חיים יהודה ליב ליטווין

רבי חיים יהודה ליב ליטווין[1] (ידוע בכינויו: ר' חיים יהודה ליב סוסניצר, בכתיב יידי: סאָסניצעֶר, או "העילוי מסאָסניץ"; ה'ת"ר, 1840[2] - י"א בסיוון ה'תרס"ג, 6 ביוני 1903) היה רב וראש ישיבה ליטאי שכיהן כרב בערים שונות בגליציה ובליטא. ראב"ד ברודי ורבה של סמרגון. מחבר הספר "שערי דעה".

חיים יהודה ליב ליטווין
שערי דעה.jpg
לידה ת"ר
פטירה י"א בסיון תרס"ג (בגיל 63 בערך)
כינוי העילוי מסאָסניץ
מקום פעילות ברודי, סמרגון
השתייכות חב"ד
תחומי עיסוק פסיקת הלכה

ביוגרפיהעריכה

ילדותו ונישואיו הראשוניםעריכה

נולד בבוברויסק שבאימפריה הרוסית למרים לאה ולרב ישראל ליטווין. בגיל שלוש עשרה כבר סיים ללמוד את התלמוד הבבלי ולפי כותבי קורותיו כבר היה בקי בו. בהיותו בן 14 נישא לפיגא בילא בת הגביר אברהם אבא קראסיקוב מעיר המחוז סוסניצה שבפלך צ'רניהיב. חמיו היה עשיר והחזיק על שולחנו את שלושת חתניו שהיו כולם רבנים, גיסיו היו הרב זאב וולף אפשטיין רבן של הערים בֶּרֶסלאב בפלך חרסון ומֶנָה במחוז סוסניצה, והרב אברהם קרסיק שהיה מו"צ בעיר בטורין ובקרפ. עושרו של חמיו אפשר לו להתמסר ללימודיו, והוא התפרסם בכינוי "דער סאסניצער עילוי" (ה"עילוי מסאָסניץ"). מעמדו התורני בתקופת סוסניצה היה גבוה למרות גילו הצעיר, הוא השתתף באסיפות רבנים ואף כתב תשובות הלכתיות לבקשת רבנים אחרים, ובהם גם בנושאים סבוכים כמו היתרי עגונה[3].

בשלב מסוים עזב את סוסניצה ועקר למינסק, בשל התמוטטות כלכלית של חמיו, ואובדן כסף הנדוניה שלו[4], לפי גרסה חב"דית היה לעזיבתו גורם אחר, הוא היה מקורב באותה תקופה ("יושב") אצל האדמו"ר השלישי של החסידות, "הצמח צדק", ובשל ביקורת כלשהי שספג מרבו זה, זכה להקנטות מקבוצה קנאית בין החסידים, שגרמו לו לעזוב את לובביץ', כנראה מיד לאחר פטירת האדמו"ר[5].

עם הגיעו למינסק, טיפל בהיתר נישואין לאשה שבעלה נטה למות והיה חשש שתיזקק לחליצה מאחיו ששירת אז בצבא הרוסי ומקום שירותו לא היה ידוע, הוא מצא את הפתרון ההלכתי שהתקבל על דעת הרבנים המקומיים, רב נוסף שנקלע למקום בעת הדיונים, היה רבה של פינסק הרב אלעזר משה הורוויץ שהתרשם מידיעותיו ויכולת הפסיקה שלו[6]. גם עזיבתו את מינסק שנויה במחלוקת בין כותבי תולדותיו, הוא עזב בשל מחלה[7] או בשל גט שסידר בניגוד לדעתו של המו"צ הרשמי של העיר, הרב גרשון תנחום.

נדודיו באירופהעריכה

הוא נדד בחיפוש אחרי משרת רבנות והוראה ברחבי מערב האימפריה הרוסית, גרמניה והונגריה. ישנם אזכורים של ביקורים שלו בשנה שבה עזב את מינסק, באפטא (פולין קטן), בריסק (בלארוס), פרשבורג, קרקוב ווינה. ולפי עדות הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים ביררו אודותיו אנשי קהילות רבות והתפעלו ממנו מאד[8]. רבה של למברג, הרב יוסף שאול נתנזון שלח מכתב המלצה לקהילת ברודי שימנו אותו כדיין על מקומו של רב העיר המנוח הרב שלמה קלוגר שנפטר בשנה הקודמת, ושיקימו עבורו ישיבה.

הוא שהה אצל הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין, לשם הגיע לצורכי רפואה, ואחר כך התארח אצל הרב שלמה פלסנר בפוזנן, שם קיבל מברק מקהילת ברודי שבישר לו על קבלת המינוי כדיין בעיר. הוא שהה עוד זמן מה בגרמניה, נפגש עם הרש"ר הירש בפרנקפורט ועם הרב רפאל נתן נטע רבינוביץ במינכן. חלק מהרבנים אותם ביקר פרסמו את רשמיהם בעיתונות התקופה[9]. לפי תיאורים בעיתונות, היו ביקוריו של הרב ליטווין בערים השונות, סנסציה לקהל התורני, ורבים באו לבחון את זכרונו.

תקופת גליציהעריכה

כי עמלה ידי יד כהה להשיב מפני הכבוד לאיש סיני ועוקר הרים, אשר תאיר ארץ גאליציען מכבוד תורתו, ה"ה הרה"ג מו"ה חיים יהודא נ"י, ראש ישיבה בקרית בראדי... והיה זה עבודה קשה לחסר אונים כמוני היום... הקדשתי רגעי מנוחתי להגאון ראש הישיבה הנ"ל

– הרב חיים שמואל בירנבוים מדובנא (תקע"א-תרמ"ז), חתנו של רבי עקיבא איגר[10]

עם הגיעו לברודי הוקמה עבורו ישיבה במקום, ותלמידיו הפיצו את דברי תורתו, שחלקם הגיעו לידיעת תלמידי חכמים אחרים והם מצוטטים בכתביהם[11].

מלבד עיסוקו ההלכתי בתקנת והיתר עגונות, היה פעיל בתחום זה, ושלח מכתבים רבים לעיתונות בתקווה למצוא עקבות בעלים שיצאו מעירם לצורכי פרנסה וכדומה ועקבותיהם אבדו, כדי להסדיר למצער נתינת גט.

בשנת תרל"ח הדפיס את הכרך הראשון של ספרו "שערי דעה", הספר זכה לתפוצה רחבה, ורבנים רבים פנו אליו בהערות על ספרו. רבות מהתשובות בספר נכתבו בתקופת שהותו בברודי, וניכרת מהן מעורבותו העמוקה בחיי ההלכה של יהדות גליציה.

בתקופה זו היו בברודי ובלבוב פליטים יהודיים רבים מרוסיה, שחלקם המשיכו לארץ ישראל וחלקם לארצות הברית, הרב ליטווין השפיע על הרב שמואל מוהליבר שביקר אצלו בעניין הפליטים, להתמקד בחיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל כאלטרנטיבה נאותה למגורים, לאחר שמאמציהם לשכנע את הפליטים להעדיף את העלייה לארץ ישראל על פני הגירה לארצות הברית נכשלו במרבית המקרים[12].

בשנת ה'תרמ"ד (1884) נפטרה אשתו הראשונה, בהיותו באמצע תהליך הדפסת חלקו השני של ספרו "שערי דעה" בפשמישל. מלבד אסונו האישי, סבל גם מיחס שלילי של הקהילה התורנית, למדני הקהילה לא היו מורגלים לסגנון לימודו ה"ליטאי" וקנאים חסידים אף התנפלו על ביתו כאשר התיר להשתמש לאפיית מצות בקמח שנטחן בריחיים שהופעלו באמצעות קיטור, ושברו את חלונותיו. בדיעבד עורר צעד זה של החסידים את אנשי הקהילה לפעול נגדם ולגבות את הרב ליטווין[13].

במהלך השנתיים האחרונות לשהותו בברודי, תכף עליו אסון נוסף, בנו הרב שמעון ליטווין[14], שהיה למדן וידען מפורסם וקרוב ללבו של אביו, שציטט חידושים ממנו בספריו והתפאר בו לפני למדני אירופה כולה, חלה במחלה קשה. הרב ליטווין התעסק רבות בטיפולים רפואיים עבורו, אך לאחר שנתיים של מאבק, הוא נפטר בחודש תמוז של שנת ה'תרמ"ה. בעקבות שני האסונות המשפחתיים, ואולי גם בשל חילוקי דעות עם חבריו הדיינים בבית הדין הקהילתי בברודי, בשל סגנון לימודם השונה משלו, החליט הרב ליטווין לעזוב את ברודי. זמן קצר לפני עזיבתו, ניסה להפעיל את ידידו שלמה בובר להשיג לו משרת רבנות או דיינות בקרקא או בטרנוב, אך גמלה בלבו ההחלטה לעזוב את ברודי, ומשלא הוצעה הצעה אחרת בתחומי גליציה, נסע לגרמניה ושהה בפרנקפורט.

חזרה לליטאעריכה

בשנת ה'תרמ"ז, 1887, נישא בשנית לבתו של הרב אלעזר משה הורוויץ מפינסק. בתחילת הקיץ של אותה שנה, היה מועמד למשרת ראש מורי ההוראה של וילנה. הוא שלח לשלמה בובר מכתב ובו ביקש ממנו להבהיר במכתב לש"י פין את נסיבות עזיבתו את ברודי, כדי לקבל את תמיכתו של האחרון במינויו לתפקיד. במקביל שלח גם חמיו החדש מכתב המלצה לפין, אך ללא הועיל, למעשה המינוי לא יצא אל הפועל.

בהמשך הקיץ, הוזמן לכהן כרבה של סמרגון על כיסאו של הרב הקודם, רבי חיים אברהם שפירא שנפטר שנתיים קודם לכן.

עם הגיעו לליטא מולדתו, נהיה מעורב גם בענייני הציבור מלבד ענייני ההלכה, הוא תמך בשנת 1892 ברב נתן מרקוס אדלר מלונדון בעת ניסיון ההיפרדות של קהילת יוצאי רוסיה ופולין בלונדון מקהילתו, ובעת שהתחולל בליטא פולמוס המוסר, חתם בשנת 1897 על "קול קורא" שפורסם ב"הצפירה", התומך בתנועת המוסר.

בעת כהונתו בסמרגון, עמד בראש ה"קיבוץ", הישיבה הגבוהה המקומית שהוקמה בידי רבי אריה לייב שפירא. לצדו עמד הרב מנשה יוסף גינצבורג[15], חתנו של הרב הקודם רבי חיים אברהם שפירא, שמינויו לרבנות העיר נדחה בידי ועד הקהילה, אך שימש כמו"צ בסמרגון והיה מיודד עם הרב ליטווין. בתקופת סמרגון סמך לרבנות עשרות רבנים ששימשו אחר כך ברבנות עיירות באירופה ובארצות הברית, מבחן ההסמכה היה מורכב ומדוקדק, ונמשך שבועיים. בין הרבנים שנסמכו: רבי זלמן סורוצקין, נסמך על ידו בשנת תר"ס בהיות הרב סורוצקין בחור בן 20 שנה בלבד, הרב ליטוין כותב שאף שאין דרכו לסמוך בחור טרם הנשאו "יצאתי מגדרי הפעם ואדעתא דגברא רבא לא נדרי" הרב ברוך אפשטיין[16]; הרב יצחק בונין; הרב שמעון יעקב הלוי גליקסברג; הרב ישראל יעקב יפה ממנצ'סטר; הרב חיים פסחוביץ, "הרב האדום"; והרב מאיר קרליץ. תלמידים נוספים שלו מתקופה זו: הרב אליעזר סילבר ושאול חנא קוק[17].

הוא נפטר בשבת י"א בסיוון ה'תרס"ג, 6 ביוני 1903 לאחר מחלה ממושכת, בעת ההלוויה הוכרז על ביטול מלאכה כללי בעיר.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ספרו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לעיתים: ליטווינוב.
  2. ^ לפי מאיר וונדר, שנת לידתו היא ה'תר"ב, 1842.
  3. ^ מקורות וציטוטים מתשובות אלו, אצל מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר, להלן בפרק "קישורים חיצוניים", עמ' 3_8.
  4. ^ כך נוקט אייזנשטט, דור רבניו וסופריו, בערכו. להלן "לקריאה נוספת".
  5. ^ יהושע מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר וספרו, שערי דעה, כפר חב"ד תשע"ב, עמ' 2.
  6. ^ הרב הורוויץ, שלימים נעשה חותנו מנישואים שניים של הרב ליטווין, תיאר במכתב: "עוד בראותי אותו בפעם הראשונה במינסק זה עשרים שנה... ראיתי אז והגדתי גם לידידי, אשר בעוצם בקיאותו הוא אחד בדורינו".
  7. ^ אייזנשטט, דור רבניו וסופריו, בערכו. להלן "לקריאה נוספת".
  8. ^ האדר"ת, סדר אליהו, ירושלים תשמ"ד, עמ' 44.
  9. ^ ראו מקורות וצילומי העיתונות אצל מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר, להלן בפרק "קישורים חיצוניים".
  10. ^ שו"ת רחש לבב, סימן מח.
  11. ^ ראו ציטוטים ואזכורים אצל מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר, להלן בפרק "קישורים חיצוניים". עמ' 18-20.
  12. ^ עדות בעניין זה מובאת אצל משה צינוביץ, ספר סמורגון, עמ' 93–94. מצוטט אצל מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר, להלן "קישורים חיצוניים".
  13. ^ נ"מ גלבר, תולדות יהודי ברודי, בתוך: ערים ואמהות בישראל: ברודי, ירושלים תשט"ו, עמ' 301. מצוטט אצל מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר, להלן "קישורים חיצוניים". הערה 116.
  14. ^ עליו ראו: מאיר וונדר, ר' שמעון ב"ר חיים יהודה ליב ליטוין, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ח"ג, עמ' 468-469.
  15. ^ מחבר הספר "גבעות עולם" (וילנה תרנ"ח).
  16. ^ הרב אפשטיין היה גיסו, אף הוא חתנו של הרב אלעזר משה הורוויץ.
  17. ^ קוק לא הוסמך לרבנות לאחר שאביו לא שלח לו "דמי סמיכה" כדי לשלם לרב המסמיך, ולכן לא ניגש לבחינות. ראו על כך אצל מונדשיין, לתולדות הגאון המחבר, להלן פרק "קישורים חיצוניים", עמ' 7- הערה 165 בשם הרב דוד צבי הילמן.