יחסי המלדיביים–ישראל
היחסים הדיפלומטיים בין רפובליקת המלדיביים לבין מדינת ישראל עברו עליות ומורדות. כיום לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות, בין המדינות היו יחסים דיפלומטיים מ-1965 עד 1974. מ-2012 עד 2017 המדינות חתמו ויישמו הסכמי שיתוף פעולה, אך לא החזירו את היחסים הדיפלומטיים במלואם.
| יחסי המלדיביים–ישראל | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| המלדיביים | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 298 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 518,653 | 9,881,600 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 6,190 | 522,033 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 11,935 | 52,829 |
| משטר | |
| רפובליקה | דמוקרטיה פרלמנטרית |
מ-1978 עד 2008 לא התקיימו יחסים רשמיים בין ישראל למלדיביים. ב-2008 נשיא הרפובליקה החדש מוחמד נשיד הצהיר בעצרת הכללית של האו"ם כי בכוונת המלדיביים לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. ההצהרה נתקלה בהתנגדות מצד גורמי אופוזיציה במדינה. בסופו של דבר היחסים לא כוננו.
ישראלים יכולים להגיע למדינה, ולקבל אשרת כניסה בשדה התעופה.[1]
טרום הקמת המלדיביים עריכה
מגע ראשון בין מדינת ישראל למלדיביים היה ב-21 בדצמבר 1961 (טרום קבלת העצמאות של מדינת האיים) כאשר שלח אבראהים נאצר (אנ'), ראש ממשלת המלדיביים שפעל מקולומבו שבציילון, מכתב לראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון בו תיאר את מדינתו. הוא סיפר שארצו היא מדינת חסות של הממלכה המאוחדת ושהבריטים תובעים זכויות אֶקְסְטֶרִיטוֹרְיָאלִיות לסגל הצבאי שלהם וכן גם לאזרחים מאנגליה.[2] נאצר הסביר שהוא פונה לממשלות זרות ומצפה לעזרה במאבק בממלכה המאוחדת על כיבוד תנאי ההסכם שנחתם עמם, תנאים אותם מפרים הבריטים.[3] יעקב שמעוני, אז מנהל מחלקת אסיה במשרד החוץ הישראלי, השיב בשמו של בן-גוריון כי בעיות המלדיביים אינן מוכרות לישראל ושהנושא יילמד. הממונה על היחסים בציילון התבקש ללמוד על הסוגיה.[4]
כינון היחסים הדיפלומטיים לראשונה עריכה
המשך המגעים עם האיים המלדיביים התנהל בקצב איטי למדי מאחר שישראל נזהרה שלא לעורר את חמת הממלכה המאוחדת. נציגי המלדיביים ניסו לקיים יחסים דיפלומטיים עם ישראל גם באמצעות שגרירות ישראל בלונדון.[3] ואמנם, בנובמבר 1964 הוחלט באורח עקרוני לכונן יחסים דיפלומטיים עם מדינת איים מוסלמית זו. ברם, רק שנה לאחר מכן ב-1965, כאשר האיים עמדו לקבל את עצמאותם מן הבריטים נעשה הצעד הראשוני ושגריר ישראל בתאילנד אברהם דרום מונה לשגריר לא-תושב באיים המלדיביים. ההחלטה לכונן עם מדינה קטנה שכזו יחסים דיפלומטיים היא שישנה חשיבות לקשור קשרים עם כל מדינה מוסלמית, ואפילו קטנה ובלתי חשובה כדוגמת המלדיביים, מחשש שהערבים יקדימו את ישראל ויפריעו לה.[5]
מה גם שנודע לאנשי משרד החוץ כי מצרים כבר החלה לפעול דיפלומטית באיים והעניקה לתושבים שם שלושים וחמש מלגות חינוך לסטודנטים. דרום נסע לבירת האיים, מאלה, והגיש את כתב האמנתו לסולטאן כשגריר לא-תושב ב-29 בדצמבר 1965.[5] בשיחותיו עם ראש הממשלה נאצר הציע השגריר דרום סיוע מצד ישראל ושיגור משלחת סקר ישראלית שמטרתה תהיה לקבוע באילו תחומים יכולה ישראל לסייע למלדיביים. בשיחות אלו דובר בין היתר על ענייני חקלאות ונקבע כי המשך הטיפול יהיה הממונה על היחסים של ישראל בציילון.[6][7][8]
פריחה ביחסים עריכה
כתגובה לכינון יחסי המלדיביים-ישראל נמנעו ארצות ערב מלכונן יחסים דיפלומטיים עם המלדיביים. אף על פי כן לא נרתעה מדינה קטנה זו וישראל החליטה לפעול לחיזוק הקשרים בין שתי המדינות באמצעות הושטת סיוע וכן להביא להאמנת שגריר המלדיביים בציילון או שגרירה בוושינגטון די. סי. או באומות המאוחדות כשגריר לא-תושב בישראל.[5] ב-1968 הודח הסולטאן ואבראהים נאצר נבחר לנשיא הרפובליקה החדשה, תפקיד בו החזיק עד להדחתו מכס הנשיאות עשור לאחר מכן, ב-1978. ב-30 ביוני 1969 קיבל הנשיא נאצר בברכה את השגריר הישראלי החדש צבי ברוש, ששימש כשגריר תושב ברנגון. נאצר כתב לו שהוא זוכר כי ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו בארצו וקיימו אתה יחסים ידידותיים.[9]
תרומת ישראל להנפקת בולים של האיים המלדיביים עריכה
במהלך שנות ה-60 וה-70 עוצבו רבים מן הבולים של האיים המלדיביים על ידי האחים גבריאל ומקסים שמיר.[10] חלק מן הבולים הודפסו בישראל על ידי המדפיס הממשלתי,[11] דוגמת הסדרה שהונפקה ביום 22 במרץ 1967[12] לציון ניצחונה של בריטניה במשחקי גביע העולם בכדורגל 1966.
לקראת הקפאת היחסים עריכה
הפריחה ביחסים לא נמשכה ארוכות. באוגוסט 1971 מונה שגריר ישראלי חדש ברנגון, אריה אילן. בסביבות אמצע חודש פברואר 1972, אחרי שורת ניסיונות התחמקות והצבת קשיים שהציבו בכירי המלדיביים, הגיש אילן את כתב האמנה לנשיא נאצר. עם זאת, נראה כי לשגריר המלדיבי בקולומבו נתקבלה הוראה למנוע את בואו של אילן על מנת להתחמק מקשרים פוליטיים מבלי לנתק את היחסים בין שתי המדינות.[5] במרץ 1972 פגש השגריר אילן את שר החוץ של המלדיביים, והלה אמר לו כי ממשלתו מתכוונת לעמוד חזק ויציב נגד לחצן של ארצות ערב ומדינות מוסלמיות אחרות שדורשות ממדינות לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.[13] הוא הוסיף ואמר שהנשיא נאצר החליט לפנות למדינת ישראל בבקשה שתבצע עבודות הרחבה ושיפוץ בנמל התעופה של המלדיביים. בספטמבר 1973 הסכימה הממשלה המלדיבית למינוי שגריר לא-תושב חדש לאחר שאילן יסיים את כהונתו, אך לא קרה מאום והיחסים הוקפאו ב-1974.[14]
רגיעה ביחסים עריכה
במשך כעשרים שנה, לא נרשמו מגעים בין האיים המלדיביים לישראל. ראשית בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות כינון יחסי ישראל–סין והנורמליזציה ביחסי הודו–ישראל והשינוי הדרמטי במעמד ישראל באסיה, חלה תזוזה מה ביחסי המלדיביים-ישראל.[5] בתחילת 1994 החליטה המלדיביים להתיר את כניסתם של אנשי עסקים ותיירים ישראלים לארצם. בראשית חודש אוגוסט של אותה השנה, ביקרה במלדיביים משלחת של פקידים ממשרד החוץ, מומחים חקלאיים וסוכני תיירות ישראלים לבדיקת אפשרות של שיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות. במהלך ביקור זה נפגשו חברי המשלחת עם שר התיירות של המלדיביים שאמר כי הפשרת היחסים הדיפלומטיים תהיה הדרגתית.[5] התהליך היה להדרגתי מכיוון שלהתקרבות בין ישראל והמלדיביים ישנם מתנגדים, בהם שרי ממשלה מלדיביים. השר הוסיף שאף על פי שהחרם על מסחר עם ישראל לא הוסר, יימצא לכך פתרון בהקדם.[5]
ב-13 בנובמבר 1994 שוגרה אל משרד החוץ בירושלים הודעה ממשרד החוץ של האיים המלדיביים בדבר הסרת החרם המסחרי על ישראל. התקדמות ביחסים נמשכה וכן ב-1996 ביקרו במלדיביים שני מומחי חקלאות מישראל, אך עד שנת 2009 לא חודשו היחסים באורח רשמי.[15]
מתוך שמירת מחויבותה לשמירה על אוניברסליות האו"ם, בשנת 2005 לקחה מדינת המלדיביים חסות משותפת על החלטה שהוגשה על ידי ארצות הברית הקשורה לזיכרון השואה, ובשנת 2007 לקחה חסות משותפת גם על הצעה שהוגשה על ידי ארצות הברית על גינוי הכחשת השואה.
ב-25 בספטמבר 2009, חתמו המלדיביים על הסכמי שיתוף פעולה עם ישראל בנושא תיירות, בריאות, חינוך ותרבות.[16] בשנת 2010 שלחה ממשלת ישראל צוות של רופאי עיניים לטיפול בחולים ולהכשיר אנשי רפואה מקומיים באיים המלדיביים.[17] עם זאת, בין המדינות לא התפתחו יחסים דיפלומטיים מלאים.[18]
שפל ביחסים עריכה
במהלך מבצע צוק איתן, הודיעה רפובליקת המלדיביים כי תחרים את ישראל בתחום החינוך, הבריאות ואף התיירות עד להפסקת ההפצצות ברצועת עזה.[דרוש מקור] תושבי המלדיביים קיימו הפגנות כנגד הישראלים במדינה. במהלך המבצע תייר ישראלי שביקר במלדיביים קרע שלט שעליו התנוסס צלב קרס לצד הסבר שהשווה את ישראל לגרמניה הנאצית, ובעקבות מעשהו החליטה ממשלת המלדיביים לגרש כ-30 תיירים ישראלים ששהו במדינה. שר בממשלה המלדיבית אמר שהתיירים פונו בשל הדאגה לביטחונם לאחר המתיחות שנוצרה בינים לבין תושבי האיים.[19]
בעקבות מלחמת חרבות ברזל הועלתה בפרלמנט המלדיבי הצעה לתיקון חוק ההגירה במדינה, במטרה לאסור על בעלי דרכון ישראלי להכנס אליה[20].
הערות שוליים עריכה
- ^ אילן שחורי, הישראלים רצויים במלדיביים כתיירים אך מוקדם עדיין למסד היחסים (ארכיון), באתר תוריסט גייד
- ^ אבראהים נאצר אל ד' בן-גוריון, 21 בדצמבר 1961, ארכיון המדינה
- ^ 1 2 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 349
- ^ תשובת י' שמעוני, 4 בפברואר 1963, ארכיון המדינה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 350
- ^ ד' לוין אל א' דרום, 12 בנובמבר 1964, ארכיון המדינה
- ^ נציג המלדיביים בקולומבו אל הממונה הישראלי בציילון, 20 בינואר 1966, ארכיון המדינה
- ^ שנתון המסמכים הרשמיים 1999, עמ' 386
- ^ א' אילן, השגריר, רנגון, אל מחלקת אסיה ואוקיאנה: "מלדיביים", 24 באוגוסט 1977, ארכיון המדינה
- ^ ריכוז הבולים של האיים המלדיביים אשר עוצבו על ידי האחים שמיר
- ^ International Encyclopedia of Stamps, p. 1177
- ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2013, Volume 4, p. 845
- ^ א' אילן אל מנהל מחלקת אסיה ואוקיאניה: "שיחתי עם שר החוץ המלדיבי", 3 במרץ 1972, ארכיון המדינה
- ^ מברקי אילן אל מחלקת אסיה ואוקיאניה, 22 בפברואר 1972, 3 בספטמבר 1973, ארכיון המדינה
- ^ סקירת אגף אסיה והפאסיפיק, 4-18 ביוני 1994, ארכיון ציוני מרכזי
- ^ Israel and Maldives move to normalize relations, משרד החוץ, 25 בספטמבר 2020
- ^ Seeing eye to eye in the Maldives, משרד החוץ, 22 במרץ 2020
- ^ האיים המלדיביים - המלצה למטייל, באתר משרד החוץ, 11 בנובמבר 2015
- ^ מערכת וואלה!, ישראלים גורשו מהאיים המלדיביים בשל המבצע בעזה, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2014
- ^ מיטל שרעבי, לא מפתיע: באיים המלדיביים לא יאפשרו כניסת ישראלים, באתר מעריב אונליין, 23 בנובמבר 2023