חולדה הנביאה

חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה היא דמות מקראית של נביאה מימי המלך יאשיהו. חולדה ניבאה נבואת זעם כיוון שהעם חטא, אך הבטיחה ליאשיהו שהיא לא תתקיים בזמנו. שמה מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד, אך מסורות חז"ל שונות הרחיבו את ההתייחסות אליה.

קבר חולדה הנביאה

נבואת חולדה במקרא

חולדה הנביאה מוזכרת בשני מקומות במקרא.

מופע ראשון ניתן למצוא בספר מלכים ב' פרק כ"ב פסוק י"ד: "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס שמר הבגדים והיא ישבת בירשלם במשנה וידברו אליה".

מופע שני נמצא בספר דברי הימים ב' פרק ל"ד פסוק כ"ב: "וילך חלקיהו ואשר המלך אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת".

חולדה משמשת כנביאה בזמנו של ירמיהו הנביא. המלך יאשיהו גילה כי נמצא ספר תורה בבית האלוהים, ועולה בו החשש כי יש בכך סימן לכעס האלוהים על שלא קיימו את כל הכתוב באותו הספר. מתוך חשש זה הוא שולח משלחת לירושלים אל חולדה הנביאה (יש אומרים שזאת רק מכיוון שירמיהו שהה מחוץ לעיר באותו זמן), ובמשלחת חברים: חלקיהו בן שלום הכהן, אחיקם בן שפן, עכבור, שפן ועשיה. חולדה מנבאת נבואת זעם:

(טו) וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי: (טז) כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: (יז) תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה: (יח) וְאֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְיָ כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ: (יט) יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְיָ בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְיָ: (כ) לָכֵן הִנְנִי אֹסִפְךָ עַל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה ...

— ספר מלכים ב', פרק כ"ב

על פי הנבואה, עבודת האלילים של העם תגרום לרעה גדולה ומלך יהודה שהיה היחיד לשמור את תורת האלוהים - ימות בשלום, על מנת שלא יצטרך לראות את כל הרעה הזו. למרות נבואתה של חולדה, יאשיהו מלך יהודה נהרג בקרב מול פרעה במגידו ולא מת כתוצאה של אריכות ימים. פרעה השתלט בקלות על הארץ, ובכך בא סופה של ממלכת יהודה החופשית. השתלטותו של פרעה על יהודה סללה את הדרך לכיבוש הארץ ולחורבן בית המקדש הראשון בידי נבוכדנאצר.

חולדה במסורת חז"ל

מלבד האמור בתנ"ך מוסרים חז"ל פרטים נוספים על חולדה הנביאה. חולדה נמנית בתלמוד עם שבע הנביאות שקמו לישראל, ועל פי סדר עולם רבה הייתה אחת מעשר נביאות. על פי דעת רבי יהודה המובאת בתלמוד הבבלי הייתה חולדה מבני בניהם של יהושע בן נון ורחב הזונה וקרובת משפחה של ירמיהו הנביא.

במספר מקומות, חז"ל מנסים להסביר מדוע חולדה כאישה קיבלה נבואה, ואיך ייתכן שהמלך יאשיהו פנה אליה ולא לירמיהו, למרות שפעלו באותה התקופה. תמיהתם של חז"ל מובנת: בתנ"ך יש רק שלוש נשים, הנזכרות בשמן, שעליהן נכתב מפורשות שהיו נביאות: מרים (שמות ט"ו כ'), דבורה (שופטים ד' ד') וחולדה (מלכים ב' כ"ב י"ד).

בתלמוד הבבלי, נשאלת השאלה מדוע חולדה ניבאה בימיו של ירמיהו, ומדוע יאשיהו פנה לחולדה ולא לירמיהו. לשאלות אלו ניתנות מספר תשובות:

רב טען שחולדה הייתה קרובת משפחתו של ירמיה, ולכן ירמיה "לא היה מקפיד עליה". כלומר, ירמיה איפשר לה להתנבא, או העלים עין מכך. לפי רבי יוחנן, יאשיהו פנה לחולדה ולא לירמיהו מפני שירמיהו לא היה בעיר. לעומת זאת, רבי שילא טען שהפניה לחולדה הייתה מפני שהנשים הן רחמניות: יאשיהו ידע שהוא עומד לקבל נבואה קשה והעדיף לקבל אותה מאישה מתוך תקווה שכך יקבל תשובה מרוככת יחסית.

מדרש נוסף מתייחס לשמה של חולדה הנביאה: ”אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי. תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו, חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא, זיבורתא כתיב בה "ותשלח ותקרא לברק" ואילו איהי לא אזלה לגביה. כרכושתא כתיב בה "אמרו לאיש" ולא אמרה אמרו למלך.”

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג) מסופר בזכות מה זכתה לנבואה:

רבי זעירא אומר: תדע לך כח הצדקה, בא וראה משלום בן תקות שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום, ומה היה עושה היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו, ובזכות צדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר וילך חלקיהו הכהן אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות.

על פי מדרש זה, חולדה זכתה בנבואה משום צדיקותו של בעלה, שלום בן תקות. בדרך זו מתרץ המדרש מדוע הוזכר בעלה של חולדה בצמוד לשמה.

רש"י מביא שלחולדה הייתה לשכה סמוכה ללשכת הגזית (מושב הסנהדרין) שהייתה פתוחה כלפי חוץ וסתומה כלפי הסנהדרין מפני הצניעות. במקום אחר הוא מביא שהייתה יושבת בין שני שערי חולדה שנקראו לדעתו על שמה. הוא אף מפרש שחולדה הייתה מלמדת את הזקנים תורה שבעל פה, על פי המילים ”וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַ‍ִם בַּמִּשְׁנֶה” (מלכים ב', כ"ב, י"ד):

”בבית אולפנא. שער יש בעזרה ששמו שער חולדה (במסכת מדות לד א). ויש שפותרים "במשנה" חוץ לחומה, בין שתי החומות, שהיא משנה לעיר. במשנה הייתה לומדה התורה שבעל פה לזקנים שבדור והיא היא המשנה.” מוסיף "הגהות רבי עובדיה הנביא" בפירושו על רש"י: ”מ"אלה הדברים" עד "לעיני כל ישראל" וכן כל הדברים הנכפלים בתורה, דרשה ברבים וגלתה העונשים והגלויות הנכפלים לעוברים על סודו ורמזי התורה סוד מישרים.”

במדרש בראשית רבתי מן המאה ה-11, נמנת חולדה הנביאה עם כ"ב הנשים הכשרות שהיו בעולם.

קבר חולדה

ערך מורחב – קבר חולדה

במספר מקורות תנאיים קדומים מוזכר שקבר חולדה הנביאה נמצא בתוך העיר ירושלים.

על פי מסורת מאוחרת יותר, קברה של חולדה הנביאה נמצא בהר הזיתים. ר' משה באסולה שביקר בירושלים במאה השש עשרה כתב כך: "על ראש הר הזתים בית גדול, ושם תוך בירה יפה חולדה הנביאה בקבר של שיש. גם שם צריך לפרוע לשומר ישמעאל ליכנם ד' דרימי (סוג של מטבע) ולפרוע שמן להדליק, כי שם נרות תמיד". בתוספתא מסכת נגעים (ו, ב) מוזכר קברה כקבר היחיד שהיה בתחומי ירושלים, והמהרי"ט (שו"ת ב, יו"ד, לז) מבאר, שהר הזיתים היה מחוץ לתחומה של ירושלים בימי בית המקדש הראשון ולכן קברו אותה שם, ובימי בית המקדש השני, שהרחיבו את העיר ובנו את החומה במרומי הר הזיתים כדי שלא יוכלו לכבוש את העיר מכיוון זה, הוכלל קברה של חולדה בתחום העיר.

המקום המזוהה כיום עם קבר חולדה, הנמצא על הר הזיתים, ידוע בנצרות כ"קבר פלגיה", ובאסלאם כ"קבר ראבעה אלעדויה". פלגיה הייתה קדושה נוצרית שחיה במאה הרביעית, וראבעה אלעדויה הייתה מיסטיקנית סופית שחיה במאה השמינית. כלומר, קבר זה מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות, וכל אחת מהן מייחסת אותו לאישה אחרת. הייחוס הנוצרי לפלגיה הוא המוקדם ביותר, ומופיע כבר במאה השישית.

לקריאה נוספת

• הרב אליהו ידיד, שבע הנביאות, הוצאת ארי, ירושלים. ה'תשס"ב, 2002, עמ' 211–238

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חולדה הנביאה בוויקישיתוף

• מלכים ב' פרק כ"ב, נבואת חולדה
• רחל אליאור, נביאות במקרא ובמסורת חז"ל: נקודות מבט משתנות
• הרב מרדכי הוכמן, הנביאה שהחיתה את בעלה. אתר ישיבה.
• חולדה (נביאה), דף שער בספרייה הלאומית