פתיחת התפריט הראשי

חנניה גבריאל

הרב חנניה גבריאל יהושע (18751954) היה שד"ר ואיש ציבור, אב בית דין ונשיא מועצת הרבנות בקהיר שבמצרים, ממייסדי בית היתומים הספרדי, חבר ועד העדה הספרדית בירושלים ואב בית הדין של העדה בעיר, חבר הסתדרות המזרחי וציר אספת הנבחרים הראשונה.

הרב חנניה גבריאל יהושע
הרב חנניה גבריאל.jpg
לידה 1875
כ"ה בשבט ה'תרל"ה
סלוניקי
פטירה 1954 (בגיל 79 בערך)
כ"ו בחשוון ה'תשט"ז
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים, מצרים ולוב
תחומי עיסוק רבנות ודיינות
תפקידים נוספים שד"ר ואיש ציבור
רבותיו הרב בכר מנחם יצחק והרב יעקב שאול אלישר
חיבוריו מנחת הח"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

 
הרב גבריאל בצעירותו

נולד בסלוניקי שביוון ב-31 בינואר 1875 (כ"ה בשבט ה'תרל"ה) כבן יחיד לרב גבריאל שבתי. בגיל שנה עלו עמו הוריו לישראל. מילדותו ועד גיל 19 למד בבית הספר דורש ציון, ומשם עבר ללמוד בבית מדרשו של הרב מנחם בכר יצחק. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת תפארת ירושלים, לצד הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב יוסף מרדכי הלוי והרב נסים יהודה דאנון

בגיל 18 נישא לרחל בת הרב אברהם אופלטקה, נכדתו של הרב יצחק אופלטקה מפראג, והחל ללמוד בישיבתו הפרטית של הרב יעקב שאול אלישר.

בשנת 1901 (ה'תרס"א) ייסד יחד עם הרב יוסף מרדכי הלוי והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל את בית היתומים הספרדי, ושימש כסוכן המוסד במשך 15 שנים.

בשנת 1906 (ה'תרס"ו) נבחר לשמש כחבר ועד העדה הספרדית, לצד הרב יצחק אשכנזי והרב מרדכי שירזלי. בשנה זו החל לשמש כחבר בית הדין של הרב דוד פאפו בירושלים, ויצא במקביל בשנה זו לשליחות כשד"ר מטעם כוללות ירושלים לטריפולי שבלוב. בשנת 1909 (ה'תרס"ט) יצא בשליחות נוספת למצרים.

בחודש ינואר 1912 נבחר שוב לשמש כחבר בוועד העדה הספרדית בירושלים, לצד הרבנים אברהם ביג'אג'ו, יוסף מרדכי הלוי, דוד פאפו, רפאל שלמה לניאדו ויוסף שאול אלישר[1].

בשנת 1914 (ה'תרע"ד) ייצג את הקהילה היהודית בירושלים בוועדת הגיוס (וועדת הרמת הצבא), ובא כוח הקהילה היהודית בעיר במועצת המחוז "מג'לס אדארה" של "מותצרפת אל קודס".

בתקופת מלחמת העולם הראשונה נסע למפקדה הטורקית העליונה בדמשק שבסוריה, כדי לפטור כ-250 בני ישיבה ורבנים משירות צבאי במלחמה, ושליחותו הוכתרה בהצלחה.

בין השנים 19201925 (ה'תר"ף - ה'תרפ"ה) יצא למספר שליחויות נוספות כשד"ר במדינות שונות.

בחודש אפריל 1925 (ניסן ה'תרפ"ה) סיים את תפקידו כחבר בית הדין בירושלים, ועבר להתגורר בקהיר שבמצרים, שם נבחר לסגנו של הרב חיים נחום אפנדי, ושימש כנשיא מועצת הרבנות ואב בית הדין של הקהילה היהודית בעיר עד לשנת 1929 (ה'תרפ"ט). בתקופת שהותו בקהיר ועד שובו לירושלים, ייסד בעיר סניף של הסתדרות המזרחי וייסד את חברת "דגל תורה" שמטרתה הייתה הפצת חינוך ותרבות, ופתיחת שעורי ערב לבעלי מלאכה.

בתקופה שלפני מאורעות תרפ"ט אסר קאדי ירושלמי שהתגורר בסמוך לכותל המערבי להציב במתחם ספסלים למתפללים היהודים. הרב חנניה נשלח אליו כנציג היהודים כדי לבטל את האיסור, ולאחר פגישה ממושכת השתכנע הקאדי ופעל לביטול האיסור.

שימש כחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים, ובשנת 1935 (ה'תרצ"ה) נבחר לשמש כאב בית הדין של העדה בעיר.

בפעילותו הציבורית לקח חלק בוועדות של שכונות ירושלים, בהן קריית משה ובית וגן, ובהקמת מועצת הרבנות הראשית בתחילת שלטון המנדט הבריטי. כן שימש כציר אספת הנבחרים הראשונה, ציר הוועד הלאומי, חבר ועד העיר ליהודי ירושלים, חבר מועצת "הסתדרות המזרחי", חבר הוועד הפועל וחבר וועדת הבחירות למועצת הרבנות הראשית. בשנת 1944 (ה'תש"ד) נסע כשליח לערי סוריה בשליחות וועד פליטי רוסיה.

בשנת 1939 היה מועמד למשרת הרב הראשי לתל אביב, אך לבסוף לא נבחר[2].

הלך לעולמו ב-11 בנובמבר 1955 (כ"ו בחשוון ה'תשט"ז) לאחר מחלה ממאירה.

דודו היה הרב חזקיה שבתי, בנו היה יעקב יהושע, ונכדו הוא אברהם ב. יהושע.

חיבוריועריכה

  • מנחת הח"ג - שו"ת על ארבעת חלקי השולחן ערוך, שני חלקים, ה'תש"ב וה'תש"ו בהתאמה
  • מקורות ההלכה - בהוצאת בנו יעקב, ה'תשי"ז

כתב בהמאסף בעריכת הרב בן ציון אברהם קואינקה שנה א' וב', וחלק מכתביו הודפסו בספר השו"ת "פני דוד" של הרב דוד פאפו.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

אגרות קודש לאדמור מליובאוויטש חלק יב עמוד שמט

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מענייני העדה, החרות ירושלים, 31 בינואר 1912
  2. ^ עיתון הבוקר, 15 ביוני 1939, באתר עיתונות יהודית היסטורית