פתיחת התפריט הראשי

ילדותו ונעוריועריכה

בר און נולד ברוסיה, עלה לארץ ישראל בגיל 3 ולמד בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. את שירותו הצבאי עשה בשנות השישים, כמש"ק מודיעין בממשל הצבאי, האחראי על הכפרים הערביים בצפון.

ב-1964 החל לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים היסטוריה של המזרח התיכון ומזרחנות. במקביל כיהן כמזכיר מערכת עיתון הסטודנטים "פי האתון" יחד עם דוד קוליץ, מיקי אלבין, נחום ברנע ועלס דוברונסקי.

עם פרוץ מלחמת ששת הימים התגייס בחזרה לצה"ל לשנת קבע, תחילה לממשל הצבאי ואחר כך ליחידת איסוף במודיעין. בתום השנה הצטרף לשורות השב"כ באגף הערבי יחד עם אהרון ברנע, תחילה בירושלים ואחר כך בעזה, לרבות השתתפות בפעולת כראמה.

הקשר עם יגאל אלוןעריכה

את התואר השני באסטרטגיה צבאית עשה בקינגס קולג' לונדון, בשנים 19691971. באותה תקופה התגורר בשכונת המפסטד ועבד כמאבטח בשגרירות ישראל.
בשגרירות פגש לראשונה את יגאל אלון. מיד עם חזרתו לישראל בשנת 1972 התמנה ליועץ וראש לשכת שר החינוך והתרבות, יגאל אלון. בתפקידו זה, היה ממונה, בין היתר, על הקמת האוניברסיטה הפתוחה.
בממשלת רבין הראשונה המשיך שיתוף הפעולה עם יגאל אלון, אז שר החוץ, כיועץ וראש לשכתו (1974–1976).

העיתונות הכתובהעריכה

עם עזיבתו את שירות המדינה הקים את ירחון הכרומו העברי הראשון "מוניטין" (1978–1989) יחד עם חבריו עו"ד יורם מושקט, אדם ברוך, מיקי אלבין, טדי ורפי שאולי וארנון אורבך. בד בבד עם הקמת וניהול הירחון, סייע בר און ליגאל אלון בארגון מירוצו לראשות מפלגת העבודה. המירוץ נקטע בתחילת שנת 1980, עם מותו של אלון.

הירחון "מוניטין" היה הראשון בשרשרת עתונים שבהם היה מעורב. בר און נהג לומר על עצמו בהקשר זה כי הוא "האיש היחיד שסגר יותר עיתונים משהוא פתח": הקמת השבועון הכלכלי "כספים" (80–90); הקמת השבועון "אנשים" (81–83) בעריכת רינו צרור; והקמת שבועון הנוער האידיאליסטי-סוציאליסטי, "חמצן" (84–86), בעריכת שמוליק שם-טוב.

בשנת 1984 רכש את "גלובס", עיתון למשקיעי בורסה, שגיליונו מנה אז 8 עמודים, כחלק מקבוצת "מוניטין", בשותפות עם איש העסקים מיקי אלבין. באותה תקופה נכנס לשותפות גם איש העסקים אליעזר פישמן. לאחר כשנה מינה את מתי גולן כעורך גלובס ומאוחר יותר את אדם ברוך וחגי גולן. במקביל, נכנס בר און גם לשותפות בעיתון "חדשות" (84–86) יחד עם עמוס שוקן והתנדב לסייע בניהול מהלך הצלה של "דבר", שלא צלח.

בשלב מאוחר יותר רכש בר און, בשותפות עם ארנון (נוני) מוזס, את השבועון הוותיק "העולם הזה" והפך אותו לשבועון חדש "שישי" (93–94) בעריכת אדם ברוך ורינו צרור. המותג והלוגו "שישי" נותרו בטורו השבועי של אדם ברוך בעתון "מעריב".

שנות התשעיםעריכה

השותפים בר און ופישמן הרחיבו קבוצת התקשורת שלהם באמצעות מספר זרועות:

  • הקמת חברת הכבלים "גוונים";
  • הקמת החברה לשיחות טלפון בינלאומיות "קווי זהב";
  • הקמת הכבל התת-ימי "לב-1";
  • הקמת אתר "גלובס" – העתון העברי הראשון באינטרנט;
  • רכישת נתח מהיומון "ידיעות אחרונות" (סוף שנת 1997).

אחרית ימיועריכה

בגיל 54, נפטר בר און בבית החולים תל-השומר, לאחר שנה וחצי של מאבק במחלת הסרטן. הותיר אחריו אישה, עדנה לבית לייבוביץ, לה נישא בשנת 1976, בת, אלונה, הקרויה על שם יגאל אלון ובן, אמיר.

בהספד שנשא לזכרו אמר חברו נחום ברנע:

"מי שהולך לתקשורת בשביל לעשות כסף, ובשביל זה בלבד, מועד לכישלון, והיו דברים מעולם. חיים הצליח הצלחה נדירה בעולם המו"לות הישראלי, קבע נורמות חדשות, פתח אופקים, הקים, בין השאר, לראשונה בישראל, עיתון כלכלי רציני, חופשי. הוא עשה את זה משום שכסף כשלעצמו אף פעם לא עניין אותו. זאת, אולי, אחת התשובות לשאלה, למה אהבנו אותו כל כך. בעולם שנעשה יותר ויותר חומרני, הוא לא איבד לרגע את התיאבון הציבורי שלו."

אחר מותועריכה

בשנת 2017 פורסם שבית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע שמשפחתו זכאית לשלוט בעיתון גלובס על ידי כך שאשתו עדנה ובתו אלונה ירכשו את מניותיו של אליעזר פישמן, מחברת מוניטין עיתונות. הצעת משפחת בר-און הייתה עבור 106 מיליון שקל.[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בינמ"ש הכריע: משפחת בר-און תרכוש את גלובס איתמר לוין, 14 במרץ 2017 (חדשות המחלקה הראשונה)