מרד האסירים בכלא שטה
בשעות הערב של 31 ביולי 1958 התרחש מרד אסירים בבית הסוהר שטה שבעמק חרוד. במרד, שדוכא תוך שעות אחדות, נמלטו מהכלא 66 אסירים, ונהרגו שני סוהרים (יוסף שבח ואלכסנדר יגר) ו-11 אסירים. זהו מרד האסירים הגדול והחמור ביותר שאירע בישראל, והביא לטלטלה עזה בשירות בתי הסוהר, שהובילה לפרישתם של מפקדים בכירים רבים, ובהם נציב בתי הסוהר צבי חרמון.
מרד האסירים עריכה
בכלא שטה שירתו 73 סוהרים, ש-44 מהם שימשו בתפקידי שמירה וביטחון. בכלא היו 190 אסירים, מרביתם מסתננים ערבים. בראש המרד עמד העיתונאי המצרי אחמד עותמאן, שהיה כלוא במעצר מנהלי למשך שנה.
המרד התחיל בשעה 18:10.[1] אסירים בחצר הכלא הבעירו לפידים. כעשרה אסירים, ובראשם עותמאן, פרצו לחדר היומנאי ורצחו אותו, ובהמשך השתלטו על מחסן הנשק.[2] המורדים ניתקו את הקשר הטלפוני והאלחוטי מהכלא, והראשון שהזעיק עזרה היה אסיר יהודי, יעקב מרחבי, שיצא מהכלא, עצר מכונית שעברה בכביש, נסע לתחנת המשטרה בבית שאן והודיע על המרד. על מעשהו זה זכה לחנינה ושוחרר מהכלא.[3] אסיר יהודי נוסף, אליהו כהן, תקף את אחמד עותמאן, פצע אותו ולקח ממנו את המפתח לשער הכלא, ולאחר מכן רץ לקיבוץ בית השיטה להזעיק עזרה. גם אחד הסוהרים רץ לעין חרוד והזעיק עזרה ממשטרת עפולה.
כוח משטרה ראשון, ובו 17 שוטרים, הגיע לכלא בשעה 18:45. בהמשך הגיעו לדיכוי המרד עוד כוחות משטרה ומשמר הגבול. בשעה 20:45 הגיע סגן מפקד מחוז הצפון, דוד עופר, שקיבל את הפיקוד על כל הכוחות במקום. הכוחות נכנסו לכלא ועד שעה 21:30 השתלטו על האסירים שנותרו בו.[1]
108 מהאסירים נשארו בכלא ולא נפגעו. 11 אסירים נהרגו בדיכוי המרד וחמישה נפצעו. 66 אסירים נמלטו, ובבדיקה שנעשתה בסיום המרד התברר שחסרים שני מקלעי ברן, 13 רובים אנגליים, 5 אקדחים, תת מקלע אחד ו-1,800 כדורים.
מאות שוטרים החלו בסריקות נרחבות אחרי האסירים הנמלטים.[4] בסריקות התגלו אחדים מהבורחים. הסריקות נפסקו לאחר ימים מעטים לנוכח ההערכה שמרבית הבורחים חצו את הגבול לירדן.[5]
עשרה מהבורחים שנלכדו נדונו לחמש שנות מאסר כל אחד.[6] אחמד עותמאן נדון לשש שנות מאסר.[7]
חקירת האירוע עריכה
בעקבות המרד מינתה הממשלה ועדת חקירה, שבראשה עמד שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר משה עציוני, וחבריה היו חברי הכנסת יצחק בן-אהרן ויעקב קליבנוב.[8] הוועדה הגישה את המלצותיה ב-27 באוגוסט 1958, ולפיהן הסוהרים לא ידעו להשתמש בנשק ולא הוכשרו כראוי לתפקידם, והפיקוח על האסירים בבית הסוהר היה מרושל. ברמה האישית קבעה הוועדה שמפקד בית הסוהר שטה, שלום שווילי, וסגנו, שמעון קובאני, אינם ראויים לשמש בתפקידם; סגן נציב בתי הסוהר אליעזר דשא לא עשה את המוטל עליו, ונציב בתי הסוהר ד"ר צבי חרמון לא עמד באחריות הכללית המוטלת עליו, מה שגרם לו לפרוש מתפקידו לאחר חקירת אירוע המרד. מסקנות אישיות ניתנו גם לגבי חמישה סוהרים. הוועדה קבעה ששר המשטרה, בכור-שלום שטרית אינו אחראי למחדל, לאחר שהתריע פעמים אחדות באוזני נציב בתי הסוהר על המצב הירוד מבחינה ביטחונית בבתי הסוהר. הוועדה המליצה לשקול את הפרדת האסירים המהווים סכנה ביטחונית מיוחדת וריכוזם בבית סוהר מיוחד שיעמוד תחת רשות מיוחדת.[9]
על הגורמים למרד כתבה הוועדה: "המצב הביטחוני כפי שעמד לנגד עיני האסירים בשטה לא היה פתיון גדול הימנו, לתכנון בריחה. אפשר לומר שהבריחה היא תוצאה בלתי נמנעת מן המצב של חוסר-הקפדה על עקרונות ביטחוניים אלמנטריים ששרר בכלא שטה, ואין לתאר זלזול גדול יותר לענייני שמירה והתרשלות גסה יותר במלוי תפקיד כפי שאלה נתקפלו כאחד בבית הסוהר שטה".[10]
עם פרסום הדו"ח אליעזר דשא התפטר מתפקידו, והסוהרים שהוזכרו בדו"ח פוטרו.[11] באוקטובר 1958, נציב בתי הסוהר, צבי חרמון הועבר לתפקיד המנהל המדעי של המרכז למיון, הסתכלות ומחקר של בתי הסוהר, וכן ליועץ למשרד המשטרה לענייני טיפול בעבריין ושיקומו,[12] ללא שינוי בדרגתו.
שני הסוהרים שנהרגו במרד האסירים בכלא שטה: סמל יוסף שבח מרמת גן, ורב סוהר אלכסנדר ייגר מחולון. שני חללי המרד הובאו לקבורה בטקס צבאי מלא בבית הקברות הצבאי קריית שאול, והם קבורים זה ליד זה.
יוסף שבח נולד במצריים ב-1927. עלה לישראל בשנת 1949, התגייס בינואר 1951 לשירות בתי הסוהר, והתגורר ברמת גן.
אלכסנדר יגר נולד בצ'כיה ב-1923. עלה לארץ ב-1947, התגייס בספטמבר 1949 לשירות בתי הסוהר. הותיר אחריו את רעייתו פנינה ושני ילדים צבי ורות.
קישורים חיצוניים עריכה
- הבריחה מכלא שאטה, הפודקאסט סיפורים מהניידת
- שוטר נהרג ו-3 נפצעו בפעולה לדיכוי מרד מאתיים אסירים, דבר, 1 באוגוסט 1958
- נתן ריבון, 80 אסירים נמלטו. - 13 הרוגים ו-11 פצועים בקרב עם כוחות הבטחון אחרי מרד בבית-סוהר בארץ, הארץ, 1 באוגוסט 1958
- י. עברון, דוכא מרד אסירים בצפון - שוטר ו-6 אסירים נהרגו, הַבֹּקֶר, 1 באוגוסט 1958; המשך
- דוכא מרד בבית סוהר בצפון הארץ, הצופה, 1 באוגוסט 1958
- י. וקסמן ומ. בן-שחר, 200 אסירים פרצו במרד מזויין, חרות, 1 באוגוסט 1958
- אסירים התמרדו בכלא בצפון, למרחב, 1 באוגוסט 1958
- דוכא מרד אסירים בבית-סוהר בצפון, על המשמר, 1 באוגוסט 1958; המשך
- מרד אסירים בבית-סוהר בצפון, קול העם, 1 באוגוסט 1958
- 13 הרוגים במרד כלא שטה: 66 אסירים נמלטו, קול העם, 3 באוגוסט 1958
- מרידה בשטה, "העולם הזה", גיליון 1088 מ-6 באוגוסט 1958, עמוד 5
- שערוריית שטה, "העולם הזה", גיליון 1090 מ-20 באוגוסט 1958, עמוד 6
- שרגא הר-גיל, הסיפור המלא של מרד האסירים בכלא שטה, דבר, 8 באוגוסט 1958, המשך, המשך
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 הדקות הגורליות, דבר, 8 באוגוסט 1958
- ^ אורי דן, "אין לנו מה להפסיד" קראו האסירים המתמרדים, מעריב, 1 באוגוסט 1958
- ^ מרחבי שוחרר הבוקר מהכלא, מעריב, 23 בספטמבר 1958;
יוסף שביט, גיבור כלא שאטה י. מרחבי שוב אזרח חפשי, דבר, 25 בספטמבר 1958 - ^ אורי דן, מאות שוטרים ומטוסים פתחו במצוד על 64 האסירים המזויינים שנמלטו, מעריב, 1 באוגוסט 1958
- ^ רוב הבורחים מכלא שטה נמלטו לירדן, הצופה, 3 באוגוסט 1958
- ^ 10 מבורחי כלא שאטה נדונו ל-5 שנות מאסר, קול העם, 19 ביולי 1959
- ^ אחמד עותמן נידון ל-6 שנות מאסר, קול העם, 30 ביוני 1960
- ^ מונתה ועדת שטה בהרכב שופט ושני חברי כנסת, הארץ, 7 באוגוסט 1958
- ^ דו"ח שטה מאשים: הזנחה ורשלנות בכלא, מעריב, 27 באוגוסט 1958
- ^ דו"ח שטה: הבריחה - תוצאת בטחון רופף; יש להדיח את שוילי וקובאני מתפקידם, הארץ, 28 באוגוסט 1958, המשך
- ^ סגן נציב בתי־הסוהר מתפטר, מעריב, 28 באוגוסט 1958, המשך;
שלמה נקדימון, דשא התפטר; ביחס לד"ר חרמון -"העתיד לא ברור", חרות, 29 באוגוסט 1958 - ^ ד"ר חרמון נתמנה יועץ לטיפול בעבריין, הצופה, 15 באוקטובר 1958