חיל האוויר של איחוד האמירויות הערביות

זרוע הלוחמה האווירית של הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות

חיל האוויר של איחוד האמירויות הערביות (ערבית: القوات الجوية والدفاع الجوي الاماراتي) הוא חיל האוויר המשותף למדינות איחוד האמירויות הערביות, והוא חלק מהכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות. הוא יורשו של חיל האוויר של צבא ההגנה של אבו דאבי, שהוקם ב-1968, כאשר האמירויות היו תחת חסות הממלכה המאוחדת.

חיל האוויר של איחוד האמירויות הערביות
القوات الجوية والدفاع الجوي الاماراتي
סמל חיל האוויר האמירתי דגל חיל האוויר האמירתי רונדל חיל האוויר האמירתי
סמל חיל האוויר האמירתי


דגל חיל האוויר האמירתי

רונדל חיל האוויר האמירתי
פרטים
מדינה איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
שיוך הכוחות המזוינים של איחוד האמירויות הערביות
סוג חיל אוויר
בסיס האם
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1968–הווה (כ־56 שנים)
נוצרה מתוך חילות האוויר של אבו דאבי ודובאי
מלחמות
נתוני היחידה
כוח אדם 4,000[1]
כלי טיס
פיקוד
מפקד נוכחי איברהים נאסר מוחמד אל-עלווי

חיל האוויר של האמירויות כולל 4,000 אנשי צוות[1], והוא מתפעל 552 כלי טיס.

היסטוריה עריכה

ראשית ההיסטוריה של חיל האוויר האמירתי מתחילה במאי 1968, עם הקמת כנף האוויר של צבא ההגנה של אבו דאבי, תחת חסות בריטית. מטרות הכנף היו לספק שירות תובלה ותמיכת לחימה לכוחות הקרקע של צבא אבו דאבי[2]. השקעה רבה בראשית שנות ה-70, הבטיחה את הרחבת הכנף הן מבחינת כמות הן מבחינת איכות ויכולות כלי הטיס.[דרוש מקור] בעקבות זאת, שינתה שמה מכנף לחיל אוויר ב-1972. החיל קיבל הדרכה ואימונים רבים מחיל האוויר הפקיסטני. במהלך מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973, מטסי התובלה של חיל האוויר של אבו דאבי (מסוג Caribou (אנ')) שימשו כאמבולנסים אוויריים בירדן[3].

אמירות דובאי שימרה כוח אווירי משל עצמה – זרוע האוויר של צבא ההגנה של דובאי, עד שב-1999 התמזג אל תוך חיל האוויר האמירתי. למרות האיחוד של שני הכוחות האוויריים, נשמרה מידה קטנה של אוטונומיה ברמת הפיקוד המבצעי – כאשר מטה הפיקוד האווירי המערבי ממוקם באבו דאבי ואילו המרכזי, באבו דאבי.

מאז שנות ה-80, בעקבות אי-יציבות אזורית ועלייה במחירי הנפט, חיל האוויר האמירתי עבר תהליך מודרניזציה מקיף, במטרה לעמוד בסטנדרטים של צבאות נאט"ו.[דרוש מקור]

במלחמת המפרץ ב-1991, איחוד האמירויות סייעה למדינות הקואליציה בכך שביצעה תקיפות אוויריות נגד הכוחות המזוינים של עיראק.

 
מטוסי F-16 ומיראז' 2000 של האמירויות, ו-F-7 פקיסטני, משמאל לימין, טסים במבנה במהלך תרגיל רב לאומי, 9 בדצמבר 2009.
 
מטוס קרב מסוג מיראז' 2000 של חיל האוויר האמירתי, 2008

בשנת 2014 ביצע יחד עם חיל האוויר המצרי תקיפות אוויריות בלוב נגד פלגים איסלאמיסטיים בטריפולי[4][5][6]. בספטמבר, הצטרף לתקיפות האוויריות בהובלת חיל האוויר של ארצות הברית נגד מטרות טרור בסוריה ובעיראק, במבצע נחישות טבועה. המדינה פרשה מהקואליציה[7] לאחר שטייס הקרב הירדני מועאז אל-כסאסבה נשבה על ידי המדינה האסלאמית (דאעש) בדצמבר, בהמתנה להשתפרות יכולות החיפוש וההצלה של ארצות הברית באזור.

 
ג'נרל דיינמיקס F-16 פייטינג פלקון בלוק 60, שפותח במיוחד עבור חיל האוויר האמירתי, 2009

ב-2015, הפציץ חיל האוויר של איחוד האמירויות הערביות מטרות של המדינה האסלאמית בסוריה, בהתקפה אותה הובילה מרים אל-מנסורי, טייסת הקרב הראשונה בחיל האוויר.[8].

ב-2019, נבחר הזאע אל-מנסורי, טייס קרב לשעבר בחיל, על ידי מרכז החלל מוחמד בן ראשיד (אנ') (MBRSC) כאסטרונאוט הראשון מאיחוד האמירויות הערביות למשימה בת שמונה ימים לתחנת החלל הבין-לאומית (ISS), מ-25 בספטמבר ועד 3 באוקטובר. הוא עבר הכשרה במרכז גגארין להכשרת קוסמונאוטים ונשלח במסגרת שיתוף פעולה בין MBRSC לרוסקוסמוס. במהלך שהותו הקצרה על סיפון תחנת החלל יחד עם חברי משלחת 60/61 לתחנה, אל-מנסורי ערך 15 ניסויים שנוצרו על ידי תלמידי בית ספר באיחוד האמירויות ונבחרו במסגרת תחרות MBRSC "מדע בחלל"[9], הוא ערך ניסויים בתצפית על כדור הארץ, צילם את הסיור הראשון אי פעם בתחנת החלל בערבית והפך לאדם המזרח תיכוני הראשון שנחקר לאחר זמן במיקרו-כבידה[10]. מרכז החלל מוחמד בן ראשיד מכנה את משימתו כ"משימה אסטרונאוטית מספר 1 של איחוד האמירויות הערביות" או "השאיפה של זייד"[11][12].

 
אל-מנסורי בעקבות נחיתת סויוז MS-12.

לאחר כינון הסכמי אברהם, שהביאו לנורמליזציה ביחסים הבילטרליים עם ישראל, החל שיתוף פעולה בין חיל האוויר האמירתי לחיל האוויר הישראלי. במסגרתו, השתתף מפקד החיל איברהים נאצר מוחמד אל-עלווי כאורח בסדנת "דגל כחול" בישראל ב-2021[13].

חיל האוויר האמירתי, כחלק מהכוחות המזוינים האמירתיים, משתתף בהתערבות הצבאית בתימן בהובלת ערב הסעודית.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 לשכת יחסי המזרח הקרוב (אנ'), יחסי ארצות הברית–איחוד האמירויות הערביות, באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית, ‏11 ביוני 2013
  2. ^ Athol Yates, The Evolution of the Armed Forces of the United Arab Emirtates, וורוויק: Helion & Company (אנ'), 2020, ISBN 9781912866007. (באנגלית)
  3. ^ Athol Yates, The Evolution of the Armed Forces of the United Arab Emirtates, וורוויק: Helion & Company (אנ'), 2020, עמ' 213, ISBN 9781912866007. (באנגלית)
  4. ^ Peter Cooney, Lou Charbonneau, Egypt, UAE carried out Tripoli air strikes: U.S. officials, רויטרס, ‏26 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  5. ^ Libya crisis: US 'caught off-guard' by air strikes, BBC, ‏26 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  6. ^ David D. Kirkpatrick, Eric Schmitt, Arab Nations Strike in Libya, Surprising U.S., הניו יורק טיימס, ‏25 באוגוסט 2014 (באנגלית)
  7. ^ Helene Cooper, United Arab Emirates, Key U.S. Ally in ISIS Effort, Disengaged in December, הניו יורק טיימס, ‏4 בפברואר 2015 (באנגלית)
  8. ^ The National staff, UAE fighter pilot awarded at UN, The National, ‏15 באוקטובר 2015 (באנגלית)
  9. ^ Schools invited to pitch for space project for UAE astronauts, Gulf News, ‏3 באפריל 2019 (באנגלית)
  10. ^   סיור היכרות בתחנת החלל הבינלאומית, בהדרכת האסטרונאוט הזאע אל-מנסורי, סרטון בערוץ "מרכז החלל מוחמד בן ראשיד (MBRSC)", באתר יוטיוב (אורך: 20:58), 23 באוקטובר 2019 (בערבית)
  11. ^ Mohammed Jalal Al Rayssi, Executive Director- WAM, UAE in space: UAE Mission 1 a revered milestone in nation's space exploration goals, Gulf News, ‏26 בספטמבר 2019 (באנגלית)
  12. ^ UAE officials hail successful launch of space mission carrying first Emirati astronaut, Zawya, ‏25 בספטמבר 2019 (באנגלית)
  13. ^ יואב זיתון, F-35 ויורופייטר מול "סוללות נ"מ רוסיות": תיעוד מהתרגיל הבינלאומי בישראל, באתר ynet, 25 באוקטובר 2021