חדרי רפאל

**חדרי רפאל**
מידע כללי
צייר	רפאל
תאריך יצירה	1508
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הרנסנס הגבוה
מיקום	מוזיאוני הוותיקן; קריית הוותיקן
קואורדינטות	41°54′13″N 12°27′23″E / 41.903611°N 12.456389°E
	(למפת קריית הוותיקן רגילה) ארמון האפיפיור כיכר פטרוס; הקדוש; בזיליקת פטרוס; הקדוש; ספריית הוותיקן רומא חדרי רפאל

ארבעת חדרי רפאל (באיטלקית: Stanze di Raffaello) הם מערך חללי מבואה הממוקם בארמון האפוסטולי, המהווה כיום חלק ממוזיאוני הוותיקן, בקריית הוותיקן. חדרים אלו ידועים בעיקר הודות לפרסקאות וציורי הקיר המפורסמים המפארים את החלל שצוירו על ידי אמן הרנסאנס רפאל ועוזריו בסטודיו. לצד ציורי תקרת הקפלה הסיסטינית של מיכלאנג'לו, מדובר בפרסקאות הרציפות הגדולות ביותר ששרדו עד ימינו ומהוות מופת של אמנות הרנסאנס הרומאית.

החדרים יועדו במקור כסוויטת דירות עבור האפיפיור יוליוס השני. האפיפיור הזמין מרפאל, שהיה באותם ימים אמן צעיר יחסית בתחילת דרכו מאורבינו, לעצב מחדש את חללי הפנים הקיימים של החדרים באופן יסודי. ההזמנה בוצעה ככל הנראה ב-1508 או 1509. ייתכן כי שינוי מהותי זה בעיצוב החדר נועד על מנת למחוק כל זכר לכנונתו של קודמו בתפקיד (ויריבו המר) האפיפיור אלכסנדר השישי, שכן החדרים מוקמו ישירות מעל דירת בורג'ה של האפיפיור אלכסנדר. החדרים ניצבים בקומה השנייה ומשקיפים על הצד הדרומי של חצר בלוודיר.

סדר החדרים ממזרח למערב, מנקודת מבטו של מבקר לדירה, אך לא בהתאם לרצף הפרסקאות, הוא להלן: סלה די קוסטנטינו ("היכל קונסטנטינו"), הסטנזה די אליודורו ("חדר הליודורוס"). הליודורוס), סטנזה דלה סגנטורה ("חדר החתימה"), וה-Stanza dell'Incendio del Borgo ("חדר האש בבורגו").^[1]

לאחר מותו של האפיפיור יוליוס בשנת 1513, כאשר ציור הפרסקאות כבר הושלם בשני חדרים, המשיך האפיפיור ליאו העשירי בתוכנית הקיימת. לאחר מותו של רפאל ב-1520, סיימו עוזריו ג'יאנפרנססקו פני, ג'וליו רומנו ורפאלינו דל קולה את הפרויקט עם ציורי הקיר בהיכל קונסטנטינוס.

מתווה היצירות

מתווה היצירות בחדרים הינו כדלקמן:

חדר החתימה	חדר הליודורוס	חדר האש בבורגו	היכל קונסטנטינוס
מבט כללי

מבט כללי (II)

הקיר המזרחי

אסכולת אתונה	גירוש הליודורוס מהמקדש	קרב אוסטיה	חזיון הצלב
הקיר הדרומי

הסגולות הקרדינליות והתאולוגיות	המיסה בבולסנה	האש בבורגו	הקרב על גשר מילוויאן
הקיר המערבי

מחלוקת הסקרמנט	המפגש בין ליאור הגדול ואטילה	הכתרת קרל הגדול	הטבלת קונסטנטינוס
הקיר הצפוני

פרנסוס	שחרור פטרוס הקדוש	שבועת ליאו השלישי	תרומת קונסטנטינוס
תקרה

היכל קונסטנטינוס

ההיכל הוא הגדול מבין שנים עשר החדרים. ציורי הפרסקאות החל רק לאחר מותו של האפיפיור יוליוס ולמעשה, רק לאחר מותו של רפאל עצמו. החדר כולו מוקדש לניצחון הנצרות על הפגאניות. ציורי הקיר מייצגים את המאבק העיקש הזה דרך נקודות ציון בחייו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס. הציורים הינם פרי עבודתם של ג'וליו רומנו, ג'יאנפרנססקו פני ורפאלינו דל קולה. מכיוון שאלו לא צוירו על ידי עצמו, ציורי הקיר מפורסמים פחות מיצירות בחדרים השכנים. בהמשך למסורת ארוכה של חנופה, עוזריו של רפאל הקנו את תכונותיו הפיזיות של האפיפיור הנוכחי, קלמנט השביעי, לאפיפיור סילבסטר בציורים.

חזיון הצלב

חזיון הצלב, 1520–1524

הפרסקו "חזיון הצלב" מתאר את סיפורו האגדי של צלב גדול המופיע בפני קונסטנטינוס בזמן שצעד להתעמת עם יריבו מקסנטיוס. החזון בשמיים מצויר עם המילים ביוונית "Εν τούτω νίκα" ("בסימן זה, תנחל ניצחון", הידועה יותר בשם הלטינית "In hoc signo vinces") כתובות לצדו.

הקרב על גשר מילוויאן

הקרב על גשר מילוויאן, 1520–1524

"הקרב על גשר מילוויאן" מציג את הקרב שהתרחש ב-28 באוקטובר 312, בעקבות חזונו של קונסטנטין.

הטבלת קונסטנטינוס

הטבילה של קונסטנטינוס, 1517–1524

הציור השלישי ברצף, "הטבלת קונסטנטינוס", צויר ככל הנראה על ידי ג'אנפרנצ'סקו פני, ומציג את הטבלת הקיסר שבוצעה על ידי האפיפיור סילבסטר הראשון בבית הטבילה הלטרני ברומא. הציור תוכנן על פי תיאור ההטבלה המפורט במעשי סילבסטר ו"ליבר פונטיפיקליס", במקום הגרסה החלופית של ערש דווי המסופרת ב"חיי קונסטנטינוס" של אוזביוס. ב"טבילתו של קונסטנטינוס", לאפיפיור סילבסטר הראשון יש את המאפיינים הפיזיים של האפיפיור קלמנט השביעי (1523–1534), שהורה להשלים את חדרי רפאל.^[2]

תרומת קונסטנטינוס

תרומת קונסטנטינוס, 1520–1524

הציור האחרון ברצף, "תרומת קונסטנטינוס", מתעד אירוע שהתרחש כביכול זמן קצר לאחר הטבילה של קונסטנטינוס, וקיבל השראה מהמסמכים המזויפים המפורסמים, ששולבו ב-"Decretum" של גרטיאנוס, המעניקים לאפיפיורות ריבונות על השליטה הטריטוריאלית של רומא.

חדר הליודורוס

החדר הבא, ממזרח למערב, הוא חדר הליודורוס הנקרא על ידי אחד מהציורים החשובים שבו. הפרסקאות צוירו בין 1511 ל-1514. נושא הציורים בחדר פרטי זה שנועד כחלל המתנה לקהל, הוא ההגנה השמימית שהעניק ישו לכנסייה.^[3] ארבעת הציורים הם: "גירוש הליודורוס מהמקדש", "המיסה בבולסנה", "פגישתם של האפיפיור לאו הגדול ואטילה" ו"שחרור פטרוס הקדוש". במהלך ציור שני הציורים הראשונים, מחניף רפאל לפטרונו, האפיפיור יוליוס השני וכולל אותו בציורים כמשתתף או משקיף. בציור השלישי, שצויר לאחר מותו של יוליוס, מצורף דיוקן של יורשו, לאו העשירי.

סגנונו של רפאל משתנה כאן באופן מובחן מזה שבא לידי ביטוי בחדר החתימה. במקום הדימויים הסטטיים של ספריית האפיפיור, מפורטים נרטיבים דרמטיים וגישתו הכללית לפרסקאות היא מיצוי כלל ההשפעות האקספרסיביות של הדימויים בהן. הדמויות נעשות פחות גדולות, מה שהותיר מקום לפעולות ולרגשות שלהן באופן שמשפיע עמוקות על המתבוננים. משחקי אור וצל תיאטרליים מאירים בדמויות מסוימות ומגבירים את המתח.

גירוש הליודורוס מבית המקדש

רפאל, גירוש הליודורוס מהמקדש, 1511–1513

ב"גירוש הליודורוס מבית המקדש" המחיש רפאל את הפרשה המקראית מספר מכבים ב' (ג: 21–28) על הליודורוס, שנשלח להחרים את האוצר שנשמר בבית המקדש בירושלים, אך נעצר בעת תפילת הכהן שנענתה על ידי מלאכים שהלקו את הפולש ורדפו אחריו עד לגירושו מהמקדש. הקומפוזיציה דרמטית באופן ניכר מציוריו הקודמים של רפאל בחדר החתימה. על אף שהמוקד הוא על דמותו הדוממת של הכומר בתפילה, הליודורוס והמלאכים שועטים קדימה אל החלל, מאיימים לזלוג החוצה מהציור. משמאל, יוליוס השני, נישא על ידי המשמר השווייצרי בכיסא, כעד לאירוע. הכללתו כאן מתייחסת למאבקו למנוע ממנהיגים חילונים לספח שטחים תחת חסות האפיפיור. ^[4]

המיסה בבולסנה

רפאל, המיסה בבולסנה, 1512

"המיסה בבולסנה" מתארת את סיפורו של כומר בוהמייני שבשנת 1263 חדל לפקפק בדוקטרינת הטרנסובסטנציאציה כאשר ראה את הלחם מתחיל לדמם במהלך הקדשתו במיסה. הבד שהוכתם בדם הוחזק כשריד בעיירה הסמוכה אורבייטו. יוליוס השני ביקר באורבייטו והתפלל על השריד הקדוש בשנת 1506.^[5] האפיפיור מוצג כמשתתף במיסה וכעד לנס. הוא כורע מימין למזבח, כשמאחוריו עומדים חברי הקוריה (גם דיוקנאות). רפאל מבדיל בין העדים ה"אמיתיים" מהמאה השלוש-עשרה לבין אלה שהם בני דורו של האפיפיור במידת עיסוקם באירוע; האחרונים מתרכזים בשלווה ביוליוס הכורע בתפילה חרישית במקום להגיב לנס.

המפגש בין לאו הגדול ואטילה

פגישתם של לאו הגדול ואטילה, 1514

"המפגש בין לאו הגדול ואטילה" מתארת את הפגישה המשותפת בין האפיפיור לכובש ההוני, וכוללת את התמונות האגדיות של פטרוס הקדוש ופאולוס הקדוש בשמים הנושאים חרבות. רישום מפותח שנותר לנו שבוצע על ידי רפאל מצביע על כך שהוא תכנן להציב את האפיפיור - אשר קלסתר פניו מפורט ברישום - ברקע. כאשר לאו העשירי הפך לאפיפיור - ובמקרה בחר בשם לאו - הוא ככל הנראה עודד את האמן לקדם את האפיפיור לחזית ולהשתמש בדיוקן שלו.^[6]

שחרור פטרוס הקדוש

רפאל, שחרור פטרוס הקדוש, 1514

"שחרור פטרוס הקדוש" מראה, בשלושה פרקים, כיצד פטרוס הקדוש שוחרר מהכלא על ידי מלאך, כמתואר במעשי השליחים 12. ציור זה מסמל את כוחו של נציג ישו עלי אדמות לחמוק ממחסומים מעשי ידי אדם. הכנסייה הטיולרית של יוליוס השני כקרדינל, לפני שהועלה לאפיפיור, הייתה S. Pietro in Vincoli (פטרוס הקדוש בשלשלאות), כך שהציור הוא בעת ובעונה אחת התייחסות כללית לאפיפיורות והתייחסות ספציפית ליוליוס.^[7] בפרסקו הספציפי הזה חוקר רפאל לעומק אפקטים של אור וצל ומדמה אור ירח טבעי, לפיד מעשה ידי אדם ואור מלאכי המופק על ידי האל. כמובן שזה האחרון, מתעלה על כל האחרים.

חדר החתימה

חדר החתימה היה הראשון שקושט בציורי הקיר של רפאל. זה היה חדר העבודה בו מוקמה ספרייתו של יוליוס השני ובו שכן במקור בית הדין סיגנטורה. הפרספקטיבה שמציג האמן בפרסקאות יוצרת הרמוניה בין רוח העת העתיקה ועקרונות הנצרות ומשקפת את תוכני ספריית האפיפיור בכל הקשור לנושאי תאולוגיה, פילוסופיה, תורת המשפט ואמנויות השירה, המיוצגות בטונדי על גבי הקירות. ציורי החדר עוסקים בחוכמה והרוחניות העולמית והעקרונות הרמוניים כפי שתפסו אותם הומניסטים מתקופת הרנסאנס בין ההוראה הנוצרית לפילוסופיה היוונית. נושא החוכמה ראוי לחדר זה ששימש כחדר המועצה ושם נחתמו רוב המסמכים החשובים של האפיפיור.

מחלוקת הסקרמנט

רפאל, מחלוקת הסקרמנט, 1509–1510

זהו הציור הראשון שביצע רפאל בין השנים 1509 ל-1510 ^[8] בציור יצר רפאל דימוי של הכנסייה, המוצגץ כמתפרשת על פני השמיים והארץ כאחד.

פרנסוס

רפאל, פרנסוס, 1509–1511

רפאל השלים את החיבור השני בין 1509 ל-1511.^[9] הוא מייצג את הפרנסוס, מקום מגוריהם של האל אפולו והמוזות ואת בית השירה, על פי המיתוס הקלאסי. בפרסקו אפולו והמוזות מוקפים במשוררים מהעת העתיקה ומתקופתו של רפאל עצמו.

אסכולת אתונה

ערך מורחב – אסכולת אתונה

רפאל, אסכולת אתונה, 1509–1511

בין 1509 ל-1511 השלים רפאל עבודה נוספת על הקיר מול "ציור המחלוקת". ציור שלישי זה,^[10] שכותרתו "אסכולת אתונה", מייצג את דרגות הידע או האמת הנרכשת באמצעות התבונה. מיקומו של הפרסקו, כמו גם הליכת הפילוסופים לכיוון הסקרמנט הקדוש על הקיר הנגדי, מרמזים על כך שהציור מסמל את התנועה מהפילוסופיה הקלאסית אל הדת האמיתית ומהעולם הפרה-נוצרי אל הנצרות.^[11] הוא יועד להצבה מעל אגף הפילוסופיה של ספרייתו של האפיפיור יוליוס השני. זה אולי הפרסקו המפורסם ביותר של רפאל.

הסגולות הקרדינליות

רפאל, הסגולות הקרדינליות, 1511

שתי הסצנות על הקיר הרביעי, שבוצעו על ידי עוזרי הסטודיו, והלונטה שמעליו, המכילה את "הסגולות הקרדינליות", צוירו ב-1511. הסגולות הקרדינליות מציגות באופן אלגורי את המעלות של חוזק, זהירות ומתינות לצד צדקה, אמונה ותקווה.

חדר האש בבורגו

חדר האש בבורגו נקרא על שם הפרסקו הנושא שם זה המתאר את האפיפיור לאו הרביעי מחווה בידו את סימן הצלב כדי לכבות שריפה משתוללת ברובע בורגו ברומא ליד קריית הוותיקן. חדר זה הוכן כחדר מוזיקה ליורש של יוליוס, לאו העשירי. ציורי הקיר מתארים אירועים מחייהם של האפיפיורים לאו השלישי וליאו הרביעי. הציורים הנוספים בחדר הם "שבועת לאו השלישי", "הכתרת קרל הגדול" ו"קרב אוסטיה". למרות שהאש בבורגו התבססה על עיצוביו המאוחרים של רפאל, היא בוצעה על ידי עוזריו, שציירו את שלושת הציורים האחרים ללא הדרכה שלו.

שבועת לאו השלישי

שבועת לאו השלישי, 1516–1517

ב-23 בדצמבר 800 לספירה נשבע האפיפיור לאו השלישי שבועת טיהור בנוגע להאשמות שהוגשו נגדו על ידי אחייניו של קודמו האפיפיור אדריאנוס הראשון. אירוע זה מוצג ב"שבועתו של לאו השלישי".

הכתרת קרל הגדול

הכתרת קרל הגדול, 1516–1517

"הכתרת קרל הגדול" מראה כיצד קרל הגדול הוכתר לאימפרטור רומנורום ביום חג המולד, 800.

האש בבורגו

האש בבורגו, 1514–1517

"האש בבורגו" מציגה אירוע שתועד בליבר פונטיפיקליס: שריפה שפרצה בבורגו ברומא בשנת 847. על פי הכנסייה הקתולית, האפיפיור ליאו הרביעי כיבה את האש בברכה.

קרב אוסטיה

קרב אוסטיה, 1514–1515

"קרב אוסטיה" נוצר בהשראת ניצחונו הימי של ליאו הרביעי על הסרצנים באוסטיה בשנת 849.

לקריאה נוספת

ריזר, דוד. "מסורת ומקוריות ברפאל: הסטנזה דלה סגנטורה, ימי הביניים ומסורות מקומיות." החיפוש אחר עבר הולם בספרות, אמנות ואדריכלות, בעריכת קארל AE Enenkel ו-Konrad A. Ottenheim, vol. 60, בריל, ליידן; בוסטון, 2019, עמ' 106–126. JSTOR, www.jstor.org/stable/10.1163/j.ctvbqs5nk.11. ניגש ב-24 במרץ 2021.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חדרי רפאל בוויקישיתוף

חדרי רפאל בוותיקן - סיור וירטואלי
סיור חזותי בחדרי רפאל, עם זיהוי דמויות בפרסקאות
סיור וירטואלי של רפאל רומס ב-360x180 מעלות
הוותיקן: הרוח והאמנות של רומא הנוצרית, ספר מ-The Metropolitan Museum of Art Libraries (זמין באופן מלא באינטרנט כ-PDF), המכיל חומר על חדרי רפאל (עמ' 111–123)

הערות שוליים

^ חדרי רפאל, באתר vatican.co.il
^ "Raphael | Stanze in the Palazzi Pontifici, Vatican | Podere Santa Pia, Holiday house in the south of Tuscany". ארכיון מ-2021-05-09. נבדק ב-2021-04-17.
^ Roger Jones and Nicholas Penny, Raphael, New Haven, 1983, 113; Ingrid D. Rowland, "The Vatican Stanze," in The Cambridge Companion to Raphael, ed. Marcia B. Hall, Cambridge, 2005, 111.
^ Jones and Penny, 117; Rowland, 112.
^ Jones and Penny, 117; John Pope-Hennessy, Raphael, London, 1970, 112; Rowland, 113.
^ Jones & Penny, 118–121; Pope-Hennessy, 115.
^ Jones & Penny, 118; Rowland,112–113.
^ Raphael, Phaidon Publishers, 1948, p. 24.
^ Raphael, Marcia B. Hall (ed.), The Cambridge Companion to Raphael, Cambridge University Press, 2005, p. 195.
^ Jones and Penny, p. 74: "The execution of the School of Athens ... probably followed that of the Parnassus."
^ M. Smolizza, Rafael y el Amor. La Escuela de Atenas como protréptico a la filosofia, in Idea y Sentimiento. Itinerarios por el dibujo de Rafael a Cézanne, Barcelona, 2007, pp. 29–77

[1] חדרי רפאל, באתר vatican.co.il

[2] "Raphael | Stanze in the Palazzi Pontifici, Vatican | Podere Santa Pia, Holiday house in the south of Tuscany". ארכיון מ-2021-05-09. נבדק ב-2021-04-17.

[3] Roger Jones and Nicholas Penny, Raphael, New Haven, 1983, 113; Ingrid D. Rowland, "The Vatican Stanze," in The Cambridge Companion to Raphael, ed. Marcia B. Hall, Cambridge, 2005, 111.

[4] Jones and Penny, 117; Rowland, 112.

[5] Jones and Penny, 117; John Pope-Hennessy, Raphael, London, 1970, 112; Rowland, 113.

[6] Jones & Penny, 118–121; Pope-Hennessy, 115.

[7] Jones & Penny, 118; Rowland,112–113.

[8] Raphael, Phaidon Publishers, 1948, p. 24.

[9] Raphael, Marcia B. Hall (ed.), The Cambridge Companion to Raphael, Cambridge University Press, 2005, p. 195.

[10] Jones and Penny, p. 74: "The execution of the School of Athens ... probably followed that of the Parnassus."

[11] M. Smolizza, Rafael y el Amor. La Escuela de Atenas como protréptico a la filosofia, in Idea y Sentimiento. Itinerarios por el dibujo de Rafael a Cézanne, Barcelona, 2007, pp. 29–77

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]