חוק המידע הפלילי ותקנת השבים

חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט-2019 הוא חוק שאושר בכנסת בינואר 2019, ונכנס לתוקף ב-12 ביולי 2022. החוק מסדיר את פעולת המרשם הפלילי במשטרת ישראל, והחליף את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, שהסדיר נושא זה קודם לכן. הפרק העוסק בהתיישנות מידע במרשם ומחיקתו הוא בהשפעת העיקרון במשפט העברי של תקנת השבים.

חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט-2019
Emblem of Israel.svg
פרטי החוק
תאריך חקיקה 9 בינואר 2019
תאריך חקיקה עברי ג' בשבט ה'תשע"ט
גוף מחוקק הכנסת העשרים
חוברת פרסום ספר החוקים 2783, עמ' 298
הצעת חוק ממשלתית
משרד ממונה משרדי המשפטים וביטחון הפנים
מספר תיקונים 2
נוסח מלא הנוסח המלא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המרשם הפלילי והמרשם המשטרתי מנוהלים על ידי משטרת ישראל. לארגוני אכיפה ומודיעין נוספים יש גישה ישירה למאגר מידע זה, והם רשאים להעביר ביניהם מידע פלילי, וכן להעבירו לגופי מינהל ציבורי המפורטים בחוק, לשם מילוי תפקידיהם של גופים אלה. על הגישה למידע והפצתו קיימים פיקוח וביקורת, כדי למנוע הפצתו למי שאינו מושה לכך.

היסטוריה חקיקתיתעריכה

הנושאים שבהם עוסק חוק זה הוסדרו מאז שנת 1981 באמצעות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. במאי 2008 מינה שר המשפטים, דניאל פרידמן, ועדה לבחינת החוק בראשות פרופ' רות קנאי. דברי ההסבר להצעת החוק מתארים את פעולת הוועדה:

הוועדה בחנה את הוראות החוק המרשם הפלילי ואת האיזון בין העקרונות המנוגדים הגלומים בו - המרשם הפלילי אל מול תקנת השבים. המרשם הפלילי, משמעו תיעוד מלא של ההיסטוריה הפלילית של אדם ושל החברה בכללותה וניהול מידע פלילי ומסירתו לגורמים שונים, לצורך הגנה על אינטרסים ציבוריים. תקנת השבים, עניינה אינטרס השיקום, קרי עידוד שיקומו של בעל רישום פלילי והשתלבותו המלאה בחברה ובשוק העבודה, כך שחטאו לא ייזכר לו כל ימיו ויתאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו. הוועדה שמה דגש על הטיית הכף לטובת אינטרס השיקום ועל חשיבות שילובו של בעל הרישום הפלילי בשוק התעסוקה, בשל הקשר בין תעסוקה לשיקום. בנוסף הוועדה ראתה חשיבות לפשט את הוראות החוק ולהבהיר, ככל הניתן, את המצב החוקי ביחס לגופים השונים המקבלים מידע מהמרשם הפלילי.[1]

החוק אושר בכנסת ב-9 בינואר 2019, ונקבע בו שייכנס לתוקף כעבור שנתיים מיום פרסומו, כלומר ב-16 בינואר 2021. בתיקון לחוק כניסתו לתוקף נדחתה בשנה, ל-16 בינואר 2022. הדחייה נומקה בהשפעתה של מגפת הקורונה ובקושי טכנולוגי ליישם את תקופות ההתיישנות והמחיקה החדשות.[2] יחד עם דחייה זו הוסמכו שר המשפטים והשר לביטחון הפנים לדחות את כניסת החוק לתוקף לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים. השרים ניצלו סמכותם זו, והחוק נכנס לתוקף כחצי שנה מאוחר יותר, ב-12 ביולי 2022.[3]

עיקרי החידושים בחוק החדש, בהשוואה לחוק שקדם לו, הם:

  • קיצור תקופות ההתיישנות והמחיקה, לשם הקלת שיקומם של בעלי רישום פלילי, אך בעבירות מין ובעבירות אלימות וסמים התקופות ארוכות יותר.
  • צעדים למניעת זליגה של מידע פלילי: איסור דרישת תצהיר אודות עברו הפלילי של אדם, על ידי מי שאינו זכאי לקבלו על פי דין, וביטול האפשרות למסירת מידע מהמרשם הפלילי בתדפיס.
  • קביעת נהלים לשקילת מידע פלילי בעת החלטה על מתן זכות (רישיון, גישה למכרז ועוד).
  • חובת מינוי ממונים על מידע פלילי בגופים הזכאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי.
  • שר המשפטים ימנה ממונה על הביקורת שיבחן את ההנחיות והנהלים הפנימיים שנקבעו בגוף נותן זכות הזכאי לקבל מידע פלילי, את השימוש במידע הפלילי בגוף כאמור ואת שמירתו, ואת אופן הפעלת שיקול הדעת לעניין המידע הפלילי, וייתן הכשרה לגורמים מסייעים ולממונים על מידע פלילי.[4]

הוראות החוקעריכה

תוכן המרשם הפלילי והמרשם המשטרתיעריכה

משטרת ישראל תנהל מרשם פלילי ומרשם משטרתי.

המרשם הפלילי יכלול את הפרטים הבאים וכן נתונים נלווים:

(1) הרשעות ועונשים של בית משפט או בית דין בפלילים בשל עבירות מסוג פשע ועוון.
(2) צווים שנתן בית משפט עקב עבירה אף אם ניתנו בלא הרשעה: צווי מבחן, צווי שירות לתועלת הציבור, צווים בדבר התחייבות להימנע מעבירה;
(3) קביעת בית משפט באישום בעבירה כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין או אינו בר־עונשין מחמת היותו אדם הסובל ממחלת נפש או לקוי בכושרו השכלי;
(4) קביעה לפי סעיף 24 וצו לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול);
(5) שינוי שנעשה בפרט רישום מכוח חנינה או מכוח סמכות אחרת על פי דין;
(6) שינוי של תקופת ההתיישנות או המחיקה של פרט רישום, מכוח החלטת נשיא המדינה.

המשטרה רשאית לכלול במרשם הפלילי גם פרטי רישום כאמור, בשינויים המחויבים, בשל הליך פלילי לפני בית משפט צבאי בעבירות לפי הדין החל ביהודה ושומרון.

המרשם המשטרתי יכלול את הפרטים הבאים לגבי עבירות מסוג פשע ועוון, וכן נתונים נלווים:

(1) מידע בדבר משפט פלילי תלוי ועומד וחקירה פלילית תלויה ועומדת, לרבות מידע על התליית הליכים כאמור בסעיף 94א לחוק סדר הדין הפלילי;
(2) מידע על תיק שנסגר בשל אחד מאלה:
(א) החלטה שלא לחקור לפי סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי;
(ב) החלטה שלא להעמיד לדין כאמור בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא אם כן ההחלטה ניתנה בשל חוסר אשמה;
(ג) סגירה בהסדר לפי סעיף 67ו לחוק סדר הדין הפלילי;
(ד) אישום שבוטל לפי סעיף 94(א) או (ב) לחוק סדר הדין הפלילי או לפי סעיף 388(א) לחוק השיפוט הצבאי;
(ה) אישום שבוטל בשל טענה מקדמית לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי או לפי סעיף 351(ב)(6) לחוק השיפוט הצבאי;
(3) מידע על משפט שעוכבו בו ההליכים לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי;
(4) מידע על משפט שהסתיים בזיכוי הנאשם.

במרשם הפלילי ובמרשם המשטרתי לא ייכלל מידע פלילי על עבירה שעבר קטין בהיותו מתחת לגיל 12 ולא יימסר מידע פלילי כאמור.

מסירת מידע מהמרשם הפלילי ומהמרשם המשטרתיעריכה

מידע פלילי יהיה חסוי ולא יימסר אלא לפי הוראות חוק זה.

לא ידרוש אדם מידע פלילי, במישרין או בעקיפין, שלא בהתאם להוראות חוק זה, לרבות בדרך של תצהיר, הצהרה או שאלון בכתב. מי שהפר סעיף זה, דינו מאסר שנה; עשה כן לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו – מאסר שנתיים.

כל אדם זכאי לעיין במידע הפלילי על עצמו. קצין משטרה רשאי לאפשר –

(1) להורה לעיין במידע פלילי על ילדו הקטין או לאפוטרופוס של אדם לעיין במידע הפלילי על אותו אדם;
(2) עיון במידע פלילי על אדם, לקרוב משפחה שלו או לאדם אחר הקרוב אליו שקיבל ממנו ייפוי כוח לכך, אם נוכח קצין המשטרה שנבצר מהאדם שהמידע עליו לעיין במידע באופן אישי, לרבות בשל מצבו הבריאותי או בשל היעדרותו מהארץ;
(3) עיון במידע פלילי של אדם לאדם אחר המתלווה אליו אם נוכח קצין המשטרה שהאדם שהמידע עליו זקוק לסיועו.

פירוט דרכי העיון ניתן בתקנות המידע הפלילי ותקנת השבים (דרכי עיון במידע פלילי), התשפ״ב–2022.[5] העיון כאמור יבוצע באמצעות צג בתחנת משטרה, ואסור להדפיסו או לצלמו, אלא לשם מסירתו לעורך דין שקיבל ייפוי כוח מיוחד לכך מהאדם שהמידע עליו, לשם ייצוגו לפני בית משפט, בית דין או גוף מינהלי הזכאים לקבל מידע פלילי לפי הוראות חוק זה. דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים הגבלה זו:

בית המשפט העליון בבג"ץ 7256/95 פישלר נ. מפכ"ל המשטרה ואח' (להלן בג"ץ פישלר) התייחס לשאלה האם זכות העיון כוללת גם זכות לקבל תדפיס מהמידע שבו עיין האדם, וקבע כי "בעידן המחשב יש לקרוא אל זכות העיון גם את הזכות לקבל תדפיס של אותם נתונים, אלא אם מתבקשת מסקנה אחרת". כתוצאה מכך כל מי שניגש לתחנת משטרה כדי לעיין ברישומים הפליליים הנוגעים לו, זכאי לקבל לידיו תדפיס הכולל את המידע הפלילי על אודותיו. מסירת מידע בדרך זו, מאפשרת לעקוף את המגבלות שנקבעו בחוק ביחס למסירת מידע ויש בכך כדי לפגוע פגיעה של ממש במי שהמידע נוגע לו. דוגמה בולטת לפגיעה האמורה היא הנוהג שהתפתח מאז בג"ץ פישלר, שלפיו מעסיקים רבים שאינם נמנים עם הגורמים הזכאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי, מתנים את קבלת המועמד לעבודה בכך שימציא להם העתק מהמרשם הפלילי הנוגע לו ובדרך זו מקבלים מידע פלילי שאינם זכאים לקבלו כלל. ניתן לסבור, כפי שהדבר מצא את ביטויו בבג"ץ פישלר, כי "אם בא החוק להגן על זכות הפרטיות של אותו אדם, והוא אינו חפץ בהגנה זו, וברצונו להעביר את התדפיס שיקבל לאחרים, על שום מה עלינו למנוע זאת?". ואולם לדעת ועדת קנאי, החוק אינו בא רק להגן על זכותו של אדם לפרטיות, אלא קובע את ההסדרים החוקיים המיועדים להבטיח רהביליטציה לעבריינים, תקנת השבים כלשון החוק. כשם שביחסי עובד ומעביד סבר המחוקק כי יש להעניק לעובדים "הגנת יתר" המתבטאת בכך שעובדים אינם יכולים לוותר על זכויותיהם שנקבעו בחוק, גם בענייננו מן הראוי להבטיח רהביליטציה לבעלי רישום פלילי, שהמחוקק ביקש להגן עליהם, בדרך של הגבלת מסירת המידע על אודותיהם, ומניעת חשיפתם ללחצים מצד מעסיקיהם באופן שיביא לעקיפת הוראות החוק.
לפיכך המליצה ועדת קנאי להבחין בין זכותו של אדם לעיין במידע הפלילי הנוגע לו, לבין זכותו לקבל לידיו תדפיס מהרישומים. מוצע לקבוע את זכותו של אדם לעיין במרשם הפלילי על אודותיו ולאפשר את העיון בכל הרישומים, דהיינו גם במרשם הפלילי וגם במרשם המשטרתי, שכן מידע זה אינו חסוי לפני מי שהוא מתייחס אליו. באופן זה, מי שזכאי לקבל מידע כאמור על פי החוק, יוכל לגשת לתחנת משטרה ולראות על צג המחשב את המידע הפלילי שאותו הוא זכאי לקבל. ואולם לא יימסר לאדם תדפיס מהמידע כדי שלא תהיה אפשרות לאלץ אותו למסור מידע פלילי בניגוד לרצונו.[1]

סעיף 10 לחוק קובע שהמרשם הפלילי והמרשם המשטרתי, לרבות פרטי רישום פלילי שנמחקו, יהיו פתוחים לפני הארגונים המנויים להלן והם יהיו רשאים להעביר ביניהם מידע פלילי, והכול במידה שהדבר דרוש למילוי תפקידיהם:

(1) המשטרה, בהתאם לפקודות המשטרה;
(2) שירות הביטחון הכללי, לפי כללים שיקבע ראש שירות הביטחון הכללי;
(3) המשטרה הצבאית, לפי כללים שיקבע קצין המשטרה הצבאית הראשי;
(4) אגף המודיעין של צה"ל, לפי כללים שיקבע ראש אמ"ן;
(5) המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, לפי כללים שיקבע ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
(6) אגף הממונה על הביטחון במערכת הביטחון, לפי כללים שיקבע הממונה על הביטחון במערכת הביטחון;
(7) המחלקה לחקירת שוטרים שבמשרד המשפטים, לפי כללים שיקבע מנהל המחלקה לחקירת שוטרים;
(8) היחידה לחקירות פנים בצה"ל, לפי כללים שיקבע מפקד היחידה.

בהתאם לסעיף 11 לחוק נקבעה, בתוספת הראשונה, רשימה של בעלי תפקידים במינהל הציבורי הרשאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי לשם מילוי תפקידם. דוגמאות:

במרבית המקרים יש לדווח לאדם על מסירת מידע מהמרשם העוסק בו.

סעיפים 12–16 לחוק מונים גופים נוספים הזכאים לקבל מידע מהמרשם הפלילי לשם מילוי תפקידם. גופים אלה:

  • גופים שונים הוסמכו בחקיקה להעניק זכות מסוימת, כגון רישיון, בתנאי שלמבקש הזכות אין עבר פלילי. המשטרה תמסור מידע מהמרשם הפלילי לגופים אלה, אם מבקש הזכות או בעל הזכות נתן את הסכמתו לכך לעניין הזכות המסוימת.
  • ביחס למשרות ציבוריות שונות נקבע שבעל עבר פלילי פסול מלכהן בהן. מידע על המבקשים לכהן (או המכהנים) במשרות אלה יימסר, באישור היועץ המשפטי לממשלה, למבקש שלו עניין מוצדק לקבל את המידע.
  • לתורך הגשת הצעה למכרז שפרסם גוף ציבורי תמסור המשטרה מידע על עבירות רלוונטיות של המציעים במכרז, לאחר שאלה נתנו הסכמתם לכך.
  • נזקק אדם למידע מהמרשם הפלילי על עצמו לשם קבלת זכות במדינה זרה, יימסר המידע, לבקשת האדם, לנותן הזכות באמצעות משרד החוץ או נציגות המדינה הזרה בישראל או בדרך אחרת שתורה עליה המשטרה בנהלים. בנוסף רשאית המשטרה למסור מידע מהמרשם הפלילי לידי מדינה זרה או לידי גוף מחוץ לישראל המנוי בחוק, לשם מילוי תפקידיו, בין מיוזמתה ובין לפי בקשה מנומקת מאת המדינה או הגוף.
  • המשטרה תמסור לרשות הרישוי, על פי דרישתה או ביוזמת המשטרה, מזמן לזמן, מידע מהמרשם הפלילי על מבקשי רישיונות מסוימים, כגון רישיון נהיגה ברכב ציבורי, וכן על מי שהעבר הפלילי שלו מצדיק שלילה של רישיון הנהיגה שלו.

התיישנות ומחיקהעריכה

תקופת ההתיישנות של פרט רישום פלילי נמנית מיום מתן פסק הדין או ההחלטה בהליך (גם אם הוגש ערעור על פסק הדין או ההחלטה), אך לא לפני ריצוי מלוא העונש שהוטל על האדם.

תקופת ההתיישנות של פרט רישום פלילי לגבי בגירים היא כדלקמן:

(1) הורשע אדם או שניתנה לגביו החלטה המהווה פרט רישום פלילי, לא הוטל עליו עונש מאסר ואין לו פרט רישום פלילי נוסף – ארבע שנים; ואולם לעניין הרשעה בעבירת מין או אלימות כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס״א–2001, בעבירה לפי סעיף 65(ג) לחוק השיפוט הצבאי או בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973 – חמש שנים;
(2) הורשע אדם או שניתנה לגביו החלטה המהווה פרט רישום פלילי, לא הוטל עליו עונש מאסר ויש לו פרט רישום פלילי נוסף – שבע שנים;
(3) הורשע אדם והוטל עליו עונש מאסר עד חמש שנים – שבע שנים ועוד תקופת המאסר שהוטלה;
(4) הורשע אדם והוטל עליו עונש מאסר למעלה מחמש שנים – עשר שנים ועוד תקופת המאסר שהוטלה.

תקופת ההתיישנות של פרט רישום פלילי לגבי קטינים, היא כדלקמן:

(1) הורשע קטין בעבירה שעבר לאחר שמלאו לו שש עשרה שנים ולא הוטל עליו עונש מאסר – שלוש שנים;
(2) הורשע קטין והוטל עליו עונש מאסר עד שלוש שנים – חמש שנים ועוד תקופת המאסר שהוטלה;
(3) הורשע קטין והוטל עליו עונש מאסר למעלה משלוש שנים – שבע שנים ועוד תקופת המאסר שהוטלה.

סעיף 24 לחוק מפרט עבירות שאין התיישנות עליהן, בהן עבירות שעונשן מוות או מאסר עולם או מאסר עשרים שנה והוטל עונש בפועל של מעל עשר שנים.

שנים אחדות (בין שלוש לעשר שנים, בהתאם לחומרת הענישה) לאחר ההתיישנות מגיע זמן המחיקה של הרישום הפלילי. מי שעבירתו נמחקה רשאי להצהיר בכל עניין שמעולם לא הורשע בפלילים, ומשום בחינה חוקית לא ניתן להתחשב בהרשעתו. דברי ההסבר להצעת החוק מציינים כי ". העיקרון המנחה לעניין המחיקה הוא כי מחיקה, על פי טיבה, אינה מחיקה פיזית, אלא הגבלה משמעותית ביותר של מסירת המידע הפלילי, שמועבר לרשימה מצומצמת של גורמים המורשים לקבל ולשקול את המידע שנמחק".[1] בהתאם לכך, המידע שנמחק ממשיך להיות גלוי לגופים שלהם גישה ישירה למרשם הפלילי (המנויים בסעיף 10 לחוק), וכן למשימות מסוימות של עובד סוציאלי, ולמי שנדרש לקבל החלטה על מינוי לתפקידים בכירים ביותר, בהם תפקידי נשיא המדינה, שופט, בכיר בבנק ישראל ומינויים שהממשלה מחליטה עליהם. המידע שנמחק יימסר גם לבית משפט או בית דין בהליך משפטי שאינו הליך פלילי, אם הגילוי על פרט הרישום שנמחק הוא מהותי לדיון בהליך שיפוטי. ההבדל בין התיישנות לבין מחיקה הוא, אם כן, ברשימת הזכאים לקבל מידע על העבירה, שבמקרה של עבירה שנמחקה היא מצומצמת ביותר.

לא יימסר מידע על פרט רישום שהתיישן או נמחק, אלא לגופים או לבעלי התפקידים המנויים בסעיפים 10 ו־11 לחוק. בהתאם לכך, המידע ימשיך לשמש אחדות מרשויות המדינה (למשל לצורך בדיקת מיועדים לשירות ביטחון, לוועדת חקירה, לנציבות שירות המדינה ולסיווג ביטחוני), אך העבירה לא תקשה על אדם לזכות במכרז או בכהונה ציבורית, אלא אם ציין את ההרשעה ביוזמתו. אחר תקופת ההתיישנות אין אדם חייב לענות בכנות לשאלה המתייחסת להרשעה ונשאלת בידי מי שאינו זכאי לקבל מידע מהמשטרה אודותיה.

אדם אינו חייב לגלות מידע פלילי על עצמו, שהוא פרט רישום שהתיישן או שנמחק, תיק סגור או תיק שעוכבו בו ההליכים, למי שאינו זכאי לקבל את המידע לפי חוק זה. על אף כל חובה מכוח דין או הסכם, לא יישא הנשאל באחריות פלילית או אחרת בשל הימנעותו מלמסור מידע כאמור למי שאינו זכאי לקבלו לפי חוק זה.

מי שאינו זכאי לקבל מידע פלילי מסוים או ככלל, על פי דין, לרבות מידע על פרט רישום שהתיישן או שנמחק, על תיק סגור על תיק שעוכבו בו ההליכים או על תיק תלוי ועומד, לא יביא אותו בחשבון בין שיקוליו בקבלת החלטה וכן לא יביא בחשבון מידע נוסף הנוגע למידע הפלילי האמור.

פיקוח וביקורתעריכה

גוף שהוסמך לקבל מידע מהמרשם הפלילי ימנה ממונה על מידע פלילי, שיהיה אחראי לגיבוש ההנחיות והנהלים הפנימיים לעניין שקילת המידע ושמירתו.

שר המשפטים ימנה ממונה על הביקורת שיבחן את ההנחיות והנהלים הפנימיים שנקבעו בגוף נותן זכות הזכאי לקבל מידע פלילי, את השימוש במידע הפלילי בגוף כאמור ואת שמירתו, ואת אופן הפעלת שיקול הדעת לעניין המידע הפלילי, וייתן הכשרה לגורמים מסייעים ולממונים על מידע פלילי.[6] באמצעות אתר האינטרנט של הממונה על הביקורת ניתן להגיש תלונה על שימוש שלא כחוק במידע פלילי.[7]

תקנותעריכה

מכוח החוק הותקנו תקנות בדבר דרכי העיון במרשם הפלילי: תקנות המידע הפלילי ותקנת השבים (דרכי עיון במידע פלילי), התשפ״ב–2022.[5] בנוסף פורסמו באתר החקיקה הממשלתי טיוטות של תקנות נוספות, אך התקנתן של תקנות אלה לא הושלמה.[8]

בנוסף נקבע בחוק כי תקנות שהותקנו לפי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים[9] יעמדו בתוקפן, ויראו אותן כאילו הותקנו לפי הוראות חוק זה, והכול זולת אם חוק זה קובע הוראות אחרות מהתקנות הקיימות, או אם לא הוקנתה בחוק זה סמכות לקבוע הוראות בעניינים המוסדרים בתקנות הקיימות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה