יאיוי קוסמה
יאיוי קוסמה (ביפנית: 草間 彌生 או 弥生; נולדה ב-22 במרץ 1929) היא אמנית ילידת יפן מפורסמת, נציגה בולטת בתנועת האוונגרד באמנות העכשווית. עבודותיה מגוונות ומתפרשות על תחומים שונים של אמנות כגון ציור, קולאז'ים, פיסול ומיצגים שמשלבים תנועה ומדיה ויזואלית יחדיו. היא השפיעה על יצירתם של אמנים אמריקאים ידועים כמו אנדי וורהול וקלאס אולדנבורג.[1]
 | |
| לידה |
22 במרץ 1929 (בת 95) Matsumoto, האימפריה היפנית  |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קיוטו סיטי לאמנויות |
| תקופת הפעילות |
1957–2024 (כ־67 שנים) |
| תחום יצירה |
פיסול, אוקיו-אה |
| זרם באמנות |
אמנות מופשטת, אמנות פמיניסטית, אמנות עכשווית, פופ ארט |
| יצירות ידועות |
A Message of Love, Directly from My Heart unto the Universe |
| פרסים והוקרה |
פרס אשאסי (2000) פרס ההצטיינות בתרבות (2009) מסדר התרבות (2016) פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (2006) פרימיום אימפריאל (2010, 2006) מסדר השמש העולה, דרגה רביעית |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קוסמה נולדה ב-22 במרץ 1929 במצומוטו ביפן למשפחת סוחרים שבבעלותם משתלה וחוות זרעים. היא החלה לצייר תמונות של דלועים כבר בבית הספר היסודי ויצרה יצירות אמנות ששיקפו את ההזיות שלה. אמהּ התנגדה לפעילות האמנותית שלה ונהגה לקחת ממנה את עבודותיה. אמה כנראה גם התעללה בה פיזית. את אביה, קוסמה זוכרת כ״בחור שמסתובב ומפלרטט המון״.
האמנית ספרה, שאמה הייתה שולחת אותה לעיתים קרובות לעקוב אחרי מערכות היחסים של אביה עם נשים אחרות. חשיפתה לרומנים שניהל אביה החדירה בה חשש ורתיעה ממיניות, במיוחד כלפי הגוף הגברי. ״אני לא אוהבת סקס, הייתה לי אובססיה לסקס. כשהייתי קטנה ראיתי את אבי עם מאהבות שהיו לו. אמא שלי הייתה שולחת אותי לרגל אחריו. לא רציתי לקיים יחסי מין במשך שנים עם אף אחד״, אמרה.
כשהייתה בת עשר החלה קוסמה לחוות הזיות ״חיות״, אותן תיארה כ"הבזקים של הילה אור או שדות צפופים של נקודות״. הזיות אלה כללו גם פרחים שדיברו עם קוסמה ודפוסים בבד שקמים לתחייה, משתכפלים ובולעים אותו פנימה. ילדותה הטראומטית והחזיונות שחוותה מאז ילדותה הם המקור לסגנון האמנותי שלה.
יאיוי קוסמה החלה ליצור אמנות בגיל צעיר. בשנת 1948 החלה ללמוד ציור בקיוטו, ופיתחה עניין בסגנון המערבי. היא הייתה אחת הנשים הראשונות ביפן שלמדו אמנות, כיוון שביפן נשים הורשו ללמוד אמנות רק לאחר מלחמת העולם השנייה.[2] היא החלה להציג את יצירותיה החל משנות ה-50 של המאה ה-20.
ב-1957 עברה לניו יורק בארצות הברית, שם הושפעה מהסגנון של אקספרסיוניזם מופשט. בשנות ה-60 החלה להיות מקושרת לתנועת הפופ ארט.
בשנת 1973 חזרה ליפן עקב מצבה הבריאותי, ובשנת 1977 אשפזה את עצמה מרצון בבית חולים פסיכיאטרי ברובע שינג'וקו של טוקיו, משם היא ממשיכה ליצור את אמנותה.
ב-2017 פתחה קוסמה את מוזיאון יאיוי קוסמה בטוקיו, ברובע שינג'וקו, בקרבת בית החולים בו היא מאושפזת.[3]
באפריל 2020, בתקופת מגפת הקורונה, פרסמה שיר בו היא תוקפת את הנגיף ומאחלת לו שייעלם מן העולם. כמו כן פרסמה שורה של איורים המציגים אנשים הנתונים בהסגר ערב המגפה.[4]
בנובמבר 2021 נפתחה תערוכת רטרוספקטיבה של עבודותיה במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה כוללת כ־200 יצירות, מיצב עם 900 כדורי מראות וארבעה מ"חדרי האינסוף" של קוסמה. את התערוכה אצרה סוזן לנדאו, שהייתה מנהלת מוזיאון תל אביב והאוצרת הראשית שלו.[5] התערוכה הוגדרה על ידי מגזין Theartnewspaper כאחת מעשר התערוכות הטובות בעולם לשנת 2021.[2] התערוכה סוקרת בהרחבה את פועלה האמנותי עד כה ומתחקה אחר עבודתה ביפן, בארצות הברית ובאירופה, החל בציוריה ובפסליה המוקדמים וכלה במיצבים האופפים את הצופה מכל עבר.[6]
יצירותיה עריכה
לאורך הקריירה שלה השתמשה יאיוי קוסמה במדיה מגוונת הכוללת ציור, קולאז', פיסול, מיצגים ומיצבים. היא מהאמנים הראשונים שחיברו בין טקסטיל, אופנה ואמנות.[7] עבודותיה מציגות את העניין שלה בצבעים פסיכדליים, חזרתיות ודפוסים. עבודותיה מתבססות על אמנות מושגית, ומתייחסות גם לפמיניזם, מינימליזם, סוריאליזם וזרמים נוספים.
עבודותיה מאופיינות בדגמים אובססיביים של נקודות ורשתות המכסים משטחים בחזרתיות אינסופית.[6] "חדרי אינסוף" מוקפי מראות ומיצבים גדולים שהיא יוצרת מעניקים לצופה חוויה רב־חושית סוחפת.
תערוכות עריכה
יצירותיה הוצגו בין השאר ברטרוספקטיבות גדולות במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, המוזיאון לאמנות מודרנית ומוזיאון טייט מודרן. ב-1993 השתתפה בביאנלה ה-45 בוונציה בתערוכת יחיד שסבבה סביב מוטיב הדלעת. עבודותיה הוצגו בגלריות בניו יורק, באמסטרדם, בהאג, באסן, במילאנו, ברוטרדם ובוונציה.[6]
פרסים עריכה
- בשנת 2006, זכתה בפרס פרמיום אימפריאלה.
לקריאה נוספת עריכה
- שרה סוזוקי, יאיוי קוסמה: מכאן עד לאינסוף, הוצאת אסיה, 2021[8]
- פאוסטו ג'ילברטי, יאיוי קוסאמה: האשה שציירה דלעות ונקודות עד האינסוף ובחזרה, הוצאת צלטנר, 2021
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של יאיוי קוסמה- עילית מינמר, נקודה אבודה בין מיליוני נקודות, באתר כלכליסט, 5 בספטמבר 2012
- אפרת בראשי, שגעון: כך הפכה אמנית עם הפרעה נפשית קשה לאחת הנשים המשפיעות בעולם, באתר וואלה!, 9 ביוני 2016
- מיטל רז, האמנית הגדולה בעולם יוצרת מתוך בית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, באתר "Time Out ישראל", 7 במאי 2018
- ציר זמן - פעילותה של יאיוי קוסמה
הניו יורק טיימס, תערוכה חדשה של יאיוי קוסמה בניו יורק, באתר הארץ, 25 באפריל 2021- אלעד בר-נוי, "הרגשתי איבוד שליטה, שמאיימים לחנוק אותי. רק כשאני יוצרת אני מצליחה לקחת בעלות", באתר "ידיעות אחרונות", 17 בדצמבר 2021
- יאיוי קוסמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Carl Swanson, The Art of the Flame-Out, New-York Magazine, 8/7/12
- Phoebe Hoban, Art's Polka-Dot Princess Returns to New York, Wall Street Journal, 10/7/12
Yayoi Kusama – Obsessed with Polka Dots
הערות שוליים עריכה
- ^ Kate Deimling, Yayoi Kusama Writes of Hunger, Grudges, and Necking With Joseph Cornell in Her Odd Autobiography, ARTINFO France 16/05/12
- ^ 1 2 ""המחלה היא יחסו של המין האנושי למין": מהו ייחודה של האמנית יאיוי קוסאמה?". הארץ. 2021.
- ^ גילינו למה ישמש המבנה המסקרן שצץ בלב טוקיו - וואלה! בית ועיצוב, באתר וואלה!, 2017-08-16
- ^ Yayoi Kusama's message to Covid-19: 'Disappear from this earth', באתר הגארדיאן, 15 באפריל 2020 (באנגלית)
- ^ תערוכת ענק של האמנית המצליחה בעולם תוצג במוזיאון ת"א | כלכליסט, באתר calcalist, 2021-04-24
- ^ 1 2 3 יאיוֹי קוּסאמה: רטרוספקטיבה, באתר מוזיאון תל אביב לאמנות, 2021
- ^ "מוזיאון בן חמש קומות שמוקדש לאמנית יאיוי קוסמה ייפתח היום בטוקיו". הארץ.
- ^ מאיה בקר, שני ספרי ילדים על יאיוי קוסאמה מספקים הצצה חלקית מאוד לסיפור חייה, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2021