יצחק וילנצ'וק
יצחק וילנצ'וק (7 בדצמבר 1894 - 28 בדצמבר 1974), היה מהנדס, פעיל ציוני ברוסיה, חבר ההגנה, חבר מועצת העיר תל אביב-יפו, איש ציבור ומנהל בכיר בארגונים מרכזיים במשק הישראלי.
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1894 בריאנסק  |
|---|---|
| פטירה |
28 בדצמבר 1974 (בגיל 80) ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| השכלה |
האוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג |
  | |
ברוסיה עריכה
נולד בבריאנסק, דאז באימפריה הרוסית. לאחר תום לימודי התיכון ב-1912, עבר ללמוד הנדסת מכונות בפוליטכניקום בפטרוגרד (שמה דאז של סנקט פטרבורג). בשל תהפוכות תקופת מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר נמשכו לימודיו עד 1921. במהלך לימודיו עסק בפעילות ציונית, היה חבר הוועד המרכזי של ארגון הסטודנטים היהודיים החבר, והקים את סניפו של הארגון בפטרוגראד. ב-1917 אוחד ארגון "החבר" עם החלוץ[1], ווילנצ'וק מונה לעוזרו של יוסף טרומפלדור. ביום מהפכת אוקטובר (24 באוקטובר 1917 על פי הלוח היוליאני שהיה בשימוש ברוסיה באותה עת) נשלח עם מספר מחבריו לסקור את המהומות שפרצו בארמון החורף.
בין השנים 1921–1924 עבד כמהנדס במפעל למתקני חימום ואוורור, והמשיך בפעילות ציונית כחבר הוועד המרכזי של מפלגת העבודה הדמוקרטית היהודית חברתית (פועלי ציון). ב-1925 נאסר בשל פעילותו הציונית ונשלח למשפט בירוסלבל (המרוחקת 600 קילומטר מפטרוגראד) שם שהה שלושה חודשים עד משפטו. גזר דינו היה הגלייה לשלוש שנים באוסט-סיסולסק שבסיביר, המרוחקת כ-1,500 קילומטר מפטרוגראד. לאחר מספר חודשים בגלות הצליח להימלט באמצעות מסמכים מזויפים שהבריחה אליו אשתו[2] והגיע למוסקבה[3].
בישראל עריכה
ב-1926 היה נציג תנועת החלוץ בוועידת החלוץ בדנציג, משם החל דרכו לארץ ישראל, במהלכה פגש בלונדון את פנחס רוטנברג ששכר אותו לעבודה בחברת החשמל שהקים בארץ ישראל. באוגוסט 1926 הגיע וילנצ'וק לארץ ישראל. בין השנים 1927–1930 הועסק כמהנדס המכונות הראשי בההקמת תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים.
בין השנים 1930–1949 היה המהנדס הראשי ובהמשך המנהל הכללי של חברת המים הארץ-ישראלית (Palestine Water Company), חברה בת של החברה הכלכלית לארץ ישראל. לאחר שנרכשה חברת המים על ידי מקורות בשנת 1949, היה וילנצ'וק מנהל מקורות בין השנים 1949-1955[4][5]. במקביל היה משנת 1948 יועץ הממשלה לענייני חשמל[6] וראש מינהל החשמל בירושלים[7][8].
בין השנים 1955–1963 היה יושב ראש מועצת המנהלים של חברת מחצבי ישראל[9].
בין השנים 1959–1973 היה משנה ליושב ראש הוועדה הממלכתית להתפלת מי-ים[10][11]. היה מעורב בדיונים ומחלוקות שהתנהלו סביב השלכות הקמת המוביל הארצי והמוביל המלוח[12][13].
בתחום הביטחון עריכה
בין השנים 1932–1940 היה חבר מפקדת ההגנה בירושלים.
בשנות ה-40 היה חבר מפקדת המשמר האזרחי בתל אביב[14].
במהלך מלחמת העצמאות, בין השנים 1947–1949, מונה על ידי דוד בן-גוריון לנהל שני תחומים אשר נותקו מפעילות תעש בהנהגת חיים סלבין[5][15][16][17][18][19]:
- התעשיות הכימיות (שנותקו מתעש עקב היחסים העבורים בין ראשיהן, שלמה בוגרד ואשר שמגר, לבין חיים סלבין)
- ארגון הייצור המלחמתי בתעשיות האזרחיות אשר כונה תע"ש חוץ (או "היוצר"). תפקידו של תע"ש חוץ היה לרכז, להנחות ולפקח על הייצור המלחמתי במפעלים האזרחיים על מנת לאפשר הוצאה לפועל של רעיונות שפותחו בחיל המדע אך לא התקבלו על ידי תעש בהנהגת חיים סלבין, עקב חוסר יכולת לעמוד בהיקף הביצוע הנדרש או מנימוקים של חוסר היתכנות למימוש.
תפקידים ציבוריים עריכה
וילנצ'וק מילא תפקידים ציבוריים שונים במהלך השנים:
חיים אישיים עריכה
במהלך לימודיו בפטרוגראד הכיר את פנינה שטיינהרט (ילידת 1897), שהצטרפה לפעילות הציונית בהשפעתו. הם נישאו ב-1921. בנם הבכור בר-עתיד (ביל) ארד נולד ב-1925. עלו לארץ ישראל ב-1926. התגוררו תחילה בחיפה, שם נולד ב-1930 בנם השני נתן ארד. בשנה זו עברו לרחביה בירושלים, וב-1942 עברו לתל אביב. פנינה עסקה בפעילות ציבורית בין השאר באגודה למען תוצרת הארץ, ארגון אמהות עובדות, ובוועד למען החייל. בהיותה בת 45 התנדבה לחיל העזר לנשים בצבא הבריטי, מתוך רצון עמוק לתרום באופן משמעותי למאמץ המלחמתי. היא הוצבה בצידון, בלבנון. במהלך שירותה נפגעה פנינה בתאונת דרכים, ונפטרה מפצעיה ב-17 בספטמבר 1943[23]. נקברה בבית הקברות נחלת יצחק.
יצחק וילנצ'וק נפטר ב-1974, נקבר בבית העלמין קריית שאול.
חברת מקורות הנציחה את פועלו בקוראה על שמו את "אגני יצחק" - אגני החילחול של המפעל לתפישת מי שיטפונות של נחלי מנשה.
קישורים חיצוניים עריכה
- יצחק וילנצ'וק, באתר הרשמי של נתן ארד
- יצחק וילנצ'וק, באתר תנועת העבודה הישראלית
הערות שוליים עריכה
- ^ יוצאי החלוץ בבריה"מ מציינים יובל לתנועה, על המשמר, 4 באוקטובר 1968
- ^ אלכסנדר מנוסביץ ז"ל, חרות, 13 במרץ 1952
- ^ בנימין ווסט, "נפתולי דור – קורות צעירי ציון-התאחדות ברוסיה הסובייטית", תש"ד – 1945
- ^ יהושע שוורץ, סקר תוכניות אב למשק המים שנערכו בעבר והפקת לקחים, מרץ 2010, רשות המים
- ^ 1 2 ארי בראל, המנהיג, המדענים והמלחמה: דוד בן-גוריון והקמת חיל המדע, בתוך ישראל (כתב עת), גליון 15
- ^ 1 2 מי הם חברי המועצה החדשים, ידיעות עיריית תל אביב, 14 באוגוסט 1953
- ^ ענף החשמל בהתפתחותו, שערים, 3 ביוני 1953
- ^ סיכויים להקלת מצב החשמל, שערים, 14 בינואר 1953
- ^ המהנדס י.וילנצ'וק יו"ר מועצת המנהלים של מחצבי ישראל, חרות, 18 באוגוסט 1955
- ^ יצא לוועידה בינלאומית להתפלת מי־ים, קול העם, 1 בנובמבר 1957
- ^ המכנה המשותף: הצמאון למים, מעריב, 10 בפברואר 1964
- ^ המוביל למי מלח יקרים, אתגר (כתב עת לשירה), 14 בנובמבר 1963
- ^ התנגשות בין וינר וילנצ׳וק בענין ההתפלה, הארץ, 1 בנובמבר 1963
- ^ באבלו הכבד, דבר, 20 בספטמבר 1943
- ^ ארי בראל, עושה הנפלאות: חיל המדע וראשית המחקר הבטחוני הישראלי, סקירת ספרו של אוריאל בכרך,"בכח הידע - פרקים בתולדות חיל המדע", בתוך קתדרה, גליון 151
- ^ יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, (הוצאת עם-עובד, 1973), כרך ג', חלק שני, עמוד 1521
- ^ אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך שלישי, עמ' 109-115
- ^ דוד בן-גוריון, "יומן המלחמה - מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט", הוצאת משרד הביטחון, 1982
- ^ אורי מילשטיין, מדוע לא הורגשו מחדלי החימוש בתש"ח , באתר עמותת חיל הטכנולוגיה והאחזקה
- ^ פועלימ וקבלנים להתגייסות והצלה, דבר, 25 בדצמבר 1945
- ^ נפתחה ועידת האינג'נרים, הארץ, 16 באפריל 1950
- ^ סיכויים טובים לטכניון להגביר כוחות מדעיים, חרות, 1 ביולי 1956
- ^ קורות החיים של פנינה וילנצ'וק, באתר "יזכור" של משרד הביטחון