פתיחת התפריט הראשי

ביוגרפיהעריכה

נולד כבנו של אופה וברח מהבית בגיל 13. נדד ברחבי גליציה והונגריה[1]. הוא למד אצל כמה וכמה רבנים. בין השאר אצל הרב יוסף שאול נתנזון בלמברג שאף מזכיר את בלוך באחת התשובות שלו כאחד מתלמידיו הטובים ביותר (המופלג ושנון)[2], הרב יצחק שמלקיש ובאייזנשטט אצל רבי עזריאל הילדסהיימר[3]. גם הרב שלמה גאנצפריד שיבח אותו[4]. אחרי שהוסמך לרבנות למד באופן פרטי לימודי גימנסיה במגדבורג ולגניצה. עם סיום הגימנסיה למד באוניברסיטת מינכן. משם המשיך לאוניברסיטת ציריך שם קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה.

הוא כיהן כרב ברנדסבורג, הולשטיין ואחרי כן בקובילין, מוסט, בוהמיה. כהונתו האחרונה כרב הייתה בפלורידסדורף שליד וינה.

פעילותו נגד האנטישמיותעריכה

מ-1870 התחילה האנטישמיות לתפוס מקום מרכזי יותר ויותר בזירה הפוליטית באוסטריה. אוגוסט רוהלינג (August Rohling), פרופסור לתאולוגיה פרסם ב-1871 ספר בשם היהודי התלמודי (Der Talmudjude) שנעשה רב מכר. ארגון קתולי מסוים חילק 38,000 עותקים מן הספר בחינם[5]. בספר הוא העלה מחדש את העלילות הגרועות ביותר מימי הביניים בקשר לתורות נתעבות ושפלות, כביכול, הנמצאות בתלמוד ובדת היהודית.

אחרי פרסומו רוהלינג עוד הגביר את התקפותיו על היהודים וזכה במינוי לפקולטה לתאולוגיה קתולית באוניברסיטת פראג. בזמן משפט עלילת הדם בטיסה אסלאר ב-1883[6] הציע רוהלינג להוכיח תחת שבועה שהיהודים משתמשים בדם לצורכי פולחן, כלומר שדתם מחייבת אותם לאכול בשר נוצרי לצורכי פולחניהם. רבני אוסטריה הכחישו בקצרה בתקווה שהפרשה תחלוף מאליה. הרב ד"ר בלוך, שהיה עד אז, רב אלמוני בקהילה קטנה וענייה, סבר שיש צורך בסתירה מקיפה יותר של הטענה. הוא לקח על עצמו את האתגר בתחילה במאמר שפרסם בעיתון Wiener allgemeine Zeitung ואחרי כן בחוברת[7] בהם הוא האשים בגלוי את רוהלינג שהוא מעיד, בכוונה עדות שקר. הוא גם הוקיע את רוהלינג כאדם בור לגמרי בנושא התלמוד שלא מסוגל לתרגם אפילו עמוד אחד מן התלמוד: "אתה אדון רוהלינג, לא קראת מעולם אף עמוד אחד בתלמוד במקורו. אני מוכן להשליש שלשה אלפים כתרים אוסטריים, אם תדע לתרגם עמוד אחד מן התלמוד, הסכום הזה יהיה שייך לך"[8].

מאמריו של הרב ד"ר בלוך עוררו סנסציה. נמכרו 3 מהדורות בנות 100,000 עותקים ביום אחד[9]. התקפותיו של הרב ד"ר בלוך הכריחו את רוהלינג לתבוע אותו על הוצאת דיבה. אחרי כמה ניסיונות מוצלחים לעכב את ההליכים וכאשר אי אפשר היה עוד לדחות את המשפט הוא העדיף לסגת לגמרי וביטל את התביעה ובכך הודה בשתיקה בתבוסתו. הוא איבד את משרתו כפרופסור ונעשה לשנינה בקרב ליברלים על זיופים אנטישמיים, אם כי האנטישמים עוד כיבדו אותו.

ב-11 במאי 1893 פרסם יהודי מומר בשם פאולוס מאייר בעיתון Vaterland (מולדת) ב-כשהוא מוסת על ידי יוזף דקרט, כומר מווינה, שכמה רבנים מלנצ'נה ביצעו רצח פולחני בנוכחותו. הרב ד"ר בלוך הגיש מיד תביעה פלילית נגד דקרט, מאייר והמו"ל של העיתון. במשפט התגלתה קנוניה ושלושת הנאשמים נשפטו לעונשים כבדים.

Österreichische Wochenschriftעריכה

ב-1883[10] כשהוא גיבור בציבור היהודי ודמות פוליטית שיש להתחשב בה, ייסד בלוך את כתב העת "אֶסטֶרַייכִישֶה ווֹכֶנשְרִיפט" (Österreichische Wochenschrift – 'השבועון של אוסטריה'), שמטרתו הייתה להגן על זכויותיהם הפוליטיות של היהודים, להילחם באנטישמיות ולעורר בקוראים התלהבות ואמונה. (הרצל פרסם את מאמרו הראשון על הציונות פתרון שאלת היהודים בעיתון זה. הוא גם הרצה באגודות סוציאל-דמוקרטיות על עקרונות תלמודיים של חוקי עבודה ועל מעמד הפועלים בתנ"ך[11].

החזון שלו היה יצירת קבוצת לחץ אתנו-דתית נגד אנטישמיות. קבוצת לחץ כזאת יכלה לפעול להטבת תנאי היהודים בלי להיות תלויה במפלגות הלאומיות המיוצגות בפרלמנט. לצורך זה הוא היה צריך עיתון בו יוכל להביע ולפרסם את רעיונותיו. אחת ממטרותיו הראשיות של העיתון הייתה לחזק את ההכרה ואת העצמאות היהודית. ניכר היה בו שהוא מנסה לעצב שבועון פוליטי יהודי[12].

בלוך כתב כבר בגיליון הראשון של העיתון שעל היהודים להקים אגודה יהודית כדי על הזכויות החברתיות והפוליטיות שלהם. הוא פנה לצעירים להקים ברית הגנה שתמשוך אליה את כל היהודים בטריטוריות השייכות לכתר. בלוך פרסם במאמר מאוחר יותר שלדעתו על היהודים להיפרד מהאשליה שלהם שהם שייכים לסביבה החברתית הפוליטית והתרבותית הגרמני, או לנסות להכות שורשים בלאומים הפולני, צ'כי או הונגרי. דעתו היא: יהודים אוסטרים אנחנו צריכים לשוב ולהיות יהודים (wieder Juden zu warden, Österreichsche Juden)[13].

פעילות פוליטיתעריכה

אחרי מותו ב-1884 של הרב שמעון סופר שהיה ציר מטעם מחוז הבחירות בוצ'אץ'קולומיאהסניאטין. קמה ועדת בחירות שמטרתה הייתה לבחור ציר שיוכל לנאום וללחום בגלוי על האינטרסים של היהודים. הם פנו לרב ד"ר בלוך והוא הסכים לקבל על עצמו את התפקיד[14]. הפופולריות שלו הייתה כל כך גדולה אחרי מאבקו ברוהלינג שהוא נבחר אפילו בלי להגיע לאזור הבחירה שלו[15]. הוא נבחר שוב ב-1885 ואחרי מאבק קשה בד"ר ביק[14]. הוא נבחר שוב ב-1891. הרב ד"ר בלוך פרש מכהונתו כרב כדי להקדיש עצמו לתפקידיו הציבוריים ולעיתונו.

האיגוד היהודי האוסטריעריכה

ב- 1885 הקים יחד עם קבוצת חברים את האיגוד היהודי האוסטרי (Österreichsch-Israelitische Union). מטרות האיגוד היו:[16]

  • לקדם את האהבה ללימוד יהדות בקרב יהודי אוסטריה ולסייע לאינטרסים שלהם.
  • להתנגד ולהפיג את הטעויות הרווחות בקשר ליהודים ונגד הדעות הקדומות נגדם.
  • להילחם בהתנגדות הדתית והגזעית כלפי היהודים.

את האיגוד ניהלה מועצת מנהלים שכללה את הרב ד"ר בלוך, הרב הראשי משה גידמן וכן פרופסורים באוניברסיטאות, עורכי דין וסוחרים ידועים. ב- 1895 דחף הארגון ליצירת גוף מרכזי להגנה שהורכב מנציגי הקהילות היהודיות-אוסטריות הגדולות יותר. גוף זה נקרא ברית הקהילות היהודיות הכללי (Allgemeiner Israelitischer Gemeindebund). הוא קיבל אישור רשמי מהממשלה רק אחרי ששינה את התקנות שלו[16]. בזמן הפרעות האנטישמיות שהיו באימפריה האוסטרית, במיוחד בבוהמיה ב-1896 היה האיגוד מוכן. הוא דיווח לממשלה ולעיתונות, בקביעות על המתרחש וארגן משרד להגנה משפטית שנתן הגנה משפטית בחינם לכל היהודים שזכויותיהם הופרו.

פרסומיועריכה

בעבריתעריכה

  • זכרונות מימי חיי, תרגם מגרמנית ש’ שלום, תל אביב: מ"ד בלוך, תרצ"ג.
  • ר' עקיבא ור' ישמעאל. בתוך: ממזרח וממערב, א חוברת א, תרנ"ד.

בגרמניתעריכה

  • "Ursprung und Entstehung des Buches Kohelet," Bamberg, 1872.
  • "Studien zur Geschichte der Sammlung der Alt-Testamentlichen Litteratur," Leipsic, 1875
  • "Die Juden in Spanien," Leipsic, 1876
  • "Hellenistische Bestandtheile im Biblischen Kanon," 2d ed., Vienna, 1880
  • "Quellen und Parallelen zu Lessing's Nathan," 2d ed., Vienna, 1881
  • "Jean Bodin, ein Vorläufer Lessing's," Vienna, 1882
  • "Drei Streitschriften Gegen Prof. Rohling," Vienna, 1882–83
  • "Die Arbeiter bei Griechen, Römern, und Palestinensern," Vienna, 1882
  • "Elementarschule, oder Erziehungswesen bei den Alten Völkern," Vienna, 1883
  • "Armenpflege und Heimatsrecht, eine Social-Talmud. Studie," Vienna, 1884
  • "Einblicke in die Geschichte der Entstehung der Talmudischen Literatur," Vienna, 1884
  • "Aus der Vergangenheit für die Gegenwart," Vienna, 1886
  • "Acten und Gutachten im Processe Rohling-Bloch," Vienna, 1892
  • "Open Letter to My Esteemed Colleagues of the Italian Parliament," London, 1895 (published also in Italian and German)
  • "Talmud und Judenthum in der Oesterreichischen Volksvertrebung," Vienna, 1900 (parliamentary speeches).

לקריאה נוספתעריכה

  • ר' יוסף שמואל דר' בלאך, בתוך: נחום סוקולוב וישראל חיים זגורודסקי (עורכים), ספר זכרון לסופרי ישראל החיים אתנו כיום, מערכת "האסיף", ורשה תרמ"ט, עמ' 9.
  • חיים בלוך, הרב ד"ר יוסף שמואל בלוך. בתוך: חכמת ישראל במערב אירופה, ערך שמעון פדרבוש, עמ' 85–91. ירושלים: עוגן שליד ההסתדרות העברית באמריקה, תשי"ט 1958.
  • Ruth Burstyn, "Joseph Samuel Bloch (1860-1923) - ein Lebensbild: Kämpfer für Wahrheit und Gerechtigkeit", Kairos: Zeitschrift für Judaistik und Religionswissenschaft (Salzburg) 29, 1-2 (1987), 104-115. (בגרמנית)
  • Jacob Toury, "Josef Samuel Bloch und die jüdische Identität im österreichischen Kaiserreich", Jahrbuch des Instituts für Deutsche Geschichte (Tel Aviv), Beiheft 6 (1984), 41-63. (בגרמנית)
  • Ian Reifowitz, ""Jewish, Austrian, European": Josef Samuel Bloch and the construction of a supranational Austrian identity", Das Jüdische Echo (Wien) 45 (1996), 90-92. (באנגלית)
  • Ian Reifowitz, ""To become Jews once again": antisemitism and the call to embrace a Jewish identity in fin-de-siècle Austria", Transversal: Zeitschrift für Jüdische Studien (Graz) 2,2 (2002), 14-23. (באנגלית)
  • Tim Buchen, ""Herkules im antisemitischen Augiasstall": Joseph Samuel Bloch und Galizien in der Reaktion aud den Antisemitismus in der Habsburgermonarchie", in: Einspruch und Abwehr: die Reaktion des europäischen Judentums auf die Entstehung des Antisemitismus (1879-1914), Herausgegeben im Auftrag des Fritz-Bauer-Instituts von Ulrich Wyrwa, Frankfurt: Campus, 2010, pp. 193-214. (בגרמנית)
  • Gerald Lamprecht, ""Allein der Antisemitismus ist heute nicht mehr eine bloße Idee...": Strategien gegen den Antisemitismus in Österreich", in: Einspruch und Abwehr (2010), pp. 153-179. (בגרמנית)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יוסף שמואל בלוך בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חיים בלוך, עמ' 85
  2. ^ שואל ומשיב, חלק ג, סימן יט
  3. ^ זהבי-גולדהמר: וינה. בתוך: ערים ואמהות בישראל, חלק א, עמ' 280.
  4. ^ הבחור המופלג החריף הנ"ל גם לפני היה לו פתחון פה, ומצאתיו מלא וגדול בתורת ה'. מובא אצל חיים, עמ' 89
  5. ^ George E. Berkley, Vienna and Its Jews: The Tragedy of Success, 1880s-1980s (Cambridge, Mass.: Abt Books, 1988), p. 77.
  6. ^ על פי מאיר פרבר, ‏פרשת טיסה אסלאר, באתר "דעת"
  7. ^ Jacob Touri, Troubled Beginnings: The Emergence of the Osterreichisch-Israelitische Union (להלן: "טורי, התחלות"), עמ' 459.
  8. ^ חיים בלוך, עמ' 88
  9. ^ Ibid., p. 78; Max Grunwald, Vienna; Jewish Communities Series (Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1936), p. 434.
  10. ^ חיים בלוך, עמ' 88
  11. ^ Robert S. Wistrich, The Jews of Vienna in the Age of Franz Joseph; Littman Library of Jewish Civilization Series (London: Oxford University Press, 1989, pp. 278, 284-301, etc.
  12. ^ טורי, התחלות, עמ' 461.
  13. ^ טורי, התחלות, עמ' 462
  14. ^ 14.0 14.1 ד"ר קופל בלום, כיצד בחרו יהודי בוצ'אץ' לפרלמנט האוסטרי, באתר בוצ'אץ'
  15. ^ טורי, התחלות, עמ' 461
  16. ^ 16.0 16.1 גוטהרד דויטש, אלכסנדר קיש, ‏Oesterreichisch-israelitische-union, במהדורת 1901–1906 של ה-Jewish Encyclopedia (באנגלית).