גבולי יחזקאל
גבולי יחזקאל (או גבולות יחזקאל) הם גבולות ארץ ישראל כפי שמתואר בספר יחזקאל. הגבולות מקבילים לשלושת תיאורי גבולות עיקריים בתנ"ך: הגבולות שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים (ספר בראשית), הגבולות שנאמרו למשה רבנו (ספר במדבר), והתנחלות השבטים (ספר יהושע). גבולות אלו נמסרו לו בנבואה בין כמה נבואות שעדיין לא התממשו, כגון ירושלים החדשה וכיהון בלעדי של הכהנים בני צדוק לעבודת המזבח.
בגבולות יחזקאל, ארץ ישראל תחולק לשלוש עשרה רצועות, כאשר רוחב כל רצועה מצפון לדרום יהיה 25,000 קנים (שהם כ-75 ק"מ) ואורך הארץ מצפון לדרום יהיה כ-975 ק"מ ואילו גבול מזרח-מערב יתפשט כפי הצורך. הגבולות כוללים שטח לנשיא, ייצור "תרומיה" ליישוב הכהנים ושאר בני שבט לוי מסביב להר הבית והכנסת שטח "חדש" בצפון ארץ ישראל.
מקור הגבולות עריכה
מקור גבולות ה"חדשות" מופיע בנבואתו של יחזקאל בן בוזי.
לפי התנא רבי יהודה הנשיא, נמסרו למשה רבנו.[1] הרב אלעזר מגרמייזא טען כי גבולות הללו נמסרו כבר ליעקב אבינו[2] ואילו החוקר חיים בר-דרומא מציע כי גבולי יחזקאל הם אותם גבולות עצמם שהופיעו בפרשת מסעי אך בשינויי-שמות בגלל פרק הזמן הארוך שבין תקופת יחזקאל לזו של הכניסה לארץ.[3]
תיאור גבולי יחזקאל ניתן מפי ה' בנבואה ליחזקאל בין שאר נבואות שנמסרו לו ביום הכיפורים בשנת ג'שע"ב בהיותו בארץ בבל;
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף חֲבָלִים. וּנְחַלְתֶּם אוֹתָהּ אִישׁ כְּאָחִיו אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה.
וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה. חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן. וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת וְאֵת פְּאַת צָפוֹן. וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ וְאֵת פְּאַת קָדִימָה. וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה. וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת זֹאת פְּאַת יָם.
וְחִלַּקְתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתוֹכְכֶם אֲשֶׁר הוֹלִדוּ בָנִים בְּתוֹכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ נְאֻם אֲדֹנָי ה'.— ספר יחזקאל פרק מח פסוק יג-כג
גבול הצפון עריכה
וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ לִפְאַת צָפוֹנָה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה. חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן. וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת וְאֵת פְּאַת צָפוֹן.
תיאור גבול הצפון בספר יחזקאל משונה מן התיאור בספר במדבר בכך שחסר אזכור של הר ההר, על בסיס השמטה זה - וגם אזכור על ידי הנביא זכריה ”וְגַם חֲמָת תִּגְבָּל בָּהּ צֹר וְצִידוֹן כִּי חָכְמָה מְאֹד” (זכריה ט ב) - נימק הרב המלבי"ם כי גבול צפון העתידי יימשך (לכיוון צפון) עוד יותר ממה שהיה אף-פעם ועד שיכלול גם הערים צור וצידון. ואילו לפי החוקר חיים בר-דרומא אין בהוספת ערי צור וצידון כל חידוש כי גבול הצפון נמשך עד הר ארג'יוס.[4]
לשון המקרא עריכה
גבול-הצפוני לארץ ישראל מתוארת כמתחיל מן המערב, החל מים תיכון;
| תיאור גבולי-צפון בספר יחזקאל | ||
|---|---|---|
| ביטוי המקרא | פרשנות | פרשנות אחרת |
| מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן | קו הגבול מתחיל מים התיכון ונמשך לכיוון מזרח (בדרך חתלון) | |
| לְבוֹא צְדָדָה | נמשך קו הגבול לכיוון מזרח עד צדד | |
| חֲמָת בֵּרוֹתָה סִבְרַיִם | ||
| אֲשֶׁר בֵּין גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת | ||
| חָצֵר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר אֶל גְּבוּל חַוְרָן | ||
| וְהָיָה גְבוּל מִן הַיָּם חֲצַר עֵינוֹן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק | ||
| וְצָפוֹן צָפוֹנָה וּגְבוּל חֲמָת וְאֵת פְּאַת צָפוֹן | ||
ובפרק מח, הנביא מייעד את רוב תחום הצפון אל שבט דן; ”מִקְצֵה צָפוֹנָה אֶל יַד דֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא חֲמָת חֲצַר עֵינָן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק צָפוֹנָה אֶל יַד חֲמָת וְהָיוּ לוֹ פְאַת קָדִים הַיָּם דָּן אֶחָד” (יחזקאל מח א). בפרשנות, התחום הכי צפון בגבולות יחזקאל הוא חמת רבה, שמרחקה מהר הבית נמדדת בכ 422 ק"מ. וכן הוסבר כי שבט דן יירשו את צור וצידון.[5]
גבול המזרח (נחלה בלי מיצרים) עריכה
וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ וְאֵת פְּאַת קָדִימָה.
לפי דרשת הספרי, הגבולות בספר יחזקאל נחשבים רק כבסיס הנחלת שבטי ישראל, ואילו כשתגדל האוכלוסייה, ירחיבו הגבול לכיוון מזרח כפי הצורך[6] אבל פירוש המלבי"ם ציין כי מבין תיאורי-הגבול של כל השבטים, לא סומן גבול מזרחי לאף שבט חוץ משבט דן בלבד, כי רק שאר השבטים ינחלו בעת הצורך לכיוון מזרח ולא שבטו של דן.[7] וברבנו בחיי (בשם הרשב"א) ביאר כי גבולות יחזקאל כולל ירושת כל העולם כולו כדין בן-זכר היורש כל נכסי אביו (ולא כעישור שיורשת נקבה).[8] ולפי הרב אליעזר מבלגנצי לא יתחלק ארץ עבר הירדן אלא אחר החילוק העיקרי, ואחר כך יטול כל שבט כפי צורכו בארץ גלעד ובארץ הבשן ובכל הארצות שמעבר לירדן ורק כנגד רצועות חלקו בארץ ישראל.[9]
גבול הדרום עריכה
וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד מֵי מְרִיבוֹת קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵת פְּאַת תֵּימָנָה נֶגְבָּה.
גבול המערב עריכה
וּפְאַת יָם הַיָּם הַגָּדוֹל מִגְּבוּל עַד נֹכַח לְבוֹא חֲמָת זֹאת פְּאַת יָם.
ירושלים החדשה עריכה
ירושלים החדשה (או ירושלים העתידה או הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה) היא כינוי שמה של העיר ירושלים שתתחדש ב"עתיד לבוא", בימות המשיח. על פי נבואות יחזקאל בן בוזי בספר יחזקאל. בנבואת יחזקאל נרמז באשר לגבולי יחזקאל, שחלק מהעיר יועבר מדרום להר הבית למשכן חדש.
המקור להעברת העיר ירושלים אל שטח חדש מופיע בנבואתו של יחזקאל בן בוזי, שנמסרה לו בהיותו בארץ בבל ביום הכיפורים בשנת ג'שנ"ג.[10]
לפי הנבואה, ירושלים החדשה תהיה עיר עממית של חול (חולין, כמקביל לקודש) בבעלות שבטי ישראל. פרטי תיאורה מופיע בסופו של ספר יחזקאל.
שינוי מקום העיר נדרש על פי הנבואה בשל קדושתה היתרה של מקום המקדש בירושלים - שיישאר על תילו בחזקת הלווים והכוהנים ואילו עוטף העיר יהיה מקום של חולין.
בניית העיר החדשה (או לפי חלק מהפרשנים כגון המלבי"ם - תזוזה ניסית של חלק מהעיר הקיימת) תתבצע על מנת למנוע את החשש שלשטח המקודש יכנס טמא מבני ישראל, ולהרחיק את שטחי החול החדשים שלה מהר הבית המקודש.
מקורות בתנ"ך עריכה
כבר בספר ירמיהו נרמז שמקום העיר מסביב להר הבית יהיה כולו קודש לאל, ולא נחלה לעם.[11]
”הִנֵּה יָמִים [בָּאִים] נְאֻם ה' וְנִבְנְתָה הָעִיר לַ-ה' מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה וְיָצָא עוֹד קוה [קָו] הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה. וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל השרמות [הַשְּׁדֵמוֹת] עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַ-ה' לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם” (ירמיהו לא לט)
מידות העיר עריכה
כמבנה עיר נגב עריכה
בין גבולי יחזקאל מתואר, מתוארת ירושלים "כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב" להר המוריה:
”בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה. בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַיְנִיחֵנִי אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד וְעָלָיו כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב” (יחזקאל מ ב).
הביטוי "כמבנה עיר מנגב" פורש כמרחק רב ממקום הר הבית; לפי הפרשנות לנבואת יחזקאל, עתידה העיר ירושלים לעבור למקום במרחק ארבעים וחמישה מיל לכיוון דרום של הר הבית, וההעברה תתבצע באמצעות שינויים טופוגרפיים,[12] לפיה תקום ירושלים העתידה מצד מערב לים המלח.
לפי פרטי החזון מבואר שהמקום סביב הר הבית יהיה נחלתם של בני לוי, הכהנים, והכהנים בני צדוק וזאת בהתאם לנבואת יחזקאל אודות חלוקת ארץ ישראל לשנים עשר שבטי ישראל וחלק אחד "לנשיא".
בחזון מבואר כי השטח סביב להר המוריה, יועבר לנחלתם של הכהנים בני צדוק. השטח מוגדר כ-4,750 קנים (החל מסוף הר הבית) לכיוון דרום וכן לצפון, ו-12,250 קנים למערב וכן למזרח. שטחם של בני צדוק כלול בשטח הרחב של 25,000 על 25,000 קנים שמוקדשים לכלל הכהנים והלויים.[13]
בבעלות שבטי ישורון עריכה
לירושלים החדשה יהיו שנים עשר שערים כמספר שמות שבטי ישראל ; ”וַאֲחֻזַּת הָעִיר תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה.” (יחזקאל מה ו.)
סיבה להזזה עריכה
פסוקי המקרא מתארים את רצון האל בשל הכשלות העם בטמאם את שטח המקדש וירושלים, בקבורת אנשים תוך העיר - הנחשבת כעיר מוקפת חומה (שלפי הלכות התורה אסור לקבור בו מתים)- כי לעתיד תורחק האוכלוסייה מהר המוריה:[דרושה הבהרה]
”וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ..וָאֶשְׁמַע מִדַּבֵּר אֵלַי מֵהַבָּיִת וְאִישׁ הָיָה עֹמֵד אֶצְלִי..וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם” (יחזקאל מג ז.)
הפרשנים מסבירים את הביטוי "ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי..בפגרי מלכיהם במותם" על העובדה שבעת בית הראשון בחרו מלכי יהודה את ירושלים לקבורת המלכים וגם לנביאים,[14] החלטה שלא היה כרצון החכמים כי ירושלים נמנה כעיר מוקפת חומה ובכך אסור להלין שם מת,[15] החלטת הזזה זו נחשבה היא ממספר שינויים לעת בניית הבית השלישי, כגון הפסקת ניסוך היין בקרבן התמיד, והורדת רוב הכהנים לדרגת לוויים.[16]
הערות שוליים עריכה
- ^ "(כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך) כאשר דבר לך" רבי אומר..מה דבר לך? ”מפאת קדימה ועד פאת ימה דן אחד יהודה אחד אשר אחד” (יחזקאל מח ז)" -מדרש הגדול, דברים יב כ
- ^ על הפסוק ”ימה וקדמה” (בראשית כח יד) כותב: לימות המשיח תחום ארץ ישראל ממזרח למערב, בסוף יחזקאל -רוקח לספר בראשית דף רכ, מצוין גם לבראשית רבה פרק סט
- ^ וזה גבול הארץ, חיים בר דרומא, דף רמה-ו
- ^ וזה גבול הארץ, עמוד 180
- ^ וכן עד צרפת אשר לצידון -מלבי"ם לספר עובדיה א כ
- ^ כך דורש הספר על הפסוק "ה' בדד ינחנו" ..עתיד הקב"ה להשים (גרסה אחרת להושיב) אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכה"א..עתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוח כ"ה אלפים קנים שעורן ע"ה מיל -ספרי לספר דברים לב יב הובא בפירוש רש"י לספר יחזקאל מח א. ובמדרש הגדול (דברים לב) גרסה אחרת: "ה' בדד ינחנו" אמר להן הקב"ה עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו שנאמר מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד..(יחזקאל מח ב-ז" מה ת"ל "אשר אחד"? ..אלא מלמד שכל שבט ושבט עתיד ליטול חלקו מתחלת המזרח עד סוף המערב אורך על רוחב עשרים וחמשה אלפי קנים שהן שבעים וחמשה מיל
- ^ מלבי"ם ליחזקאל מח א
- ^ בחיי לספר דברים ל א; על פי מדרש תנחומא (שופים ט), ופסיקתא זוטרתא דברים א ח
- ^ ר"א מבלגנצי ליחזקא מז כא, על סמך הפסוקים "ירעו בשן וגלעד (מיכה ז יד)" וגם "ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם (זכריה י י)"
- ^ על פי הפסוק: בעשרים וחמש שנה לגלותנו.. בראש השנה בעשור לחודש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר - ספר יחזקאל, פרק מ', פסוק א'.
- ^ יחזקאל: "תרומת ה' מן הארץ ותהיה קדש לה'", על פי פירוש המלבי"ם לספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק ל"ט.
- ^ מלבי"ם מפרש כך את הנבואה בספר זכריה: הר הזיתים יתבקע לשנים, והחלק הדרומי של ההר יעבור אל כיוון דרום.
- ^ על פי יחזקאל מ"ה ומ"ח.
- ^ מהרי"ט מציין כי קברת חולדה הנביאה ומלכי בית דוד היה בבית ראשון "חוץ" לעיר ורק אחר כך הוסיפו עולי עזרא על קברות הללו חומה ומחמת כבודם של הנקברים לא פינום; ראו: שו"ת מהרי"ט, יורה דעה סימן לז, (הובא במלבי"ם ליחזקאל).
- ^ מלבי"ם ליחזקאל מג ז.
- ^ על פי פירוש אליעזר מבלגנצי לספר יחזקאל.