פתיחת התפריט הראשי

יעקב קליבנוב

פוליטיקאי ישראלי

ביוגרפיהעריכה

יעקב קליבנוב נולד בשנת 1887 בחולופיץ שבפלך מינסק של האימפריה הרוסיתרוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי) לראובן קליבנוב ושושנה (ריזה) לבית ליפשיץ, משפחה ציונית. אביו היה מורה עברי ועסקן ציוני, ממייסדי ה"חדר המתוקן" בעיר רומני.[1]

בילדותו למד בחדר, ולאחר סיום לימודיו התיכוניים הוסמך למשפטים באוניברסיטת סנקט פטרבורג (1912). החל בשנת 1905 היה פעיל בתנועה הציונית, תחילה כפעיל אגודת הנוער הציוני "התחייה" (1905–1910) וחבר אגודת "חובבי שפת העבר", ולאחר מכן כמזכיר ההסתדרות הציונית ברוסיה. מטעם ההסתדרות הציונית שימש כציר לקונגרס הציוני, משנת 1913 ואילך. בשנים 19071920 שימש קליבנוב גם כעורך העיתון היהודי בשפה הרוסית "ראזסוויט" ('השחר'). בשנת 1918 נישא ליהודית (לוּדָה) גולדברג, בת יצחק ליב גולדברג ("הנדיב הלא ידוע"). קליבנוב היה בין מייסדי קריית מוצקין ליד חיפה, אך התגורר בנחלת גולדברג במרכז הכרמל.

בשנת 1921 עלה קליבנוב לארץ ישראל. לצד עבודתו בעריכת דין החל ליטול חלק בפעילות ציבורית, נמנה עם מייסדי קריית מוצקין ונבחר לוועד הקהילה בחיפה. עם קום המדינה נבחר מטעם הציונים הכלליים לכהן בכנסת הראשונה והשנייה. לכנסת השלישית הושבע בשנת 1957 במקומו של חיים אריאב. בכל תקופת כהונתו היה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט. אחיו הצעיר ירוחם קליבנוב היה ממייסדי דגניה א'.[2] אחותו הייתה שולמית קליבנוב, פעילה מרכזית בארגון ההגנה ובמועצת הפועלות וחלוצה בתחום החינוך בישראל.

בשנת 1960 זכה קליבנוב באזרחות לשם כבוד בעיר לחיפה.[3]

על שמו נקרא רחוב בעיר חיפה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה