יעקב לניאדו
יעקב חיים לניאדו (17 בנובמבר 1930 – 6 במרץ 2019) היה איש ההגנה, סגן-אלוף בצה"ל, ניצב משנה במשטרת ישראל ממייסדי משמר הגבול ואגף המבצעים של המשטרה, איש המוסד, מושל רפיח ומפקד המשמר האזרחי בירושלים.
![]() | |
לידה |
17 בנובמבר 1930 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה | 6 במרץ 2019 (בגיל 88) |
מדינה |
ישראל ![]() |
השתייכות |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
דרגה |
![]() ![]() |
ביוגרפיה
עריכהנולד בירושלים ב-17 בנובמבר 1930 (כ"ו בחשוון ה'תרצ"א) למזל ולרב דוד ציון לניאדו. בילדותו למד בתלמוד תורה, שהתנהל בשיטות לימוד מודרניות, ומשם המשיך לישיבת פורת יוסף.
בנערותו הצטרף לפלג של "ההגנה" בתנועת הנוער "ברית החשמונאים", ששימשה כמאגר כוח אדם מבצעי לפעולות של המחתרות העבריות בארץ ישראל.
בשנת 1947 במלחמת העצמאות נשלח להילחם בקרב על גוש עציון, בפלוגת החי"ש של גדוד מכמש. בקרב האחרון על הגוש ב-14 במאי 1948, ניצל לניאדו ממוות, כשהחליט יחד עם חברו לחבור לשיירת פצועים שיצאה מכפר עציון למשואות יצחק. הלוחמים שנותרו בכפר עציון נורו למוות בידי הכוחות הערביים שהגיעו מאוחר יותר למקום. בשעות הערב של אותו היום נלקח כשבוי בידי הלגיון הירדני לעבר חברון, שם שהה בשבי במתחם משטרת חברון במשך שלושה שבועות. מחברון הועבר למחנה השבויים אום אל ג׳מאל שבעבר הירדן, שם הצטרף אל השבויים מהעיר העתיקה ששהו במחנה. עם שחרורו מהשבי, חזר לביתו לאחר תקופה ארוכה שלא ראה את הוריו.
בפברואר 1950 התגייס לניאדו לשירות קבע בגדוד 51 של חטיבת גבעתי.[1]
ב־1952 עבר למשטרת ישראל, ואט אט התקדם בסולם התפקידים לדרגת קצין, ונמנה עם מייסדי משמר הגבול. נטל חלק בכיבוש רצועת עזה במלחמת סיני כאיש משמר הגבול, וב־1959 עבר קורס קצינים.[1]
בשנות ה-60 החל לשרת במוסד, וביצע מטעמו משימות שונות מסביב לעולם. בשנת 1966 נשלח לאתיופיה, כדי לייעץ בנושאי טכניקות לחימה ללוחמי הקומנדו של הקיסר היילה סלאסי. לקראת סיום תקופת פעילותו באתיופיה לאחר שלוש שנים, הוזמן אל הקיסר לשם קבלת מדליה.
באפריל 1969 מונה לניאדו לראש מדור מבצעים במשטרת ישראל,[2] תפקיד בו החזיק במשך 5 שנים.[1]
ב־1972 היה אחראי מטעם משטרת ישראל במרחב שלמה.[3]
ב־1974 הושאל לניאדו לצה"ל כמושל הצבאי של נפת רפיח של הממשל הצבאי הישראלי ברצועת עזה[1] בדרגת סגן אלוף.[4] במאי 1977 שב לשמש כראש מדור מבצעים במשטרת ישראל.[1]
לניאדו נמנה בצוות המשותף שביצע את הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים.[1]
בדצמבר 1977 מונה למפקד המשמר האזרחי בירושלים.[1] במרץ 1978 הוענקה לו דרגת ניצב משנה.[5] סיים את תפקידו בנובמבר 1979 ועבר לתפקיד אחר במסגרת המשמר האזרחי.[6]
לאחר שיצא לפנסיה העלה על הכתב את סיפור חייו בספר בשם "בשירות העם והמולדת", שזיכה אותו בפרס מפעל חיים לספרות צבאית חדשה של אוניברסיטת אריאל מטעם האחים מולדובן.
לניאדו היה נשוי לחביבה, ולזוג נולדו ארבעה ילדים. בשנותיו האחרונות התגורר בכפר אדומים.
הלך לעולמו ב-6 במרץ 2019.
קישורים חיצוניים
עריכה- ״בשירות העם והמולדת״, אתר האינטרנט אודות הספר
- מלחמות ושלום, עיתון ארץ בנימין, מאי 2014, באתר מטה בנימין
- יעקב אמסלם, מספסלי הישיבה לשורות המוסד • אגדה מהלכת, באתר כל הזמן, 21 ביוני 2016
- שמעון כהן, הנער החרדי שלחם בכל המלחמות וגוייס למוסד, באתר ערוץ 7, 22 בינואר 2014
- עפרה לקס, הערבים אותם ערבים, אבל אריק לא אותו אריק, באתר ערוץ 7, 22 באפריל 2004
- מנחם כהן, לוחם, איש המוסד וראש עיריית עזה, באתר חב"ד
- סא"ל במיל' יעקב לניאדו- על ספרו - סיפורו של בחור ישיבה, סרטון באתר יוטיוב
- יעקב לניאדו בכנס מחקרי חברון תשע"ו, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 "אני ירושלמי גזעי ־ העיר אצלי בלב", מעריב, 7 בדצמבר 1977
- ^ חילופי גברי, מעריב, 1 באפריל 1969
- ^ כ־7000 איש ליום צפויים בפסח באופירה, דבר, 21 במרץ 1972
- ^ 180 חלקות לבדואי הפיתחה, דבר, 4 באפריל 1975
- ^ קרתי - ניצב; זיגל - תת ניצב, מעריב, 9 במרץ 1978
- ^ איפה כל העיר, כל העיר, 16 בנובמבר 1979