טרור אקולוגי

טרור אקולוגי (לעיתים גם טרור סביבתי או אקו-טרור) הוא מונח בעל כמה משמעויות כשהנפוצה היא התייחסות למעשי טרור או ונדליזם המבוצעים בשם הגנת הטבע והסביבה או בשם זכויות בעלי החיים. זהו כינוי מטעה מבחינה לשונית, כיוון שאין מדובר בפגיעה אקולוגית (כמו הבערת בארות נפט) אלא בטרור שהאידאולוגיה מאחוריו היא הגנה על הסביבה. כינוי גנאי זה משמש את המתנגדים לפעולות האלימות למען הסביבה, כחלק ממלחמתם בפעילים אלה.

הגדרות

עריכה
 
באר נפט שהובערה במלחמת המפרץ

הביטוי "טרור אקולוגי" נטבע בתקופת מלחמת המפרץ כאשר בהוראת סדאם חוסיין הובערו בארות נפט בכווית, וכן נשפך נפט למי המפרץ הפרסי, והזיהום גרם לאסון אקולוגי רחב ממדים. במשמעות זו, הביטוי מציין פעולת טרור שהאמצעים למימושה כרוכים בהשפעה על הסביבה, ולאו דווקא פגיעה ישירה בבני האדם.

המילה טרור מתארת, בדרך כלל, פעולות אלימות או איומים באלימות או בהרס של רכוש עקב מניע פוליטי, במטרה להפחיד את הממשלה או את האזרחים. פעולות שעונות על מאפיינים אלו ומבוצעות בשם הגנת הסביבה יכולות להיות מתוארות באופן מדויק בתור "טרור ממניעים אקולוגיים". לפעולות אחרות, שמטבען הן לא אלימות, אי אפשר להתייחס כאל "טרור ממניעים אקולוגיים", במיוחד כאשר אין הן פוגעות בבני אדם. בוודאי שאין לכנותן "טרור אקולוגי" (שם המתאים לפעולתו, השונה לחלוטין, של סדאם חוסיין, על משקל "טרור ביולוגי") אולם הפוגעים בסביבה, ולכן מתנגדים לפעילים למען הסביבה, מכנים את כל פעולותיהם של פעילי הגנת הסביבה בכינוי הגנאי "טרור אקולוגי". פעולות נוספות שהגדרתן כאקו־טרוריסטיות מעוררת מחלוקת הן פעולות שבהן סכנת חיים מאיימת רק על הפעילים המבצעים אותן.

אחדים מהארגוני הסביבה וזכויות בעלי החיים נחשבים לחוצי קווים אדומים בנושא הגנת הסביבה משום שהם חורגים מהמחאה המקובלת בצורת חתימה על עצומות, מיחזור, הפגנות, פרסום מודעות, כתבות, הפצת מידע בנושא והרצאות. ארגונים אלו לעיתים מסכנים את חייהם חבריהם ואף את חייהם של אחרים במסגרתם מלחמתם לשימור הסביבה.

היסטוריה

עריכה

מי שהסב את המונח "אקו טרור" להתייחסות לארגוני שמירת הסביבה היה רון ארנולד, חבר בארגון קפיטליסטי שמרני בשם "המרכז להגנת יזמות חופשית" (CDFE), בספרו אקו־טרור: האג'נדה האלימה להצלת הטבע.

הספר מתאר את הארגונים הסביבתיים הרדיקלים כארגונים אלימים ומסוכנים אשר מוכנים לפגוע בחברה האנושית בשם הטבע. בין התכנים הבולטים בספרו של רון ארנולד נמצאות רשימות מפורטות של פשעים שהוא מייחס לארגוני האקו־טרור ופירוט ההוצאות הכספיות של הממשל האמריקאי בניסיון למגר את התופעה. ארנולד טוען בספרו כי הנפגעים העיקריים של האקו־טרור הן למעשה המשפחות של הפועלים הפשוטים ולא התאגידים וכן מעביר ביקורת על כך שהפעילים האקו־טרוריסטים למעשה מתנגדים ליצרנים ולתעשייה שמאפשרים להם, לפי השקפתו, איכות חיים.

הספר עורר את זעמם של הפעילים הסביבתיים והם החלו לראות בארנולד אויב. תגובתם של הפעילים הסביבתיים שטענות אלו הן ניסיון להכפישם ולהוציא דיבתם, שפעילותם של הארגונים מכוונת בעיקר נגד תעשיות ותאגידים אשר לטענתם הם בעלי השפעה על גורמים ממשלתיים שונים ("הון־שלטון") ושמנצלים באופן פוגע אוצרות טבע, בעלי חיים וצמחיה, גורמים לנזק כספי (השפעה חיצונית) ופוגעים בבריאות ובחיי בני האדם.

חלק מאנשי התנועות הסביבתיות טוענים שמי שלמעשה ראוי יותר להיקרא אקו־טרוריסטים אלה הם התאגידים המזהמים עצמם. לדוגמה: רק ניקוי האדמה של מפעל התע"ש ברמת השרון מחומרים רעילים בה מוערך בכמיליארד ש"ח; באירועים של אסונות אקולוגיים כמו אסון בופאל בהודו מתו אלפי אנשים; ואילו מספר האנשים שמתו בטרם זמנם כתוצאה מזיהום סביבתי כרוני עומד על מיליונים.

לאחר פיגועי 11 בספטמבר הוציא ממשל בוש חוק נגד ארגונים המפעילים "טרור אקולוגי". הדבר עורר ביקורת בקרב ארגוני סביבה וזכויות אדם, שטענו שהדבר מאפשר לממשל לאיים עליהם בכך שהם יוכללו כמסייעים לטרור, ועל ידי כך להקל על הממשל להעביר חוקים הפוגעים בסביבה.

יש הרואים בפעילותם של ארגוני סביבה כמו גרינפיס, כמבשרים של תופעת הטרור האקולוגי. דבר זה נובע אולי מהפעולות הישירות שארגון זה נוקט, שחלקן כרוך במעשים לא חוקיים. דוגמה לפעולה שכזו זו שבה השיט הארגון ספינת דיג אל לבו של אזור שבו אמור היה להיערך ניסוי גרעיני. למעשה, גרינפיס וארגונים רבים אחרים הדגישו בפעילותם את הצורך באי-אלימות. על אף שפעילויות מסוימות של גרינפיס הן לעיתים אינן חוקיות, ארגון גרינפיס אינו משויך לארגוני האקו־טרור.

קבוצת ה־ELF (במקור: Environmental Life Force) המקורית נוסד ב־1977 אך פעילותה דוכאה עד שנת 1978. בשנת 1979 נידון מייסד הקבוצה לחמש שנות מאסר והקבוצה התפוררה. בשנת 1992 חודשה פעילותה תחת השם ELF (כיום: Earth Liberation Front - החזית לשחרור כדור הארץ) על ידי חלק מהפעילים של קבוצת "כדור הארץ תחילה!" שהייתה פעילה עוד משנת 1980.

ההקמה מחדש של הקבוצה לוותה בהצתת משאית של שירות היערנות האמריקאי במדינת אורגון בשנת 1996 והדבר היווה אות למאות מקרי הצתה נוספים. אחד המקרים הגדולים היה הצתת אתר הבניה של בניין מגורים בן 5 קומות בסן דייגו בטענה כי הוא פוגע בשטחים פתוחים. בשנת 1998 הושמדו מבנים של חברת סקי באתר נופש בקולורדו בטענה שחברה זו הורסת את בית הגידול של הלינקס (חתול בר). בחלק מהמקרים נגרם נזק של עשרות מיליוני דולרים.

אידאולוגיה

עריכה

חלק גדול מהפעילים בקבוצות הטרור האקולוגי, מחזיקים באידאולוגיה של אקולוגיה עמוקה הרואה קשר בין כל היצורים החיים, ובין בריאותם לתקינות החברה האנושית, או בתאוריות של זכויות בעלי חיים.

על פי אידאולוגיה זו, בעלי החיים הם יצורים השווים במעמדם לבני האדם, או לפחות הם יצורים שיש להגן על זכויותיהם, בצורה דומה לדרך שבה פעילי זכויות אדם מגינים על זכויותיהם של בני אדם. כפועל יוצא מכך הם דוגלים בתזונה צמחונית או טבעונית, מתנגדים לניצול בעלי חיים לצרכים תעשייתיים ולניסויים בבעלי חיים. בשנים האחרונות הושם דגש גם על המאבק בהנדסה הגנטית משום שזו, לטענת ארגוני סביבה רבים, מציבה איום קיומי על המין האנושי ועל הטבע כולו.

אידאולוגיות אלו אינן חדשות, ומחזיקים בהם מיליוני אנשים שאינם קשורים לאקו־טרור באיזושהי צורה (לדוגמה: כתות רבות בהודו מאמינות באיסור חמור לאכול אוכל מן החי). מה שמייחד את האידאולוגיה האקו־טרוריסטית הוא הנכונות לבצע פעולות טרור בשם הטבע, אף על פי שהמטרה אינה לפגוע בבני אדם באופן מכוון אלא לעורר את תשומת לבם ולמעשה לכפות שינוי באופן אקטיבי. לטענת ארגונים אלה, אין דרך אחרת לשכנע את בעלי ההון ואת השלטון לנקוט פעולה לשימור הטבע והסביבה. טענה אחרת היא שיש לנקוט בפעולות במהרה, היות שאולי כבר אזל הזמן שעומד לרשות האנושות בניסיון למנוע אסון אקולוגי עולמי.

כיום, הקבוצה המוגדרת כארגון אקו־טרור הפעיל ביותר הוא קבוצת ALF שקבעה קווים מנחים לפעילותה והם מובאים להלן מתוך "רשימת אסירי החזית לשחרור בעלי החיים (יוני 2005)";

  • שחרור בעלי חיים ממקום ניצולם (מעבדות ניסויים, משקים מתועשים, חוות פרוות וכו') והעברתם לבתים טובים, בהם יזכו לחיות את שארית חייהם באופן טבעי, חופשיים מסבל.
  • גרימת נזקים כלכליים לאלה המרוויחים מניצולם וסבלם של בעלי חיים.
  • חשיפת מעשי הזוועה המבוצעים בבעלי חיים מאחורי דלתיים סגורות, על ידי פעולה ישירה בלתי אלימה ועל ידי פעולות שחרור.
  • נקיטה בכל אמצעי הזהירות הדרושים על מנת שלא לפגוע באף יצור חי, בן אדם או בעל חיים אחר.

את האידאולוגיה של ארגונים אלו הגדיר קית' מאן, אסיר ALF לשעבר, במילים: "אם אין בידיהם אסירים, סימן שהפסקנו להיאבק. אם האסירים שלנו נשכחים, סימן שנוצחנו".

ארגון ALF מתנגד בתוקף להגדרתו בתור ארגון אקו־טרוריסטי בטענה שננקטים כל אמצעי הזהירות על מנת שלא לפגוע באף יצור חי, וכי עד היום, לא נהרג או נפצע אף אדם או בעל חיים במאות פעולות שנעשו בשם הקבוצה.

קבוצות

עריכה

ישנן שלוש קבוצות בארצות הברית המתויגות כ"ארגוני טרור אקולוגי":

קבוצות אלו מוחזקות אחראיות לשורה ארוכה של פשעים ופועלות במידה מסוימת בדומה לארגוני טרור שונים.

הקבוצות חסרות הנהגה וייצוג רשמיים. למעשה, כל אדם יכול להכריז על עצמו כחבר בכל אחד מקבוצות, להצטרף לקבוצה המשייכת עצמה לארגון ולהשתתף בפעילויות השונות. רוב חברי הארגונים נוטים לאידאולוגיה אקו-אנרכיסטית ומתנגדים לקפיטליזם ולגלובליזציה. הם רואים בשימור הסביבה ובחזרה אל הטבע ערכים עליונים.

בין התכנים הבולטים של הארגון "כדור הארץ תחילה!" (שסמלו אגרוף ירוק) ישנם מדריכי "EcoDefence" ("אקו־הגנה" בתרגום חופשי) אשר בהם שרטוטים והסברים מפורטים כיצד לחבל בציוד מכני כבד (כגון דחפורים ומנופים), ציוד מכני אישי (כגון מסורים) וכיצד למוטט חומות, קירות, גדרות ולוחות מודעות. בנוסף, מדריכים אלו מפרטים שיטות להפצת תעמולה "כבדה" כגון ריסוס כתובות שונות וחריטה על שלטי עץ ומתכת וכן הסוואה לפעילים בשטח כדי שיוכלו לבצע פעולות אלה כך שלא יזוהו או ייתפסו.

פעילות הארגונים

עריכה

פעולות בלתי חוקיות

עריכה

בסך הכול בין השנים 1990 ל־2004 ביצעו הארגונים המתוייגים כארגוני "טרור אקולוגי" כ־1,200 פעולות בלתי־חוקיות, ביניהן:

מעשי עבריינות ומעשים פליליים שונים

עריכה
  • הצתות:
    • הצתות, פיצוצים והטמנת פצצות בחוות ומשלוח מעטפות נפץ למדענים.
    • הצתות רכבי שטח (SUV) וסוכנויות רכב.
    • הצתות מעבדות מחקר ומשלוח מעטפות נפץ לביתם של המדענים ולמעבדות עצמן.
    • הצתות מפעלים.
    • הצתות סניפי רשתות מזון המוכרות מוצרים מן החי.
  • חטיפות בעלי חיים:
    • חטיפת בעלי חיים לשם שחרורם בטבע.
    • שחרור אלפי בעלי חיים ממעבדות מחקר במהלך השנים.
  • גנבות:
    • גנבת מסמכים פנימיים של מעבדות מחקר.
    • גנבת ציוד מעבדה וציוד ממפעלים לשם השמדתו.
  • ונדליזם:
    • ריסוס כתובות נאצה בגנות מעבדות המחקר, המפעלים והעומדים בראשותם.
    • השחתת לוחות מודעות ושלטי פרסום המכילים פרסומות של מפעלים הנוגדים את העקרונות האידאולוגיים על ידי עקירתם מהשטח, שבירתם או ריסוס כתובות עליהם.
    • התקהלויות בלתי חוקיות והפגנות אלימות מול בתי מדענים וראשי תאגידים ומול מפעלים ומעבדות מחקר.
    • השחתת מוצרי מזון המכילים תוצרי בעלי חיים (למשל חלב) או חלקי בעלי חיים.
    • החדרת מקלות למכשור שיועד לחטיבת עצים.

איומים טלפוניים נגד

עריכה
  • מעבדות מחקר:
    • Huntington Life Sciences (HLS).
    • חוות מחקר ניוצארץ', בריטניה.
    • Covance.
    • מעבדות וויקהאם, בריטניה.
  • מוסדות אקדמיים:
  • משקי בעלי חיים:
    • ציידים.
    • בעלי משקים.
    • מדגרות ביצי עופות.
    • חוות פרווה.
  • חברות המשתמש בעץ כחומר גלם:
    • חברת היערנות האמריקאית.
    • מפעלי נייר.
    • מפעלי רהיטים ונגריות.
    • תעשיות פחם.
    • יצרניות רכבי שטח.
    • חברות בנייה.

עם זאת, נמנעים האקו־טרוריסטים מפגיעה מכוונת בבני אדם.

מאסרים

עריכה

אף על פי שפעילי האקו־טרור מרצים עונשי מאסר ארוכים, על־פי נתונים סטטיסטיים פעילותם גוברת משנה לשנה.

את עונש המאסר הארוך ביותר מרצה ג'פרי ("FREE") לוארס, אזרח ארצות הברית, פעיל בתנועת האקולוגיה הרדיקלית וב־ALF, אשר נידון למאסר של 22 שנים ו־8 חודשים, ללא אפשרות של שחרור מוקדם. לוארס נידון למאסר בגין הצתת שלושה רכבי שטח בסוכנות מכוניות וניסיון להצית משאית. נזקי ההצתה נאמדו בכ־40,000 דולרים. המאסר הארוך נועד להרתיע את הפעילים הרדיקלים בתנועה האקולוגית אך בעיקר את פעילי ה־ELF שעודדו פעולות טרור אלימות במיוחד.

אסירים בולטים נוספים הם הבריטי קית' מאן (ראה ציטוט; "אידאולוגיה"), הפעיל הוותיק והמרכזי ב־ALF, אשר בשנת 1994 נידון ל־14 שנות מאסר בגין פעולות חבלה נגד תעשיית הבשר, וג'ון ווייד (גם הוא אזרח ארצות הברית) אשר נידון בשנת 2004 ל־37 חודשי מאסר לאחר שגרם נזקים הנאמדים בלמעלה ממאתיים אלף דולר לרשתות מזון מהיר, תעשיות בניין ורכבי שטח.

אבדות בנפש בקרב פעילי ארגוני "אקו טרור"

עריכה

כאמור, ה"טרוריסטים האקולוגיים" לא פגעו עד היום בנפש במסגרת פעילותם. אף־על־פי־כן, אחדים מהם נרצחו על ידי מתנגדיהם או נהרגו בעת שעסקו בפעילותם:

  • ויליאם סוויט - נורה למוות בינואר 1976 במהלך עימות עם צייד ציפורים.
  • מייק היל - נדרס על ידי צייד בפברואר 1991.
  • גיטאבן רצ'יאה - בותר למוות על ידי זוג קצבים לאחר קמפיין מוצלח כנגד מכירת בשר במהלך קיץ 1993.
  • טום וורבי - נדרס למוות על ידי צייד באפריל 1993.
  • קארל וון נוטן - וטרינר בלגי שנרצח ב־1993 בעקבות חשיפת קשרים בין תעשיית הבשר למאפייה.
  • ג'יל פיפס - נדרסה בפברואר 1995 במהלך ניסיון לחסום משאית להובלת בעלי חיים.
  • ויקי מור - מתה מפצעיה לאחר שפגע בה פר בספרד בשנת 2000 בזמן שתיעדה בחשאי את ההתעללות בו.

בספרות ובטלוויזיה

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Eco Terror - The violent agenda to save nature / by Ron Arnold
  • Earth Force - An earth's warrior's guide to strategy / by Captain Paul Watson (forword by Dave Forman)
  • Ecological Resistance Movement - The global emergence of radical and popular environmentalism / edited by Baron Raymond Taylor
  • Do Or Die - מגזין שנתי המכיל דיווחים, ראיונות ומכתבים בנוגעים באקטיביזם אקולוגי ומובאים היישר מחזית הטרור האקולוגי
  • קישורים חיצוניים

    עריכה