חורים

החורים הם עם שחי בצפון מסופוטמיה החל משנת 2500 לפנה"ס לערך בתקופת הברונזה הקדומה. היעלמם של החורים התרחש בסוף תקופת הברונזה המאוחרת בסוף המאה ה-13 לפנה"ס לערך. ההערכה הרווחת היא שמקור העם הוא בקווקז. מרכזם היה באזור שנקרא subartu באזור צפון החידקל ובאזור נהר החבור. לאחר מכן הקימו החורים מספר ממלכות קטנות בצפון מסופוטמיה וסוריה של ימנו. הממלכה הידועה ביותר שלהם נקראה ממלכת מיתני. החורים נזכרים בתעודות אכדיות, תעודות שנמצאו באל-עמארנה, באוגרית, בחתושש ובתל תענך שבעמק בית שאן, בתעודות שנכתבו בחורית במארי, וכן במקרא.

בסגול- פרישת החורים במסופוטמיה במאה ה-23 לפנה"ס

היסטוריה

מוצא החורים אינו ידוע. בתחילת המאה ה-24 לפנה"ס החלו החורים להתפשט דרומה מאזור שלמרגלות הרי הקווקז. במאות הבאות נמצאו עדויות להתיישבות של חורים באזורים שבצפון עיראק של ימינו ליד כרכוכ, בנוזי ובאורקש ובאתרים נוספים. בסופו של דבר הם התיישבו באזור הפורה שבין נהר החבור בסוריה והרי הזגרוס.

אזור נהר החבור הפך למרכז ההתיישבות של החורים. הממלכה החורית הראשונה התגבשה סביב העיר אורקש באלף ה-3 לפנה"ס. נמצאו עדויות לברית שהתקיימה בינם לבין האימפריה האכדית. אחת מאויבי הממלכה באורקש הייתה מארי, ממלכה אמורית אשר הפכה את אורקש למדינה וסלית.

במאה ה-18 לפנה"ס נמצאו חורים גם באזורים מערביים יותר, כגון באזור אללח' שבצפון סוריה. הממלכה האמורית-חורית "ימחד", שהתקיימה באזור חלב, ניהלה בשנת 1600 לפנה"ס לערך מאבקים עם המלך החתי לברנש השני על שליטה באזור. נמצאו גם התיישבויות חוריות באזור כיזוואתנה שבדרום אנטוליה ליד חוף הים. ימחד הובסה בסופו של דבר על ידי החתים.

לאחר תבוסתה של ימחד, המשיכו החורים להתפשט דרומה. המלך החתי מורשיליש הראשון המשיך במסעות כיבושיו לעבר ממלכת בבל שאותה החריב והביא בכך לסיום שלטון שושלת חמורבי ולקיצה של ממלכת בבל הקדומה. נפילת ימחד וקץ בבל הביאו במאה ה-16 לעלייתה של ממלכת מיתני באזור נהר החבור. נפילת הממלכה החתית הקדומה הביאה להשתלטות מיתני על האזור והפכה את מיתני במאות ה-15 וה-14 לפנה"ס לממלכה החזקה ביותר בצפון מסופוטמיה. מיתני ניהלה קרבות שליטה עם מצרים, עד שהושג איזון ביניהן. בתקופת הברונזה המאוחרת ב חלה ירידה בכוחה של ממלכת מיתני ועליית כוחה של ממלכת החתים שלחצה את מיתני מהצפון. שופילוליומש הראשון, שחי באמצע המאה ה-14 לפני הספירה, ערך מספר מסעות למיתני עד שכבש את בירתה "וַשוּכָני" .

ממלכה חורית נוספת שנהנתה מירידת כוחה של בבל הייתה הממלכה שמרכזה היה בארפח'ה, באזור כירכוכ מצפון לחידקל. אחת מערי הממלכה הייתה נוזי. החפירות בתל של נוזי סיפקו מידע חשוב על החורים. באמצע המאה ה-15 לפנה"ס הפכה ארפח'ה למדינה וסלית של מיתני. ארפח'ה נהרסה על ידי האשורים במאה ה-14 לפנה"ס.

נפילת החורים

לוח חרס בכתב היתדות כתוב בחורית. מוזיאון הלובר בפריז

עד המאה ה-13 לפנה"ס הובסו כל הממלכות החוריות על ידי עמים אחרים. לב האזור החורי של עמק נהר החבור הפך לפרובינציה של אשור. אין מידע ברור מה קרה לעם החורי לקראת סוף תקופת הברונזה המאוחרת. יש חוקרים המציעים שהחורים המשיכו להתקיים בתקופת הברזל בסוברטו שמצפון לאשור. האוכלוסייה החורית באשור ויתרה כנראה על שפתה לטובת הארמית או האשורית. בתקופה זו בערך נוסדה ליד ימת ואן ממלכת אוררטו, שאציליה דיברו בשפה שמוצאה חורית.

השפה החורית

החורים בממלכת מיתני דיברו את השפה החורית שהייתה שפה צירופית. שפה זו אינה קשורה לשפות השמיות או שפות הודו-אירופיות, אבל נמצא קשר בינה ובין השפה שדוברה באוררטו, ממלכה קדומה ממוצא חורי ששכנה ליד ימת ואן באנטוליה באלף ה-1 לפנה"ס וכן לשפה שדוברה באזור ההררי של ארמניה. ייתכן שלשפה יש קשר גם לשפות המדוברות היום בצפון הקווקז. ישנם חוקרים שמקשרים את השפה גם לגאורגית. נמצא גם דמיון בחלק מהמילים לשפה הארמנית.

בתחילת האלף ה-2 לפנה"ס אימצו החורים את כתב היתדות האכדי לכתיבת שפתם. נעשה שימוש בלוגוגרמות שומריות. נמצאו מעט טקסטים בשפה החורית. והשימוש בכתב היתדות הקל על החוקרים לפענח את השפה, אף על פי שהיא עדיין לא פוענחה במלואה.

טקסטים בשפה החורית נמצאו באוגרית וחתושש. במכתבי אל-עמרנה נמצא גם מכתב של המלך "תוּשרַתה" אל אמנחותפ השלישי. זה היה הטקסט הארוך ביותר שנמצא בשפה החורית עד לגילוים של הטקסטים בחתושש בשנת 1983.

הדת החורית

משפחתה של חבת כפי שמופיעה בתבליט הסלע ביזיליקיאה: תשוב(42), חבת(43), סארומה(44), אלנזו(45), קונזיסאלי(46).

לדת החורית הייתה השפעה רבה על הדת החתית. ממקום יישובם כיזוואתנה שבדרום אנטוליה התפשטה הדת לעם החתי, ואליהם מוזגו יחד לפנתאון האלים החתים. ואף ידוע כי פודוחפה, אשת חתושיליש השלישי ובתו של כהן חורי, ייבאה מספר אלים חוריים. נראה כי אחת ההשפעות החוריות החשובות על החתים הייתה באימוץ מספר גרסאות של מיתוס מלחמת אל הסער בים והפולחן הקשור אליו.

הדת החורית התפשטה גם בסוריה שם התמזג האל החורי "תֶשוּב" עם האל בעל. אל זה היה החשוב באלים החורים והיה אל הסערה. שמו כתוב באידאוגרמה המסמנת את הדד. אל זה נעשה לאל הראשי ברבות מערי המדינה באנטוליה וסוריה, ויש להניח שבכל מקום התווספו לאל תכונות מקומיות. רעייתו של תשוב הייתה האלה "חבת", היה לה פולחן משלה. חבת וכנראה גם תשוב נזכרים בתעודות שנימצאו באללח'. ראש האלים היה "קוּמַרבִּי" שהיה אביו של תשוב, שביתו היה באורקש. בטקסטים הופיעו גם שמות של אלים הודו-אריים כגון: מיתְרה, וַרוּנה, אינדרה ועוד. השפעתה של הדת החורית על דתות אחרות ניכרה במיוחד בהשבעות הטקסיות שהועתקו בכל מקום בלשונן המקורית. העתקים מהשבעות אלה נמצאו במקומות מרוחקים זה מזה..

החורים בכנען

בתקופת הברונזה המאוחרת בכנען יושבי הארץ נקראו חורים בפי המצרים. ברשימות השלל של אמנחותפ השני ממסעות הכיבוש שלו משתקף הרכב האוכלוסייה של ארץ ישראל בתקופה זו. מוזכרים בה ה"חוֹרִים" שהם יושבי הארץ, בראש החורים נמצאים מושלי הערים, משפחותיהם ואצילי הרכב המכונים "מַרְיָנוּ" (שפירושו בשפה החורית "אנשי רכב"). אחד משמות כנען בפי המצרים הייתה "חוּרוּ" שפירושו ארץ החורים. בחפירות בתל תענך שנערכו בשנים 1904-1902, על ידי ארנסט זלין מאוניברסיטת וינה, התגלו לוחות חרס כתובים בכתב יתדות בשפה האכדית. לוחות אלה קרויים "מכתבי תענך". בלוחות אלה מוזכרים כ-90 שמות, 20% מהם היו שמות חוריים או הודו אריים.

החורים במקרא

החורים מוזכרים במקרא כעם היושב בהר שעיר שממזרח לערבה, ולימים - ארץ אדום, והמקרא מפרט את שמות משפחותיהם העיקריות ו"אלופיהם" (ספר בראשית, פרק ל"ו). לראשונה הוזכרו ב"מלחמת המלכים", בה נלחמו מלכי ארם נהרים והמזרח בעמי ארץ כנען (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ו'). לאחר נדידת עשו אבי אדום להר שעיר השתלבו בני עשו בקרב "החורי יושבי הארץ" ואף נוצרו קשרי חיתון בין עמים אלה (ספר בראשית, פרק ל"ו, בעיקר פסוקים ב', י"ב, כ', כ"ב). מאוחר יותר החלה מלחמה ביניהם, והאדומים גירשו את החורי מהר שעיר וירשו את ארצם (ספר דברים, פרק ב', פסוק י"ב).

במקרא נרמז קשר בין החורי לבין החיוי, מעמי ארץ כנען שישב באזור שכם (ספר בראשית, פרק ל"ד). גם הר עיבל הסמוך לשכם זהה לשמו של אחד מ"אלופי החורי" (ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק כ"ג). אכן, בספר יהושע, פרק ט' משתמע שהחיוי היה עם שונה מיתר עמי כנען. בין השאר מתבטא הדבר בצורת השלטון: אצל החורי והחיוי הוזכרו כמנהיגים "אלופים" ו"זקנים", ולא מלכים, כמקובל בין עמי כנען.

לקריאה נוספת

• אטלס דעת מקרא עמודים 84–85

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חורים בוויקישיתוף

• החורים באתר מטח
• חורים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חורים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)