במדינת ישראל, חיקוק הוא דבר חקיקה ראשית שקבעה הרשות המחוקקת או חקיקת משנה שקבע גורם בתחום מסוים לאחר שהוסמך לכך בחקיקה ראשית על-ידי הרשות המחוקקת.

הגדרתו בחוק של חיקוקעריכה

סעיף 3 לחוק הפרשנות מגדיר חיקוק כחוק או תקנה. חוק, בתורו, מוגדר כחוק של הכנסת או פקודה, ופקודה מוגדרת כפקודה שניתנה לפני הקמת המדינה או פקודה של מועצת המדינה הזמנית. תקנה מוגדרת בחוק כהוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת-פועל תחיקתי. מכוח חוק הפרשנות, נגזרים סוגי החיקוקים השונים, כפי שיפורטו להלן.

סוגי החיקוקים הקיימים בישראלעריכה

חקיקה ראשיתעריכה

  • חוק יסוד: חוק במעמד חוקתי שחוקקה הכנסת, בתפקידה כרשות המכוננת של ישראל, שבתפקידה לקבוע חוקה למדינה. בראשית ימי המדינה נקבע שהחוקה תיכתב פרקים-פרקים, ושכל פרק יהווה חוק יסודי בפני עצמו, עד שתושלם החוקה. בפועל, עד היום החוקה טרם הושלמה, ובינתיים, על-פי פסיקה של בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), מהווים חוקי היסוד חוקים במעמד-על, המסוגלים לגבור על חוק רגיל של הכנסת במידה והוא סותר אותם. בישראל תקפים כיום שלושה-עשר חוקי יסוד (במספר זה לא נמנים חוקי היסוד המתקנים את חוקי היסוד העיקריים. על אופן התיקון של חיקוקים יפורט בהמשך הערך).
  • חוק: דבר חקיקה של הכנסת, בתפקידה כרשות המחוקקת של ישראל. כיום יש בישראל כ-1000 חוקים[1].
  • פקודה: דבר חקיקה של המנדט הבריטי או השלטון העות'מאני ששלטו בארץ ישראל לפני קום המדינה, או חוק שקבעה מועצת המדינה הזמנית, שהייתה הרשות המחוקקת של ישראל מקום המדינה עד כינונה של האספה המכוננת, שנהפכה לכנסת עם חקיקת חוק המעבר. הביטוי "פקודה", במקום "חוק", נועד להבדיל בין הגופים המחוקקים שלא נבחרו בבחירות, לבין הכנסת, שהיא גוף שנבחר על-ידי העם.

חקיקת משנהעריכה

  • תקנות או צו: חיקוקים שנחקקים על ידי גורם מסוים בתחום אחריותו, מכוח חוק או פקודה. לרוב הגורם המחוקק הוא מהרשות המבצעת של ישראל - הממשלה: ראש הממשלה, אחד משרי הממשלה, או פקיד ממשלתי שמונה על ידי אחד מאלה, כגון מנכ"ל משרד ממשלתי.
  • חוק עזר: חיקוק שנחקק על ידי המועצה של רשות מקומית וחל בתחומה. הסמכות לרשויות המקומיות לחוקק חוקי עזר בתחומן ניתנת על-ידי הסמכה שניתנה להן בחוקים של הכנסת, ובתחומים המסוימים המפורטים בחוקים.
  • תקנון הכנסת: נקבע על-ידי הכנסת מכוח חוק יסוד: הכנסת, ומסדיר את סדרי עבודתה, ועדותיה ודיוניה. על-אף שתקנון הכנסת נקבע על-ידי הכנסת, הוא מהווה חקיקת משנה, שכן הוא אינו חוק.

מבנה החיקוקעריכה

שם החיקוקעריכה

בראש כל חיקוק מופיעה כותרת המהווה את שם החיקוק. שם החיקוק מורכב מסוג החיקוק, כגון: "חוק", "פקודת", "תקנות" או "צו", נושא החיקוק כשלאחריו לאחריו פסיק, והשנים העברית והלועזית בהן נחקק החיקוק לראשונה, מופרדות במקף. לדוגמה: "חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951".

בחוקי יסוד מופיעה הכותרת: "חוק־יסוד:" ונושא חוק היסוד בלבד, ללא שנת החקיקה הראשונית, על-מנת להבדיל בין חוק רגיל, שייתכן והוא רלוונטי לשעתו, לבין חוק יסוד, שהוא לא תלוי בזמן. דוגמה לכותרת של חוק יסוד: "חוק־יסוד: הכנסת". פקודה שנחקקה לפני קום המדינה לא תכיל את השנה העברית, ולעיתים אף לא את השנה הלועזית. תקנון הכנסת מכיל את הכותרת "תקנון הכנסת" בלבד.

לעיתים, נושא החיקוק, יכול להכיל בסוגריים, לאחר הנושא הראשי, תת-נושא מסוים שבו החיקוק עוסק, וזאת על מנת להבדיל את החיקוק מחיקוקים אחרים עם נושא ראשי דומה. לדוגמה: "פקודת האניות (לאומיות ודגל), התש"ח-1948". לאחר מכן, סוגריים נוספות יכולות להגדיר נושא ספציפי יותר מתת הנושא. במידה והחיקוק הוא הוראת שעה, יצוין "(הוראת שעה)". זוג סוגריים יכול גם להגדיר כי החיקוק בא לתקן חיקוק אחר עם אותו נושא, כפי שיפורט בהמשך. לדוגמה: "תיקון מס' 5". כך יכול להיווצר שם ארוך במיוחד לחיקוק. לדוגמה: "תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת היציאה מישראל) (תיקון מס' 5), התשפ"ב-2021".

גוף החיקוקעריכה

ציון מקור הסמכות בחקיקת משנהעריכה

במקרים רבים בחקיקת משנה, לפני הוראות החיקוק, יכריז הגורם המחוקק כי הוא מצווה את האמור בהמשך מכוח סעיפים מסוימים בחוקים או פקודות. לדוגמה: "בתוקף סמכותי לפי סעיף 20(1)(ב) ו-(ג) ו-(2)(א) לפקודת בריאות העם, 1940 (להלן – הפקודה), אני מצווה לאמור:"

הוראות החיקוקעריכה

כל חיקוק מחולק לסעיפים, או לתקנות, במקרה של חיקוק תקנות. לכל סעיף או תקנה ישנה כותרת שוליים המציינת את הנושא הנאמר בהם. הסעיפים ממוספרים בסדר עולה הנמשך ברצף לכל אורך החיקוק: "1.", "2." וכן הלאה. במקרים רבים סעיף מכיל כמה תתי סעיפים, הנקראים "סעיף קטן" וממוספרים בספרות עבריות כך: (א), (ב), וכן הלאה. אלה בתורם יכולים להכיל מספר רכיבים קטנים יותר הנקראים "פיסקה", וממוספרים כך: (1), (2), וכן הלאה. רכיב קטן יותר יכונה "פיסקת משנה", וימוספר שוב בספרות עבריות, כך: (א), (ב), וכן הלאה. כך יכולים תתי רכיבים להסתעף מהרכיב שמעליהן, והמיספור יהיה לסירוגין באותיות עבריות או במספרים, בסוגריים.

חלוקה של חיקוקים ארוכיםעריכה

כאשר ישנו חיקוק ארוך, נהוג לחלקו לפרקים, אשר כל אחד מהם מכיל סעיפים או תקנות בנושא מסוים. כאשר גם הפרקים ארוכים במיוחד, גוף החיקוק יחולק לחלקים, ואלה יחולקו בתורם לפרקים. אם עדיין הפרקים יהיו ארוכים במיוחד, יחולקו הפרקים לסימנים.

החלקים, הפרקים והסימנים ממוספרים בספרות עבריות, כך: א', ב', וכן הלאה. לעיתים המספור הוא: פרק ראשון, פרק שני, וכן הלאה. בראש כל פרק מופיעה כותרתו. לדוגמה, בחוק הפרשנות: "פרק ב': פירוש מלים וביטויים".

תוספותעריכה

לעיתים, כאשר ישנם פרטים נוספים שהחיקוק מרחיב בהם, כגון איורים, מפות, טבלאות או רשימות ארוכות, הם מופיעים בנספחים הנקראים "תוספת", והסעיפים או התקנות מפנים אליהם. התוספות מופיעות לאחר סעיפי או תקנות החיקוק, וממוספרות כך: "תוספת ראשונה", "תוספת שנייה", וכן הלאה. התוספות יכולות להכיל אף הן סעיפים, סעיפים קטנים וכן הלאה.

חתימותעריכה

בתחתית החיקוק, יופיעו חתימותיהם של האנשים שהוסמכו לחתום בתחתית המסמך. כך, למשל, על חוק של הכנסת חותמים: נשיא המדינה, יושב ראש הכנסת, וראש הממשלה. במידה ושר מסוים של הממשלה מוסמך בחוק לבצעו, גם הוא יחתום על החוק. על תקנות או צווים יחתום הגורם שהוסמך בחוק לקבוע את התקנות או לפרסם את הצווים, כגון ראש הממשלה, שר, או מנכ"ל המשרד הממשלתי.

תיקון חיקוקיםעריכה

כאשר הגוף המחוקק מתקן או מבטל חיקוק, הוא עושה זאת על-ידי חיקוק חדש, המתקן את החיקוק הקיים או רשימה של חיקוקים. בתיקון ישיר, שם החיקוק המתקן או המבטל יכיל את השם של החיקוק העיקרי אליו הוא מתייחס, ויכיל סוגריים המכילות את המילה "תיקון" ומספרו של התיקון. כאשר הכנסת מתקנת פקודה, החיקוק המתקן הוא חוק. לדוגמה: "חוק לתיקון פקודת העיריות". שמו של החיקוק המתקן יכיל את השנה בו הוא נחקק, ולא את השנה בו החיקוק המתוקן נחקק.

בתיקון עקיף, יכול חיקוק לתקן בדרך אגבית מספר חיקוקים נוספים, בנוסף לתיקון החיקוק העיקרי.

החיקוק המתקן לרוב קובע בסעיפיו או בתקנותיו הוראות טכניות לגבי תוכנו של החיקוק המתוקן. לדוגמה: בחוק פלוני, בסעיף 32, לאחר סעיף קטן (ב), יבוא: "(ג)...". בשל כך, יש קושי לעקוב אחרי החיקוקים המעודכנים, שירותים שונים מאפשרים לצפות בחיקוקים המתוקנים בצורה מלאה.

כאשר נוסף רכיב לחוק המתקן, כגון פרק, סעיף או סעיף קטן, המיספור ישתנה באופן הבא:

  • במידה והרכיב נוסף בסוף רשימת הרכיבים הממוספרת, כגון הפרק או הסעיף האחרון בחיקוק או הסעיף הקטן האחרון בסעיף, ימוספר הרכיב החדש במספר העוקב למספר הסעיף האחרון הנוכחי.
  • במידה ורוצים למספר רכיב חדש בין שני רכיבים הממוספרים במספרים עוקבים, הוא יקבל את מספר הרכיב שלפניו בתוספת האות א'. למשל. בין סעיפים 45 ל-46, יבוא סעיף 45א. אם רוצים להוסיף סעיף נוסף, הוא ימוספר 45ב, וכן הלאה. כמו כן אם רוצים להוסיף בין סעיף קטן (ג) לסעיף קטן (ד) סעיפים קטנים נוספים, הם ימוספרו כך: (ג1), (ג2), וכן הלאה. כאשר רוצים להוסיף בין סעיפים 45א לסעיף 45ב סעיפים, הם ימוספרו 45א1, 45א2, וכן הלאה. כך גם בין סעיף קטן (ג1) לסעיף קטן (ג2) יבואו סעיפים קטנים (ג1א), (ג1ב), וכן הלאה. באופן זה ממוספרים כל הרכיבים הנוספים בחיקוק - בספרות עבריות ומספרים לסירוגין.

כאשר מוחקים רכיב בחיקוק, לא מתקנים בהתאמה את מספור הרכיבים שאחריו.

פרסום חיקוקים וכניסתם לתוקףעריכה

החיקוק נכנס לתוקפו כאשר הוא מפורסם באופן רשמי, זולת אם נקבע בחיקוק אחרת. הפרסום מתבצע ברשומות, העיתון המתעד הרשמי של המדינה.

הערות שולייםעריכה