פתיחת התפריט הראשי

רבי יצחק בן יהודה היה ראש ישיבה במגנצא במאה ה-11, מרבותיו של רש"י.

חייועריכה

נולד כנראה סביב שנת 1010[1]. בעל העיטור מכנהו "צרפתי"[2], ומכאן יש שהסיקו שמוצא משפחתו מצרפת[3]. לעומת זאת, החיד"א כינהו "אשכנזי"[4] ויש שטענו שלא ניתן להוכיח מכינויים אלו דבר על מוצאו[5]. ישנם מקורות שמצביעים על קרבה משפחתית בינו לבין רש"י[6]. למד בצעירותו מפי קרוב משפחתו רבנו גרשום מאור הגולה במגנצא[7], אך גם מרבי אליעזר הגדול בן יצחק[8] ולפי מקורות מסוימים גם מרב האי גאון ברומא[9]. לאחר פטירת רבי יעקב בן יקר בשנת 1064 (ד'תתכ"ד), החל לשמש כראש הישיבה.

שמעו יצא למרחוק, והוא נשאל שאלות אף מבוהמיה וצפון צרפת. תוארי הכבוד שכינו אותו שואליו מעידים על מעמדו הרם: "רבינו הקדוש"[10], "נהרא דרקיעא וכוכב שפרפרא"[11] ועוד.

לפי ספר יוחסין[12] נפטר בשנת ד'תת"ל (1070), וכמוהו כתבו מספר חוקרים[13]. יש שתיארכו את פטירתו לשנת 1080 (ד'תת"מ)[14]. יש שכתבו שנפטר בין השנים 1084 (ד'תתל"ד) ל־1090 (ד'תת"נ[15]), ויש שאחרו את שנת פטירתו לאחר שנת 1093 (ד'תתנ"ג)[16].

בנו רבי יהודה היה מחכמי הישיבה במגנצא, וחכמי מגנצא נעזרו בו לשחזר ממנהגי אביו[17], ונהרג עם אשתו יהודית ובנם יצחק בגזירות תתנ"ו[18].

תלמידיועריכה

  • רש"י - למד בישיבתו למשך תקופה לא ארוכה, והושפע ממנו פחות משהושפע מרבותיו האחרים. רש"י מצטטו פעמים רבות[19] והתכתב עמו בהלכה[20]. הוא מכנהו "מורי צדק" ו"רבנו הרב הגדול", אך לפעמים חולק עליו[21]. רש"י אף הגיה חלקים מספר התלמוד שלו מספרו של ר' יצחק[22]. עם זאת, ר"י לא נמנע מלחלוק עליו[23], ופעם אחת אף חזר בו ר' יצחק בעקבות דברי רש"י[24].
  • רבי אליקים בן משולם הלוי.
  • בני מכיר - מחברי הספר "מעשה המכירי", בו מובאות הנהגות רבות מאד מרבי יצחק.
  • רבי יצחק בן אשר הלוי (ריב"א) - ראשון בעלי התוספות באשכנז.

יצירתועריכה

רבי יצחק נמנה עם גדולי המשיבים באשכנז במאה האחת-עשרה. כ-65 תשובות שהגיעו לידינו ממקורות שונים מיוחסות בוודאות אליו[25], דרך ספרי תלמידי רש"י, מעשה המכירי של בני מכיר ו"מעשה הגאונים".רוב התשובות נכתבו לרש"י ולבני מכיר. רבים מהנהגותיו ופסקיו תועדו על יד תלמידיו. יש חוקרים הסבורים שר' יצחק ובית מדרשו לקחו חלק פעיל בכתיבת פירוש התלמוד המיוחס לרבנו גרשום מאור הגולה[26], ויש המפקפקים בכך[27], אך מכל מקום ישנן עדויות ברורות שבבית מדרשו נכתבו פירושים למסכתות: ברכות, שבת, ראש השנה, בבא קמא ואולי נזיר. נוסחאות התלמוד שלו נחשבו למדויקות גם בדורות שלאחריו, והן שימוש את רש"י להגהת התלמוד.

בשונה מחכמי מגנצא בתקופתו, אין לנו ידיעות על עיסוקו בפרשנות המקרא ובכתיבת פיוטים.

דרכו ההלכתיתעריכה

ממספר מקורות, רואים שהיה זהיר ומחמיר בפסיקותיו, למשל בעניין יין נסך או בעניין אפיית פת עם בשר או גבינה בתנור, והוא אף כתב: "שמצווה להחמיר ולגדור גדר ולעשות סיג לדבר"[28]. כמו כן, ייחס חשיבות רבה לשמירה על מנהגים: "מצווה להחזיק מנהג ראשונים בכל מה שהאדם יכול להחזיק... מנהג עוקר הלכה"[29]. סבר שיש תוקף מן התורה לציות לתקנות הקהל[30].

הוא העצים את המרכזיות של התלמוד הבבלי באשכנז ביחס לתלמוד הירושלמי, ואף נתן מקום מרכזי לתשובות גאוני בבל[31].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גרוסמן, עמ' 300
  2. ^ עיטור, עשרת הדברות הלכות שופר
  3. ^ אביגדור אפטוביצר, מבוא לראבי"ה עמ' 372
  4. ^ שם הגדולים מערכת סופרים סי' שכה
  5. ^ אברהם גרוסמן, "חכמי אשכנז הראשונים", עמ' 300–302. טענתו היא שהכינוי צרפתי בא להבדילו מספרד ופרובנס או כדי להבדילו מרבי יצחק בן יהודה אבן גיאת.
  6. ^ חפש מטמונים יד
  7. ^ שו"ת מהרש"ל סימן כט. מבוא ראבי"ה 271 ו-260. מבוא לס' האורה עמ' 77
  8. ^ מחזור ויטרי שכא
  9. ^ מרדכי, מסכת שבת, פרק טז סי' שצח ורש"י שבת צב א ד"ה 'שכן משא'. מבחינה היסטורית, כנראה שרב האי גאון לא הגיע לרומא, וכוונת המקורות היא שרבי יצחק קיבל ברומא את תורתם של גאוני בבל.
  10. ^ חופש מטמונים סימן י
  11. ^ מעשה הגאונים עמ' 87
  12. ^ עמ' 217 במהדורת פיליפובסקי תרי"ז
  13. ^ אביגדור אפטוביצר, מבוא הראבי"ה עמ' 372; הרב ישראל ש' אלפנביין, מבוא לשו"ת רש"י עמ' 22, ועוד
  14. ^ יואל מילר, מבוא לתשובות חכמי צרפת ולותיר, עמ' 23; חיים מיכל, אור החיים עמ' 502; שלמה בובר, מבוא לספר האורה עמ' 16 ועוד.
  15. ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, עמ' 298 - 300
  16. ^ כך עולה מדברי אברהם אפשטיין, מבוא למעשה הגאונים עמ' 18, הערה סז, שייחס תשובה משנה זו לר' יצחק ב"ר יהודה.
  17. ^ מעשה הגאונים עמ' 15 ועמ' 45
  18. ^ כך העיד רבי שלמה בן שמשון ב"גזירות שנת תתנ"ו", עמ' לח במהדורת אברהם מאיר הברמן.
  19. ^ למשל: יומא לז עמוד ב ד"ה 'רובא'; ברכות לט א; שבת כג א; שבת צב א ד"ה 'שכן משא'; שבת קיט עמוד א ד"ה 'סייניה'; יומא לא א; גיטין נב ב; שו"ת רש"י סימן שמה; פרדס הגדול" עה (שם מביא בשמו טעם אמירת "סברי מרנן" לפני שתיית יין).
  20. ^ שו"ת רש"י סימן כה-כו סימן סב, סימן קיט וסימן קסא.
  21. ^ למשל שבת פה ב ד"ה 'בנוטה';
  22. ^ שו"ת רש"י סימן כד
  23. ^ למשל: חופש מטמונים י חלק עליו בעניין נתינת זרוע, לחיים וקיבה ועוד
  24. ^ ראה רש"י ערכין יב ב ד"ה 'הנך תלת'.
  25. ^ גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, 318
  26. ^ אברהם עפשטיין, ספר היובל לשטיינשניידר, עמ' 115–140 ועוד
  27. ^ גרוסמן, עמ' 316-318
  28. ^ מעשה הגאונים עמ' 4
  29. ^ שבלי הלקט כג. ובדומה לכך במעשה הגאונים עמ' 50, ספר הפרדס עמ' שנג ועוד.
  30. ^ סמ"ג לא תעשה רלח.
  31. ^ גרוסמן, 319-320