חיים פרדס
הרב חיים מאניס הלוי פרדס (ז' בשבט ה'תרצ"ה, 1935 - 18 במאי 1999) היה רב ודיין ישראלי, כיהן כאב בית הדין הרבני בתל אביב-יפו וכרב בתי כנסת בעיר. מהדיר ומפרש כתבי המהר"ל מפראג. פרש מתפקידו לאחר שהודה במסגרת עסקת טיעון בעבירות של שוחד מיני ומעשה מגונה בהסכמה.
 | |
| לידה |
ינואר 1935 ז' בשבט ה'תרצ"ה |
|---|---|
| פטירה |
18 במאי 1999 (בגיל 64) ג' בסיוון ה'תשנ"ט |
| מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה, ירושלים |
| מדינה |
 ישראל |
| מקום מגורים | תל אביב |
| תקופת הפעילות |
? – מאי 1999  |
| תחומי עיסוק | דיינות, משנת המהר"ל מפראג, דרשנות |
| תפקידים נוספים | אב בית דין תל אביב; רב בית כנסת "בית אל" ו"היכל מאיר". |
| רבותיו | הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא |
| חיבוריו | ראו להלן |
| בת זוג | רחל לבית זק"ש |
| אב | אברהם יששכר הלוי פרדס |
| צאצאים | הרב שניאור פרדס, אב"ד נתניה |
  | |
תולדות חייו עריכה
נולד בשנת 1935 לאביו אברהם יששכר הלוי פרדס, ממשפחת אדמו"רי חסידות סטאשוב. למד בישיבת מרכז הרב והיה לתלמידו המובהק של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, אך עם השנים התקרב לעולם החרדי. נשא את רחל, בת הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש ונכדת הרב יעקב משה חרל"פ.
כיהן כרב בתי הכנסת "בית אל" ו"היכל מאיר" בצפון תל אביב. בניסן תשל"ה (1975) הוסמך לדיינות בידי מועצת הרבנות הראשית[1] וכעבור כחצי שנה התמנה לדיין בבית הדין הרבני בעיר[2]. בהמשך התקדם לתפקיד אב בית הדין. בשנת 1979 התמודד על משרת רבה האשכנזי של נתניה וזכה לתמיכת הרב הראשי שלמה גורן, אך הפסיד לרב ישראל מאיר לאו[3].
היה מרצה פופולרי בענייני יהדות. עסק רבות בתורת המהר"ל ואף ההדיר ופירש את כתביו (ראו להלן).
נפטר ב-18 במאי 1999 (ג' בסיוון ה'תשנ"ט), ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
בנו, הרב שניאור זלמן פרדס, הוא אב בית הדין הרבני בנתניה ומחבר הספר "השיר והשבח". בנו הרב יוסף מנשה פרדס הוא רב קהילה בווינה.
פלילים עריכה
בנובמבר 1989, פורסם כי הרב פרדס חשוד שהציע לכמה נשים להיפגש עמו ביחידות מפגשים בעלי אופי מיני, בתמורה לקיצור הליכים משפטיים שהן היו נתונות בהם בבית הדין שעמד בראשו[4]. אחת המתלוננות אף טענה כי הקליטה את השיחות עמו, וכי שילם לה דמי שתיקה כדי שלא תפרסם את ההקלטה. בתחילת דצמבר אישר היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש למשטרה לחקור את הרב פרדס, שהיה במעמד של שופט[5].
פרדס הכחיש את כל החשדות, וטען כי תמיד נכח אדם נוסף בעת המפגשים, וכי הפרסום פגע בשמו הטוב[6]. עם זאת, בהמלצת הרב יוסף שלום אלישיב, הסכים לעסקת טיעון[7], במסגרתה יודה בחלק מן המעשים שיוחסו לו, יתפטר מתפקידו וייגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל שיומרו בעבודות שירות, הוא יואשם ב"מעשה מגונה שלא בכפייה" בלבד, וכמו כן אחד מהמקרים לא יוכלל בכתב האישום[8].
בעקבות לחץ ציבורי, סירבו שופטיו לאשר את המרת המאסר בעבודות שירות[9][10]. סנגורו יעקב ויינרוט החליט לא לערער על כך לבית המשפט העליון, מחשש שיבטל את עסקת הטיעון מעיקרה לאור ההתנגדות הציבורית[11][12]. פרדס הורשע במעשה מגונה שלא בכפייה וכן במרמה והפרת אמונים, נידון ל-6 חודשי מאסר בפועל, והחל בריצוי עונשו ב-1 בינואר 1991[13]. מאסרו קוצר בשליש, והוא שוחרר לאחר ארבעה חודשים.
לאחר שחרורו ביקש מהנהלת בית הכנסת "היכל מאיר" לשוב ולכהן כרב בבית הכנסת, אך רוב הגבאים התנגדו לכך[14]. בבית הכנסת "בית אל", לעומת זאת, הוא חזר להעביר שיעורים לבקשת המתפללים[15], מהלך שספג ביקורת מצד רבנים ומצד נפגעות העבירות בהן הודה[16]. עד יום מותו המשיך הרב פרדס להכחיש את המיוחס לו.
חיבוריו עריכה
- ספרי המהר"ל מפראג על פי כתבי יד ודפוסים ראשונים עם מבואות, הגהות, הערות ופירושים:
- דרך חיים על מסכת אבות
- תפארת ישראל (תל אביב תשל"ט; מהדורה שנייה תשמ"ה)
- נתיבות עולם כרך א (תשמ"ב); כרך ב (תשמ"ח)
- הגדת פראג רפ"ז עם פירוש המהר"ל (תל אביב תשמ"ט).
- דרשה לשבת הגדול (שמ"ט) (תל אביב תש"ן)
- דרשות מהר"ל מפראג (תל אביב תשנ"ו)
- ספר תהילים עם פירוש מהר"ל מפראג (מלוקט; תל אביב תשנ"ט).
- פירוש הלכות מעשרות, מעשר שני ונטע רבעי, ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ושמיטה ויובל ממשנה תורה לרמב"ם, במסגרת סדרת "רמב"ם לעם" (ירושלים תשי"ט)
- מן המעיין - רעיונות לפרשת השבוע (תל אביב, תשל"ה מהדורה שנייה תשל"ט)
- הלכה כפשוטה - ביאורי הלכות ממקורותיהן (תל אביב תשל"ט)
- פרקים במשנת המהר"ל - נושאים מרכזיים בשיטת המהר"ל מפראג, מלוקטים מכל ספריו (תל אביב, ה'תשמ"ד).
- שערים בהלכה - נושאים בהלכה (תל אביב תשמ"ה)
- אשד הנחלים - רעיונות לפרשת השבוע (תל אביב ה'תשמ"ה). על ספר זה זכה בפרס הרב טולידאנו לספרות תורנית לשנת ה'תשמ"ה.
- נהרות איתן - על התורה (תל אביב תשמ"ז)
- תורתך שעשועי - על התורה (תל אביב תשנ"א)
- בדמיך חיי - רעיונות לפרשת השבוע (תל אביב ה'תשנ"ב)
- ספר תהילים עם פירוש רש"י ומצודות עם הגהות ופירוש, על יסוד מהדורתו המדעית של הרב יצחק מהרשן (תל אביב תשנ"ח)
קישורים חיצוניים עריכה
- קריאת מגילת איכה על ידי הרב חיים פרדס באתר הספרייה הלאומית.
חיים פרדס (1934-1999), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ חוקה דיינים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 158
- ^ מונו 11 דיינים חדשים, מעריב, 11 בספטמבר 1975.
- ^ תלמה גלבוע ואברהם רותם, הרב לאו זכה בכהונת הרב הראשי בנתניה, מעריב, 18 ביוני 1979.
- ^ ענת אבניאלי, ואז הוא ניסה לנגוע בי ולתפוס, חדשות 25 בנובמבר 1990.
- ^ בוקי נאה ודניאל אביב, חריש אישר לחקור את אב בית ביה"ד פרדס, חדשות, 4 בדצמבר 1989.
- ^ דניאל אביב, פרדס: בכל פעם שהייתי עם אשה בבית-כנסת מישהו נכח, חדשות, 4 בדצמבר 1989.
- ^ ענת אבניאלי ודניאל אביב, רבנים הורו לרב פרדס לחתום על עסקת הטיעון, חדשות, 11 בדצמבר 1990.
- ^ ענת אבניאלי, "המתלוננת ביקשה מפרדס לעיין בתיק, אבל הרב התעניין בדברים אינטימיים", חדשות, 24 באוקטובר 1990.
- ^ ענת אבניאלי, האשה אינה צד לעסקה, חדשות, 29 בנובמבר 1991.
- ^ ענת אבניאלי, לצערו, החוק אינו מתיר, חדשות 17 במרי 1991.
- ^ ענת אבניאלי, הרב פרדס לא יערער. יישלח היום לכלא, חדשות, 1 בינואר 1991.
- ^ דוד לביא, העיתון של אתמול, מעריב, 5 בפברואר 1991.
- ^ הדס מנור, רגע לפני הפרידה פרצו בתו ואשתו של הרב פרדס בבכי, מעריב, 2 בינואר 1991.
- ^ דניאל אביב, פרדס ביקש לשוב ולכהן כרב, חדשות, 21 באפריל 1991.
- ^ דניאל אביב, הרב פרדס חזר ללמד תורה בבית-הכנסת בו ביצע מעשים מגונים, חדשות 21 באוגוסט 1991.
- ^ מיכל קדם, רבנים: חזרתו של הרב פרדס מבישה, חדשות 26 באוגוסט 1991.