חקלאות ברשות הפלסטינית
החקלאות ברשות הפלסטינית מהווה חלק עיקרי בכלכלת הרשות הפלסטינית[1]. ייצור וייצוא סחורות חקלאיות מהווה חלק חשוב בכלכלה. על פי המועצה האירופית ליחסי אירופה -הפלסטינים (אנ'), המגזר החקלאי מעסיק באופן לא רשמי כ-90% מהפלסטינים ובאופן רשמי כ-13.4% מהם[1]. כמו, שטחי החקלאות מתפרסים על פני כ־2 מיליון דונם אדמה. כאשר כ־45% מהחקלאות מיועד לגידול זית לשמן.
לטענת בנק העולמי, עובדי ענף החקלאות הפלסטינית סובלים משימוש בקרקעות שלהם למטרות צבאיות של צבא הגנה לישראל (אשר שולט בחלקים נרחבים מיהודה ושומרון) וכן לאדמות שמשמשות למגורי מתנחלים[2].
נכון לפברואר 2021, שיעורי האבטלה עמדן על כ-49% ברצועת עזה ועל כ-19% ביהודה ושומרון.
היסטוריה עריכה
לאחר מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל עודדה את הפלסטינים לעבוד בענף החקלאות. שר הביטחון הישראלי, משה דיין עודד באופן אקטיבי את התרחבות ענף החקלאות בכלכלה הפלסטינית, כתוצאה מעידוד זה גדל הפריון החקלאי ביהודה ושומרון ב-16% בממוצע שנתי.
עד מהרה פתחה השליטה הישראלית על יהודה ושומרון אופקי תעסוקה חדשים ומשמעותיים בפני האוכלוסייה הפלסטינית, שהחלה לעבוד במשק הישראלי, בעיקר כפועלים בעבודות פשוטות כדוגמת חקלאות, בנייה וניקיון. התעסוקה במשק הישראלי הובילה עד מהרה לפריחה כלכלית חסרת תקדים ביהודה ושומרון, כמו גם לזניחת חלק מהחקלאות המסורתית, שרווחיותה הנמוכה לא יכלה להתחרות בשכר העבודה של המשק הישראלי. לפריחה הכלכלית תרמה גם מדיניות הגשרים הפתוחים שאפשרה את המשך הייצוא החקלאי לירדן, כמו גם הכנסת שיטות עיבוד חקלאיות מתקדמות על ידי מדריכים מטעם משרד החקלאות הישראלי.
שינוי מדיניות בעניין החקלאות הפלסטינית הוחלט לאחר המהפך, בו עלתה לשלטון מפלגת הליכוד. ממשלה הליכוד שהוקמה החליטה להפסיק את התמריצים שנתנה ממשלת ישראל לחקלאים לפלסטינים. ממשלת הליכוד ראתה בחקלאות המקומית מכשול למטרתה לספח את שטחי יהודה ושומרון, כתוצאה ממדיניות זאת מלבד הפסקת התמריצים הוחלט גם על צמצום מכסות המים שניתנן לחקלאים הפלסטינים, החלטה זו אילצה רבים מהחקלאים לעזוב את אדמותיהם ולעבור לעבוד בישראל[3].
בנובמבר 2014 פורסם כי כרמי הזיתים ביהודה ושומרון, מהווים כ־45% משטחי החקלאות הפלסטינית וכ־85% משטחי עצי הפרי ביהודה ושומרון, כמו כן פורסם כי באותה שנה מכרו הפלסטינים כ־13 אלף טונות של זית לשמן זית (היבול הפלסטיני כולו עמד באותה שנה על כ-58 אלף טונות)[4]. על פי נתוני מועצת שמן הזית העולמית, הכמות המופקת ברשות הפלסטינית בין השנים 2011 ו-2021 נעה בין 15 אלף ל-24 אלף טון שמן, כמות גדולה במקצת מהנתון המקביל בישראל.
על אף שמדובר בהפרה של הסכמי אוסלו, ביולי 2022 פורסם כי משרד התחבורה הפלסטיני יחד עם מושל נפת טובאס מעניקים רישיונות פעילות בחינם לחקלאים פלסטינים שיוכיחו כי השתלטו על שטחים חדשים בשטח C (שטח שעל פי הסכמי אוסלו, נחשב הן אזרחית והן ביטחונית תחת שליטה ישראלית)[5].
קישורים חיצוניים עריכה
- אליאור לוי, חקלאות ישראלית-פלסטינית: "לומדים מכם הרבה", באתר ynet, 3 במרץ 2011
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "Agriculture in Palestine: a post-Oslo Analysis" (PDF). 2012. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 בספטמבר 2015. נבדק ב-24 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Palestinians lose billions to Israeli land bans, says World Bank report". The National. 8 באוקטובר 2013. נבדק ב-13 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Eyal Weizman,Hollow Land: Israel's Architecture of Occupation, Verso Books 2012 p.120.
- ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: יבול הזיתים כתמונת מצב, באתר כלכליסט, 23 בנובמבר 2014
- ^ שילה פריד, ברשות הפלסטינית מציגים: מבצע חקלאי להשתלטות על שטחי C, בעיתון מקור ראשון, 24 ביולי 2022