פתיחת התפריט הראשי

טיוטה:בעל כרמל

גזרוןעריכה

בלשנים משערים שהמילה כרמל היא הלחם של המילים כרם + אל ,ושמקורה הגולמי של המילה ממצרים העתיקה מילה זו נתגלגלה לשפות שמיות שונות (אפרו-אסיאניות) .

בשפות מרכז וצפון מזרח אפריקה המילה נהגית : כַּ-אֻרְ-ם, ובשפה הפרוטו-צ'אדית: כֻּ-רְ-ם (יער, חורשה).

בהיסטוריה ובארכאולוגיהעריכה

הר הכרמל נודע בקדושתו כבר משחר ההיסטוריה, נחשב לאלוהות בקרב תושבי המקום ונקרא בפיהם אלוהי - כרמל, ייתכן וקדושת הכרמל מאוזכרת ברשימת האתרים שנכבשו על ידי תחותמס השלישי ( 1490-1450 לפנה"ס ) בשם : רָש קָדֵּש (Rash-Qadesh): ראש-קדש .

על פי ספרי השנים של שלמנאסר השלישי - (858-824 לפנה"ס) מופיע הכרמל כ-"הר באלי ראסי" - Ba'li-ras`i שם קיבל שלמנאסר את תשלום הכניעה מיהוא בן עמרי, וממלכי צור וצידון.

במסמך הגאוגרפי מן המאה הרביעית לפנה"ס "פסאודו-סקיילקס" ("Periplus of Pseudo-Scylax") מתואר הר הכרמל כהר המקודש לזיאוס.

בספרו "היסטוריות" (כרך 2 פסקה 78), טקיטוס מתאר את אלוהות הר הכרמלוס כחסרת דמות וללא מקדש, טקיטוס מוסיף שנוהג זה קיים עוד מתקופת אבותיהם (של תושבי המקום) וניתן להבין כי את הפולחן מנהלים אורקלים .

סווטוניוס מזכיר את בואו של אספסיאנוס בשנת 69 לסה"נ אל הר כרמל בספרו "חיי שנים-עשר הקיסרים", אספסיאנוס מגיע להקריב קורבות ולהתייעץ עם אורקל האל אשר על הכרמל, במקום הסמוך לסטלה מאריס בחיפה. בסיום הטקס מודיע האורקל לאספסיאנוס - " שכל אשר יחשוב ויתאווה בליבו, ויהה זה הדבר הגדול ביותר ,בו יבוא אל נכון".

בשנת 1952 פרסם פרופ' אבי יונה את ממצאיו מאיזור הסמוך למערת אליהו ולמנזר סטלה מאריס באתר נמצאה כתובת הקדשה משיש עבור "הליופוליטן זיאוס של הכרמל" ומעליה כף רגל השייכת לפסלו של האל הרומי הנערץ באיזור במאה השלישית לפנה"ס.

המלומד והמיסטיקן והסופר הסורי יאמבליכוס (325-245 לסה"נ)מתאר את הר כרמל כנקודה הגבוהה ביותר על ההר שנחשב "הקדוש מכל ההרים ואסור לגישה לרבים",יאמבליכוס מתאר את שהייתו בהר בחברת תלמידי פיתגורס הנוהגים לעסוק במדיטציה ב"שבעת ספרי ההיסטוריה נגד הפגנים מזכיר פאולוס אורוסיוס (418-375 לסה"נ) את האורקל מהר כרמל .

מעדויות אלה ניתן להסיק :

  • קדושת ההר ומרכזיותו נודעו מאז ראשית ההתפתחות התרבויות באזור.
  • לא נמצא מקדש לפולחן אל כלשהו .
  • לאלוהות הכרמל הייתה יותר ממשמעות מקומית.
  • ככל הנראה פולחן הר כרמל היה קשור לפולחן זאוס הליוס הליופוליטנוס.

הליופוליס "עיר השמש" היא עיר בבקעת הלבנון נמצאת בסמוך למקורות האורונטס שם העיר ניתן לה בתקופה הממלכה הסלווקית (מניין השטרות), ושמה כיום בעל בק. שמה היווני הליופוליס - ניתן לה לאחר שהאל הקודם "בעל" שבעצמו היה אל שמש התמזג במהלך התקופה ההלניסטית עם האל היווני, המקדש העתיק ביותר בבעל בק הוקדש במקורו לאל הסערה השמי - הדד בעל שמים אך בתקופה ההלניסטית עברה אלוהות זו תהליך של התמזגות עם האל זאוס - יופיטר . עדויות המאששות את מה שנראה כפולחן כת הליופוליס ניתן למצוא בכתובת שנתגלתה בפוזואולי סמוך לחופה של נאפולי :

"Cultores Javis Helipolitani" - ( כת העיר הליוס-יופיטר ) ,בתקופתו של קיסר רומא (ספטימיוס סוורוס-145-211 לסה"נ) בעל בק עשתה קולוניה עצמאית בעלת מערכת חוקים רומית והתהלוכה שצעדה לפי משחקי הקרקס הוקדשה להליופוליס.

סמוך להר הכרמל בפטולמאיס - עכו נמצאו מטבעות בהן מופיע יופיטר - הליופוליס מוקף בשוורים, ובדומה לכתובת במערת אליהו נמצאה בנוסף מטבע ובה ציור של כפות רגליים, מעל הציור - נראים הברקים של זאוס, לצד כפות הרגליים - מטהו של זאוס, ובתחתית - גרזנו של זאוס.

לאלוהות המזוהה עם הליופוליס - בעל בק קווי דמיון משותפים עם האלוהות הקדומה יותר - אל כרמל, והליוס האל שזה מכבר הגיע הוא אל השמש שמייצג אלוהות צעירה ומודרנית המשלבת אלמנטים מאלוהויות קדומות יותר כגון מזג אוויר, השמייים, ופרייה ורבייה .

ספר מלכים א' פרק י"ח מספק כמה פרטים אודות פולחן בעל ("אלוהי כרמל") :

  • העלאת פר לקורבן עבור בעל: פסוק כ"ה - " בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה."
  • קריאה וזעקה בשמו של בעל : פסוק כ"ו - " וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם-הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד-הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ." פסוק כ"ח - "וַיִּקְרְאוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל"
  • פסיחה (דילוג) מעל מזבח הבעל : פסוק כ"ו - " וַיְפַסְּחוּ, עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה."
  • פציעה עצמית בעזרת כלי נשק : פסוק כ"ח - "וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם, בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים--עַד-שְׁפָךְ-דָּם, עֲלֵיהֶם."

אליהו לועג לאנשי כת הבעל שבכרמל בהזכירו את המסע שעובר בעל עם התקדמות עונות השנה-("וְכִי-דֶרֶךְ לוֹ") , תרדמתו של בעל הישן בעונת החורף - ("אוּלַי יָשֵׁן הוּא") ויקיצתו של בעל בעונת האביב - (אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ.), מנתונים אלו עולה שבעל ייצג אלוהות טבע דינמית הקשורה בטבע המתחלף.

"היכן הוא בעל הגדול מכולם ,היכן הנסיך אדון הארץ". (לוח;KTU 1.16 IV : 4-5)

בערים הסמוכות לאגן הים התיכון המזרחי וכנראה שבהר כרמל היתה קימת מעין כת -"בעל" שאת פולחנה ערכו אורקלים , חיזוקים להנחה זו נמצא במגילת ון אמון בה מסופר על האורקל מאמון שיוצא למסע ממצרים לאורך אגן הים התיכון המזרחי ובגבל פוגש באיש כת המבצע טכס הקרבת קורבן וכעבור זמן מה הופך אותו איש לאחוז דיבוק השרוע על הארץ במין עווית אקסטטית .

במלכים א, י"ח ל' : "וירפא את מזבח יהווה ההרוס" אליהו משפץ מזבח בעל קיים ,והופכו למזבח יהווה.

מלכים ב, ב-כ"ה ; ובמלכים ב, ד' כ"ג-כ"ה : נמסר שמסורת עלייה לרגל אל הר כרמל עתיקה וראשיתה עוד מימי ראשית הווצרותה של תרבות כנען (האשה השונמית-כנענית,הבאה לאליהו בהר כרמל), מאותה מסורת ניתן להסיק שהר כרמל היה מקום מפלטם של נביאים כריזמטיים כמו : אלישע ואליהו חונכו שהיו מציעים את שירותיהם בשבת ומולד הירח(ראש קדש).