פתיחת התפריט הראשי

פרופ' יעקב בזק (נולד ב-י"ד בחשוון תרפ"ו, 31 באוקטובר 1925) הוא שופט ישראלי. בשנת 1954 התמנה לשופט בבית משפט השלום בירושלים כשופט הצעיר ביותר במדינה וסיים את כהונתו השיפוטית בשנת 1995 כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים וכשופט הוותיק ביותר במדינה, לאחר ארבעים ואחת שנות שיפוט.

יעקב בזק
YacCov087.jpeg
לידה 31 באוקטובר 1925 (בן 93)
ירושלים
תפקידים בולטים שופט בית משפט השלום, שופט בית המשפט המחוזי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי

בשנת 1968 מונה לפרופסור חבר באוניברסיטת בר-אילן. מכהן כנשיא העמותה "האקדמיה לפסיכיאטריה ומשפט בישראל". מאז פרישתו מכהונתו כשופט, בשנת 1995, מלמד בקריה האקדמית אונו משפט עברי וקרימינולוגיה. משנת 1996 הוא משמש כבורר.

כתב ספרים ומאמרים רבים בתחומים: משפטים, משפט עברי, משפט פלילי ומקרא - בעיקר על מזמורי תהלים.

ביוגרפיהעריכה

יעקב בזק (ביזינסקי) נולד בירושלים בשנת 1925 לשושנה ובצלאל בזק, שעלו לארץ ישראל מפולין בעלייה הרביעית, סמוך לאחר נישואיהם, מתוך מניעים ציוניים-דתיים. אביו היה מראשוני הפועל המזרחי וייצג מפלגה זו באספת הנבחרים, ולאחר מכן היה חבר הנשיאות של הוועד הפועל הציוני וסגן הנשיא של התנועה העולמית של המזרחי – הפועל המזרחי.

בזק היה פעיל ומדריך בבני עקיבא. בשנת 1943 סיים לימודיו בבית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים (היום מכללת ליפשיץ). הוא היה מורה ומדריך במשק ילדים מוצא שהוקם אז על ידי נשות המזרחי באמריקה לקליטת ילדים פליטי השואה.

למד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה, פסיכולוגיה, תולדות עם ישראל וספרות עברית. במקביל שימש קצין הסברה בגדנ"ע. בשנת 1945 החל ללמוד משפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים ובשנת 1950 הוסמך כעורך דין.

עבד כעורך דין במשרד עו"ד אליהו מרידור ובספטמבר 1954 התמנה כשופט בבית משפט השלום בירושלים[1], השופט הצעיר ביותר שמונה עד אז בישראל[2]. בשנת 1958 הוא ישב בדינם של ראובן גרינברג וישראל אלדד שהואשמו בארגון מחתרת[3], וזיכה אותם. באוגוסט 1959 שפט בדינם של 20 מתפרעים שהשתתפו במהומות עדתיות בבאר שבע שאירעו במקביל לאירועי ואדי סאליב[4].

באוגוסט 1973 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים[5], תפקיד בו כיהן עד לפרישתו כסגן הנשיא בשנת 1995. בשנת 1960 הוסמך כדוקטור למשפטים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית[6]. עבודת הדוקטורט שלו בנושא "האחריות הפלילית של הלקוי בנפשו" פורסמה לאחר מכן כספר[7] שנדפס בשלוש מהדורות.

כשופטעריכה

יעקב בזק ישב בראש ההרכב שדן במשפטם של חברי המחתרת היהודית, ובחר להקל בעונשם לאור עברם וחרטתם[8]. הוא דן גם במשפטם של הדירקטורים בבנק צפון אמריקה וקבע בהחלטה תקדימית את אחריותם האישית להתמוטטות הבנק. הוא קבע כי הדירקטורים לא עמדו בסטנדרט ההתנהגות הנדרש מדירקטור סביר וכן כי חוסר המעש של הדירקטורים יצר אווירת הפקרות שאיפשרה מעילות בכספי הבנק.

שפט במשפטים נוספים שעוררו עניין ציבורי רב:

כיהן מספר פעמים כיו"ר ועדת הבחירות של הרבנים הראשיים. ישב בראש הוועדה שנתמנתה ב-1998 על ידי הממשלה לדון במצבם של חולי הנפש פליטי השואה המאושפזים בבתי החולים לחולי נפש בישראל.

בשירות מילואים היה שופט בבית הדין הצבאי לערעורים בדרגת אלוף-משנה.

בדצמבר 1996 מונה בזק, כשופט בדימוס, על ידי נשיא בית המשפט העליון, למפשר בתיקים אזרחיים. הוטל עליו לגשר בפרשת נחמני. במקרה הנדון, הבעל והאישה הסכימו ביניהם להשתתף בהפריה חוץ גופית. בזמן הליך ההפריה נפרדו בני הזוג והבעל חזר בו מהסכמתו. בית המשפט דן באפשרות לאכוף על הבעל לקיים את התחייבותו. חבר השופטים נחלק בדעותיו, אך כולו התייחס להסכם שנכרת בין השניים כאל חוזה. גם השופטים שהתנגדו לקבלת העתירה דחו אותה על סמך טיעונים חוזיים. יעקב בזק, בתפקידו כמפשר הצליח להשיג פשרה בין בני הזוג נחמני.

משפחתועריכה

בשנת 1953 נישא לשרה לבית מנדלוביץ ולהם שלושה בנים ובת אחת:

ספריועריכה

יעקב בזק חיבר ספרים ומאמרים בתחומים שונים: משפטים, משפט עברי ומשפט פלילי ובתחום מדעי היהדות.

חוק ומשפטעריכה

  • השופט בדין העברי, ספריית המשפט העברי, משרד המשפטים
  • אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו, פרסומי הפקולטה למשפטים, ירושלים, מהדורה שלישית 1985
  • עקרונות של מיסוי במשפט העברי, הוצאת המוזיאון למיסים, ירושלים, 1964
  • משפט והלכה – אנתולוגיה של ספרות השו"ת, חלק ראשון – תקופת הראשונים, יבנה 1971
  • משפט והלכה – אנתולוגיה של ספרות השו"ת, חלק שני – תקופת השולחן ערוך, יבנה, 1975
  • הענישה הפלילית, דרכיה ועקרונותיה, הוצאת דביר 1981
  • משפט ופסיכיאטריה: אחריותו המשפטית של הלקוי בנפשו, הוצאת נבו, 2006.

מדעי היהדותעריכה

במזמורי ספר תהלים הוא עמד על מבנים גאומטריים ועל הקישוט המספרי במזמורים. ואלה ספריו:

  • צורות ותכנים במזמורי תהלים – על שבעת המזמורים האלפביתיים, הוצאת דביר, 1987
  • שיר של יום בתהלים, המחלקה לתרבות תורנית שעל יד ההסתדרות הציונית, 1985
  • מזמורי תהלים בתפילות השבת, הוצאת יבנה, 1991
  • הקישוט המספרי במזמורי תהלים, הוצאת ראובן מס, 1999
  • למעלה מן החושים, על תופעות על חושיות במקורות היהודיים ובמחקרי ימינו, הוצאת דביר, תל אביב 1968[11]

ביבליוגרפיהעריכה

  • לפי עניות דעתך, כבוד השופט: פרקי חיים של שופט בירושלים, ירושלים, ספריית בית אל, תשע"ח

חלק מספריו ומאמריו תורגמו לאנגלית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה