פתיחת התפריט הראשי

יצורים ליליים (סרט)

סרט מתח פסיכולוגי משנת 2016

יצורים לילייםאנגלית: Nocturnal Animals) הוא סרט מתח פסיכולוגי אמריקאי בסגנון נאו-נואר[1] משנת 2016, שכתב, ביים והפיק טום פורד. זה הוא סרטו השני של פורד, אחרי "סינגל מן" משנת 2009[2]. בתפקידים הראשיים משחקים ג'ייק ג'ילנהול (בשני תפקידים לסרוגין) ואיימי אדמס, ובתפקידי משנה מרכזיים: מייקל שאנון, אהרון טיילור-ג'ונסון וארמי האמר.

יצורים ליליים
Nocturnal Animals
Nocturnal Animals Poster.jpg
כרזת הסרט
מבוסס על הספר "טוני וסוזן"‏ (1993)
בימוי טום פורד
הפקה טום פורד; רוברט סלרנו
תסריט טום פורד
עריכה ג'ואן סובל
שחקנים ראשיים איימי אדמס
ג'ייק ג'ילנהול
מייקל שאנון
אהרון טיילור-ג'ונסון
ארמי האמר
מוזיקה אבל קורזניובסקי
צילום שיימוס מק'גארווי
מפיץ סרטי פוקוס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולפן Fade to Black
הקרנת בכורה 2 בספטמבר 2016 איטליהאיטליה(פסטיבל ונציה)
משך הקרנה 116 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה; מותחן פסיכולוגי
תקציב $22,500,000
הכנסות באתר מוג'ו nocturnalanimals
פרסים פרס חבר השופטים של פסטיבל ונציה (טום פורד) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
צוות "יצורים ליליים" בפסטיבל הסרטים של לונדון, 14 באוקטובר 2016. משמאל לימין: טום פורד, איימי אדמס, אהרון טיילור-ג'ונסון, ארמי האמר, אלי באמבר

הסרט הוא עיבוד קולנועי לרומן משנת 1993 בשם "טוני וסוזן" מאת אוסטין רייט[3] (אנ'), והעלילה מעובדת כסיפור בתוך סיפור: רומן שכתב הסופר אדוארד שפילד (ג'ילנהול), מהווה אלגוריה של יחסיו עם גרושתו, בעלת הגלריה לאמנות סוזן מורו (אדמס), הקוראת את כתב היד ומזהה את ההקבלות בין העולם האמיתי לרומן הבדיוני. הסרט מתפתח כעלילה לא ליניארית, המדלגת בין שני הסיפורים ובין הווה ועבר.

תוכן עניינים

עלילהעריכה

בעולם האמיתיעריכה

סוזן מורו, בעלת גלריה מצליחה בלוס אנג'לס, התגרשה מהסופר אדוארד שפילד לפני 19 שנה. בהווה, היא נשואה בשנית להאטון מורו, ולהם בת מתבגרת בשם סמאנתה. האטון הוא איש עסקים המרבה להיעדר מהבית. עסקיו מדשדשים, ורק הכנסותיה של סוזן מקיימות את רמת חייהם הגבוהה. לכן, נישואיהם מידרדרים. סוזן מקבלת בדואר חבילה מאדוארד המתגורר באוסטין, טקסס, ובה כתב היד של הרומן החדש שלו, שצפוי לצאת לאור בקרוב. לכתב היד מצורף מכתב המזמין את סוזן לארוחת ערב במהלך ביקורו הצפוי של אדוארד בלוס אנג'לס. הוא מסביר במכתב שהרומן נכתב בהשראת סוזן ומוקדש לה, ומן הראוי שהיא תהיה הראשונה שתקרא אותו. הרומן נקרא "יצורים ליליים", כהרמז לשם חיבה שלה בפי אדוארד.

במהלך ערב פתיחת תערוכה בגלריה, סוזן מביעה באוזני חברתה האמנית אליסיה את אומללותה בחיי עושר ריקים ממהות, ומתוודה שהיא שונאת את עבודתה כמנהלת, במקום להיות אמנית. אליסיה נשואה לקרלוס ההומוסקסואל, אמן אף הוא, המנחם את סוזן באמרו שעולם האמנות מכאיב הרבה יותר מ"העולם האמיתי". סוזן חוזרת לביתה ושוקעת בקריאת הרומן.

הרומןעריכה

טוני הייסטינגס (ג'ייק ג'ילנהול) הוא איש משפחה עדין נפש, נשוי ללורה ואב לאינדיה. שלוש הדמויות הן ייצוגים ספרותיים של אדוארד שפילד, סוזן מורו ובתה סמאנתה.

במהלך נסיעה לילית של משפחת הייסטינגס לחופשת קיץ בעיר מארפה שבמערב טקסס, נטפלים אליהם שלושה פושעים: ריי מרקוס, לוּ בייטס וסטיב אדמס, המכונה "טורקי" ("טֶרְק"- Turk). הם פוגעים במכונית המשפחה, מאלצים את טוני לעצור בשולי הכביש ומאשימים אותו בתאונה. הפושעים מסלימים את העימות לכדי תגרה אלימה שבסופה חוטפים ריי ו"טרק" את לורה ואינדיה במכוניתו של טוני, משאירים את טוני חסר אונים עם לו המאלץ אותו לנהוג במכוניתו של ריי אל דרך עפר. טוני רואה בדרך את המכונית שלו חונה ליד קרוואן ישן, אך לו מאלץ אותו להמשיך לנהוג, ובקצה הדרך הוא משליך את טוני מהמכונית ומסתלק. כאשר ריי ולו חוזרים לחפש אותו, טוני מסתתר מפניהם והם מסתלקים. עם שחר, טוני הולך אל הכביש, מגיע לבית חווה ומתקשר למשטרה.

חקירת המקרה מוטלת על הבלש רוברטו "בובי" אָנְדֶס, אשר מודיע לטוני שמכוניתו נמצאה נטושה וריקה, והם יוצאים יחד לשחזר את אירועי הלילה. בדרך העפר, בקרבת הקרוואן שלידו חנתה מכוניתו של טוני בלילה, הם מוצאים את גופותיהן העירומות של לורה ואינדיה, שנאנסו ונרצחו. סיפורו של טוני מאומת לאחר שטביעות אצבעותיה של לורה נמצאו על שלדת המיטה בקרוואן. אכול רגשי אשמה על שלא השכיל להציל את אשתו ובתו, עולמו של טוני חרב עליו.

בקיץ כעבור שנה, אנדס מודיע לטוני שסטיב "טרק" אדמס נהרג במהלך שוד כושל. שודד שני נתפס, ושלישי נמלט. במסדר זיהוי, טוני מזהה בוודאות את לו בייטס כשודד שנתפס. אנדס מסיק שהשודד שנמלט הוא ריי מרקוס, ומאתר את ריי בבקתה נטושה שהוא השתלט עליה. טוני מזהה את ריי ואנדס עוצר אותו, אך ריי מכחיש את ההאשמות ומשוחרר בנימוק שהראיות נסיבתיות בלבד.

אנדס מתוודה באוזני טוני שהוא גוסס ממחלת סרטן הריאה, מאלצים אותו לפרוש מעבודתו, ואין לו סיכוי להשיג אישום ברצח נגד ריי מרקוס, בנימוק משפטי שמצב בריאותו פוגע במקצועיותו. מכיוון שאין לו מה להפסיד, אנדס מחליט לקחת את החוק לידיו ולסייע לטוני לעשות צדק. השניים חוטפים את ריי ואת לו, ומפעילים עליהם לחץ פסיכולוגי תחת איומי אקדח. כאשר אנדס הולך להקיא, ריי ולו מנסים להימלט. אנדס פוצע ביריית אקדח את לו, וריי מצליח לברוח. אנדס מוודא את הריגתו של לו, ומכיוון שהוא מניח שריי יעשה את דרכו אל הקרוואן, אנדס נותן לטוני אקדח ושולח אותו לרדוף אחרי ריי.

טוני מוצא את ריי בקרוואן, וריי מתגרה בו תוך שהוא מספר כיצד נהנה מהאונס והרצח. טוני יורה בריי למוות, אך ריי מספיק להכות בפניו של טוני במחתת גחלים, ומעוור אותו. ביציאתו מהקרוואן, טוני העיוור מועד ונופל על האקדח, ונהרג מפליטת קליע.

בחזרה לעולם האמיתיעריכה

סוזן מזהה בדמותו של טוני את אדוארד, ורואה בתוכנו האפל והאלים של הרומן רצון של אדוארד להיפרע ממנה על האופן הבוגדני שהיא נהגה כלפיו. היא מתחילה לבחון את השתלשלות חייה, זכרונותיה מהשנים איתו מוצגים כקטעי פלשבק, והעולם האמיתי נחלק בסרט להווה ועבר. היא מתקשרת להאטון שנמצא בנסיעת עסקים כביכול, ומגלה באקראי שהוא בוגד בה. בעקבות קריאת סצנת מציאת הגופות, סוזן מתקשרת בדאגה לבתה, לוודא ששלום לה. שיחת הטלפון מוצאת את סמאנתה ישנה עם בן-זוג, ושוכבת באותה תנוחה שבה נמצאה גופתה של אינדיה בספר.

סוזן משחזרת לעצמה את תקופת אהבתה לאדוארד. הם למדו יחד בבית הספר התיכון "הייסטינגס" בטקסס, דרכיהם נפרדו כאשר סוזן עברה ללמוד בניו יורק, ונפגשו שוב במקרה כאשר אדוארד בא לניו יורק לחפש מלגת לימודים. סוזן נזכרת איך סיפרה לטוני שאחיה ההומוסקסואל, קופר, היה מאוהב בו, וכיצד אמה ניסתה לשווא להניא אותה מלהינשא לאדוארד ולעבור לטקסס, משום שסברה שאדוארד לא ראוי לבתה. כעת, סוזן מודה שאהבה את אדוארד, אך לא האמינה בו. היא נזכרת כיצד נישואיהם הידרדרו מכיוון שאדוארד ביקש להתמקד בעבודתו כסופר, אך היא לא ראתה עתיד בשאיפותיו הספרותיות, וזלזלה בכתבי היד שלו. היא טענה שהם לא מתאימים זה לזה, משום שהוא רומנטיקן רגיש, בעוד היא אשה מעשית שחיה "בעולם האמיתי", והוא פירש את טענתה כמייחסת לו חולשת אופי. היא התחילה לבגוד באדוארד עם האטון, בטרם התגרשה ממנו ונישאה להאטון. אדוארד ניתק את הקשר איתה אחרי שגילה שהיא הייתה בהריון ממנו, אך עברה הפלה בסתר, בתמיכתו של האטון.

בעקבות קריאת כתב היד, סוזן חשה אשמה על האופן שבו פגעה באדוארד, ושולחת לו אימייל שבו היא מגדירה את הרומן "שובר לב", מבקשת לפגוש אותו, וחותמת "באהבה, סוזן". השניים קובעים להיפגש במסעדה. סוזן ממתינה לשווא לאדוארד שלא מגיע, בעוד המסעדה מתרוקנת מיושביה.

הקבלות בין הסיפוריםעריכה

הסרט מתחיל במיצג המתקיים בגלריה של סוזן, ובו רוקדות נשים עירומות, עבות בשר ונפולות חזה, כמסר לכך שגם נשים שאינן הולמות את מודל הגוף האידיאלי העכשווי, יכולות להיות מאושרות בעולם חומרני. הדימוי נוגד את סוזן בעלת ההופעה הנאה והאלגנטית, החיה בלי אושר[4].

מאחר שאדוארד כתב את הספר בהשראת סוזן, היא רואה דמיון בין אדוארד לטוני הבדיוני, שניהם נראים חלשי אופי. כמו אדוארד, שכנגד הגינות ורוך, קיבל בגידה, כך התנהלותו האדיבה והכנועה של טוני כלפי הפושעים מסתיימת בחטיפת אשתו ובתו, כאשר ההפלה שסוזן עשתה, וגרמה לכך שאדוארד איבד את משפחתו, משולה ברומן לרצח של לורה ואינדיה. כאשר אדוארד תופס את סוזן והאטון אחרי ההפלה, הם יושבים במכוניתם בשעת חשיכה, בעוד אדוארד עומד מולם חסר אונים, כפי שטוני עמד חסר אונים לנוכח חטיפת לורה ואינדיה במכוניתו[4].

 
בית הספר התיכון הציבורי "הייסטינגס" ביוסטון, טקסס, שבו למדו אדוארד וסוזן, לפי העלילה

שתי אנלוגיות מרומזות קושרות בין הסיפורים. האחת - בין הרצח להפלה, כאשר סמאנתה נראית שוכבת במיטה באותה תנוחה שבה נמצאה גופת אינדיה, בת-דמותה הספרותית[4], והשנייה - כשמתברר שאדוארד בחר בשם בית הספר שבו למד יחד עם סוזן, כשם משפחת גיבור הרומן ("הייסטינגס"). נראה שגם הבחירה ב"אינדיה" כשם בתו של טוני ברומן איננה מקרית, כשהיא נושאת את שם השחקנית המגלמת את סמאנתה, בתה של סוזן[5] (בספר המקור, שם בתו של טוני הוא הלן).

שני הסיפורים, הרומן והעולם האמיתי, מסתיימים בנקמה, ובשניהם אדוארד מנסה להיפרע מסוזן על בגידתה בו, גם אם בצורה מגושמת[6]. ברומן, טוני הורג את האנס הרוצח בתמיכה מוסרית של הבלש בובי אנדס, אך מתעוור ונהרג בעצמו. בעולם האמיתי, הרומן מעורר מחדש את רגשות האהבה של סוזן כלפי אדוארד. הוא נענה להזמנתה לארוחת ערב, ורמת הציפיות וההתרגשות שלה עולה, אך בסופו של דבר הוא לא מגיע, ומציב אותה בנעליו שלו, כאישה הנבגדת שחייה הרוסים וריקים מתוכן. בעוד סופו של גיבור הרומן ברור, סיבת אי-הגעת אדוארד לפגישתם נשארת עלומה, וסוזן נותרת בודדה בייסוריה בתוך מסעדת יוקרה, כהמחשה של חייה החומרניים הריקים ממשמעות, כפי שהיו חייו כאשר בגדה בו.

ליהוקעריכה

דמויות בעולם האמיתיעריכה

שחקנים דמויות
איימי אדמס סוזן מורו, בעלת גלריה
ג'ייק ג'ילנהול אדוארד שפילד, סופר ובעלה הראשון של סוזן
ארמי האמר האטון מורו, בעלה הנוכחי של סוזן
לורה ליני אן סאטון, אמא של סוזן
אנדראה רייזבורו אלסיה, חברה של סוזן
מייקל שין קרלוס, בעלה ההומוסקסואל של אלסיה
אינדיה מניוז (אנ') סמאנתה, בתם של סוזן והאטון מורו
ג'נה מאלון סייג' רוס, עוזרתה הצעירה של סוזן בגלריה
ניל ג'קסון כריסטופר, המזכיר האישי של סוזן
זאווי אשטון (אנ') אלכס, עובדת בגלריה
אימוג'ין ווטרהאוס קלואי, חברה של סוזן
קריסטין באואר ואן סטראטן סמאנתה ואן הלסינג

דמויות ברומןעריכה

שחקנים דמויות
ג'ייק ג'ילנהול טוני הייסטינגס
מייקל שאנון הבלש רוברטו "בובי" אנדס
אהרון טיילור-ג'ונסון ריי מרקוס, איש כנופיית פשע
קארל גלוזמן (אנ') לו בייטס, איש כנופיית פשע
איילה פישר לורה, אשתו של טוני הייסטינגס
אלי באמבר (אנ') אינדיה, בתם של טוני ולורה הייסטינגס
רוברט אראמאיו (אנ') סטיב "טֶרְק" אדמס, איש כנופיית פשע
גראהם בקל (אנ') לוטננט גרייבס, מפקדו של הבלש אנדס

הפקהעריכה

ב-24 במרץ 2015 נמסר שטום פורד יביים את הסרט עבור חברת "Smoke House" שבבעלות משותפת של ג'ורג' קלוני וגרנט הסלוב, לפי עיבוד קולנועי שפורד כתב בעצמו לספרו של אוסטין רייט[7]. בפועל, הסרט הופק על ידי Fade To Black, חברת ההפקות של פורד. שלב הצילומים החל בלוס אנג'לס ב-6 באוקטובר 2015[8], והצילומים הושלמו כעבור חודשיים[9].

תקציב ההפקה היה $22,500,000[10]. כדי לחסוך השקעה בהקמת תפאורה לצילומי אולפן, הסרט צולם באתרים אותנטיים בקליפורניה[11]: לוס אנג'לס, מליבו, לנקסטר, וכן במדבר מוהאבי[12]. צילומי החוץ באור יום צולמו, בנוסף למדבר מוהאבי, גם בפאלמדייל[13]. המעצב האמנותי של ההפקה, שיין ולנטינו, סיפר שכדי להעניק לנופי המדבר מראה טקסני, היה צורך להסתיר את עצי יהושע הנפוצים במוהאבי, אך לא גדלים בטקסס[13]. ולנטינו הוסיף שכנקודת התייחסות לעיצוב נופי המדבר, הוא השתמש ב"פריז טקסס" של וים ונדרס, משום שראה דמיון בין נדודי הדמות שגילם הארי דין סטנטון, ובין הבעיה של טוני הייסטינגס שלא זכר בדיוק את מקומות אירועי הלילה[13].

הבית ששימש כמגוריהם של סוזן והאטון, וכמשרדה של סוזן, הוא נכס במליבו, שבעת צילומי הסרט היה בבעלותו של יזם הנדל"ן קורט רפפורט (הנכס, המשתרע על שטח של 4,600 מ"ר בקירוב, נמכר במרץ 2017 תמורת 120 מיליון דולר למיליארדר דאריל כץ, בעלי קבוצת ההוקי "אדמונטון אוילרס")[14][15]. ולנטינו סיפר שהבית נבחר משום שהארכיטקטורה שלו מדגישה את היותה של סוזן לכודה ומבודדת מקשריה עם משפחתה, ואת טיב יחסיה עם בעלה הנוכחי[13]. על מנת להתאים את הבית לעולם של סוזן, ולבסס את הצילומים על צללים[16], ולנטינו ריהט את הבית ברהיטים כהים, בהשראת הסגנון שבו ריהט פורד את ביתו שלו[11]. רבות מיצירות האמנות בביתה ובמשרדה של סוזן, נלקחו מאוסף האמנות הפרטי של פורד[13].

בנוסף ל"פריז טקסס", ולנטינו שאב רעיונות לעיצוב ממספר סרטים בקולנוע הקלאסי: "המדבר האדום" (מיכלאנג'לו אנטוניוני), "כביש אבוד" (דייוויד לינץ') ו"מיני ומוסקוביץ'" (ג'ון קסאווטס)[11]. סצנת הסיום צולמה במסעדה היפנית היוקרתית "יאמאשירו הוליווד" ברובע "הוליווד הילס", לפי בחירתו של פורד[17][18].

הפצה והכנסותעריכה

במאי 2015 נרכשו זכויות ההפצה העולמיות על ידי חברת "סרטי פוקוס", חברה בת של סרטי יוניברסל, תמורת 20 מיליון דולר, במהלך פסטיבל קאן באותה שנה[19]. הקרנות הבכורה התקיימו ב-2 בספטמבר 2016 במסגרת פסטיבל הסרטים של ונציה, ב-9 באותו חודש - בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, וב-14 באוקטובר באותה שנה - במסגרת פסטיבל הסרטים של לונדון[20]. בארצות הברית, הסרט יצא בתפוצה מצומצמת לבתי קולנוע נבחרים ב-18 בנובמבר 2016, והופץ לקהל הרחב ב-9 בדצמבר[20][10].

בעולם, הסרט גרף בבתי הקולנוע הכנסות בסך $32,329,726, ועוד $2,345,551 במכירות לצפייה ביתית (DVD, Blu-ray)[10]. לפי אתר Mojo, ב-26 בינואר 2017 הגיע סך ההכנסות ל-$30,311,857[21].

ביקורותעריכה

בעולםעריכה

אתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes העניק לסרט ציון 73 מתוך 100, בשקלול 261 ביקורות. סיכום הביקורות הוא שהסרט משוחק היטב וחביב לצפייה, ומבליט את היכולת הייחודית של פורד, כתסריטאי ובמאי, לראות ולספר עלילה[22]. אתר Metacritic העניק ציון 67 מתוך 100 על בסיס 45 ביקורות שהוגדרו "אוהדות בדרך כלל"[23].

בעקבות ההקרנה בפסטיבל ונציה, דייוויד רוני כתב ב"הוליווד ריפורטר" שהסרט משלב יחד את דייוויד לינץ', אלפרד היצ'קוק ודאגלס סירק, ופורד הוא מספר סיפורים מוכשר, בעל טביעת עין לפרטי דמויות, צבע וקומפוזיציה. לדידו של רוני, משחקה של אדמס הוא "הצגה של אשה אחת", ומדובר בליהוק מושלם שבו כל שחקן מותיר רושם חד[24]. באותה נימה, פיטר בראדשו כתב ב"גארדיאן" שזהו מותחן נקמה אפל ההופך את בטנו של הצופה מתוך מתח וחרטה, אימה וייאוש בסגנון נבוקובי. על אף שכמה סצנות מעולם האמנות בלוס אנג'לס ארוכות, זהו מותחן סוחף מתובל ברשעות טהורה[25]. סקוט שאק כתב שזהו סרט אוונגרד המכה את הצופים באֵלֶם, והוא יותר אמנות מאשר קולנוע[5].

בעקבות ההכרזה על תשע מועמדויות לפרס באפט"א, יצאה הסופרת ומנחת הטלוויזיה ויקטוריה קורן מיטשל חוצץ נגד הסרט, תקפה את עמיתיה ששבחו אותו, וקראה להימנע מלצפות בו. את זעמה עוררו תמונות החטיפה והגופות העירומות. מיטשל תקפה אישית את פורד על העיצוב האסתטי של הגופות, משום שגופות של נשים שנאנסו ונרצחו, אינן מראה אסתטי. היא הגדירה זאת כ"פורנוגרפיה גינפובית של מוות" (Gynophobic death-porn; גינפוביה = פחד מנשים). יתרה מכך, מיטשל התרעמה על שכל המועמדים הם גברים, תוך התעלמות ממשחקן המבריק של הנשים בסרט[26].

בישראלעריכה

אורי קליין סבר שחולשתו העיקרית של הסרט היא שסיפור המסגרת רדוד, והסיפור שבתוכו לא מפצה על כך. לדעת קליין, פורד לא נותן טיפול מעמיק דיו לשורת הנושאים שהסרט עוסק בהם: בגידה, אשמה, חרטה ונקמה, וכיצד שגיאות העבר משליכות על ההווה. התוצאה היא גיבוב מבלבל, לעיתים עד גיחוך[27]. בניגוד לקליין, אורון שמיר סבור שמדובר בסרט מהפנט שנראה כאילו יצא מהקרביים של פורד, מותחן פסיכולוגי מסויט עם עלילה קשה לעיכול ותחושת מחנק ההולכת ומתפשטת בהדרגה[28].

שמוליק דובדבני ראה בסרט שילוב של מותחן נקמה נוסח שנות ה-70 עם סאטירה חברתית אפלה על עולם האמנות של לוס אנג'לס. לדידו, הסרט הוא מסע מהפנט אל מעמקי נשמתה של החברה הגבוהה, הנחשפת במערומיה ובמלוא פגיעותה[29]. לדעתו של עופר ליברגל, מדובר ביצירה מרתקת, משום שאלמנטים מהותיים פתוחים ליותר מקריאה אחת, ולמרות פגמים הנובעים מהיצמדות לייצוגים מוקצנים של העולם[30]. לדעת אבנר שביט, האלמנטים של אמנות ברמתה הגבוהה ביותר, לא משאירים חותם, בעיקר בגלל משחק סולידי מדי של אדמס וג'ילנהול[31]. תומר קימרלינג סבור שהסרט נראה נהדר, מלוהק בחוכמה ומספר סיפור מורכב, אך בסופו של דבר, היומרה נשארת ללא כיסוי[32].

פרסים ומועמדויותעריכה

פרסיםעריכה

פרס תאריך הכרזה קטגוריה זוכים מקור
פסטיבל הסרטים של ונציה 10 בספטמבר 2016 אריה הכסף מטעם חבר השופטים טום פורד [33]
גלובוס הזהב 8 בינואר 2017 שחקן המשנה הטוב ביותר אהרון טיילור-ג'ונסון [34]
פרסי הקולנוע של הוליווד 6 בנובמבר 2016 פריצת השנה בהוליווד עבור במאי טום פורד [35]
פסטיבל הסרטים הבינלאומי של סנטה ברברה 3 בפברואר 2017 השחקן הווירטואוז אהרון טיילור-ג'ונסון [36]
איגוד אמני האיפור ועיצוב שיער 19 בפברואר 2017 איפור עכשווי לסרט באורך מלא דונלד מוואט; איליין אופרס; מלאני ג'. רומרו [37]
חוג מבקרי נשים בקולנוע 19 בדצמבר 2016 "אמא יקרה" קולנועית הגרועה ביותר של השנה לורה ליני (כאמא של סוזן) [38]

כמו כן, מייקל שאנון זכה בפרס מיוחד של אגודת מבקרי הסרטים של סן דייגו עבור עבודתו בסרט זה ובשלושה סרטים נוספים: ספיישל חצות; לאבינג; אלוויס וניקסון[39].

מועמדויות בולטותעריכה

פרס תאריך הכרזה קטגוריה מועמדים מקור
אוסקר 26 בפברואר 2017 שחקן המשנה הטוב ביותר מייקל שאנון [40]
AACTA (אנ') 8 בינואר 2017 שחקן המשנה הטוב ביותר מייקל שאנון [41]
פרס באפט"א לקולנוע 12 בפברואר 2017 הבמאי הטוב ביותר טום פורד [42]
השחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי ג'ייק ג'ילנהול
השחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה אהרון טיילור-ג'ונסון
תסריט העיבוד הקולנועי הטוב ביותר טום פורד
הצילום הטוב ביותר שיימוס מק'גארווי
העריכה הטובה ביותר ג'ואן סובל
המוזיקה הטובה ביותר לסרט אבל קורזניובסקי
עיצוב ההפקה הטוב ביותר שיין ולנטינו, מג אווריסט
איפור ועיצוב שיער הטובים ביותר דונלד מוואט, יולנדה טאונסינג
גלובוס הזהב 8 בינואר 2017 הבמאי הטוב ביותר; התסריט הטוב ביותר טום פורד [34]
פסטיבל הסרטים של ונציה 10 בספטמבר 2016 אריה הזהב טום פורד [43]

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יצורים ליליים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Nocturnal Animals (2016) – Neo-noir and (relationship) drama in one movie". Cinemattic (באנגלית). 20 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2018. 
  2. ^ NOCTURNAL ANIMALS - Movie Production Notes...CinemaReview.com, www.cinemareview.com
  3. ^ טוני וסוזן - אוסטן רייט | ידיעות ספרים שאוהבים, www.ybook.co.il
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Nocturnal Animals (2016) : Movie Plot Ending Explained | This Is Barry, This Is Barry (באנגלית)
  5. ^ 5.0 5.1 Scott Shack, Nocturnal Animals Review (2016) | Full Analysis and Ending Explained, Straight from a Movie, ‏2.7.2017
  6. ^ Kevin Lincoln, Nocturnal Animals Has Two Endings, and Both of Them Are Killer, Vulture, ‏22.11.2016
  7. ^ Adam Chitwood, George Clooney to Produce Tom Ford’s Next Film, NOCTURNAL ANIMALS, Collider
  8. ^ On the Set for 10/9/15: Marc Webb & Chris Evans Start ‘Gifted’, Garry Marshall & Julia Roberts Wrap ‘Mother’s Day’, SSN Insider, ‏9.10.2015
  9. ^ On the Set 12/11/15: James Franco and Seth Rogen Start ‘The Disaster Artist’, Owen Wilson & Ed Helms Wrap ‘Bastards’, SSN Insider, ‏11.12.2015
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 "Nocturnal Animals (2016) - Financial Information". The Numbers. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 Elizabeth Stamp, The High Style Sets of Tom Ford’s Nocturnal Animals, Architectural Digest, ‏29.11.2016
  12. ^ Nocturnal Animals (2016), בדיקה אחרונה ב-30 ביוני 2018 
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 cristy Lytal, Designing the look of 'Nocturnal Animals' was really three jobs in one, Los Angeles Times, ‏10.1.2017
  14. ^ Habitually Chic® » Nocturnal Animals: Part Deux, habituallychic.luxury
  15. ^ "Edmonton Oilers Owner Daryl Katz Buys Most Expensive House in L.A. History". TMZ. בדיקה אחרונה ב-30 ביוני 2018. 
  16. ^ NOCTURNAL ANIMALS - Movie Production Notes...CinemaReview.com, www.cinemareview.com
  17. ^ Rebecca Ford, Oscars: How 'La La Land,' 'Nocturnal Animals' Gave Los Angeles the Hollywood Treatment, Hollywood Reporter, ‏9.1.2017
  18. ^ "Yamashiro Hollywood". sparkle bungalow (באנגלית). 30 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2018. 
  19. ^ Patrick Frater, Dave McNary, Cannes: Focus Features Wakes To $20 Million Deal For Tom Ford’s ‘Nocturnal Animals’, Variety, ‏17.5.2015
  20. ^ 20.0 20.1 Nocturnal Animals (2016), בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2018 
  21. ^ Nocturnal Animals (2016) - Box Office Mojo, www.boxofficemojo.com (באנגלית)
  22. ^ Nocturnal Animals (באנגלית), בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2018 
  23. ^ Nocturnal Animals, בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2018 
  24. ^ David Rooney, Amy Adams stars as a woman forced to reflect on how she treated her ex, played by Jake Gyllenhaal, in Tom Ford's second directorial outing., Hollywood Reporter, ‏2.9.2016
  25. ^ Peter Bradshaw, Nocturnal Animals review – Tom Ford returns with wildly gripping revenge tale, The Guardian, ‏2.9.2016
  26. ^ Victoria Coren Mitchell, I’m so glad to spoil this film for you, The Guardian, ‏22.1.2017
  27. ^ Uri Klein, The Troubling Pretentiousness of 'Nocturnal Animals', Haaretz, ‏31.1.2017
  28. ^ אורון שמיר, "יצורים ליליים": הקרב האחרון של הגבריות, הארץ, ‏13.1.2017
  29. ^ שמוליק דובדבני, "יצורים ליליים": טום פורד מעצב לכם סרט, ynet, ‏15.1.2017
  30. ^ עופר ליברגל, ״יצורים ליליים״, סקירה, סריטה, ‏12.1.2017
  31. ^ אבנר שביט, תקלה בייצור: "יצורים ליליים" המדובר מרשים, אך לא מספק, וואלה! תרבות, ‏15.1.2017
  32. ^ תומר קימרלינג, את הלילה שלך מייגעים, מאקו, ‏11.1.2017
  33. ^ "Venice: Tom Ford's 'Noctural Animals' Wins Silver Lion, Emma Stone Wins Best Actress". The Hollywood Reporter (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-3 ביולי 2018. 
  34. ^ 34.0 34.1 "Golden Globes 2017: The Complete List of Nominations". The Hollywood Reporter (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  35. ^ "Tom Ford, Marc Platt & Kenneth Lonergan to be Honored | Hollywood Film Awards". Hollywood Film Awards (באנגלית). 19 באוקטובר 2016. בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  36. ^ Aaron Taylor Johnson ‹  Santa Barbara Magazine, sbmag.com (בAmerican English)
  37. ^ Petski, Denise (11 בינואר 2017). "‘Fantastic Beasts’, ‘La La Land’ Among Make-Up Artists & Hair Stylists Guild Awards Nominees". Deadline (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  38. ^ https://womenandhollywood.com/women-film-critics-circle-nominations-hidden-figures-13th-more-a62fcaa87784/#.idr3puzg1, womenandhollywood.com
  39. ^ San Diego Film Critics Society’s 2016 Award Winners, www.sdfcs.org (בAmerican English)
  40. ^ Staff, Variety (24 בינואר 2017). "Oscar Nominations: Complete List". Variety (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  41. ^ "Australian Academy Unveils Nominees for AACTA International Awards". The Hollywood Reporter (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  42. ^ "Film - BAFTA Awards: 'La La Land' Leads Nominations". The Hollywood Reporter (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018. 
  43. ^ Tartaglione, Nancy (10 בספטמבר 2016). "Venice Film Festival: Golden Lion To ‘The Woman Who Left’; Tom Ford’s ‘Nocturnal Animals’, Emma Stone Take Major Prizes – Full List". Deadline (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 ביולי 2018.