים ומזמורים מאותה תקופה, נראה שלאחר ועידת אפסוס התגבר פולחן מרים בסוריה ובארץ ישראל, והחלו לחגוג את יום הולדתה. באותה תקופה נבנתה גם כנסיית סנטה אנה ליד בריכות הצאן, שם על פי המסורת הנוצרית התגוררו הוריה של מרים.
חג הולדת מרים אומץ על ידי הביזנטים במאה ה-7. בסוף המאה ה-7, האפיפיור סרגיוס הראשון קבע ליטניה ותהלוכה מיוחדת לציון יום זה ברומא[1].
מהמאה ה-8 עד המאה ה-12 לא נמצאו עדויות לחגיגת הולדת מרים. האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי קבע חג זה במאה ה-13[2], ומאז הוא נחגג בכל הקהילות של הנצרות הקתולית.
תאריך החג
עריכהחג הולדת מרים מצוין ברחבי העולם כחג ליטורגי ב-8 בספטמבר, תשעה חודשים לאחר חג העיבור ללא חטא, המצוין ב-8 בדצמבר[2]. יוצאות דופן הן הנצרות הקופטית והכנסייה האורתודוקסית האתיופית, החוגגות יום זה ב-9 במאי, והנצרות האוריינטלית האורתודוקסית, החוגגת יום זה ב-21 בספטמבר.
מנהגי החג
עריכהבחג זה הכמרים נוהגים ללבוש גלימות בצבע כחול ולערוך ליטורגיה מיוחדת. בחלק מהכנסיות חוברו תפילות ומזמורים מיוחדים לציון חג זה, המציינים את אדיקותה ותומתה של מרים.
בצרפת מיוחסת למרים "השגחה על בציר הענבים" בקרב הכורמים. הענבים הטובים ביותר מובאים לכנסייה המקומית, שם הם מקבלים את ברכת הכומר ומספר אשכולות ענבים מונחים על הידיים של פסל מרים. לאחר מכן נערכת סעודה חגיגית הכוללת את ענבי הבציר.
בקהילות הנוצריות בהודו נחגג החג במשך שמונה ימים, מ-1 בספטמבר עד 8 בספטמבר, בהם מקפידים על תזונה צמחונית ונמנעים מצריכת בשר ומשקאות חריפים.
בקהילה הנוצרית בחבל קרלה נערך ביום השמיני טקס הכולל את תפילת המחרוזת, ולאחריו סעודה חגיגית הנפתחת בפודינג אורז וחלב, ואחריו מנות בשר ודגים.
בגואה מברכים ביום חג זה על ביכורי התבואה, ומניחים פרחים וגבעולי חיטה על פסלי מרים בכנסיות. בצהריים נערכת סעודת חג ובה מוגשים מאכלי ירקות וקטניות מקושטים בגבעולי חיטה, עליהם מברך הכומר.
הנוצרים במומבאי ובסביבתה מגיעים בחג הולדת מרים לפסטיבל הנערך בכנסייה הקרויה על שמה בבנדרה (אנ').
במלטה נחשב חג הולדת מרים כ"יום הניצחון", מכיוון שביום זה הסתיים המצור הגדול על מלטה (1565), המצור הצרפתי על מלטה (1800), והמצור על מלטה במלחמת העולם השנייה. הכנסיות מקושטות לרגל האירוע בדגלים אדומים, ונערכים מצעדים ובהם תזמורת כלי נשיפה כנסייתית, זיקוקין די-נור, ובובות בדמות מרים כתינוקת. במבצר סנט אנג'לו נערכת מיסה מיוחדת בקפלה הקרויה על שם מרים הקדושה.
בישראל
עריכהחג הולדת מרים נחגג על ידי משמורת ארץ הקודש מדי שנה בכנסיית סנטה אנה בירושלים, הקרויה על שם אנה הקדושה, אמה של מרים[3]. בכנסייה נערך ביום זה טקס אוכריסטיה (הוחדה) בצרפתית, בו מוקרא הפרק הראשון בספר הבשורה על-פי מתי. בסוף הטקס נערכת תהלוכה לקריפטה של מערת המולד שמתחת לבזיליקה של כנסיית הקבר, בליווי שירת המזמור "ליטניה למריה הבתולה המבורכת" (אנ').
חג נוסף הקשור למרים, אם ישו, נחגג ב-25 באוקטובר על ידי נציגות יעקב הצדיק של הנוצרים הקתולים בירושלים, וקרוי חג מרים מלכת ארצנו[4]. חג זה נקבע בשנת 1933 על ידי קהילת הנוצרים בירושלים ואושר על ידי הוותיקן. בחג מציינים את בניית מתחם דיר ראפאת, שנחנך בשנת 1927 על ידי הפטריארך הלטיני של ירושלים, לואיג'י ברלסינה (אנ'). שמו הרשמי של המתחם הוא "גבירתנו מלכת פלשתינה" ("Regina Palaestinae") והוא כולל כנסייה, מנזר ובית יתומים. בחג זה הנוצרים עולים מדי שנה לרגל לדיר רפאת ומתפללים תפילה מיוחדת למרים, שחוברה בשנת 1926. התפילה נפתחת במילים הבאות:
הוי מרים ללא רבב,
המלכה מלאת החסד במרומים ועלי אדמות,
הביטי עלינו המשתחווים בפני מרום שבתך,
מלאי בטחון ברוב טובך
ובשלטונך הבלתי מוגבל.
אלייך תחינתנו
הפני מבט חומל לארץ הקודש,
השייכת לך מכל ארץ אחרת,
שכן כיבדת אותה בהולדתך,
מידותייך ויגונך,
ומשם הענקת את הגואל לעולם.— מקור: [4]
מרים באיקונוגרפיה הקתולית
עריכה
הולדת מרים מתוארת לעתים קרובות באמנות הנוצרית, לעיתים כחלק מסדרת ציורים המתארים את האירועים העיקריים בחייה. בציורים מימי הביניים נראית מרים כתינוקת בידיה של אנה הקדושה.
פולחן מרים (אנ') מקובל במדינות רבות בעלות רוב נוצרי-קתולי, בפרט באמריקה הלטינית. דמות מרים כתינוקת קדושה נפוצה במיוחד בגואטמלה, הודו, מלטה, מקסיקו, הפיליפינים וקובה.
מרים בקוראן
עריכהלידתה של מרים מתוארת בסורת אאל עמראן, הסורה השלישית בקוראן, שם נקרא אביה עמראן ואמה חנה, בדומה לחנה המקראית, אמו של שמואל, שאף היא הייתה חשוכת ילדים וביקשה להביא בן לעולם. במסורת המוסלמית מקובל לתאר את מרים וישו כקדושים מכיוון שנולדו "ללא מגע השטן", הכינוי המוסלמי לעיבור ללא חטא.
הנצחה
עריכהעל שמה של מרים, אם ישו, קרויים מוסדות דת נוצריים רבים בעולם, בהם קתדרלות, כנסיות ובתי ספר. בין השאר, קתדרלת מילאנו קרויה על שמה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Feast of the Nativity of the Blessed Virgin Mary, Vatican News (באנגלית)
- ^ 1 2 Feast of the Nativity of the Blessed Virgin Mary, האנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
- ^ יום החג של הולדתה של מרים הבתולה המבורכת נחוג בכנסיית חנה [אנה הקדושה בירושלים], באתר משמורת ארץ הקודש, 8 בספטמבר 2022
- ^ 1 2 חג מרים מלכת ארצנו – ה-25 באוקטובר, באתר נציגות יעקב הצדיק